בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ
סימן ב
ובהיותי בזה אמרתי בל אמנע ידי להעלות גם סנסן מחדושי שם בש"ס סוכה בסוגיא דאוונכרי בביאר פי' רש"י שפי' סתם כותים גוזלי ארעתא מישראל נינהו ורבים מהמפרשים תמהו על רש"י דמ"ש מישראל דנקט הרי ר"ה ס"ל בעצמו דגזל עכו"ם אסור מה"ת וא"כ אפילו אי הוי גוזלי ארעתא מעכו"ם נמי אסור מה"ת ומ"ש מישראל ששה דנקט רש"י ז"ל:
ואולם כדי לישב פי' רש"י ז"ל מוכרח אני להאריך קצת ומתוך דברי שיחתי שאפרש יעלו יפה דברי רש"י ז"ל כמין חומר אך בטרם אענה לישב קשיות התוס' דר"פ לולב הגזול בד"ה משום דה"ל מצהב"ע שהקשו דל"ל לכם להוציא את הגזול תיפוק לי' משום דה"ל מצהב"ע וכן הקשו לעיל התם בסוכה דף ט' על הא דאיתא התם ההוא לך מיבעי' לי' למעיטה גזילה והקשו דלמה לי לך למעט גזילה תיפוק לי' משום דהוי מצהב"ע:
והנה בראשון תחלת רציתי לומר ביישב קושיות התוס' אלו בפשיטות לפ"מ דאיתא הש"ס מכות דף ט"ו דאין לוקין על לאו דלא תגזל משום דה"ל לאו הנל"ע דוהשיב דעשה זו דוהשיב הוי תיקן הלאו של לא תגזל ומעתה א"ש דשפיר אצטרך למעט גזילה בגוונא אחר שיצא בהגזול מקיים המ"ע דוהשיב ע"י השבת גוף הדבר או היכא שמהני רק השבת דמי' ומשיב הדמים וכיון דהרי הוא תיקן ע"י השבה זו הלאו של לא תגזל מעיקרא הרי תו ליכא משום מצהב"ע דעבירת הגזל הרי נתקן והוי כל"ה עבירה ורק שלו ל"ה בשעת שיצא בה המצוה לכן בכה"ג היא דאתי קרא למעט גזילה דמצהב"ע ליכא ורק שלו אינו והוא גזול ואולם דלאחר העיון הא ליתא דאף גם מטעם מצהב"ע ליכא למימר דיצא ע"י שיתקן אח"כ בהשבה הלאו של לא תגזל דבשעת עשיות המצוה הרי כבר נדחה בשעתא שבא לצאת בה דבשעת עשיות המצוה הוי מצהב"ע וה"ל כדמצינו בזבחים דף י"ב באכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר בו דאמרינן הואיל ונדחה וכו' והרי הכא ל"ה אז גם בידו להוציא מן הדיחוי אצל המצוה ע"י השבה דהרי כיון דאז כשהי' בעינא בודאי הי' צריך להשיב רק גוף הדבר כמות שהוא בעינא לבעלי' וכיון דהי' צריך לקיים בי' המצוה הרי ל"ה יכול אז להשיבה לבעלי' א"כ הוי דיחוי גמירה ואיך תועל ההשבה של אח"כ להוציאה מן הדיחוי ונימא כיון דאדחי אדחי דאין לומר דל"ה דיחוי כיון דהוי דיחוי מעיקרא ול"ש דיחוי ושפיר אצטרך קרא מיוחד למעט גזילה דז"א דא"כ תקשה קשיות הש"ס דסוכה ד' ל"ג ע"ב דתפשוט מכאן דדיחוי מעיקרא ל"ש דיחוי מדאצטרך קרא למעט גזילה ולא נתמעט משום דה"ל מצהב"ע וכיון שכן לכאורה תחזיר קשיות התוס' דסוכה הנ"ל לדוכתא דל"ל הוא למעט גזילה תיפוק לי' משום דהוי מצהב"ע כיון דלא משכחת גם ע"י השבה שאח"כ מטעם דהוי דיחוי כנ"ל:
ואולם אמרתי דאכן יש לישב בנועם קשיות התוס' דסוכה הנ"ל לפ"ד הרא"ש בש"ס סוכה דף מ"א לענין מתנה עמ"ל באתרוג שג שנתנו במתנה עמ"ל לו כדי לצאת בו דאינו מקיים התנאי בחזרת דמי' ואף כשנאנס האתרוג אף דחייב באונסין מפני שלא נתקיים התנאי ונעשה גזלן למפרע מ"מ בחזרות הדמים דחייב אינו רק מתקן הלאו של לא תגול אבל ל"ה קיום התנאי להיות כשלו כיון שהתנה עמו רק להחזירו האתרוג גופו לצאת בו ול"ה חזרת דמי' קיום התנאי ול"ה שלו כן מבואר בדברי הרא"ש שם ולפ"ז השתא י"ל דא"ש דשפיר אצטרך קרא למעט גזילה בכה"ג בנתנו במתנה עמ"ל לצאת בו ושוב החזירו את גוף הדבר אחר שלא יוכל לצאת בו עוד או שנאנס גוף הדבר גזול והחזירו דמי' דהשתא ל"ה מצהב"ע דהלאו דלא תגזל הרי נתקן בהשבה זו ורק דשלו ל"ה כיון דל"ה קיום התנאי כפי שהתנה עמו רק להחזירו באופן שיוכל לצאת בו דהשתא אי מטעם מצהב"ע הוי יצא שפיר דגם דיחוי ל"ה בשעת שיצא בו י"ח דהרי הי' אז בידו לקיים התנאי להחזירו לצאת בו כפי שהתנה עמו ומש"ה אצטרך קרא דמ"מ אינו יוצא בכה"ג כיון דהוי גזילה ול"ה שלו כיון שלא קיים אח"כ התנאי כפי שהתנה עמו מעיקרא ולא החזירו כדי לצאת בו:
אברא דלכאורה יש לדון ולהשיב גם בזה לפ"מ דאמרינן בסוכה דף כ"ג ודף כ"ז למאן דבעי סוכה הראוי' לשבעת הימים וא"כ לכאורה בסוכה לא מצי מיירי בכה"ג בשנתנו לו במתנה עמ"ל כדי לצאת בו דהיינו שהתנה עמו להחזירו בתוך ימי החג דהרי בכה"ג פשיטא דלא הי' יכל המקבל לצאת בה בסוכה זו דהוי סוכה שא"ר לשבעה שמוכרח להחזירה לבעלי' בתוך ימי החג ורחמנא אמר חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דבעינן סוכה הראוי' לשבעת הימים וא"כ בלא קרא דלך ל"ה יצא בסוכה כזו שנתנה לו בעמ"ל לו בתוך החג וא"כ למ"ד הזה לא משכחת בסוכה במתנה עמ"ל בתוך החג לצאת בו רק בהתנה להחזירו לו לאחר החג ולא דייק בתנאו להחזירו בתוך החג לצאת בו דוקא וא"כ בכה"ג מהני שפיר החזרה של החפץ גופו בזמן שהתנה עמו לאחר החג או ע"י השבת דמים כשנאנס לקיום התנאי וא"כ הוי שלו למפרע וליכא למעוטי מקרא דלך ג"כ והשתא ניהו דלענין אתרוג הוי מצינו לישב קשיות התוס' כמש"כ אבל בסוכה אכתי תהא קשיות התוס' למ"ד הנ"ל לדוכתא קאי דל"ל לך למעוטי גזילה תיפוק לי' דהיכא דנמעט מלך סוכה גזילה ממילא דאינו יוצא מטעם מצהב"ע והנה לכאורה הי' מקום לישב בההיא דסוכה שא"ר לשבעה דהנה לכאורה הקשתי עוד בההוא דש"ס סוכה דף ז' דקאמר התם סיכך ע"ג פסי ביראות כשורה משום דאמרינן מגו דחשוב מחיצה לענין שבת הוי נמי מחיצה לענין סוכה וקשה דגם התם ל"ה סוכה הראוי' לשבעה כיון דאינה ראוי רק לאותה שבת ולא לשאר ימי הסוכות דבשאר הימים ליכא מגו ואולם אמרתי די"ל דל"ד זה לסוכה שא"ר לשבעה בעלמא דמ"מ סוכה זו ראוי' לשבעת הימים ע"י צירוף וכיון דחזי לאצטריפו היא חשובה שפיר ראוי' לשבעה דל"ד לעושה סוכה בחולו של מועד או לעושה סוכתו ע"ג בהמה דעשוי' זו איננה ראוי' בשום פנים לשבעה אבל הכא הרי עשוי' זו ראוי' לשבעה עכ"פ ע"י צירוף ומעתה י"ל גם בנ"ד חשובה שפיר גם במתנה עמ"ל כדי לצאת ראוי' לשבעה אצל המקבל בשעה שיוצא כיון דראוי לקנותה מיד הנותן לגמרי וה"ל כעין חזי לאצטריפי דראוי להיות כמות שהיא עתה ראוי לשבעת הימים שפיר כן יש לחלק לכאורה ואולם לאחר העיון ז"א לפי פי' רש"י בפסחים דף ל"ח גבי מצה ראוי' לשבעה דהיכא דלא נשחט עליהן הזבח אע"ג דעכשיו יש לה היתר לשבעה מיהו כי עבדה ל"ה מצה העשוי' לשבעה דכי עבדה אדעתא לאפסילי ביום ובלילה עבדה ומעתה ה"נ כיון שהתנה עמו רק להחזירו תוך החג הרי תחלת עשיותה ל"ה לשבעת הימים דרק בסוכה שעשאה ע"ג פסי ביראות היא די"ל שגם תחלת עשייתה הוי כדי לאצטריפי ולעשותה כראוי בשאר הימים עכ"פ משא"כ בנ"ד ותיקו קשית התוס' הנ"ל גבי סוכה אכתי:
אברא לאחר העיון י"ל וליישב נכון בפשיטת דבאמת מאן ס"ל דבעינן סוכה הראוי' לשבעה ר"א ור"א ס"ל בש"ס סוכה דאינו יוצא בסוכתו של חבירו והשתא לר"א א"ש דל"ק קשיות התוס' דלר"א שפיר אצטרך לך למעוטי שאיל אך לרבנן דס"ל דיוצאין ידי סוכה בסוכתו של חבירו הרי ס"ל דלא בעינן סוכה הראוי' לשבעה כדאיתא התם בש"ס סוכה הנ"ל וא"כ לדידהו פשיטא דל"ק קשית התוס' דסוכה דשפיר י"ל דאצטרך לך למעט גזילה בגוונא שכתבנו למעלה במתנה עמ"ל לצאת בו גם בתוך ימי החג ולא החזירו לצאת בו בשעה שהתנה עמו או שנאנס והחזירו דמי' דלקיום התנאי ל"ה קיום ולאו דידיה הוי רק דהלאו דלא תגזל נתקן שפיר ותו ליכא משום מצהב"ע כנ"ל ומיושב הטיב קשיות התוס' דסוכה ודלולב דשפיר אצטרך קרא למעט גזול ולדברינו אלה ג"כ א"ש דלא קשיא תו הקושיא הנ"ל בעושה סוכה ע"ג פסי ביראות שהקשתי דהוי סוכה שא"ר לשבעה אך א"ש די"ל גם התם דלא איירי אליבי' דר"א רק אליבא דרבנן דלא בעו סוכה הראוי' לשבעה:
אמנם דלאחר ישובי בדעתי והתבוננתי הטוב בענין הנה סעיפי ישבוני לאמר דגם בלאו הא שנוי' דמתנה עמ"ל שכתבנו לישב קשיות התוס' דסוכה הנ"ל ורק בדרך שכתבנו למעלה ג"כ הנה בידינו לישב קשיות התוס' אלו דהנה באמת כתב הרא"ש בב"ק דף ס' ע"ב בהא דאיבעי' להש"ס התם מהו לאחלופי שעורין דישראל בעדשין דפלשתים וכו' וכ' הרא"ש דמיירי שהעדשין ל"ה עוד מזומנים בעת שרצו ליקח שעורין דישראל ורק שרצו ליקח גדושים דשעורין דישראל ע"י כשיזדמן להם גדושים דעדשים דפלשתים יחזרו להם הוא דאסור אבל כשהי' גדושים דעדשים מזומנים בעת ההוא בכה"ג אפי' אם אין בעלי השעורין דישראל לפנינו מותר לזכות להם הגדושין דעדשים דעדופי טפי ע"י אחר ולקחת השעורין שלהם דזכות הוא להם וזכין לאדם שלא בפניו עכ"ד הרא"ש שם ועיין בש"ך חו"מ ריש ה' גזילה שהביא בשם הטור שפי' דהרא"ש מיירי בגוונא דידוע דזכות היא לו דהיינו בדבר שעומד למכור אבל בחפצו ביתם לא וגם נראה לי עוד דלדברי הרא"ש בכה"ג שמזכהו ע"י אחר באופן דזכות היא לו אזי החפץ שלו לגמרי משום דהרי הוא כקנה החפץ מהמוכר וכדרך שמצינו בש"ס ב"ב דף פ"ח דהיכא דקייצי דמייהו של הקרא דהאי דשקל קרא דהוי שלו גמור ע"ש ברשב"ם ועיין ברמב"ם בפ"ו מ"ה עירכון הלכה כ"ה דהוי כפסיק המוכר דמי' והיא שלו וא"כ ה"נ כשמזכהו ע"י אחר באופן דזכות היא לו למוכר ה"ל כפסיק המוכר דמי' וקנהו הלוקח ונעשה שלו ממש והשתא לפ"ז י"ל דלעולם דשפיר אצטרך קרא למעט גזילה גבי סוכה ולולב בגוונא שכתבנו למעלה כשהשיב לו אח"כ הגזילה וקיים מ"ע דוהשיב אם בהשבת הגזילה גופה בעינא או אם בחזרת דמי' דהלאו דלא תגזל הרי הוא נתקן שפיר ול"ה מצהב"ע ורק דשלו ל"ה אז בשעה שיצא כנ"ל ואי משום דהוי קשה דהרי גם משום מצבה"ע הוי בשעה שיצא מטעם דהוי דיחוי ובידו להשיב ל"ה דהוי בעי לצאת ביה וכיון שאז אכתי הוי בעי להשיב לו רק את גוף החפץ לקיים מ"ע דוהשיב וגוף החפץ ל"ה בידו להשיב לו אחר שרצה לצאת בו וא"כ נימא דכיון דאדחי וכו' דז"א השתא דלעולם דשפיר בעי הקרא למעט גזילה דאי משום מצהב"ע ומטעם דהוי דיחי' כנ"ל הרי שפיר מצי מיירי בגוונא שגם אז לשעתא דעשיות מצותו הוי מצי לזכות לו ע"י אחר להנגזל ביותר משויו הדמים כשהנגזל הוא גברא דעביד למזבין ול"ה בעי לעצמו לצאת בי' באופן דדמי' יתירם זכות לו דשפיר דמי לפי דברי הרא"ש הנ"ל וחשיב השבה גמירה וא"כ כיון דהוי בידו לעשות כן ואף דהוא לא עשה כן מ"מ כל שבידו ל"ש דיחוי וא"כ אלו מטעם מצהב"ע כשהשיב לו גוף החפץ הגזול או דמי' כשנאנס אח"כ הוי חשיב תיקן הלאו של לא תגזל והוי יצא שפיר לכן שפיר אתי קרא למעט גזיל דמ"מ אינו יוצא בו כיון דהוא לא עשה כן בשעה שבא לצאת בי' לזכות לו אז להנגזל ביותר משיוי הדמים ע"י אחר באופן דהוי זכית' להנגזל כדברי הרא"ש הנ"ל וא"כ הרי ל"ה שלו ולא יצא בו:
והשתא דאתינו להכי הנה מה טוב ומה נעים בזה לישב נמי דברי רש"י דתמיהם טובא מה דפי' גוזלי ארעתא מישראל דוקא דהנה הקשתי ושוב מצאתי באחרונים קושיא זו על הא דקאמר הש"ס ליגזוזי אינהו כי היכי דליהוי יאוש בידיהו וש"ר בידיכו הרי כיון דקיי"ל דסתם גזילה ל"ה יאוש בעלים בפרט גבי גזלן עכו"ם א"כ היכי קאמר כ"ה דליהוי יאוש בידיהוי וכו' ואולם אמרתי די"ל דלהרא"ש שהבאתי א"ש דהרי באמת גם הכא אית ליה עצה ותשועה זו לקנות לעצמו האסא באופן זה של היתר ע"י שיזכה להנגזל בשעת שלוקח האסא ע"י אחר ביותר משויו הדמים באופן דזכות להנגזל דזכין לאדם שלא בפניו דבכה"ג שרי והאסא זו נעשה שלו גמור כנ"ל ואולם כ"ז יתכן רק קודם יאוש דאז שפיר יש תקנה זו בידו לזכות להישראל הנגזל ע"י אחר ונעשה האסא כאלו קנה אותה מיד הנגזל ומוכרה לו בעבור דמי' שפסק עלי' כנ"ל ואולם לאחר היאוש מאי אהני לן הזיכוי שלו שמזכהו ע"י אחר לקנות אצל עצמו עי"כ האסא זו כיון שאין יד הנגזל עוד בהאסא זו אחר שנתיאש כאחר יחשב עליה. ול"מ אחר יאוש שום קנין אחר לקנות האסא בלתי אם ע"י ש"ר שעם היאוש ומיד הנגזל לקנותה ע"י זיכוי זו הנ"ל אין ביד הנגזל למכור אותה ולהקנותה אחר היאוש ומעתה יתבאר ויתישב הכל ע"נ משום דשפיר קאמר הש"ס סוכה הנ"ל ממנ"פ לא מבעי' אי לא איאשו בעלים עוד כאן א"כ הרי שפיר אית לי' תקנתא זו שכתבנו לדעת הרא"ש שיזכהו להנגזל הישראל ע"י אחר ביותר משיוי הדמים של האסא באופן שיהי' זכות לו דהשתא יהי' האסא שלו כנ"ל ורק לפי דמ"מ למחיש מיהו בעי דלמא נתיאשו בעלי' דמידי ספיקא לא נפקא דרק לא סתם גזילה יאוש בעלים אבל מ"מ ספק הוי דלמא נתיאשו בעלי' ואכתי ל"מ תקנה זו לאחר יאוש כנ"ל ע"ז שפיר נסיב להו ר"ה עצה להאוונכרי דליגזוזי אינהו כ"ה דליהוי יאוש בעלים בידיהו וש"ר בידיכו להיות נקנה לכו מטעם יאוש וש"ר ומעתה יהיה דברי רש"י ז"ל מחוורים בעינינו כמעשה לבנת הספיר דהשתא כיון דסתם גזילה ל"ה יאוש בעלים וא"כ צריכין לתקנתא דא של הזיכויה ע"י אחר וכדברי הרא"ש הנ"ל כדי לתקן אי ל"ה הכא יאוש בעלים ואולם זה שייך רק אי הוי הכותים גוזלי ארעתא מישראל א"כ שפיר איכא תקנה זו שיזכהו ע"י אחר לישראל הנגזל ביותר משיוי הדמים כנ"ל ויהי' חשיב שלו שפיר כנ"ל ואולם נחזה אנן אלו הוי הכותים גוזלי ארעתא מעכו"ם הרי כיון דדעת התוס' בש"ס נדרים דף ל"ו וכן בכ"ד דזכוי' היא מטעם שליחות וכיון דאנן קיי"ל דאין שליחות לעכו"ם וא"כ הרי לעכו"ם בודאי דלא מהני הזיכויה ע"י אחר קודם יאוש כיון דזכוי' מטעם שליחות ואין שליחות לעכו"ם וא"כ ל"ה כאן עצה לקיום המצוה אי ל"ה כאן יאוש ולזאת הוצרך רש"י לפרש גוזלי ארעתא מישראל דוקא דאז שפיר איכא עצה דזיכוי' ע"י אחר ומטעם ומנ"פ מהני כנ"ל: