אור ברסלב
בשמים ראש סימן יח

בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ

סימן יח

סימן יז

נסתפקתי בענין מתנה עמ"ל דמהני לענין אתרוג ביו"ט ראשון לצאת בו אם יכול להחזירו אתרוג אחר כי"ב שנתן לו אם הוי בזה קיום התנאי אם לאו.

ואם דזה פשיטא שבאם נימא דמהני דבודאי צריך רק להחזיר לו אתרוג המהודר כפי שנתן לו כיון דרק במתנה בעמ"ל נתן לו ומקפיד בודאי רק באתרוג מהידר ויפה כוותי' כדי שיוכל לצאת בו כמבואר זה בהרא"ש דל"מ מטעם זה חזרת דמים א"כ ממילא דל"מ ג"כ חזרת אתרוג בעלמא הראוי לצאת בו אם אינו מהידר כוותי' כיון דמסתמא קפיד להחזירו אתרוג מהידר כשלו כדי לצאת בו ורק בענין החזרת אתרוג אחר גופו אי מהני לחזרה בזה יש מקום עיון לכאורה.

והנה אמרתי דבר זה יפשט לנו מדברי בעל העיטר גופו שהובא בהרא"ש בסוכה דף מ"א שכ' דאע"ג דבעלמא מהני חזרת דמים במתנה עמ"ל אם נאנס הדבר שנתן לו דבעלמא אמרינן מה לי היא מה לי דמי' ואולם באתרוג ל"מ חזרת דמים כי רק להחזירו אתרוג דוקא קאמר לצאת בו ידי חובתו ואם לא החזירו לא יצא ע"ש והנה לכאורה לפ"מ דאיתא בש"ס ב"ב דף קל"ז באחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית דדינו רק באם יכול לאכלו יצא בו ואם לאו לא יצא משום דבעינן לכם שיהי' יכול לאכלו וע"ש ברשב"ם וא"כ אמאי מהני גם במתנה בעמ"ל הרי אינו יכול לאכלו כיון דחזרת דמים ל"מ ואם יאכלנו לא יחשב קיום התנאי ולא יהי' המתנה מתנה והשתא כיון שלא יכול לאכלו היכי יצא בו הרי לא חשיב לכם וע"כ דאמרינן דניהי דחזרת דמים ל"מ מ"מ חזרת אתרוג כוותי' שפיר מהני ושפיר חשיב יכול לאכלו לזה דיכול להשיב לו אתרוג אחר כוותי' דמהני אפילו באחין בכה"ג ועיין בהג"ה בהרא"ש שם וע"כ דאדעתא דהכי נתן לו במתנה עמ"ל שיכול לאכלו לזה ולחזור לו אתרוג אחר כשלו והלכך שפיר חשיב לכם האתרוג שנתן לו במתנה עמ"ל מטעם זה דחשיב יכול לאכלו שפיר וע"פ הצעה זו אמרתי דיש לישב היטב קושית הט"ז באו"ח סי"ד שהקשה דהיכי פסול האתרוג השאיל ביומא טבא קמא מטעם מעיטא דלכם דלמה ל"א ס' ניחא ליה לאיניש למעביד מצוה בממונו כמו בטלית מצייצת ובטבעת שאיל לענין הקדושין כיון שיודע שא"א לו לקיים המצוה בלתי אם ע"י מתנה עמ"ל הרי ודאי רק במתנה עמ"ל באופן המועל נתן לו ה"נ גבי אתרוג אמאי לא נימא הכי והנה בראשון תחלת אומר ביישב קושית הט"ז הנ"ל דהנה באמת הא דאתרוג של שותפות פסיל לצאת בו היינו רק מטעם דבעינן לכם שיהי' כולו שלו ולא מקצתו וכן הא דבעינן שיהיו ראוי לאכלו הוא נמי מטעם זה דבעינן שיהי' כלו שלו כמו שפי' זה להדיא הרשב"ם ז"ל בב"ב דף קל"ז עיין שם והנה לא מבעי' לדעת ה"ר ישעי' הובא בהרא"ש סוכה דף מ"א שם דבאתרוג במתנה עמ"ל פטור מהאונסין וע"כ דה"ט דבלא"ה לא חשיב לכם כלו כשמוטל עליו עוד חיוב האונסין א"כ פשיטא דל"ש לומר דמסתמא ניחא לי' וכו' ומסתמא נתן לו במתנה עמ"ל גבי אתרוג השאיל דזה לא אמרינן על הסתם דניחא ליה להיותו פטור מהאונסין דזה מבואר באו"ח סי"ד שם ובכ"מ דבמקום שיכול להיות חסרון כיס כמו בטלית מקופלת וכי"ב ל"ש ניחא לי' לאיניש למעבד מצוה בממונו וא"ד כאן לענין שיפטר לגמרי כשיאנס פשיטא דע"י ל"ש ס' ניחא לי' וכו' וא"כ כשהוא חייב באונסין הרי לא חשיב לכם לדברי ה"ר ישעי' מש"ה ל"מ בסתם שאיל רק בפי' במתנה עמ"ל בעינן דאז כיון דאדעתא דלצאת בו נותן לו ע"כ לפטור מאונסין נותן לו משא"כ גבי ציצית דלא בעינן שיהיו כולו שלו הטלית דבפי' רבתה תורה בגדיהם דאפילו בשל שותפות יוצא י"ח בפרק ראשית הגז א"כ ה"ה נמי בטלית שאיל אף שיהיה חייב באונסין מ"מ יהי' חשיב שלו שפיר ולכן שפיר שייך בי' ס' ניחא ליה וכו' ושפיר אמרינן דעל הסתם דנתן לו באופה"מ במתנה עמ"ל דמהני ואע"ג דחייב באונסין משום דה"ל שאיל דלענין האונסין ל"ש ניחא לי' למפטרי' וגם דאין צריך לזה גבי טלית כיון דלא בעינן שיהי' כלו שלו ויכל להיות חייב באונסין ואפ"ה יצא בו שפיר כמו שיוצא בשל שותפות מטעם דלא בעינן בטלית שיהי' כלו שלי וא"ד בטבעת שאילה פשיטא דמהני לענין הקדושין דלשם אמרינן דמסתמא נתן לו באוה"מ שאם לא תחזור האשה גוף הטבעת אח"כ אזי יחזור לו דמי' דלגבי הטבעת אמרינן שפיר מה לו הטבעת מה לו דמי' כיון דל"ד לאתרוג דבעי לצאת בו ול"מ חזרת דמים לקיום התנאי וכן בכל שאר מידי דמצוה בעינן רק שיחזירו לצאת בו משא"כ בהטבעת אמרינן דלא נפקא לי' מיני' בין הטבעת גופו להדמים וכ"כ בהדיא הרא"ש ז"ל בקידושין פ"ק ס"כ ע"ש הלכך פשיטא דהשתא ה"ל הטבעת זה שלו גמור ויכול לקדש בו האשה.

אך גם לדברי הרא"ש גופו בסוכה שם שכ' דאפי' אם חייב בהאונסין מ"מ שפיר יוצא ידי אתרוג במתנה בעמ"ל דאפי' הוא חייב בהאונסין מ"מ הוא חשיב לכם י"ל דמ"מ ניחא דל"ק קושית הט"ז הנ"ל לפ"מ שהעלנו בסמיך דע"כ אף דיכל לאכלו מ"מ צרך לאהדירו אתרוג אחר המהודר כמו שנתן לו ובאופן זה שפיר יכול לאכלו המקבל והנה י"ל דז"א רק בנתן לו בפי' במתנה עמ"ל א"כ אמרינן הואיל ולצאת בו הוא נתן לו את האתרוג הרי ע"כ דדעתו בהכי שיוכל לאכלו ולהדירו אתרוג הדר כשלו דוקא דבלא"ה לא יצא י"ח משא"כ באתרוג השאיל ל"ש לומר על הסתם סברא ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממונו על אופן זה שלא יחזיר לידו האתרוג זה שנתנו ובודאי אדם רוצה בזה שבחר לו לצאת בו ועדיף מטלית המקופל וכדומה דל"ש ניחא לי' וכו' כמובן משא"כ בטלית מצוייצת דלא בעינין שיהי' כלו שלו וטלית של שותפות כשר כנ"ל א"כ ניהו דבמתנה עמ"ל בפי' נימא דאיכא קפידא במלתא שיחזור לו הטלית זה שנתן לו דוקא כפי שהתנה עמו ובלא"ה לא יהי' חשוב קיום התנאי אפ"ה סגי שפיר גבי טלית הואיל וגם בשל שותפות כשר א"כ לא בעינן שיהי' כלו שלו לענין שיוכל להחזירו אחר כי"ב דוקא כמו באתרוג וכיון שכן ממילא דשייך שפיר הסברא דניחא לי' וכו' בטלית ולכן שפיר מהני בשאול וא"ד בטבעת דלא נפקא לי' מיני' בין הטבעת להדמים באם שלא תרצה האשה להחזירו כיון דלאו למצוה עומד הטבעת בידו וכדברי הרא"ש בקדושין שהבאתי פשיטא דמהני מטעם ניחא לי' וכו' ומסתמא מקנהו גמור הטבעת ואף אם יחזור לו הדמים לא אכפת לי' מידי:

ולפ"ד הנ"ל מיושב הטיב גם קושית התוס' בסוכה שם שהקשה גבי אתרוג אמאי מהני במתנה עמ"ל הרי ל"ה דומיא דמתנת ב"ח שאם הקדישה אינה מקודשת ואינה מתנה אך לפ"מ ש"כ אש"ה דכיון דע"כ דבעי להקנותו גמור באופן שיוכל לאכלו לזה ורק דצריך להחזירו אתרוג כזה שיהי' ראוי לצאת בו ומהודר כמוהו הרי שפיר הוא שלו גמור ואית מקום בידו שיוכל להקדישו לזה ומקיים ההשבה באתרוג אחר כמוהו ויש לישב נמי בזה מה שדקדקו על הש"ס סוכה גבי ר"ג דקאמר נטלו ויצא בו לענין מה קאמר נטלו ויצא בו מקודם אך י"ל לפי דשם הי' המעשה שהיו באים בספינה ול"ה לולב אחר רק לר"ג שלקחו באלף זוז כמבואר התם בהדיא בש"ס וא"כ ידע ר"ג שלא יוכל להחזירו אתרוג כמוהו דל"ה להם אחר וכיון דהוצרך להקנותו גמור בענין שיוכל לאכלו כנ"ל וא"כ כשיאכלנו ולא יהי' לו במה לצאת בודאי הוא ל"ה נותן לאחרים באופן שהם יצאו בו והוא לא יצא י"ח וא"כ הרי ע"כ דל"ה נותן להם באופן שיוכלו לאכלו ול"ה יצאו לכן יצא בו תחלה הוא והשתא שפיר גמיר והקנה להם האתרוג באופן שיכלו לאכלו ולפ"ז אש"ה הא דנקט שהיו באים בספינה ול"ה לולב אחר להורות דמש"ה הוצרך לצאת בו מקודם לכן ורק דאם אמנם שע"כ צ"ל שידע גם אחר שיצא בזה שלמחר ימצא בידם אתרוג אחר להחזירו אם יאכלו את זה דבלא"ה במה יצא ר"ג למחר ביו"ט שני אפ"ה לפי שהי' זה אתרוג מהודר שלקחו באלף זוז נתן להם במתנה עמ"ל דוקא כדי שאם לא יאכלו לזה יחזירו לו אותו ויהי' בידו לצאת בזה גם ביו"ט שני ועפ"ד יתישב על נכון גם מה שדקדק בספר המקנה בקדושין ד"ו ע"ב שהקשו שם התוס' וז"ל אע"פ שר' יהושע לא החזירו לר"ג ותירצו משום דדעתו של ר"ג הי' לכך שלא הי' חושש אלא שיחזור ליד אחר אשר יצאו כלם וע"ז דקדק המקנה דניהו דהתנה בעמ"ל למה לא יוכל להחזירו ע"י שליח והא שליח שלאכ"מ וע"ש שהניח בצ"ע והנה בתחלה אמרתי דבפשיטת י"ל לפ"ד הרא"ש בסוכה הנ"ל שכ' שם דבמתנה עמ"ל בעינן דוקא שיחזור ויקנהו במתנה דהנותן במתנה עמ"ל צריך שיתן במתנה גמורה וע"מ שיחזור ויקנהו לו במתנה ומעתה אחר שהתנה ר"ג עם ר' יהושע ע"מ שיחזור ויקנהו האתרוג שנתן לו במתנה גמורה והשתא בע"כ הוא ניתן ביד ר"ע ג"כ במתנה גמורה מיד ר' יהושיע ורק על מנת שיקנהו לר"ג במתנה נמצא שר"ג לא קבל מדעם של ר' יהושיע לחזרה רק מדעם של ר"ע והשתא במה קיים ר' יהושיע התנאי של ר"ג שהתנה עמו שיחזור ויקנהו במתנה דהשתא אין ר' יהושיע המקנהו לר"ג ואפי' ע"י שליח דעכשיו אין האתרוג שלו עוד והאתרוג של ר"ע ונתינת ר"ע לר"ג ה"ל כמתנה מיוחדת מידו דידי' של ר"ע לר"ג ואין זה חשיב קיום התנאי לר' יהושיע ולכן שפיר הוצרכו התוס' לומר דה"ט היא דמהני משום דדעתו של ר"ג הי' לכך ומש"ה שפיר חשיב זה קיום התנאי מר' יהושיע לר"ג ועם שכתבנו בלא זה א"ש דשפיר הוצרכו התוס' לומר דדעתו של ר"ג הי' לכך דהרי ע"כ הוצרך ר' הושיע להקנותו לר"ע במתנה עמ"ל רק באופן שיוכל ר"ע לאכלו כנ"ל ומעתה כשהיה אכלו ר"ע לזה ואף הי' משיבו לר"ג אתרוג המהודר כי"ב כמו האתרוג של ר"ג ג"כ ל"ה מהני כיון שהרי הי' נותן לו ר"ע לר"ג אתרוג שלו וא"כ תו ל"ה חשיב ר' יהושיע המקנהו של ר"ג ורק ר"ע הי' הנותן לר"ג את שלו וכיון של"ה חשיב ר' יהושיע חוזר ומקנהו לר"ג כפי שהתנה עמו א"כ ל"ה חשיב קיום התנאי אצל ר' יהושיע לר"ג ע"י חזרת זה של ר"ע לר"ג ול"ה מהני לכן שפיר הוצרך לומר התוס' דדעתו של ר"ג הי' לכך כנ"ל:

תוכן העניינים

בשמים ראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה