בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ
הקדמה
הקדמת המחבר
יען אשר שמוע אשמע מאת רבים המדברים על לב מוציאי לאור חבוריהם היום לאמר מה העבודה הזאת לכם. הכי אין די לנו בספרי הקדמונים כי מלאו פני תבל מהמה כי בכל מקום אשר אתה משים עיניך שם חלקת מחוקק ספון. ומעטים המה דורשיהם ומבקשי פניהם כי אין עוד היום רוח תשוקת דת אל חי מתנוסס בקרב כל איש ישראל. ואין דבר ד' יקר היום כאשר היה בימי קדם כי הנה בימי קדם בעוד הי' הרעב חזק בארץ. לא רעב ללחם. והצמא גדול. לא צמא למים. כי אם לשמוע דבר ד' כל היום. והי' האש התשוקה בוערת ומתלקחת בתוך לב כל איש ואיש מישראל. רק לדעת חכמה ולהבין אמרי בינה ושאף כל איש צמים רק לאהבה את ד' וליראה את שמו. אז דבקה כל נפש אדם רק אחדיו לשמור מצותיו ויטו שכם אחד כלם לעבדו ביראה ופחד ויבוזו כל זרי התאוות ועל כל חמדת התבל ועל כל שאר תענוגות בני אדם והבליהם שפכו כל אדם בוז וימאסו איש אלילי כספו ואיש אלילי זהבו בכחד. הלא אז אוהבי ד' ידידי התושי' והמדע מאד שמחו לקראת מפליאי עצה המודיעים לחדשים מחידושיהם אלה תולדות רעיוניהם ועל ספר יוחקו. למען יגדילו התורה ויאדרוה ויגילו לקראתם כאשר גיל יגיל איש בראותו הביכורה בטרם קיץ אשר בעודו בכפו יבלענה. והלא אז גם אז מה נאוו על ההרי' רגלי מבשרכם משמועכם הטוב. כי בא תבאו. וגם עלה תעלו בידכם מנחת פרי רוחכם ביום הניפכם את אומר התנופה. ביום נטעכם נטעי נעמנים מוצאי פרי הלולים. ותהיינה למראה עינים לנכחם יביטו. כמראה פני פלגי המים בציון. וכמראה פני דבר ד' לבית ישראל ונגולו ספריכם כמראה ספר השמים. והיום הזה תאמרנה הלא לריק יגיעכם והלא לחנם ולהבל מכחכם תשחדו רעיוניכם לפני אחיכ'. ותביאו לחם ומים אל אשר לא ירעב ולא יצמא. וכי תדברו גבוה גבוה בעת ההוא עת לחשות עת יעצים אדם עיניו מלראות אות בתבל הנשמה הלזו אשר הזלוה צאוה ברוב כחות התאות וכל כלי חמדת גוום הם ימשלו בם וזרועיהם הם הורידו לארץ מנלי התושי' והמדע. עד כי אם משחת מראה ותואר והדר ויופי כלילת בית ישראל מעל פני האדמה וידל כבוד יעקב. ומקום כבוד התורה ולומדיה ומבקשיה אימו. וכל בעלי מלאכו' המריבות והתפארות להם מעושיהם היום הלא ישיבו לאחור ומיניהם וחתום הלא יחתמו צור הלא יצורו תעודתם בלמודם מלשימם בספר וחרות עלי הלוח בעט ברזל ועופרת. מבלי משים לעינים דבר ולא לנכחו ביטו. לאמר להם ראה ראו ואל ידעו. ולהעיר אזנים להם ולא יאזינו לשמוע בלמודים. ולאמר להם שמעו שמוע. ולא יבינו.
לכן אמרתי תהי זאת לי למשפט קודש כי ביום העלותי את מנחת קרבני מנחת פרי חבורי זה על מזבח הדפוס. אני קדם אקרא למאהבי המה אחי בית ישראל לאמר להם. לכו שמעו אלי ותחי נפשכם שמו לנגד דברי עיניכם. ולבכם תשיתו לדעתי אל הגיון לבי לפניכם אשימה ואחרי כן אקוה כי כאשר יאספו דברי אל לבכם. הלא יטבו בעיניכם עד יכוננו ועד ישימו שורש וענף שמה. למוצאי נטעי נעמנים עושי פרי הלולים. עד יצא כנוגה שמש צדקתו לפניכם צדקת פזרוני קרני אור מחדושי עלי אור התבל. הלא כה דברי עשה יעשו בלבבכם פרי תנובה ויזריחו עליכם שמש הוד התבונה. עדי מעליכם יעיר עליכם רוח ונפקחו עיניכם והייתם יודעים בין טוב לרע לבקר ולהבדיל בין האור ובין החושך. עדי יהפך עליכם המון לבבכם ומעיכם לטובת בעלי המחברים וחבוריהם. דברי חכמיהם וחדותיהם. הוני לבבם עם רכושי רעיוניהם. בעזוזי תשוקותיכם אותם כל היום לדרוש. ואליהם תשימו מגמת פניכם. ולא למראה עיניכם בתבל אחריהם יסירו לבבכם ולהבל ולתוהו אל תשאף רוחכם עוד. כי אם לשמוע דבר ד' כל היום מפי מפליאי עצה מגידי התושיה והמדע. אשר עיני כלם רק אל חפץ ד' בידם יצליח להגיעם אל המטרה להאיר ולסקל הדרך לפניהם לפני אשר יהינו לעלות ההרה הר המוריה יביטו יישירו. כי יתן ד' את רוחו עליהם כי יהי' להם דברי חדושיהם לעינים לשים בים התלמוד דרכם ושבילם במים עזים התושיה לנצח. עדי ינחלו נחליאל ומנחליאל במות. עדי יזכו לחזות בנועם ד'.
קרבו הנה. בני זרע יעקב בחירי רצתה נפשי אתכם. שאוני ואנכי אדברה. התפתחו שערי לבבכם והבינו. קרעו סגור עפעפיכם והביטו. וראו מי ברא אלה. הנה השמים וכל אשר עליה'. הנה השמש והירח והככבים המאירים לעיניכם. גם הנה התבל וכל אשר בתוכה. הטו נא אזנכם כי הנה רעיון זה צומח חדש בקרבי. כי הנה השמים בעיני.
כארמון המלך אל חי בו שכן. יושב במרחבי מרום ומשגיח עלינו ועל כל נבראיו כלם לא נעלם מפניו. ומה הוה עוד מבלעדיו צור יוצרנו בל יראנו ובל ידענו כי הנה הארובות במרום נפתחו. ועיניו בכל משוטטות מכל במרום שמה ועד כל אשר בתחתיות ארץ מימין ומשמאל. ממזרח וממערב ומצפון ומים. בכל פנה וירכתי צפון וגלוי. הנה עין ד' שמה תשגיח ותציץ ותקרא בקול. אני אני הוא. הייתי ואהיה. וחסד מאתכם לא תמוש עדי עד. אך הנה במרום שמה נקבצו לאלפים ולרבבות יחד כל צבאי מעלה. מלאכיו גבורי כח עושי דברו. משרתיו עושי רצונו. והוא ישלחם דברו. אל כל אשר יחפוץ להטות חסדו הנעלה. שמה למצותיו יאיצו. וכל חפצו בגילה וברעדה הלא ישלימו. כי אלקים הוא מלכם ומלך עולם. הוא בראם אף יצרם. האותו לא יראו ואת מצותיו לא ישמורו. אשר על אלה אך נוצרו. ולכבוד שמו יקר בל יתנו על מובחר כל בריאתם ועל כל מפלאות מפעלות תמי' דעים.
ועתה נקימה נא ונעבורה. ונסבה נא עינינו מנגד השמים. ממעל לנו. ונביטה לארץ מתחת. פה הנה ארץ רחבת ידים לפנינו הלא הוא אבינו הוא עשנו. ויכוננה לנו. וימתחה כמו אוהל לשבת לנו. וברא בה כל בהמה וכל החיה וכל העוף. וכל אשר הוא חי על פני האדמה. מרמש הרומש על הארץ ועד כל החיות הגדולות והנוראות. וכל אשר בימים ובנהרות. וכל אשר בו נפש חיה. הוא שמו בתבל. ויאמר ד' אל האדם אשר בראו בצלמו. בצלם דמות תבניתו. לך רדה ומשול בכל בארץ ידך בכל תהי'. וזרועך ואימתך עליהם וראוך כל חית השדה ורגזו וחלו מפניך. ויראו ממך כי אות ותבנית מלך עולם עליך. האותו לא יראו. ואם מפניו לא יחילו הכל. וברא בה כל שדה חמד. ונטע בה כל עץ נחמד למראה העינים. וטוב פריו למאכל. וזרע בה כל זרע מוצאת פריה הטוב. אלה יתנו יבולם. והיה לאכול. ומאלה. יציצו כל ציצים ופרחים ושושנים מפיקים ריח הנחוח והעלוז לאפינו. בם ישב רוחנו. בהריחנו בם. ונתענג מנועם זיו מראיהם. נאוה תהלה. אשר יאירו לנגדינו. ומבהיקים פנינו בנוגה תפארתם. ומהמה. אשר עשה אך יעשו למען מצמחהם בם ישלח ד' דברו וירפא בני אדם. ויחלימם ויחים מחלים. והאדמה. איך לבשה תלבושת עדי יקר למראה פנינו כמראה פני הירקרקות והאדמדמות המרהיבים עין רואה. ואת דעת אדם יצחצחו. ששון ושמחה הלא ימצא בם בהביטו. ורעיוניו הלא יזהירו כזוהר הרקיע. משכיליו הלא ירוממו וישגבו. ורוח מבינתו הלא ירחף וידאה למעלה כנשר יעוף השמימה.
כל אלה וכאלה רבות אין מספר כל נבראיו. קצר קצרה ידי מהעלות עלי לוח. ולבראם די באר הממלאים חן ד' את כל פני התבל למען מי אך כלם נבראו. הלא למען עינינו הלא יראונו. ולבינו הלא יבינו זאת כי אך למען האדם האדם הזה אשר שמהו ד' לאדון על כל ולמושל בארץ הוא פעל ועשה הכל. הקיצו נא לבבכם ושאו מרום עיניכם וראו מסביב לכם יען מה עשה ד' כן לכם הוד והדר וגאות על כל אשר ברא בתבל לבשכם. כי במה נחשב האדם ונכבד מכל אשר בתבל. יען מה אחר אכלו ואחר שתו ואחר מלאתו לו כל תאות לבו וילך שובב בדרך לבו וכי אך יען אשר שם כזב מחסהו ושקר תרמית מעיל צדקה יעטהו ויאמר לנפשו אך טוב אני כי על דרכי אך נגה אור ד' מעשי ידי הלא יצליחו ולא ידע אתו כי בנפשו היא. כי רפאים שם כי כן דרך כל עוברי ארחות עקלקלות המעמיקים לסתור עצת ד' ואת דרך התורה לא ידעו ועל בינתם ישענו לאמר הלא על דרכי נר לרגלי דברי יהיו. ואני אוליכני בדרך אלך. כי חכמתי ואל לי ארח תורה.
הוי הלומי ראש מיין ושכר תעתועי תיעוב והבלי העולם אשר מנעוריהם אך יהמה בתוכם. ועם הבהמות וחיתו ארץ יתגודדו ואחריהם בשרירות לבם אך ילכו כי כפרא למוד מדבר. באותה שאפה רוחה תאנתה מי ישיבנה כן המה אך בדרך לבם בחרו ואחרי עיניהם אשר הם זונים אחריהם ילכו ולא יאבו פקוח עינים לראות ולהביט כי רוח אנוש יקר בתוכם.
מדוע שובבו הבנים משיבה נצחת שורש אמת. זית רענן יפה פרי תואר עזבו ועל שורשי נכרים פורה ראש ולענה יתחקו כי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברות ובדרכיהם אך בחרו ואת בניהם ילמדון ללכת בם כי בלעגי שפה ובלשון אחרת אך ידברו מלבושיהם זרים נכריה עבודתם.
הוי בנים חכמים ונבונים בחירי ראשי חכמי. וזקני כל עם ועם אשר מעולם יבחרו ללכת אך בדרך הנערים והסכלים בדרך לא הוא איך יאמרו לנפשם שחי ונעבורה את דרך ד' ציצי תפארה פאת ראשם הלא יכריתו ואת פאת זקנם קודש הלא יגלחו. ואת בריתו הפרו מאנו לשמוע דברי ד' שכחו אל מושיעם ואת מקומם קודש מאין יבאו ולמועד קץ לא יזכרו ולא יעלו על לב לעולם.
טח מראות עיניהם מהבין לבותם כי הנה כחולה אשר תגבר עליו חליו למאד לכן יכסוף אך לטרוף מאכלים הערבים והנעימים לחכו כמדומה בעיניו כי זה ורפא לו והוא רע ומר לחליו. כן איפה האיש המשומם והמשתגע הזה מלך בלהות הוא הרודף אחר תאות לבו אשר עוניו כלפידי אש מסביב על כל מחמדי העין ועל כל אשר בקצה תבל מהון ועושר והתאוה והכבוד עד בלי יוכל מצא די רוחה בלבבו כי אך זה הדרך ילך בו ישכון אור הצלחה לרגלו ולא ידע אתו כי אך זה הדרך מעוף וחשכה כי ידדה כל שנותיו במר נפשו באפס עשוק ורצוץ וחסור כל היום לא לבו חסור מאומה לא דעת ולא בינה יתירה לא תורה ולא מצותיה ונפשו אך שוקקה ורעבה למלא טוב לה כי היא אך חסרה כל ימיה כי כהר פרצים כן תקום ופערה פיה לבלי חוק על כל אשר בתבל ומלואה זעיר שם זעיר שמה כל רוחב משאלותיה ולא יתנו לב ולא יסבו עינים לנגדם לראות האנשים ההם כי אך שעירים ירקדו שם על דרכיהם זה הטוב בעיניהם ללכת בו למען יהיה להם זה לצור מכשול ולאבן נגף למען יוסיפו לחטא חטאת על חטאת ונוקשו ונלכדו בפח יוקשים.
פתחו נא את חלון רוח מבינתכם ועמדו נא פה משתומם על מראה עיניכם אשר תראו מה ארץ ומלואה מה תבל ויושבי בה ומה האדם ויחשבהו ד' ככה על כל נבראיו כלם וכי חננו וכי יש לו כל בידו הלא כל בעל המלאכה הנמבזה והקלה בערך לא יעשה מלאכה ללא יקוה ממנה פעלה ותועלתה לקבל וד' בו נהלל דבר ונפארנה מעשהו נורא תהלות על כל עלילות בני אדם יברא ארץ לתוהו ולהבל דמה ויאמר לאדם העץ היבש הזה אבי כל חי תהיה.
אין זה כי אם זה סוד אלוה ממעל וזאת העצה היעוצה ממנו בבריאתו העולם ומלואה מקדם ומאז כי בה יחד כבוד האדם הזה אמר לו בחר לסגולתו הוא אשר בחקיו ילך ותורתו ינצורו רגליו ללכת בה.
ויאמר ד' אל האדם ראה החזקתיך בימין צדקי מקצה הארץ הבאתיך משפל מצבך וממעמדך העלתיך הר קדשי שמה תחת צל כנפי כי בצל החכמה בצל אל חסיתיך לקול תתי המון נוראותי ונפלאותי לעיניך חרד ופחד לבבך מאד נעלית על כל העמים כי אז מכל עם הקדשתי אותך לי ואת אשכר חפצי ואהבתי לך הקרבתי מימיני אש דת לך נתתי ונכרתה שנינו ברית עולם אתה תהיה לי לעם ואני אהיה לך לאלקים.
מאז כרם חמד עניתי עליך קדוש ישראל. ונטעתיך לי שורק אהבים גפן אדרת ואל על קראתיך ואכירך לי להיות כברוש רענן.
בגן אלקים היא התבל למטה ועל מבועי מים חיים ישלח שרשיו ועשה פרי למעלה ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון אך השמר לך ושמור נפשך מאד מעשות פרי כחש חלילה לך מעזוב תורת פי מהלוך אחרי צו מזימות שוא והבל יציץ ופרח על תלמי לבך פן תעלה עולתך ותתברך בלבבך לאמר שלום יהי' לי כי אם בדרך שכל אדם לי אלך ואחרי מצותי ארוץ ואעשה הישר והטוב בעיני ד' ראה העדותי בך היום הזה נגד שמים וארץ ונגד תורת קדשי זאת לבל תלך בדרך זדון לבך ישיאך חלילה לך מעשות זאת מהפריח צרעת ממארת הזאת על מצחך מהעלות עליך רוח עועים רוח עקש ופתלתל כי תדע כי אך זאת פעולת שוטני הבאים להדיחך ממני. שוקדים עליך לרע כל היום למען הוליכך בדרך רשעים אך לפתותך באו מהסתופף בבית אלקי ולדור באהלי רשע:
בני אל תלך בדרך אתך פן תכרות ברית ליושב לבבך לאמר הן ד' נתן לי רוח חכמה למען אשר במשפטו אך אלך. כי ידוע תדע כי אך זאת היא נפלאת ממך וכי היא רחוקה ממך לא תוכל עשוהו ואני הנה בתתי לך את הדעת לך היא אך למען אשר בו תדע איך כי בחקי תלך ואת מצותי תשמור לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורה. בני אל נא יליזו דברי אלה מעיניך עשה זאת איפה בני ותנצל מרע אך שמע בני בקול מוסר אביך ואל נא תטוש תורת אמך חדל לך מהלוך אחר צו לבך ועל בינתך אל תשען שקוד על דלתותי שמור מצותי וחיה.
כי הנה זה לעינים הוא לנו מדברי הש"ס בעירובין ד"ק ע"ב מ"ד מלפינו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו אלמלא נתנה תורה היינו למדין צנועות מחתול גזל מנמלה ועריות מיונה וכו' וע"ש ודברי הש"ס צריכין ביאור דלכאורה הכי אין לאדם דעת ושכל יותר מבהמות להבין על מצות השכליות כאלו כגזל ועריות וד"א וכדומיהן ולמה היינו למדין כ"ז רק מבהמות ומהעופות והנמלה אך אמתות הדברים הלא יאירו לנגדינו כי רואים אנחנו שגם בעצם המצות השכליות ישתנו דעות בני אדם בכל עת ולא ידון רוח אנוש לאשר נשגב על דעת הנכון והשוה כאשר מצינו בספרים כי גם בימים הקדמונים וגם בזמנינו רואים אנו איך כי בכל עת ישתנו הדעות בהשכליות ההם כמו און גזל אשר השכל יעיד עליו בודאי אכן יקראו האנשים לאמר הלא כלנו בני איש אחד נחנו ולכל אשר לכל מהראוי להיות חלק החלק בארץ מולדתנו ואל יעשר אחד מחבירו כיס אחד לכלנו יהי' ועל אופן זה מצוה שכלם להם רק לגזול ולחמוס הון חבירו וכן בעריות מצינו איך שאמרו המדברים כי מהראוי להיות הנשים כהפקר לכל וכירק עשב ניתר להם כל הנשים וכי"ב מהדעות רואים אנו כמה אשר בשכליהם ישתנה אחד מחבירו לדון מהיפך אל ההיפך אם מפאת גודל השגתם לא יעמדו גם החכמים על סוף דעת הנכון לשפוט כלם כאחד כאמור או אם לפעמים מפני כי השמן לב העם הזה ואשר לגודל תאות לבם אשר כהמות ימים יהמו בתוכם בכל עת יתעו שכליהם ללכת רק אחריהם וישחדו מהמה לדון רק אחריהם נפש השכליות אחר נפש הבהמיות ולכן אלמלא נתנה תורה היינו בני אדם צריכין ללמוד גם על המצות השכליות כגזל ועריות וד"א וכדומה להם רק מבהמות וכו' אחר אשר לא ישתוו הדעות בני אדם ולא ידונו דינם למזור בשוה על דרך א' ולכן רק אלפו מבהמות ארחות תבל ומהשפל מהם הוצרכו להביא ראי' על השכל הפשוט כדי להשוות דעותם ולסקל דרכם לפניהם ורק שהקב"ה בבראו העולם ורק בשביל האדם הזה המובחר על כל נבראי' כלם כנ"ל והי' ברצונו הקדום וכבודו ית' כי לא יברא ארץ לתוהו ורק למען האדם השלם אשר יישר דרכו ומצעדו כראוי להאדם לדעתו בראה אף יצרה ולכן יען אשר בשכל האדם לבד לא ישפוק בידו להשוות דעתו ולישרו להעמידו על אמתתו לזאת מההכרח אליו ית' להכין לו מקדם התורה אשר היא תורהו הדרך ילך ולא יעבטו ארחותיו:
וזהו נכון בעיני מה שדרשו חז"ל על בראשית ברא בשביל ישראל ובשביל התורה שנקראו ראשית שעיקר רצונו בבריאתו העולם ומלואה בשביל האדם השלם והיינו בשביל התורה וכו' כי מבלעדי זאת התורה לא יכול האדם להיות שלם כרצונו ובכן מפאת זה נתקשר ונשתלשל הבריאה מהעולם והאדם והתורה גם יחד עד שהתורה נתהוה עיקר וקוטב ושורשה של העולם על דרך האילן אשר בלקות השורש גם ענפיו והפירות יתקלקלו כן בעקש דרכי האדם שלא על פי התורה בא קלקול ועוות בארץ כ"ש ועצר את השמים וכו' והאדמה לא תתן את יבולה וכדומיהן בכתובים וכן אמרו בשבת דף ל"ב בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרו וכו' בעון גזל וכו' וכן אידך דהתם דקחשיב דנת הוה הקלקול בגוף העולם וע"י עבירות מהתורה וע"ש וכי"ב הרבה בדחז"ל ולזאת הכוונה יתכן גם מה שמצינו אצל אדה"ר אחר החטא איך שאמר לו ד' ארורה האדמה בעבורך וכו' וקוץ ודרדר תצמיח לך לפי שבעבור חטאך מוכרח לבא קלקול בהאדמה.
ועפ"ז יונח לנו גם דהש"ס בנדרים דף פ"א דקאמר מ"ד מי האיש החכם ויבן את זאת דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו על מה אבדה הארץ ויאמר ד' על עזבם את תורתי וגו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב על שלא ברכו בתורה תחלה ודברי הש"ס בכוונתם צריכין הבנה ולדברינו יתפרשו דה"ק על מה אבדה הארץ היינו מפני מה רואים אנו שיבא קלקול בגוף הארץ ולכן אמר על עזבם וכו' ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה רצונו שהי' בדעתם לאמר לנפשם כי איננם צריכין ללכת בדרכי התורה ורק ע"פ שכלם יגיד להם ילכו ודי להם בזה להשלים חפץ ד' ואולם כבר ביארנו שזה מן הנמנע לאדם ללכת רק ע"פ שכלו בדרך הישר והטוב בעיני ד' ולכן ממילא רק ע"פ שכלם שהלכו ולא הלכו בה בדרך הטוב והישר כאשר ע"פ התורה ואשר הביאם לזה הענין ללכת רק בדרך שכל לבם היא שלא ברכו בתורה תחלה פי' שלא שבחו והללו במה שהתחילה התורה בבראשית שמורה על שזה מן הנמנע לאדם לדון רק ע"פ שכלו ולכן הוצרך לברא העולם רק בשביל התורה וללכת רק בדרכה והם לא שבחו זאת ההתחלה ולכן סמכו על דעתם ולא הלכו בדרך הטוב והישר בעיני ד' ולכן לאשר כי בריאת העולם והתורה והאדם השלם הכל תלוים זה בזה בבריאתם ואלמלא זה האדם בשלמיתו לא תתקיים העולם בשלמותה ולכן אבדה הארץ שע"י קלקול מעשי בני אדם יבא הקלקול בארץ והנה לפי מה שנתבאר לנו יבא הטוב והרע בעולם רק ממעשי בני אדם ושד' ישגיח להתמיד טבע בריאתו כפי אשר יעשו בני אדם אם טוב ואם רע ושזה הטביע ברצונו הקדום מראשית הבריאה שהכל ילך אחר המהלכים ומעשי בני אדם שכל טבעי העולם על קוטב מעשי בני אדם איך יסבו בלכתן ואשר לפ"ז א"ש דל"ק גם מה שהקשו עליו ית' שיהי' בעל שינוי ידיעה ורצון להפוך מהטוב אל הרע או להיפך ע"י התשובה והתפילה והמעשים טובים של האדם ואשר זה לא יתכן לד' כי לא בן אדם הוא ויתנחם אבל לפי הנחתינו יונח לנו כי מאתו ית' ומרצונו הקדום מאז ברא עולם ומלואה לא יפול שום דעת ושינוי אחרת זולתו כפי מה שהאדם משתנה ע"פ מעשיו כן ישתנו אופני וסדרי מעשי בראשית בהשגחתו בהתמדת סדרם וקיומם ע"פ רצונו הקדום והיא התורה וזהו אצלי מאמר הכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי על שיבא השאלה איך ישתנו ידיעותי ודרכי מהיפך אל ההיפך ע"ז אומר לכם כי מחשבותיכם ודרכיכם אינם רק שלכם לבד ושלכם ישתנו ורצוני ודרכי הוא רצון ודרך קדום אצלי מיום בריאתי העולם ומלואה ולהבין זה אומר לכם ע"פ משל ומליצה כי כאשר ירד הגשם והשלג וכו' ושמה לא ישוב כ"א הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע וכו' ירצה כי כאופן לכת הגשם והמטר רק לזורע ואם לא יזרע אדם לא יצמיח ולא יעשה המטר והגשם והשלג פרי תבואה זולת לזורע בהכרח עושים פרי תבואתם וד' לא ישנה מאומה בזה כי כן היה סדר ואופן הבריאה מטבעה מראשיתה כן יהי' דברי וכו' היינו דברי תורתי ורצוני שמאז ומקדם אחת דברתי ולא אשנה שכן הי' אופן וסדר הבריאה מהעולם ומלואה כי לא ישוב אלי ריקם הדיבור מהתורה כ"א עשה את אשר חפצתי מאז ומקדם והצליח אשר שלחתיו פעם אחת בארץ הן לרע הן לטוב כי כן הי' מראשית תוכן תבנית הבריאה והתורה כ"א על אופן ההשתלשלות כנ"ל כי אך מעשי התורה הם יוליכו מעשי פעולות העולם וע"י יריקו השמים מטר ארצה והארץ תתן יבולה או ימנעו וכדומה להם כפי פעולות בני אדם כן ישתנו משטרי וסדרי הארץ.
ואולם שגם זאת לדעת לנו שגם אופן בריאת העולם ולידת האדם הי' גם על סדר והילוך המזלות כפי אשר נסדרו מראשיתם כל א' לפי ענינו וסדר הילוכו בתבל וגלל כן האדם בלידתו בשעה זו שהמזל זו שוררת כן מלידתו מוכן להיות מזגו וטבעו אם לרע ואם לטוב והוא מטבע לידתו וכמש"א בשבת דף קנ"ו ע"ש וכן מצינו בהאי דאיברא בשעתא דמזונא עלול להיות גבר עתיר מזונא וכמ"ש בתענית דכ"ה גבי ר"א בן פדת שא"ל הקב"ה אלעזר בני ניחא לך דאפכי' לעלמא מרישא אפשר דמתילד בשעתא דמזוני וע"ש ואמרו בני חיי ומזוני במזלא תליא מלתא ואולם התוס' בשבת דקנ"ו הקשו על הא דקאמר התם דאין מזל לישראל והאמר רבא בשלהי מ"ק דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא ותירצו דע"י זכות גדול נשתנה המזל וע"ש והיינו לפ"ד היטב שבאם שבהיות כל מזל נסדר על סדרו מהתחלת הבריאה אכן לפי שכל ענין הבריאה בעיקר הי' על קוטב התורה ומצותי' לכן הטביע בטבע השי"ת הליכתם מראשית שבאופן זכות גדול שישתנה האדם ונתהוה זכות גדול לו שישתנה גם מזלו מלידתו לפי שנשתנה כל אופניו של האדם הזה ע"י זכותו וממילא דאשתני מזלי' שנברא בה וזה מרצונו ית' הקדים בבריאתו העולם ולפ"ד אלה מה ינעם לנו לפרש גם דברי הש"ס ברכות דף ז' דלפי הפשט תמוהים דברי הש"ס טובא למראה עינינו דאיתא התם דאמר מרע"ה לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו וכו' אלא הכי קאמר לי' צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור דקשה דלמה לצדיק שאינו גמור לא יהי' עכ"פ הטוב כפי מה שראוי לרשע שאינו גמור דלא גרע עכ"פ ממנו וגם דיש לדייק מה דקאמר התם ופליגא דר"מ דקאמר דהא לא נתנה לו שנ' וחנותי את אשר אחון ואע"פ שאינו הגון וכו' מנ"ל הא מהקרא דלמא בחנותי את אשר אחון נמי הוי הפי' ואע"פ שאינו הגון דהוי רשע שאינו גמור דלאו הגון הוא עכ"פ ומנ"ל זה הפי' דפליגי ולפ"ד בנועם יתפרשו דברי הש"ס דהכי קאמר לי' השי"ת צדיק וטוב לו צדיק גמור היינו אף שזה הצדיק נולד במזל הרע לו מטבע לידתו מ"מ טוב לו מצד שהוא צדיק גמור שע"י זכותו הגדול תשתנה מזלי' צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור ולא תשתנה אליו מזלו הרע לו שנולד בו ע"י צדקתו שאינו גמור דרק ע"י הזכות גדול תשתנה המזל וכ"כ נראה לפע"ד לחדש דכמו שכתבו התוס' בשבת הנ"ל דע"י זכות גמור תשתנה המזל כמו כן מובן שע"י רשעות גמור נמי תשתנה מזלו מהטוב אל הרע כי טעם אחד לשניהם כפי מה שביארנו שכן הי' אופן וסדר הבריא' מהעולם והאדם שע"י שנשתנה אופן האדם ע"י רשעתו נשתנה מזלו כפי סדר הבריאה מראש וכמו שנתבאר לפנינו וע"ז קאמר רשע וטוב לו רשע שאינו גמור ולכן מצד שנולד במזל הטוב לא תשתנה מזלו ברשעתו שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור והיינו דאף שנולד במזל הטוב מ"מ ע"י רשעתו גמור תשתנה מזלו מהיפך אל ההיפך ולכן שפיר אמר ופליגא דר"מ דאמר וחנותי את אשר אחון ואע"פ שאינו הגון והיינו דקאמר ר"מ דלזה שנברא במזל הטוב לא תשתנה מזלו כלל ואע"פ שאינו הגון והוא רשע גמור והיינו וחנותי את אשר אחון מטבע בריאתי ע"פ מערכות השמים לא ישתנה עוד וזה דפליגי וגבי ר"א בן פדת הנ"ל אף א"נ דבודאי הי' לו זכות גדול אכן הוצרך לאמר לו ד' אפכי' לעלמא וכו' די"ל דלא רצה ליזון מזכותו כמו שפי' רש"י על ואתחנן דצדיקים אינם רוצים ליהנות ממעשיהם הטובים ורק מבקשים מתנת חנם ע"ש או מטעם אחר זולתו. והנה לפי המתבאר שרק ע"י התורה תכון תבל ובחטא התורה תשם ותאבד שכן הי' עיקר היצירה מראשיתה ורק הישראל בטרם קבלת התורה לא הרגישו ולא הכירו זאת כי תהלוכות הארץ הי' אז בחסדו הנעלה והי' הכל על מכונו גם קודם קבלת התורה וגם הרבה השי"ת להם הנסים ובמצרים ואח"כ קודם קבלת התורה למען אך יעבדו האלקים על ההר הקודש הזה לפ"ד יתבארו דהש"ס בשבת דף פ"ח ויתיצבו בתחתית ההר ארדבב"ח מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם דלכאורה וכי הקב"ה ובא בטרוניא ובכפיי' עם בריותיו וכי ס"ד דעד"ז יתן ד' תורה לישראל רק ע"ד אונס וכפיי' כזו אכן יש לומר בביאור אך בטרם אציג מה שאמרתי בביאור דברי פ' האזינו שמרע"ה אמר האזינו השמים ותשמע הארץ וכו' וישעי' הנביא שינה ואמר שמעו שמים והאזיני ארץ וכו' וכמו שדקדק רש"י ז"ל בישעי' אך נראה דבאמת התורה נכללת בשנים מהפנים והיינו ללמדנו על המצות השמעיות וגם על השכליות המובנים גם לדעת בני אדם כי הם הכרחים לשלמות האדם לבל ישנה תוארו וצורתו האנישיות ושזולת התורה ביארנו למעלה דלא הי' ביד האדם לבדו הכח לדון ברוחו גם על מצות השכליות וכמו שנתבארו ורק דעוד נכלל בתורה מלבד הענינים הגשמיים אשר דרכם מתועבים לעיני בעלי שכל גם ענינים הרוחניים הגדולים למאד וכמ"ש דע' פנים לתורה ואשר עליהם יעלה האדם למדרגה גדולה ונפלאה ביתר שאת ממדרגת המלאכים כידוע לי"ח וידוע דהאזנה היא מקרוב ושמיעה מרחוק ולזאת בדורו של מרע"ה אחר שקבלו ישראל התורה דהוי הדור דור דעה והם היו הולכים רק ע"פ התורה והיו רחוקים מאד מעניני עבירות הגשמיות ורק שרצה מרע"ה עוד לזכותם ולקרבם למעלה להיותם עולים במדרגתם הרוחניים כאשר מהראוי להם לערכם הנשאה ולכן אמר האזינו השמים ותשמע הארץ אמרי פי היינו שע"י אמרי פי תקרבו לענינים השמימיים הגדולים והנשאים כי ותשמע הארץ היינו מענינים הארציים השפלים אתם ממילא רחוקים מהם מאד וע"ז נופל לשון ותשמע הארץ ורק תאזינו מקרוב השמים היינו שתראו להגיע למעלות השמימיים הגדולים והנפלאים ולקרבם זאת הצוואה אל שכל בינתם כי מעתה יהי' נקל להם לעלות במעלות ההמה אחר אשר כבר נתקדשו ונטהרו ונזדככו מאד מענינים הגשמיים ועד"ש כל המקדש עצמו מלמטה וכו' לכן אמר יערוף כמטר לקחי וכו' כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב שמאחר שיש שם עשבים ודשאים אזי הגידול נקל כן אתם ניקל לכם לעלות במעלות ההמה הגדולות אחר אשר כבר נתקדשתם ונטהרתם מענינים הגשמיים ואולם אצל ישעיהו הנביא ע"ה שהי' הדור מתועב ומשוקע מאד בענינים הגשמיים לכן צווח ככרוכיא שמעו שמים היינו לפי שאתם רחוקים מן השמימיים מאד בל אדבר עמכם מזה כלל ורק והאזיני ארץ לפי שקרובים אתם אל הענינים הארציים והגשמיים ע"ז אני מר צורח על לבבכם וכמ"ש להם בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי ידע שור קונהו וכו' ולכן אמר ארצכם שממה וכו' והיינו שע"י רוע מעלליכם תאבד הארץ וכנ"ל.
ומעתה נפן לבאר דהש"ס בשבת אשר הכנותי דה"פ דברי הש"ס לפי האמור דהישראל בראותם את כל הנוראות והלפידים הגדולות והנפלאות ואת כל אשר ראו עיניהם במעמד ההר הנה אז עלו ונתעלו למדרגה גדולה מאד עד שהרגישו בנפשם את כל גודל ההכרח שלהם לקבלת התורה מצד שהרגישו לגודל השגתם מאז את כל השגות הגדולות ואת כל הפנימיות שבתורה עד מקום שיד בני אדם כמוהם מגיע להשיג לגודל עילוי השגתם שנתעלו חושם ורחפו עליהם בקודש עד שהרגישו בנפשם כל גודל ההכרח שלהם לתורה עד שראו בעיניהם איך שמבלעדי התורה לא יכלו להתקיים בעולם כלל ולכן ממילא שהי' הענין מעמד ההר אליהם ככפיי' מצד השגתם אשר הי' להם מאז והי' זה להם כאלו כפה עליהם ד' ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם כי הרגישו בנפשם את זאת כי לא יכלו להתקיים מבלעדי התורה ולכן נ"ל דזהו שאחז"ל שהי' רואים את הנשמע היינו שראו והשיגו את הנשמע היא התורה את גודל ההכרח שלהם לה ולכן יפה אראב"ח שם מכאן מודעא רבה לאורייתא לפי שיש להם טענת אונס מצד שבהיותם במעמד הה"ס והיו אז במדרגה גדולה ולכן אז לפי מדרגתם והשגתם הכריחו לתורה ולמעלותי' הגדולים והנפלאים אבל אח"כ במשוך היובל ונסתלק השכינה וחזרו ונפלו ממדרגתם הנה אז לא הרגישו לפי מדרגתם של עכשיו שום צד הכרח לתורה לפי שפל מדרגתם של עכשיו ולדעת ולראות זאת איך כי רק ע"י התורה נתקיימה העולם בשלמותה ובפגם דברי התורה גם הארץ נאבדת וירגישו בנפשם עי"כ ההכרח לתורה עוד לא יכלו לראות ולדעת זאת אחר אשר ראו עד עכשיו קודם קבלת התורה כי גם בלאו התורה נתקיימה העולם ותהלוכותי' על מכונם ולזאת הי' להם טענת אונס ורק אחר קבלת התורה בכל עת הראה להם ד' איך כי קיום הארץ ועיקרה תולה בקיום התורה וכי בעבירתם ע"ד התורה הארץ נשמה והאדמה לא תתן יבולה וכדומיהן אז ראו והכירו איך כי גם עתה לפי שפל מדרגתם מוכרחים לתורה מצד קיומם וקיום העולם ולכן יפה אמר רבא דאעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו וכו' והיינו שמאז בימי אחשורוש הי' קבלתם שלימ' וקבלו ברצונם גמור ואף לפי מדרגתם השפל של עכשיו מפני שראו בעינים איך כי רק לכך נוצרו והעולם מתקיים רק ע"י קיום התורה והמצות שכך הי' עיקר בריאת העולם ומלואה והוי הקבלה שלימה מאז ויש לפרש גם בזה מה שאחז"ל בריש ע"ז דאה"ע טוענים כלום כפית עלינו הר כגיגית והיינו שטוענים שהם ל"ה נופלים ממדרגתם אחר מעמד הה"ס וע"ז אומר להם שבע מצות שקבלתם במדרגתכם של עכשיו היכן קיימתם ועוד מראה להם פחיתתם נגד ישראל בהאי דלקמן בע"ז ד"ג התם על הא דאמרו האה"ע תנה לנו מראש ונעשנה ואמר להם היום לעשותם וכו' אלא אעפ"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' והקב"ה מקדיר עליהם חמה וכל ח' מבעט בסוכתו ויוצא ופריך מקדיר והא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ומשני דישראל נמי זימנין דמשכא תקופת תמוז והוי להו צערא ולא מבעטו וביאור הדברים ישראל עושים רק מאהבה ויראת ד' וכמ"ש בב"ב ד"י ע"ב גבי וחסד לאומים חטאת דבישראל האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחי' בני ה"ז צדיק גמור משום דלא הדרו בהו וגם כשלא יעשה מבוקשם עושים לד' והאה"ע אינם עושים רק להנאתם ואם לא יעשה בקשתם הדרו בהו מהטוב שעשו ולכן מראה להם בסוכתם מהותם ומהות ישראל איך שהישראל הם מקבלים עליהם צער ואי לאו שמצטער פטור מן הסוכה אזי קבלו באהבה צער החמה לקיים מצות סוכה למען שמו באהבה וכמה הרבו ישראל לקדש את שמו ברבים וזהו הפי' שאמרו דלא נתנה תורה לישראל אלא מפני שהן עזין ולא ישמעו צערם במקום קיום התורה והמצות אבל האה"ע אינם עושים רק להנאתם ולטובתם נתכוונו ואם לאו יבעטו בהמצות סוכה ויצאו למען לא ישאו הצער ההוא אף רגע ולכן מאין להם ליתן התורה אשר ברצונו יח' הי' רק שישלם האדם בעשותו המצות רק למען שמו.
ובדרכינו יש לפרש גם דברי הש"ס יומא דף כ"ט אל דאמר רב אם. למה נמשלה אסתר לשחר מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים ופריך והאיכא חנוכה ומשני נתנה לכתוב קאמרינן ע"כ ודברי הש"ס לפי הפשט בריכין הבנה. ונראה לפ"ד הנ"ל משום דבאמת אחר קבלת ישראל התורה שלימה הנה הל העולם ותהלוכותי' מאז תהלך כפי מעשיהם ע"פ התורה ואם ע"פ התורה יתנהלו ל"ש בשום פנים לומר דהוי אצלם דרך נס כיון שבהיותה עושים רצונו ית' הנה הטביע מקדם בבריאת העולם השי"ת להיות הכל קיים ועומד לפניהם לכל אשר יחפצו להטותם והכל מוכן ועומד לרצונם וצרכם בכ"ע והכל הי' בטבע הבריאה כן ול"ש לכתבו ע"ש נס דרק מקודם שקבלו התורה במצרים וכדומה וגם אח"כ עד אחשורוש מצד שהי' להם עוד טענת אונם כנ"ל הי' כל אשר נעשה להם טוב רק ע"ד החסד או דרך נסי ואם שאין שינוי אצלו ית' אמנם הטביע בבריאתו מאז כי לעת הצורך יבאו וכמש"כ הרמב"ם בפ"ה מאבות ושהישראל לא היו שוים עוד לפי מעשיהם לעשות להם והי' שייך אז לכתוב על ספר גודל הנס והחסד שעשה עמהם ד' בשלא הי' מגיע להם כלל ולכן יפה אמר דרק אסתר סוף כל הנסים כיון דעד אסתר ל"ה עוד קבלתם התורה שלימה ולכן עוד הוצרך להראות להם ע"ד נס אבל מכאן ואילך לא הוצרך לנס והי' כל העולם די לפניהם לפי מעשיהם ע"פ התורה אם לרע ואם לטוב והי' הכל רק ע"פ דרך התורה וטבעי להם ולא ע"ד נסי וחוץ לטבע לפניהם ופריך והרי איכא חנוכה הרי שהי' גם אחר אחשורוש ע"ד נס ופלא לפניהם ולא הי' די להם רק ע"פ טבע ע"פ מעשיהם הטובים וע"ז משני נתנה לכתוב קאמרינן והיינו שלא ניתן חנוכה לכתוב ע"ש הנס שנעשה לפניהם לפי שזה הי' רק לטוב מעשיהם ע"פ התורה ורק שהשגיח ד' עליהם להראות זאת להם לגודל חיבתם שיקרה לפניהם ע"ד נס לעיניהם ושהראה להם שזה מגיע להם בחובה לפי מעשיהם הטובים והישרים והראה להם זה ע"ד נסי וחוץ לטבע לעיניהם למען יכירו וידעי גודל חיבתם לפניו וכדרך שמצינו שאמרו בש"ס אבל לחם הפנים בפרק ראשון דיומא שהי' מראה לעולי רגלים ראו חיבתכם לפני המקום שסילוקו כסדורו שנ' לשום לחם חם כיום הלקחו ורק ע"ד החיבה כשמראה להם יבא הברכה במעשי ידיהם שלמטה ואשר בזה מראה לעיניהם שהיא ע"ד החיבה ומראה להם חיבתם לפניו לעיניהם כמו בלחה"פ שהי' הלחם חם כיום הלקחו והראה לעולי רגלים שמצד פעולתיהם הטובים שעושים ישתנה לפניהם ויראו זה ע"ד נס לגודל חיבתם לפני המקום ולכן נראה לפרש בזה גם דהש"ס שבת דף כ"ב דאיתא התם מחוץ לפרכת העדות יערוך וכי לאורם הוא צריך והלא כל מ' שנה שהלכו בנ"י במדבר לא הלכו אלא לאורו של הקב"ה אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדות אמר רב זו נר מערכי שנותן בה שמן כמדת חברותי' וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים וע"ש בתוס' שהקשו דאמאי נקט מ' שנה שהלכו במדבר והרי כל העולם כולה הולך לאורו של המקום אך לפי דרכינו יונח לנו דפריך דלמה הי' צריך להראות להם להנס רק בשמן שלהם דלמטה והלא כל מ' שנה שהלכו במדבר לא היו הולכין אלא לאורו של הקב"ה בלבד ועשה להם הקב"ה הנס ושלח לפניהם האור בלי פועלם שלמטה כלל וע"ז קאמר דרק עדות היא לישראל שהשכינה שורה בתוכם ובא רק על גודל חיבתם להראות שהיא רק על מעשיהם הטובים ולזאת מראה לפניהם ד' בזה שעושים רצוני וע"פ מעשיהם יעשה להם רק ע"ד חיבוב והראי' שלאחר כן כשמת שמעון הצדיק הראה להם שלא הי' עוד החובה נודעת להם כמקדם וכבה הנר מערבי. ולזאת נכון שהי' מראה להם זה שהשכינה שורה בתוכם רק ע"י אורם שלמטה למען הראות לעיניהם שיבא להם זה רק ע"י מעשיהם הטובים דלמטה וזהו שנאמר במנורה ויקחו אליך שמן זית וכו' והיינו אליך אל שמן שלך דוקא וכנ"ל אבל במ' שנה שהלכו במדבר דלא הי' מגיע להם לפי מעשיהם קודם מ"ת כנ"ל ורק שעשה להם ע"פ נס לכן לא היו הולכים אלא לאורו של הקב"ה שהיה הכל בא להם רק מן השמים ממעל ולא ממעשיהם הטובים שלמטה א"ש לפ"ז גם בנס דחנוכה שהי' רק בשמן שהי' להם למען הראות לעיניהם שיבא להם רק ע"י מעשיהם הטובים וע"ד החיבה כנ"ל ומיושב בזה קושית הב"י והובא בט"ז בר"ה חנוכה שהקשה דכיון שהי' להם על לילה א' להדליק א"כ למה קבעו ח"י דל"ה הנס רק על זה"י ולפי האמור א"ש דע"כ הוצרך לשמנן להראות להם את גודל החובה שבא הכל ע"פ מעשיהם הטובים מלמטה כנ"ל הרי דע"כ גם בלילה הראשונה הי' הנס שנשתייר ללילה הב' וא"ש והבן.
וע"פ דרכנו זה יש לבאר ע"נ גם הסמיכות של הש"ס שבת דכ"ב אמר רב כהנא וכו' נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי ואמר רב כהנא דרש רב נתן וכו' משמי' דר' תנחום מ"ד והבור רק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו ע"כ דלכאורה תמוה וכי מה ענין נר חנוכה אצל והבור רק וכו' ולפ"ד יבא הכל ע"ב בס"ד.
אך מטרם נראה לבאר דבריהם ז"ל במד"ר ע"פ וישב ראובן אל הבור וכו' ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא ממעשה בלהה וצ"ב ונראה דלכאורה צריכין להבין הפ' וישמע ראובן ויצילהו מידם במה דנתן עצה להשליכו אל הבור הזה של נחשים ועקרבים דאיך באמת סמך ראובן על הנס ונבין בזה דמ"ש דרצה רק ראובן להצילו מכלם ורש"י פי' דירא משום דהוא בכור ויתלה אביו הסרחון בו ולולי פי' רש"י נלפע"ד להבין הדברים דהנה זה שראובן בילבל יציע אביו הנה מפני שתבע עלבון אמו מרחל כפי' רש"י ואמרו בש"ס ב"ב קכ"ג דראוי' הי' מתחלה הבכורה ליוסף שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף ורק שע"י שהיתה רחל צרה ללאה זכתה לאה להבכורה שנ' וירא ד' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה והיינו כמו שדרשו חז"ל שם על ויפתח את רחמה להיות לה הבכור ושזה בא רק ע"י שהיתה שנואה לאה ע"י רחל ולזה א"ש דכשחלל יציע אביו לאחר שתבע עלבון אמו מרחל ותיקן בזה מעשה רחל שהיתה לאה שנואה ע"י נמצא דאח"ז הדר תהדר הבכורה לרחל כמשפט הראשון ולבנה ליוסף כנ"ל ושממילא מובן שבהיות הבכורה ליוסף ויהי' לראובן הפסד הבכורה ע"י חטא בילבול יציע אביו שיתוקן בזה החטא ולזה כוון ראובן להצילהו מידם כדי לתקן החטא של בלבול יציע אביו וביחוד יש לומר לפי פי' הרמב"ן פ' אז חללת יצועי עלה באותן פעם חללת גם יצועי דהיינו מטה שלי שלא אוליד בנים ממנה ועשית זה בעבור חמדת הממון שיהי' לך חלק בכורה שלך גדול בירושתך וע"ש ולפ"ז שפיר הי' זה למדה כנגד מדה בנתינת חלק בכורתו לענין ירושה ליוסף וכש"א בב"ב שם מקרא לאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ע"ש והי' גם זה לתיקון החטא של חמדת הממון דבילבל יציע אביו ע"י הצלת יוסף וישוב החלק בכורה ליוסף ויהי' זה לתשובת המשקל על חטא חמדת הממון שלו וכדרך שמצינו דאמרו בסנהדרין דכ"ה ע"א לענין חמדת ממון דהחשוד על הטריפות היא תשובתי דיחזור אבידה בדבר חשוב או שיוציא טריפה בדבר חשוב משלו משום שזה מורה שבודאי הדר בי' בתשובה גמורה מחמדת הממון שבידו וע"ש וגם זה נראה לפ"ד למעלה דהא דאמר ראובן להשלישו להבור של נחשים ועקרבים דלא סמך ראובן בזה על הנס כלל לפ"ד הנ"ל וגם שמצינו בעקידה שכ' ע"פ ומוראכם וחתכם יהי' על פני כל חית השדה שכן הי' מטבע הבריאה כשהאדם הולך בתומו וצלמו ואינו פוגם בדמותו וצלם אלקים אזי ממילא תפול אימתה ופחד ע"פ כל חית השדה והכל יראים מפניו והוא ג"כ עה"ד שכתבנו לעיל ולזה ראובן ידע ביוסף שהי' בן פורת יוסף וכמו שפירשו המפורשים שהי' יפה פרי תואר והיינו לפ"ד שלא שינה צורתו וצלם האלקים ושעי"כ הי' עלי עין וכמו שדרשו רז"ל שהי' מסולק מעינא בישא ולא שלטה בי' עין חי' רעה וכי"ב שהיו הכל יראים מפניו ולכן חשב ראובן בזה להצלה גמורה ליוסף להשליכו אל הבור הזה כיון שידע ראובן שלא ישלטו בו הנחשים ועקרבים והוא מטבע הבריאה והיצירה שלו כנ"ל אבל לא סמך ראובן על הנס בזה כדברי היפ"ת ולכן שוב בבאו אל הבור וירא כי יוסף איננו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא ולכן יפה פירשו רז"ל ששב אל שקו ואל תעניתו על מעשה בלהה כיון שיוסף איננו ולא ינתן ליוסף הבכורה ולא יתוקן חטא בלבול יציע אביו שלו ומעתה יתבארו לנכון דהש"ס דשבת הנ"ל שסמכו ענין לו לפ"ד הנ"ל היטב דה"ק נר חנוכה שגבוה למעלה מכ' פסולה וכו' והיינו כמו שביארנו דכיון שבא רק ע"ד חיבה להראות לעיניהם חיבתן לכן צריך להיות אך שלטה בה עינא לראות שע"י מעשיהם הטובים יבא באור שמנם שלמטה הנס והוא ע"ד חובה כנ"ל ושבא אליהם מטבע הבריאה ע"פ מעשיהם לשנות הליכות עולם שכן הי' מעיקר יצירה מני קדם באמת כנ"ל וע"ז אמר בסמוך לו מ"ד והבור רק וכו' אבל נחשים ועקרבים יש בו ובכל זאת אמר ראובן להשליכו לשם והיינו ג"כ שחשב זה להצלה ול"ה סומך על הנס כלל כיון שגם זה בטבע היצירה הטביע שיראו מפניו הנחשים והעקרבים כנ"ל וא"ש הסמיכות לאהדדי ויש עוד לדבר בעניי זה הרבה אך המדפים והוצאות הדפוס אצים עלי א: לאמר כלה מעשיך:
ולפ"ד נתבאר שע"י קיום התורה והמצות נתקיימה העולם ובעוברם עליהם עי"כ נאבדה הארץ ומלואה ועוד נוסף לזה יש לומר בביאור דהש"ס דנדרים הנ"ל על מה אבדה החרץ וכו' ולה הלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה די"ל ע"ד הזה לפי שבעו"ה יש לומדים בתורה ורק שלא על מנת לקיימה בואדי שהם גורמים גורמים לאיבוד ארץ וירתו תרתי גהינם בזה ובבא ובכלל זה הגונב ד"ת יחשב שגוזל חבירו כמבואר בהש"ס בכורות דף ל"א ע"ב גבי ר' אידי סרסיא דרב ששת דשמתי' רב ששת משום דלא אמרה משמי' דרב ששת ועש"ה ובכלל זה הלומד כדי לקנתר חבירו שכבר כתבו ב התוס' בכ"ד דנוח לו שלא נברא והוא בודאי אינו ממקיימי התורה ומאבדי העולם ע"י התורה גופה ובכלל זה אצלי היא מה שאחז"ל בירושלמי והובא גם בתוס' סוטה דל"ז ע"פ ארור אשר נא יקים את דברי התורה וכו' וכי יש תורה נופלת אלא זה הב"ד ונראה דזה שאינו דן דין אמת לאמתו והוא אצלי ג"כ שאמרו בש"ס כתובות ק"ה מ"ד מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם הדיין דומה למלך שא"צ לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזיר על הגרנות יהרסנה ירצה שבהיותו דן דין אמת לאמיתו בלי שום עוות ומרמה יעמיד ארץ כמו שאמרו בריש ב"ב דהדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וכ' התוס' לאפוקי דין מרומה והיינו לפ"ד דרק בדין אמת לאמתו בלי שמץ מעוות דידי' רק לאמתו של הדיין ה"ז גורם בהדין לקיום התורה והעולם כנ"ל ולאפוקי כשהדין מרומה שגורם בזה איבוד עולם באיזה מהפנים לפי שבפוגם ביסודי התורה גורם פגם וקלקול בארץ שהתורה קוטב הארץ כנ"ל וזהו שי"ל א בפי' דרש"י ז"ל בחומש ע"פ צדק צדק תרדוף שפי' כדאי מניית הדיינים להחיותן ולהושיב ישראל על אדמתן והיינו שע"י שממנים הדיינים הדנים הא אמת לאמתו בלי עוות ומרמה שה"ז לקיומה של תורה בעיקר בכלל וא"ש כפל הלשון צדק צדק תרדוף שיצדיק הצדק בכל האופנים שיהי' הדין אמת ולאמתו של הדיין ואזי בודאי דגורם בזה להעמדת ארץ ולקיומה וזהו שכדאי בזאת המניי' להחיותן ולהושיבן את ישראל על אדמתן שכל עולם כדאי להם כנ"ל ולכן אמר שבהיות הדיין דומה למלך שא"צ לכלום שבודאי הוא דן דין אמת ולאמתו של דיין מכל הצדדים ואחד שא"צ לכלום ואזי יעמיד ארץ ואולם ואיש תרומות היינו כשרודף שלומים ובצעים ושחדים אזי לא ימלט שלא יהי' הדין מרומה באיזה מהפנים ואזי גורם בהדין להירוס ולאיבוד העולם ועד"ז יתכן שאמרו בירו' הנ"ל ע"פ ארור אשר לא יקים וכו' זה הב"ד והיינו הוא הדיין איש תרומות כנ"ל וי"א זה החזן שנאמרה גם שם בהירושלמי נמי איכא לפרושי בענין התורה דחזן זה שקורא לתורה הז' קרואים ועושה עול ומרמה לקרא זה עלי' פחותה מכפי סדר מעלתו ולחבירו הפחות עליה מעולה מכפי סדר מעלתו לעיני בני אדם ונתכוין בזה כדי לבזות חבירו ועושה עול ע"י התורה וכדומה להם שאינן ממקיימי התורה והעולם ורק ממכילם וממורדי אור ומאבדי העולם באשר יעותו דרכם ויעשו עול ומרמה בדברי תורה גופם והנה בהיות כשמברכים בעלי התורה על התורה מתחלה והיא ברכת אשר בחר בנו מכל העמים וכו' ונותנים הודאה ושבת לאל על נתן להם התורה שעי"כ מברכים על חיי העולם וכמ"ש בכ"מ שמברכין על התורה שהיא חיי העולם והיינו שהיא שורש ועיקר חיותה של העולם וכדרך שנתבאר לפנינו ולכן מברך על התורה שע"י קיום התורה נוח לו שנברא ונותן הודאה כזה לשעבר על עיקר בריאתו והעולם כנ"ל ואולם זה יונח בלומד תורה כדי לקיימה ובלי שמץ דופי ופסול ואזי ברכתו והודאתו כהוגן אבל כשלומד רק לעוות כנ"ל שגורם לאיבוד העולם ונוח לו שלא נברא משנברא בודאי ה"ז כבוצע ברך נאץ ד' ולכן אמרו על עזבם את תורתי ולא הלכו בה היינו שזהו גופה עזיבת התורה גדולה מאד מה שלא הלכו בה ע"ד הנ"ל דגלל כן בודאי אבדה הארץ מאחר אשר עותו בתורה גופה ואולם כשד' בעזרתו שאינו לומד ע"ד מעוות ויזכהו ללמוד רק ע"ד קיומה של תורה אזי לו נאה לברך לשם ד' אשר בחר וכו' ועל עצם בריאתו ועד"ז נמי יפה אמרו בריש ע"ז דאמר ר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הם אנו לא באנו לעולם ומיושב קושית התוס' שם דלולי שלומד עד"ז אדרבה נוח לו שלא נברא שגורם לאיבוד עולם ורק כשהיא ע"ד קיום התורה והעולם כנ"ל אזי הוא צריך להחזיק טובה לאבותיו על שבא ע"י בעולם ולזאת הכוונה מד' אבקשה והנה קראתי בשם חבורי זה.
בשמים ראש לפי שנקראו בשמות הללו שמי ושם אבותי היקרים יחיו ר"ת בשמי"ם שאול בן מורי משולם ישכר ור"ת רא"ש אם שאול ריזל ואני אחת שאלתי מאת ד' ואותה אבקש כי יזכנו ואת בני בזכות אבותינו הקדושים לשבת תחכמוני ולשקוד על דלתותינו יומם ולילה אך לקיומה של תורה ושלא להתגדל ולהתיהר והיא שבעו"ה רואים אנו רבים שגורם שחכמתם מסתלקת וא"י להורות כהלכה כמאמר רז"ל וזהו שאמרו חז"ל דזכו ב"ה לקבוע הלכה כמותם מפני שהם ענוי לב ועלובים מאד ולא עוד אלא שמקדימי' דברי ב"ש לדבריהם וגם מפני שאין מיגעים ועמלים בתורה לכן אין התורה מתקיימת וכו' וד' יחלצני ואת בני מהם.
וגם אני שמעתי רבים אומרים לנפשי ע"ד ההסכמה כי הלא ההסכמה היא רק למען ממנה יעירו עיני בני אדם ויתנו לב להביט אל הספר ולהורות אחריו כי טוב הוא ובעו"ה רואים אנו איך שמסכימים והולכים על כל דברי זרים ובורות וגניבה כעל א' הספרים הגדולים והטובים וכן בשאר עניני הסכמות וא"כ איפה למה זה הסכמה לקחת היום כי למבינים והמבחינים העניו יספיק לעצמו ולכן יעצוני לבל לקחת הסכמה ועל כולם כבוד מר אבא מו"ר הרב הגאון האמתי ני' ולכן נמצאתי לשמוע בקולם ואני אך אל ד' אקוה כי נבוני לב אנשי אמת הלא המה יבחינו ויבינו דבר על אמתתו וישקלו במאזני שכליהם היטב ויכירו וידעו איך יגעתי הרבה ונפיתי בכמה נפים בטרם הוצאתי דבר על אופניו ולמחוסרי האמת והבנת לב לא לאשר אין עינים לו יאיר מאור ושמש.
ואני אך אל ד' אוסיף אבקש כי יזכני אך ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו באהבה. וזכות זקני הגאונים והקדושים יעמוד לי שיאיר עיני בתורתו ואזכה להפיץ מעייני תורתי חוצה ורק על אופן שאהי' בם ממזכי הרבים שיהי' רק לקיומה של תורה והעולם כנ"ל ושיהי' תפארת לי מעושי ותפארת לי מן האדם ונגד זקני כבוד ולא ימיש ספר התורה הזה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עולם. אלה דברי המעתיר בלב ונפש שפל ונדכא המדבר לכבוד התורה ולומדי' ותותם ביום ה' ז' חנוכה ירם קרן היהודה לפ"ק אוסציא הק' שאור.
הלוי איש הורווי"ץ חופ"ק הנ"ל.