ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין
דף נג.
גמרא תנ"ה עששית כו' למו"ש מברכין עליו וגי' הרי"ף מביאין ממנה אור להבדלה. הא ודאי דאינו ר"ל מדליק ממנה אור דזה אפי' באור דלא שבת מותר כדלקמן בישראל שהדליק מגוי וע"כ ר"ל דמעששית גופי' מביא להבדלה וצ"ל הא דלא נקט מב"ע דס"ל דבעששית אינו מברך וכהא"ח שהביא הב"י (בסי' רצח) וכפנס דלקמן דאין מב"ע ופירש"י פנס עששית. אך הרשב"א כתב דרש"י ר"ל עששית של ברזל אבל של זכוכית מב"ע דמקרי רואה כדאי' לעיל (דף כה) ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה דבראיי' תליא אך מהרי"ף הנ"ל משמע בעששית דהכא דעשוי' להאיר ואין מב"ע. וראיות הרשב"א יש לדחות דשם לא יראה כתיב אף ראי' כל דהו במשמע אבל לברכה בעי שיאותו לאורו. גם מה שהביא ראי' מהא דלא אמר הש"ס לקמן משתמש לאורה ולא ראה שלהבת היינו עששית אין ראי' כיון דפנס היינו עששית וכבר תנא לה. ואף שאינני כדאי לדחות ד' הרשב"א מ"מ כיון דזה בגי' הש"ס תליא יש להחמיר. ולזה נ"ל בקידוש הלבנה דג"ז בעי שיהנו לאורה שלא יברך לקידוש הלבנה ע"י מחיצה של זכוכית לדעת הרי"ף רק לפתות החלון י"ש יוצא ידי כולם:
שם וכ"ת הך איסורא אזיל ליה כו' סוגיא זו משונה דבכ"מ דאמר וכ"ת הוא לדחות הקושיא וכאן הגדיל המדורה דמלבד דקשה קו' התוס' אי הכי כותי מכותי נמי. יו"ק על כותי ראשון נמי הא איסורא אזיל. ולחומר הקו' נ"ל למאי דס"ד דאיסורי' אזל לא שייך כ"כ איסור לא שבח גבי עכו"ם דלא שכיח דידליק העכו"ם ממש בסוף חשכה ובזו הרגע יברך ישראל וא"א לצמצם ובפרט לגזור מטעם זה בסתם נר של עכו"ם וגם מאי קמ"ל בישראל מעכו"ם אלא ודאי צ"ל דמיירי במסיבה של עכו"ם דאיסור הנאת ע"ז פתיך ביה ובע"ז כל שאתה מהוה ממנו אסור מה"ת ואפי' חליפי חליפין א"כ בכותי ראשון אסור מה"ת דאף שלהבת אי"ב ממש מ"מ כשקשורה בנר של עכו"ם אסור כדאיתא במ"א (סי' רצת) ולהכי ל"ק ליה בכותי מכוחי דידע דבי' יש לגזור אטו כותי ראשון אבל בכותי מישראל או ישראל מכותי לא שייך למגזר וקמ"ל דשלהבת אי"ב ממש כיון דהדליק נר אחר והוה א"ש אי לאו הא דתניא המוציא כו' ולמאי דמסיק דאיסורא נמי איתי' לפ"ז שייך איסור דלא שבת בעכו"ם דאף דהדליק מבע"י מ"מ בזמן איסור שבת הכל שם איסור עליו ועמוד ראשון מקרי שמב"ע סמוך לחשיכה מיד כפי' רש"י ומן הסתם מיירי הברייתא בפשי' בעכו"ם אף שלא במסיבה ובעכו"ם ראשון שפיר גזרינן אטו עמוד ראשון דלא מחזי כ"כ דמברך אתוספ' היתר ובישראל אתוספ' היתר מברך רק דהקשה בכוחי מכותי נמי דהו"ל גזירה לגזירה. ומשני דאפ"ה גזור כו' וכמ"ש התוס' דחדא גזירה היא כו' כנ"ל: שם בדין הוא דאפי' מחצה על מחצה מברך. (א) הקשה הצל"ח הא כל ספק ברכה להקל. ולזה יצא לידון בבשמים דהוא ממסיבה גם במחצה על מחצה אינו מברך ואור שאני שיש בו מיעוט להאיר שמב"ע. ולא נהירא דגם בבשמים אית לי' מיעוט להריח ועכצ"ל דהא דאסרו חכמים בנר עכו"ם או ממסיבה הו"ל כודאי. וכעין זה כתוב ביו"ד ס"ס (אות יז) בגבינות טרפות ע"ש רק היכא דנולד הספק ממקום אחר כבשמים דלקמן. גם מהש"ס לקמן דאמר הו"ל מיעוט לכשפים ומיעוט לגמר הו"ל רובא דלאו לריחא מוכח דדוקא ברוב דלאו דריחא אינו ומברך חדא במחצה על מחצה מברך וא"כ הדרי קושי' לדוכתי'. והצלל בזה דהנה המג"א (סי' רצח ס"ק י"ג) מקשה להיפך אמאי ברוב עכו"ם אין מברך הא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ותירץ דהאור מקרי פירש והתוס' שבת הקשה ע"ז דכיון דאימ"ב על אור עד שיראה השלהבת הו"ל פירש לפנינו דמקרי קבוע מת"ת לרו"פ כמ"ש הפר"ח (סי' קי ס"ק י"ט) ובפרט הכא שהשלהבת עדן קשורה בהאור הקבוע. ובזה נסתר תירוץ המחהש"ק. ולזה נ"ל דמיירי שראה אור הרבה בהעיר וא"י מי הדליק וכיון שהספק מי ומי הדליק אמרינן דשניהם הדליקו דהי מינייהו מפקת ולהכי מברך כיון דלא נתבטל ברוב איסור אהיתרא קא מברך. ועד"ז יש נמי לומר ברוב עכו"ס אף דהוה כפירש לפנינו מ"מ כיון דתלינן דכולם הדליקו הו"ל רוב איסור דהא דדיינינן קבוע כמחצה על מחצה היינו היכא שפירש אחד מהם הו"ל דין ספק ולא אזלינן בתר רובא משא"כ היכא דיש לתלות דמשניהם נפקי הו"ל עכו"ם רוב ונתבטל ההיתר ברוב דגם בפירש לפנינו היכא דנתבטל ברוב אזלינן בתר רובא. (ב) אמנם נ"ל ברור דלא שייך בזה ביטול ברוב ולא דמי לריח דבשמים דאיתא בשו"ע (סי' ריז) נתערב ריח שמב"ע בריח שאין מב"ע הולכין אחר הרוב לפי שדעתו של אדם ארובא וגם כי מרגיש זה יותר משא"כ באור דמברך על בריאת האור וכל האור בכלל מה איכפת לן שיש ג"כ אור דלא שבת איהו אהיתרא קמברך וראי' לזה מהירושלמי דפרקין דאיתא שם אר"י מבוי שכולם עכו"ם וישראל אחד דר בתוכו ויצא משם האור מב"ע בשביל אותו ישראל דשם. ופי' בעל קרבן העדה דתלינן שיצא מישראל והוא נגד ברייתא דידן וע"כ צ"ל דהתם שראה האור יוצא מהמבוי הו"ל קבוע כקו' המ"א ומברך והאור לא מיקרי פירש רק כמ"ש בת"ש דהו"ל פירש לפנינו ואף דאינו ראי' מזה כהת"ש די"ל דלא כפי' קרבן העדה רק בידוע שנדלק גם בבית ישראל וקמ"ל דלא בטל ברוב אור של עכו"ם מ"מ שמעינן מינה כמ"ש דלא שייך ביטול ברוב בזה. ולזה נ"ל דהברייתא דידן אינו מיירי בראה אור יוצא מעיר רק כהאי דבסמוך היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם עבה כפי' הכבשן כו' דע"כ איירי דהאור הוא מחוץ לפי דשם לא עבידי להאיר רק לבשל אם כשעבה כפי הכבשן אבל בעיר בנר דקה יותר עומד להאיר וכן משמע הלשון היה מהלך חוץ לכרך היינו שיצא מהכרך לחוץ דאי ראה מהעיר היל"ל היה מהלך סמוך לכרך וראה אור אלא מיירי דפירשו כמה אנשים מהעיר לחוץ והדליקו ושם ראה, אור הרבה ולזה ברוב עכו"ם אימ"ב דהו"ל פירש ומרובא פריש ובמחצה על מחצה מברך דתלינן הדליקו ישראל ועכו"ם ואהיתרא מברך והמ"א כתב דאי"ל שמיירי שראה איש אחר הולך ונר בידו דמרובא פריש דבגמרא לא משמע כן וי"ל מדבעי בנר שיוכל להשתמש לאורו מסתמא יוכל לברר מי הוא זה כתינוק דבסמוך. ויותר נראה דכיון להא דסיים ועיין (סי' ריז ס"ז) ור"ל דשם בבשמים איתא נמי הכי אם רוב עכו"ם אימ"ב ושם אי אפשר לפרש בראה אחד יוצא דהא בעי שם מסיבה של עכו"ם וא"כ גם שם יקשה הא הו"ל קבוע וס"ל דמחצה על מחצה מברך ולמש"כ בלאו הכי אי אפשר לפרש בראה נר אחד דיקשה קו' הצל"ת דאפי' במחצה על מחצה לא יברך דספק ברכות להקל רק דמיירי כמ"ש דהרבה פירשו מהעיר והדליקו וראה אור כנ"ל. העולה מזה בעיר שרובה עכו"ם ויצא משם האור אם יודע שגם ישראל הדליק ויצא האור מכולם מב"ע ולי נראה אף באינו יודע מברך כדין קבוע דמחצה על מחצה ובנר אחד אינו מברך דספק ברכות להקל ובראה אחד יוצא חוץ לעיר ובידו נר אף במחצה על מחצה אינו מברך רק ברוב ישראל מברך ובהרבה אנשיה שהדליקו אפי' במחצה על מחצה מברך עליו ודין בשמים יבואר לקמן:
שם מפני ביטול ביהמ"ד תנ"ה כו'. לפי התר"י דהביטול הוא דצריך לענות אמן הביא ראי' מתנ"ה דאף בתיבה אחת חייש לביטול ביהמ"ד כהאי דמרפא ומ"מ ב"ה ס"ל דרוב עם עדיף ולפי' רש"י דהביטול הוא מה שצריכין להמתין זה לזה לענות יחד י"ל דהביא ראי' לגוף הדין דב"ש דאף באיזה ביטול מצוה כהאי דרוב עם חיישינן לביטול ביהמ"ד כי הא דבי רבן גמליאל לא אמרו מרפא בביהמ"ד אף דזה הוא כעין מצות שאילת שלום וצ"ל לב"ה ס"ל לחלק בזה:
ת"ר היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב כותים אינו מברך. וכתב התר"י ואע"ג שעכשיו אין עומדים הבשמים במסיבת כותים שהבשמים שלהם סתמן למכרן לעכו"ם ואסורין והט"ז והמ"א (סי' ריז ס"ק ז') שפטו דעת התר"י שאף שאינו במסיבה כלל אסור לפי שסתמן לע"ג וזה תמוה דהא קיי"ל הזמנה לאו מילתא ואפי' בנויי ע"ג אינו אסור עד שישתמש וכ"ה בירושלמי בשמים של חנויות מותרות ואי"ל דחיישינן שמא כבר השתמש בו לע"ג דא"כ למה אמר הש"ס לעיל סתם מסיבתן כו'. ול"נ דעת התר"י דבעי שיהא ממסיבה וכולהו מתנייתא בתר רישא דמתני' גריר דתנא סתם ומוקי לה הש"ס במסיבה. גם י"ל כמ"ש המ"א דמסתמא, בהריח מרחוק ממסיבה הוא רק דק"ל הא דלא תנא הכא בודק אחריה אם ישנו ממסיבה כדתנא כה"ג בתינוק לעיל לז"כ דלא בעי בדיקה כיון דבא ממסיבה אף שעכשיו נתבטל המסיבה לא אמרינן דבטל איסור נוי כהאי דאיתא ביו"ד (סימן קמו) כיצד מבטלו נטל לצרכו והוה אמינא ה"נ כיון שהריחו לצרכם נתבטל קמ"ל דאף שעכשיו אינו עומד במסיבה לא נתבטל לפי שעדיין עומד למכרן לעכו"ם לא חשיב ביטול. כנ"ל:
אמנם כ"ז י"ל לשי' הב"ח ומ"א (בסי' ריז) בהריח אף דאינו מכוין להריח מברך. ולזה אף דבמסיבה אסור לכוין להריח מ"מ באינו מכוין דמותר כדאיתא ביו"ד (סימן קמב) קמ"ל דין ברכה וי"ל דאפי' במחצה על מחצה מברך כמש"ל בדין אור. אך לדעת הט"ז שם דלברכה בעי כוונה להריח וא"כ מאי קמ"ל ברוב כותים אימ"ב הא אסור לכוין להריח ואין מברכין על האיסור כמ"ש הר"מ (ספ"א מה"ב) ואפי' במחצה על מחצה לא יברך כיון דאסור מספק לכוין להריח ואף לאחר שעלה תמרותו יש בו איסור תורה כדאי' בפסחים (דף מו). ודעת הט"ז (בסי' רצח סק"ו) שכתב בפי' הר"מ נתערב ריח כו' דמיירי בבשמים של עו"ג תמוה דהא לשיטתו דבמי פין בעבו"ם דאפי' באלף לא בטל ואסור להריח פשיטא דאין מב"ע זצ"ל לשי' בריח דלגמר. והנ"ל בפי' הברייתא דלא הזכיר מסיבה גם דנקט ד"ז במהלך חוץ לכרך והריח דמיירי בהריח מריח המוגמר שעלה מחוץ לעיר די"ל דנעשה הריח לגמר כלים או לכשפים וע"כ ל"פ רבנן על ר"י אלא בישראל דל"ל בהו מיעוט דכשפים אבל בכותים שכיח יש לצרף מיעוט דכשפים למיעוט מוגמר ואולי ג"כ מיעוטא דעו"ג ולהכי א"צ מסיבה וא"ש דבמחצה ע"מ מברך כיון דאיסורו אינו אלא משום דלא עביד לריחא וכיון דיש לתלות בשניהם מברך כמ"ש לעיל ועיין. העולה מזה דבסתם ריח מבשמים ברוב כותים אימ"ב אפי' שלא במסיבה ובשמי' בענין הנעשה להריח במסיבה אימ"ב אף דמחצה על מחצה ובשאינו מכוין לדעת הב"ח ומ"א מב"ע ושלא במסיבה אפי' ברוב כותים מברך. כנ"ל:
שם אטו כולהו לכשפים מקטרן. יש לדקדק מאי כולהו דקאמר הא אפי' במיעוט כיון דאיכא נמי מיעוט דעו"ג הו"ל רובא דלאו לריחא ואפי' לת"ק נמי ליצרף למיעוט דמוגמר. ומצאתי בת"ד (סי' סג) שעמד ע"ז ומזה הוכיח דלא מצרף מיעוטא רק ברובא דליתא קמן אבל ברובא דאיתא קמן כדהכא ברוב ישראל המיעוט כמאן דליתא ודלא כהתב"ש, ע"ש. ולא אבין הא כיון דמיעוט דלאו לריחא נמי הוא בהרוב דישראל לגמר או לכשפים מה לי ישראל מה לי כותי ואטו בישראל תליא ס"ס הו"ל רובא דלאו לריחא ול"ד להני דהביא הח"ד שם ע"ש. ונ"ל דהא דאמר אטו כולהו אבנות ישראל מהדר ור"ל כיון דר' יוסי לא ס"ל דכולהו רובא מקטרים דאין דרכם בכך רק בנות ישראל ע"ז מקשה אטו כולהו בנות ישראל מקטרין וא"כ גם לר"י מיעוטא נינהו וגם הך מיעוט דכותים דאימ"ב לאו מיעוט גמור הוא דאטו הם לאו לריחא עבדי וא"כ לא הו"ל יותר ממחצה על מחצה ומשני די"ל נמי מיעוט דלגמר ובכולהו מיעוטא הו"ל רובא דלאו לריח ולהכי ניחא דבמחצה על מחצה מברך אף דיש בו מיעוט דלגמר לפי דמשום תד מיעוט אינו מגרע הברכה דהא גם הא דמחצה כותים מגרע לא בריר כולי האי וכמ"ש:
רש"י ד"ה שהיתה דולקת מע"ש ובבית ישראל. עצל"ח ס"ל בדעת רש"י דבבית גוי אסור גזירה אטו הדליקה בשבת כמו דגזרו בכותי מכותי ואין דרכו של רש"י לגזור רק לפרש ופשוט דרש"י אזיל לשי' דפי' לעיל בהאי דלא שבת דהגוי עושה מלאכה לאורו ולפ"ז אפי' הודלק בבית גוי מע"ש אסור ומה שהכריחו לפי' זה הוא משמעתין דהביא ראי' מהא דעששית הדולקת מע"ש מב"ע משמע דלס"ד דלא שבת ממלאכת היתר היה אסור בכה"ג אף דלא נעשה בו כי אם, מלאכת היתר ולמסקנא דבעי מלאכת עבירה א"כ המלאכה שעשה גוי לאורו מקרי לא שבת מעבירה וז"ב:
ד"ה בסוף כו', ומשתמשין נמי לאורה. מוכח דס"ל היכא דנעשה לשניהם לכבוד ולהאיר מב"ע וכן משמע מפירש"י לקמן ד"ה איכא וד"ה כל מת ע"ש אבל התר"י ורא"ש כתבו דבנעשה להאיר לבד אז מב"ע ונ"מ בנר של ביהכ"נ בלילה העשוי לכבוד ולהאיר לרש"י מב"ע וא"ש פסק הר"מ (פ"ד מה' ת"ת) ע"ש:
ע"ב גמרא או בפנס פירש"י בעששית ומשמע כהאי דלעיל (דף כה) ערוה בעששית דמתחזי מתוכה ורשב"א פי' פנס של ברזל דוקא והב"י הקשה עליו מהירושלמי דחשיב חיקו ופנס או בתוך ספקלריא וזהו עששית והמ"א, דחק בזה. ול"נ דהרשב"א מפרש אספקלריא והיא מראה לטושה שקורין שפיגי"ל שנראה בתוכה הנר העומד לנגדה דעל כל אלו אין מברכין וחשיב דרך לא זו דאינו רואה האור אף, זו ראה שלהבת כו'. אך לדעת הרי"ף שכ"ל י"ל כהב"י דהיא, עששית מ"מ מוכח מזה כהרשב"א, דפנס הוא של ברזל דאי כפרש"י הוה פנס ואספקלריא זו ואצ"ל זו. מ"מ מצינו נמי לשון פנס כפירש"י במ"ר איכה ע"ש:
שם כאן באכילה מרובה פירש"י ד' מילין. ובתוס' הקשו דזה מועט יותר מבאכילה מועטת ופי' בהיפך במועט ד' מילין. ועפ"ז י"ל דבר המתקבל בתענית (דף יא) רב פפא כל פרסה ופרסה אכל חדא ריפתא קסבר משום מעיינא דלהכי נקט חדא ריפתא להקטין המעיים שאכל אכילה מועטת דבכל פרסה דהוא ד' מילין הוה שיעור עיכול שלא יזיקו לחולי מעיים ולהכי דייק דקסבר משום מעיינא, דאי משום מזוני מה נ"מ אי אוכל אכילה מרובה ביחד או כל פעם מעט מעט. אך לפירש"י דהכא אכילה מרובה ד' מילין כשהמתין שיעור פרסה ש"מ דאכל אכילה מרובה וכגירסת רש"י שם אכל ריפתא כו' ור"ל כל צרכו לזה דחק רש"י שם בפי' קסבר משום מעיינא ע"ש ותבין דכ"ה:
שם חטוף ובריך כו' ענין זה פירשתי בספרי ב"ד בסוף נזיר גם בפתיחה לפרק שלשה שאכלו יעוי"ש וינעם לך:
שם אני זו ברכה כצ"ל. וכן העתיק הגר"א בת"כ פ' שמיני (פי"א פסוק מ"ד) ע"ש וקאי אברכת המזון. והתר"י דפי' זו ברכה על מים ראשונים כוונתו לפי גירסת הש"ס אני ה' אלהיכם הנכתב בקרא קודם והתקרשתם וגירסת הגר"א ז"ל אמת:
סליק פרק שמיני. בס"ד: