בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ
סימן א
שאלה באחד שמכר ס"ת לציבור בחזקת שלו ואח"כ נתודע שנגנב הס"ת מאיש אחד במדינה ועתה נשאלה אם מחייבין להודיע לבעל הס"ת ולהחזירה לו ואם גם טרם ישיבוה לבעלים אם יוצאין בקריאת ס"ת זו אם הוי מצהב"ע ואם דזה פשוט דספרים לפי שאין מוכרים אותם רק לישראל ל"ש לומר בהן סתם גניבה יאוש בעלים דלא מיאשו בעלים מיניהו כיון דידעין בעלי' דאין מוכרים אותם רק לישראל שראל כמבואר בחו"מ ס' רל"ו ס"ח ובס' רנ"ט ס"ג בהג"ה לכן יש לעיין בי' אם יוצאים י"ח קריאה אם לא מטעם דהוי מצהב"ע וגם לענין אי רשאי לברך עליה:
והנה שאלה זו נאמרה בספר חסד לאברהם למוהרא"ת אבד"ק בוטשאטש ז"ל והנה תחלת דברי המחבר הנ"ל לפ"ד של הא"ח מובא בב"י ובש"ע א"ח ס תרמ"ט בלולב הגזול וכו' דפסיל רק להגנב או להגזלן עצמו משא"כ לאחרים כשר בשאר הימים והביא מדבר המג"א שהוכיח דהא"ח מיירי בלפני יאוש דאף לפני יאוש כשר לאחרים בשאר הימים ול"ה מצהב"ע ולכן הוכיח בעל המחבר הנ"ל דגם בנידן השאלה אחרים שקנו הס"ת מהגנב יוצאין י"ח הקריאה וליכא משום מצהב"ע ותמהני איך לא ראה דברי המג"א שסיים להלכה דאין לפסוק להקל בזה דאף באחרים חשוב מצהב"ע ותו מלבד דדברי המחבר הנ"ל בביאר דברי הא"ח מגומגמים אצלי טובא מפני כמה טעמים המביארים למעיין בם נראה לו עוד דאדרבה זה מסתברא בביאר דברי הא"ח להשכות מעליו המית התלונות אשר התלוננו עליו רבים די"ל דלעולם דמיירי הא"ח לפני יאוש ורק די"ל דדוקא אצל הגזלן עצמו הוא דשייך מצהב"ע דאף גם דנימא דשייך גם גבי הגזלן בעידן שרוצה לצאת הסברא דניחא ליה להנגזל למעבד מצוה בממונו מ"מ כיון שבא בגזילה לידו הרי הוי המצוה באה בעבירת הגזל שמקודם עשה הלכך הגזלן עצמו אינו יוצא בו גם בשאר הימים כיון דדעת הא"ח דגם בשאר הימים איכא משום מצהב"ע ולא כד' התוס' בסוכה ר"פ לולב הגזול והיינו מטעם שהרי הגזלן עשה עבירת הגזל מקודם לכן ורק דהאחרים הם רק כנוטלי הלולב שלא מדעת חבירו ולא בגזל אתו לידם לגביהו אמרינן שפיר הסברא דניחא ליה וכו' ולא עשו עבירה ולכן רק ביו"ט ראשון ניהי דאמרינן ניחא לי' וכו' אפ"ה אינם יוצאים האחרים לפני יאוש דלאו דידהו הוי וביו"ט ראשון בעינן לכם משא"כ בשאר הימים דלא בעינן לכם יוצאים האחרים וליכא משום מצהב"ע מטעמא דניחא ליה וכו' ועפי"ז מיישב הטיב קשיות התוס' דסוכה דף ט' ודריש לולב הגזול שהקשו דל"ל למעט גזול מקרא תיפוק ליה דה"ל מצהב"ע ולדברי הא"ח הנ"ל א"ש דשפיר אצטרך קרא למעט גזול לגבי אחרים דמטעם מצהב"ע ליכא משום טעמא דניחא ליה להנגזל למעבד מצוה בממונו ורק מטעם גזול דלאו שלו הוי הוא דאמעטי נמי אחרים מלצאת והנה לפ"ז להא"ח בנ"ד שגם האחרים הקוראים שולחים ידם בקריאת ס"ת שלמ"ד חבירו דהרי הם הגזלנים דל"ש ניחא ליה וכו' בס"ת דעבידי להתקלקל ולטשטש כמבואר בכמה מקומות א"כ ה"ל גם אצל האחרים הקוראים מצהב"ע לכאורה וביותר תמיהם בעיני דברי המחבר הנ"ל שהלך בדרך הא"ח ואיך בא לדון לדרכו של הא"ח במגילה וס"ת דל"ה רק דרבנן א"כ לדעת התוס' דר"פ לולב הגזול דביו"ט שני דרבנן ליכא משום מצהב"ע ה"נ בקריאה זו דל"ה רק דרבנן א"כ ליכא בה משום מצהב"ע הרי הא"ח ע"כ לא ס"ל כהתוס' וקים ליה דגם בשאר הימים אף דלא הוי רק מדרבנן מ"מ הוי מצהב"ע מדכתב רק אחרים יוצאים בשאר הימים מכלל דהגזלן עצמו אינו יוצא גם בשאר הימים וע"כ משום דהוי מצהב"ע דאי משום דל"ה שלו הרי לא בעינן לכם בשאר הימים הרי מבואר דלהא"ח גם ביו"ט שני דרבנן אינו יוצא משום מצהב"ע ולא כהתוס' א"כ ה"ה נמי במגילה וס"ת אף דל"ה הקריאה רק מדרבנן יהיה לדברי הא"ח משום מצהב"ע ואולם לפי שאבאר הכל יהיה נכון אך בטרם ראיתי להעלות דברי מחדישי אשר ביארתי שמה דברי הא"ח דגם אי מיירי הא"ח לאחר יאוש נמי א"ש ולא קשיא מה שהקשו עליו כיון דס"ל דרק בשאר הימים האחרים יוצאים אבל ביו"ט ראשון גם אחרים אינם יוצאים וע"כ משום דהוי מצהב"ע כיון דהוי יאוש וש"ר הרי הוי של אחרים ביו"ט ראשון ולכן הקשו עליו מההוא דאוונכרי דקאמ' ליגזזו אינהו כ"ה דליהוי יאוש בידיהו וש"ר בידיכו הרי מ"מ לא יצאו לדברי הא"ח מטעם מצהב"ע:
ונלפע"ד לישב בפשיטת די"ל דלעולם דמיירי דברי הא"ח לאחר יאוש ורק דביו"ט קמא אינם יוצאים גם אחרים משום מצהב"ע ורק דביו"ט שני דרבנן נראה להא"ח לפסוק דרק אצל אחרים תו ל"ה מצהב"ע אבל הגזלן עצמו אינו יוצא משום מצהב"ע אע"ג דיו"ט שני דרבנן ולא כדברי התוס' בסוכה הנ"ל ורק דדברי הש"ס דאוונכרי ל"ק ע"ד הא"ח דהרי רש"י ז"ל פי' בסוכה התם דסתם כותים גוזלי ארעתא מישראל נינהו דאינו רק ספק ולא שהם ודאי גוזלי ארעתא מישראל וע"ש ועיין בכפ"ת וכיון שכתבו התוס' סוכה דף ט' דכל ענין דמצהב"ע דלא יצא אינו רק מדרבנן ומש"ה בההוא דאוונכרי ליכא משום מצהב"ע דה"ל ספק דרבנן ולהקל ולא בעינן רק יאוש וש"ר לקנין למהוי דידיה אבל משום מצהב"ע ליכא:
עוד ביארתו בחדושי דברי הא"ח דאף אי מיירי הא"ח לאחר יאוש א"ש דהנה ראיתי בשעה"מ בפ"ח מה' לולב שהביא בשם המרדכי דמצהב"ע ל"ה רק דומיא דגזיל דבעת עשיתו המצוה איכא עלי' עבירת הגזל כיון דרמיא עליה העשה דוהשיב גם בשעת עשויה של המצוה ולכן בכה"ג שהמצוה והעבירה באים כאחת הוא דחשיב מצהב"ע משא"כ כשהעבירה באה מקודם להמצוה בכה"ג ל"ה מצהב"ע ומעתה נראה דה"ט דס"ל דביו"ט ראשון גם לאחרים מצהב"ע כיון די"ל שכל עוד שמוטל חיוב של השבת הדמים ולא נתקן הלאו עוד החפץ גזיל מקרי ואפי' אצל האחרים הוי מצהב"ע מלצאת זילת ביו"ט שני ליכא מצהב"ע אצל האחרים כמ"ש בסמוך כן נראה ביאר דברי הא"ח והנה להמש"כ התוס' סוכה דף ט' דמצהב"ע ל"ה אלא מדרבנן וגם כתבו התוס' בסוגיא דאוונכרי ד"ה וקרקע אינה נגזלת דמהני יאוש לקרקע מדרבנן עכ"פ וגם הנה לפ"ד המהרש"א בסוגיא דאוונכרי בפי' דברי רש"י דמהני קנין אחר קנין לענין דלא ליהוי מצהב"ע ומעתה יתבאר דברי הש"ס דהאוונכרי גם להא"ח הנ"ל בטוב ההתבוננת דרך לענין דליהוי דידהו משום דבעונין לכם ד"ת הוא דקנסב להו ר"ה עצה להאוונכרי דליגזזו אינהו הכותים כי היכי דליהוי יאוש בידיהו דהכותים וש"ר בידיהו של האוונכרי דביד האוונכרי לחודא ל"ה מהני כיון דאין יאוש מועל לקרקע מדאורייתא וא"כ ל"ה היאוש רק אצל האוונכרי אם הם יגזזוה ובעינן ש"ר מחדש למהוי יאוש וש"ר ואולם לענין מצהב"ע דל"ה רק מדרבנן לענין זה שפיר מהני היאוש לקרקע דמדרבנן מהני יאוש לקרקע כדברי התוס' הנ"ל ומעתה א"ש דלא מבעי' מעיקרא לפי הס"ד של הש"ס שפיר הוי קנין אחר קנין לענין דל"ה מצהב"ע משום דהוי יאוש וש"ר ביד האוונכר דהוי מועל היאוש לקרקע ביד הכותים והוי ש"ר ביד האוונכרי והוי חדא קנין ביד האוונכרי ושוב בידינו דהוי קנין אחר קנין מהני לענין דלא להוי גם מצהב"ע כיון דהוי לענין מצהב"ע דרבנן קנין אחר קנין ורק הש"ס דקאמ' התם להלן על הא דפריך ס"ס ליגזזו האוונכרי גופיהו ויהיה ג"כ קנין אחר קנין בידינו ומשני ל"צ בהושענא דאוונכרי גופיהו והיינו אע"ג דלגבי אוונכרי גופיהו לא יהיה קנין אחר קנין גם כשיגזזו הכותים דלא יהיה רק יאוש ביד הכותים וש"ר ביד האוונכרי וא"כ אכתי יהיה אצל האוונכרי משום מצהב"ע אך לפ"ד המרדכי הנ"ל א"ש דהנה ידוע מה שכ' רש"י בש"ס עירבון דף ס"ב דאצל הכותים ליתא להעשה דוהשיב ומעתה לא יהיה שוב מצהב"ע ביד אוונכרי דלא באו המצוה והעבירה יחד כיון דליתא להעשה דוהשיב אצל הכותים וא"כ הרי עבירת הגזל כבר עברו הכותים מקודם שיעשו האוונכרי להמצוה וליכא משום מצהב"ע לדעת המרדכי דרק אם האוונכרי גופיהו יגזזוה כדפריך ורק שאנו צריכים לצאת באסא זו דהוי האוונכרי הישראל הגזלנים והוי מצהב"ע בידן כיון דלהאוונכרי ישראל איכא אצלם העשה דוהשיב גם בעת עשיות המצוה אי לאו דהוי צריכין לומר דה"ט דל"ה מצהב"ע משום דהיאוש מועל לקרקע מדרבנן ביד הכותים ושוב ביד האוונכרי נעשה ש"ר לקנין הראשון ושוב בידן הוי קנין אחר קנין וליכא משום מצהב"ע כנ"ל אבל כשיגזזו הכותים והוי הם הגזלנין ל"ה אנן אחראין להיות קנין אחר קנין דבלא"ה ל"ה מצהב"ע כיון דליכא עשה דוהשיב ול"ה המצוה והעבירה באים כאחד ובחדושי הארכתי בזה ואין כאן מקומו:
והנה אחר כל החזון הזה הרי לדברי הא"ח גם ביו"ט שני דרבנן הוי לגזלן עצמו מצהב"ע ולכן צריך להבין לא מבעיא בשופר דאוריתא גם לשאר פוסקים ולדברי הא"ח במגילה דרבנן אמאי פסק המחבר דיוצא ואפי' הגזלן עצמו כמבוא' במחבר בס' תקפ"ו ואמאי לא יהיה מצהב"ע כיון שהרי הגזלן עשה עבירת הגזל בשופר או במגילה ומה לי דאין גזל בקול הרי מ"מ המצוה נעשה ע"י השופר או המגילה שגזל:
אך להבין הדברים נראה ואקדם דברי הרמב"ם ז"ל בזה בפ"א מה' שופר ה"ג וז"ל שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל עכ"ל וע"ז השיג הראב"ד ז"ל בז"הל א"א ואפילו יהיה בו דין גזל יום תרועה יהיה לכם מ"מ וע"ש במ"מ שביאר דברי רבינו הרמב"ם וז"ל וזה מה שנ"ל בביארו דרבינו כתב ששופר גזול שתקע בו יצא ואין הדין כן בלולב ובמצה ונתן טעם וכו' לפי שמצות השופר אינה אלא השמועה והשמיעה היא בלא נגיעה ובלא הגבהה מן השומע וכו' אלא ששומע הקול היוצא ואין בקול דין גזל ולפיכך אף התוקע יוצא אבל לולב ומצה אין אדם יכול לצאת י"ח אלא בנגיעת גופן ולפיכך כשהן גזולין לא יצא בהן וכו' וכן מפורש בירושלמי מה בין לולב ומה בין שופר אמר ר' אליעזר תמן בגופו הוא יוצא הכא בקול הוא יוצא וכו' ובהשגות א"א וכו' ומ"מ אין כאן מקום להשגה אחר שהדין והטעם שהזכיר רבינו אמת עכ"ל המ"מ בקצרה וע"ש ולפע"ד דגם דבריו של המ"מ אינם מובנים ומבוארים יפה וצריכין תבלין ונלפע"ד בביאר דברי רבינו הרמב"ם ז"ל ולהטעים נואמי' כמין חומר ע"פ דבריו של הירושלמי בשבת לענין אבל הקורע בשבת שחלק מההוא דלולב ומצה גזילה לענין מצהב"ע בזה"ל תמן הוא גופו עבירה הכא איהו דקעבד עבירה ע"כ הרי מדבריו של הירושלמי דרך בלולב ומצה גזילה שהמצוה גופה עבירה בכה"ג הוא דחשיב מצהב"ע אמור מעתה הן המה דברי הירושלמי שהביא המ"מ ודעת רבינו כדברי הירושלמי הנ"ל היינו שרק גבי לולב ומצה דהמצוה הוא בנגיעת עצם הלולב ובעצם המצה וכיון דהם גזולים הוי מצהב"ע שפיר משא"כ גבי שופר שעיקר המצוה היא השמיעת הקול של השופר ושמיעת הקול בגופה ליכא עבירה דאין בקול דין גזל וליכא עבירת הגזל רק בהשופר גופו ולא בשמיעת קול השופר שהשמיעה הוא המצוה ולכן ל"ה מצהב"ע גם אצל הגזלן עצמו ומעתה דברי רבינו מחוורים דשפיר כתב הטעם דאין בקול דין גזל ולפיכך ל"ה מצוה הקול שהיא המצוה מצהב"ע דבקול גופו ליכא עבירה ואולם אלו ה"א דיש בקול דין גזל אע"ג דשופר לא בעי לכם א"ש דכ' רבינו דל"ה יצא משום דהוי הקול השופר שהוא המצוה גופה עבירה וה"ל מצהב"ע וה דברים נכוחים ואמתיים למאן דמעיין הטיב בדברי הרמב"ם ז"ל ובמ"מ שם:
ומעתה א"ש דברי הש"ע דלא מחלק וכתב סתמא בס' תקפ"ו המחבר באו"ח דגם הגזלן גופו יצא בו ידי תקיעת שופר והיינו דאפילו לדברי הא"ח ליכא בשופר הגזול משום מצהב"ע וכ"כ במגילה גזילה בה' מגילה דיצא מטעם דאין בקול דין גזל ול"ה המצוה גופה באה בעבירה כלל ול"ה מצהב"ע ומעתה ה"נ בנ"ד גבי ס"ת הגניבה אף דאסור לכל אדם לקרות בתורה וכל הבא לקרות בתורה הוי שולח יד בשל חבירו כיון דבס"ת שקורא בה בכל עת דעבידא להתקלקל ל"ש ניחא לי' וכו' מ"מ כיון דעיקר המצוה בשמיעתו הקריאה שפיר יוצא בשמיעתו הקריאה בתוכה ול"ה מצהב"ע כיון דאין דין גזל בקול כנ"ל וליכא בשמיעת קול קריאת הס"ת זו הגנובה משום מצהב"ע ויוצא שפיר ידי הקריאה ורק לענין הברכה אין לברך עלי' דלא עדיפא משופר ומגילה דמבואר שם בש"ע דאין לברך על הגזול ואף דאין בקול דין גזל ול"ה מצהב"ע מ"מ לענין הברכה נראה דה"ט שהחמירו אע"ג דל"ה מצהב"ע משום דלהזכיר שם שמים עלי' ראוי להחמיר יותר כמש"כ התוס' בב"ק דף ס"ז בד"ה אמר עילא וכן בש"ד:
ועוד אמרתי להביא ראי' ברירה לדין זה בס"ת דיוצאין ידי מצות קריאה שפיר בס"ת הגניבה מההוא דש"ס ב"ב דף מ"ג דאיתא התם בני העיר שנגנבה להם ס"ת אין דנין בדייני אותה העיר וכו' ופריך ולסלקו בי תרי מינייהו ולידייני ומשני שאני ס"ת דלשמיעה קאי ופי' רשב"ם דלשמיעה קאי ואינו יכול לסלק עצמו שלא יהי' נוגע בעדות שהרי נהנה בו ויוצא בשמיעתו וכו' ע"ש ועיין בסמ"ע וש"ך בחו"מ ר"ס ל"ז דנוגע פסיל מטעם דחשדינן לי' דמשקר ע"י שנוגע בדבר וע"ש ומעתה אי נימא דבס"ת גניבה לא יצא בשמיעתו ידי קריאה הרי בודאי לא ישקר דאם ישקר הרי יהי' ס"ת גניבה ולא יצא בשמיעתו ומה בצע בעדותו הרי פי' הרשב"ם שנוגע מחמת שרוצה לצאת בשמיעתו הרי אם ישקר בעדותו לא יצא ומאי אהני לי' סהדותי' לענין לצאת בשמועתו כשמשקר והס"ת גניבה וע"כ ש"מ דיוצא בס"ת בגניבה ידו מצות שמועת הקריאת התורה שפיר כנ"ל: