אור ברסלב

ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין

דף נא.

דף נ.

גמרא אמר רבינא הלכך אפי' כו' כבר צוומו עלי' בביהמ"ד על קישור דברים האי הלכך לדלעיל. וביותר פירש"י דבריו סתומין ומסורסין ואין אומר דבר ישר ומתקבל ע"ד הישר הולך עיין במהרש"א ואר"ל. והנ"ל בזה אחר שנדקדק עוד בפירש"י שכתב מי שאכל כו' אברכת המוציא וברכת היין. ולמה שבק כל ברכות השכיחות כשהכל וכי"ב גם למה דייק דלפניהם קאי האם י"ל בע"א. ונ"ל דכוונת רש"י בפי' האיבעיא הוא זה דמיב"ל מי שלא בירך בתחלה אם יברך אותה ברכה לבסוף לאחר שאכל ויהיה זה תיקון ברכה אשלפניו. וזה שאמר מהו שיחזור לברך אותה ברכה עצמה א"ל מי שאכל שום כו' דלא מיבעי דלא הוה תיקון כי נם ברכה לבטלה מקרי וע"ז אמר רבינא הלכך כו' ר"ל כיון דקא מיבעיא ליה לאחר גמר אכילה והשיב לו דאסור משמע דבאמצע סעודתו שצריך עוד לאכול ומברך הו"ל תיקון ברכה נם למעיקרא וכברכת המצוה מדמינן לה דקיי"ל דכ"ד שמצותו נמשך משך זמן הוה כל זמן מצותו כעובר לעשייתן כדאיתא ברא"ש פ"ק דפסחים לענין ביעור חמץ ובפ"ג דסוכה לענין ברכת לולב ובכמה דוכתי דאל"כ היה לו להשיב רבותא יותר להך בעיא דאפי' בתוך הסעודה כיון דעבר הנאתו אבד ברכתו דמעיקרא רק אלהבא צריך לברך וממילא נשמע דבסוף הסעודה אסור לזה אמר הלכך כיון דלברכת המצוה מדמינן לה אפי' בגמר סעודתו ראוי לברך כדאשכחן בברכת המצוה דטבילה טבל ועלה אומר ברוך וס"ל דבדיעבד הוא ועיין בש"ך (י"ד סי' יט) ודחה דש"ה מעיקרא לא חזי אבל הכא דחזי אידתי ואפי' בברכת המצות כה"ג אין מברכין אחר גמר המצוה וכדעת הש"ך שם ולזה דייק רש"י דמיירי בברכת המוציא ויין והיינו דלעיל בסו"פ כיצד מברכין הוכחתי בחי' שם דגם בברכת בנ"ר יוצא בברכה דשלפניו ולא מיבעי לדבר שברכתו שהכל דבר מינו הוא אף גם לברכת פה"ע ופה"א כיון דהברכה נתקן על בריאת הדבר הו"ל ג"כ ברכת בנ"ר וחסרונן ע"כ מה שברא ברכה כוללת על בריאת כל דבר ולפ"ז לא נוכל לפרש על ברכת שהכל וכי"ב דמן הסתם מיירי שאכל יותר מכזית כיון דגמר אכילתו וצריך לברך ברכה אחרונה וליכא למיבעי אי יברך ברכה דשלפניו לצאת י"ח הא גם בברכת בנ"ר יכול לצאת גם אשלפניו ואדרבה אם יברך עוד ברכה ראשונה וגם בנ"ר לברכה של אחריו הו"ל כשתי ברכות דומות ולא מברכינן כמ"ש המ"א (סי' קע"ב) ומוטב שיברך ברכת בנ"ר דהיא נתקנה לבסוף ואי מהני תיקון אשלפניו גם זו מהני להכי פי' על ברכת המוציא ויין דצריך לברך אח"כ בהמ"ז או מעין שלש על שאכל ושבע ואינו דומה לברכה ראשונה דמברך על בריאת הדבר [וכדדחי הש"ס לעיל (דף כא) דא"י ללמוד ברכה לפניו מלאחריו דמה למזון שכן נהנה ור"ל דמברך על הנאתו אבל שלפניו הוא על בריאת הדבר] לכן אינו יוצא זה בברכה שלאחריו להכי מיב"ל אי יברך אחר הסעודה ברכה דשלפניה על דרך שכתבתי לעיל ולז"כ רש"י ולא בירך לפניהם קאי לפי שיש מקום לפרש דמיב"ל כה"ג אברכה דלאחריו אם לא בירך עד שעבר זמנו והיינו כששהה שיעור עיכול אם יחזור ויאכל ויברך אח"כ ברכה אחרונה לתקן גם כן על מה שעבר והשיב לו שאינו מתוקן כיון שכבר עברה הנאתו. אך לזה צ"ל הא דיחזור ויאכל שום לאו לאיסור קאמר רק הוא ענין בורות כמחז"ל מברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא ורש"י לא ניחא לי' בפי' זה לפי דלשון יחזור ויאכל שום משמע לאיסורא דומיא דריחו נודף דמעיקרא להכי פרש"י תחלה הא דיחזור ויאכל שום דלאיסור קאמר שהוא ברכה לבטלה ולזה צ"ל האיבעיא אברכה שלפניו ועל ברכת הלחם ויין כמ"ש. ובתי' הש"ס ולא היא כו' יש לומר הא דתנא טבל בלשון דיעבד דקמ"ל דאף דדבר שצריך לברך עובר לעשייתן בעינן שיברך סמוך למצוה כדאיתא במנחות בתפילין מאימתי מברך עליהם בשעת הנחה מ"מ הכא כשמברך אחר המצוה א"צ לסמוך דאפי' אח"כ יכול לברך ולזה נקט טבל ועלה דאף שיוכל לברך בעודו במים עכורים או שמפסיק על לבו יוכל לברך ג"כ כשעלה. והא דכתב הרמ"א ביו"ד (סי' י"ט) בדבר דאתיליד ריעותא יברך אחר שחיטה ובלבד שיהא סמוך לשחיטה ר"ל שלא יסיח דעתו בנתיים ולאו דוקא סמוך לתוך כדי דיבור וכ"כ הכו"פ שם:

שם אמר רב אשי הואיל כו' אנן נעביד לחומרא. לכאורה קשה הא הו"ל ספק דרבנן ולקולא ונ"ל כמ"ש הרשב"א בדר"י דארבעה דברים מעכבים בכוס ודעת התוס' דגם נתינת ימין מודה ר"י ומעכב ג"כ וכיון דהא דטעון כוס הוא מדרבנן והם אמרו דאלו הדברים מעכבין בו צריך לעשות כדינו ולא דמי לספק דרבנן באיסור או במעשה שכבר נעשה כתחלה וברכות דאזלינן לקולא כיון שכבר עבר ונעשה משא"כ בזה דצריך לעשות יש להחמיר בדבר המעכב בו. וע"ע בר"נ בפ' ע"פ בתרי כסי קמאי ובתראי דצריך היסבה ולמ"ש א"ש. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש בפי' הש"ס דלכאו' קשה מאי סיוע צריך לכוס רביעית גם מה דאר"א אנן נעביד לחומרא למאי אמר אנן ולא לראשונים. וי"ל בפי' הש"ס דמיב"ל אם ראוי זה למצוה מן המובחר שתהא השמאל מסייע לימין לאכללא שמאלא בימינא ולהגביר יד ימינא על שמאלא כעין שעשה בראשונה ונוטלו בב' ידיו ונותנו בימינו אולי צריך אח"כ ג"כ קצת סיוע בשמאל או לא ולזה אר"א הואיל לראשונים לא איפשוט נעביד לחומרא והיינו לאסור הסיוע דשב וא"ת עדיף. ולז"א אנן והיינו דס"ל כר"י דאין לנו אלא ארבעה דברים בלבד ולהכי מחשב זה לחומרא ולא יסייע ממ"נ כי אם אף שצריך סיוע אנו אין לנו אלא ד"ד אבל על הראשונים שהיו מחמירין על עצמם בכל היו"ד דברים כדינו לא שייך זה להחמיר ולאסור דדלמא צריך סיוע מעיקר מצוה ויחסר אחת כנ"ל:

רש"י ד"ה אלא חי יין חי שאינו מזוג. לכאורה משמע דמוקי הך ברייתא ביין וקשה הא תני בה ורק אחריו ולקמן פירש"י בחמרא לא ירוק. אך אולי רש"י לא גריס זה דבל"ז חשיב ששה דברים אך מדסיים ואין סומכין אלא במינו מוכח דמיירי בדשיכרא כדמוקי הש"ס. לזה נ"ל דרש"י כתב זה לרבותא דגם יין בעי חי דלא נימא במזוג עילויא עליי' והוכיח זה מדלא מחלק בזה בין יין לשיכרא כבאינך וצ"ל דהך ששה דברים דהוה בעת שתייתו וסמוך לו שוין חמרא ושיכרא רק הא דנקט אח"ז ורק אחריו ואין סומכין אלא במינו הוא מילתא בפ"ע ואיירי בדשיכרא:

ד"ה בנטלי כוסות כשמגיע לברה"א מוסיף עליה. כ"ה בס"י והרש"א חלקו לשני דיבורים ופי' דס"ל דמוסיף מים והקשה על הטור ע"ש. ול"נ דהטור לא ס"ל כפי' רש"א רק תוספת יין כדמוכח מרש"י דלעיל ד"ה חי וכ"ה בתוס' שבת (דף עו) בשם רש"י דמוסיף יין והיינו שמתחלה לא מלאוה כ"כ רק קרוב למלא וכמ"ש המ"א (בסי' קפג ס"ק ד') שיהא למעלה בכוס עטרה סביביו ומש"כ רש"י כוסות הוא פירוש על תיבת נטלי ואולי צ"ל כוסו: תוס' ד"ה מעיקרא גברא לא חזי תימא והלא טמא אינו אסור לברך ובקו' פי' כו'. פשוט דהביאו פי' הקו' ליישב התימה והתוס' פי' וי"ל דמיירי בטבילת גרים והמע"מ שגה בזה מ"מ הך דמסקו ומפני כו' אינו מקושר כ"כ לתירוצם דיותר שייך זה לפ' הקו' לפי דרוב טבילות הם מבעל קרי הצריכו לשאר טבילות לברך אח"ט והאמת הוא דט"ס הוא וכצ"ל תימא והלא טמא אינו אסור לברך וי"ל דמיירי בטבילת גרים ובקו' פירש דבעל קרי אסורים בד"ת ומפני אותה טבילה כו' דכ"ה ברש"י פסחים (דף ז') ועיין ברא"ש וז"ב: ע"ב גמרא הכי אמר ר' יוחנן אין פרי בטנה כו'. נ"ל דעולא לא פליג על הא דתניא לעיל ומשגרו לאנשי ביתו מדלא אותביה ר"נ מינה רק דסובר הא דלעיל מיירי בבעהב"י עם ב"ב דבעהב"י מברך וטועם רובו ישגר לאנשי ביתו כי היכי דתתברך מיניה כי הוא העיקר. ועולא דאיקלע לבי ר"נ היה הוא האורח ומברך וטעם רובו כדינו נתן המותר לר"נ והוא ישגר לאנשי ביתו אם ירצה ור"נ היה ס"ד דהא דמשגרו לאנשי ביתו מטעם כי היא קודמת להתברך לזה א"ל מדר"י אין פרי בטנה כו' וא"ל ר"נ אחר ששתה הוא נישדר מר כסא אחרינא לשם ברכה א"ל כל האי נבגא דברכתא היא כיון דמתחלה הביאו זה לשם ברכה כמ"ש רש"י לעיל ד"ה חי כנ"ל:

שם אר"א אין מברכין על כוס שני כו' הקשה התר"י מדאמר בפרק ע"פ כוס של ברכה מצטרף לטובה כו' יעו"ש מש"כ. והרא"ש כתב וז"ל דלא יברך על כוס ג' כיון שאין דעתו מיושבת עליו משמע דבלא כוס יברך רק בכוס ה"ט דצריך שלא יסיח דעתו ממנו וכדמסיק אח"ז הא דנותן עיניו בו דלא ליסח דעתיה מיניה ובשתה זוגות אין דעתו מיושבת עליו והקו' הנ"ל מפסחים נ"ל ליישב דאף דכוס של ברכה מצטרף לטובה היינו אחר ששתה הימנו אך כל כמה דלא שתה אין לו הכון דירא שמא יוזק מקודם ואין דעתו מיושבת והא דבפסח בכוס ג' מברך על מזונו התם בא הכוס לחובת, שעתא רק דתקינו למיעבד בה מצוה משא"כ הכא דבא לברהמז"ו צריך שלא יסיח דעתו הימנו ובשתה זוגות אין דעתו מיושבת. וכעי"ז פירשתי הא דאי' בשבת (דף יוד) למ"ד תע"ר רשות שרא המייניה לא מטרחינן ליה והקשה טריחותא למיסר המייניה ועוד ליקו הכי וליצלי ומשני משום הכון וכתב התוס' דלא חייש לשנויי קושיא ראשונה ודוחק. ונ"ל דה"פ דלתפלה בעי הכון וכיון דשרא המייניה לאכילה והכין עצמו שוב אין דעתו מיושבת ומיושב השני קושיות: שם תנא אוכל כו' משמע לפי ענין אכילה יהיה הברכה בדרך מובחר ועד"ז י"ל שינוי לשון הש"ס אוכל מעומד מברך מיושב מיסב ואוכל יושב ומברך וכן לגי' הרי"ף עומד ואוכל יושב ומברך מיסב ואוכל ישב ואוכל יש שינוי ביניהם והיינו באוכל מעומד דלל"ב מיושב אי"ל קביעת מקום מיוחד ויכול לישב בכ"מ שירצה דמקום עמידה אינו מקום קבוע אבל במיסב ואוכל צריך לישב דוקא במקום אכילתו ולא ישנה אפי' מפינה לפינה וע"ז מסיק והלכתא בכולהי יושב ומברך במקומו כגו' הרי"ף והרא"ש דבעי במקום אכילתו שם יהא ברכתו:

תוס' ד"ה אין מסיחין בכוס של ברכה פי' רש"י שלא יסיח המברך כו' כצ"ל. ומש"כ וגם אין להפסיק השומעים כו' מסדר לשונם משמע שחקרו לדעת אם השומעים לא יצאו אבל להמברך פשיט' להו דאסור וכן משמע ברא"ש וה"ט לפי שכל הברכות הן על הסדר סמוכה לחברתה דלהכי לא בעי שם ומלכות ואיסור להפסיק הסמיכות דשם ומלכות רק השומעים כיון. דהם בתר מברך גרירי יוצאים בדיעבד וזש"כ הרא"ש אבל לכתתלה צריך לשומעו על הסדר משמע דבשח בטל סדר הסמיכות ועמשכ"ל (דף מט ע"ב) מזה:

סליק פרק שביעי. בס"ד:

פרק שמיני:

מתני' בש"א נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס. פירש"י יין הבא לפני המזון. (א) ולפי' צ"ל הא דתניא לעיל (דף מג) בברייתא שם נטילה קודם שתיי' אתיא כב"ש דלב"ה אפי' שתייה אסור אחר נט"י שמא יטמא המשקין שבידים וא"ש שינוי לשון הברייתא מש"ס דידן ללשון הירושלמי דבש"ס דידן תנא שם ברישא כאו"א נטו"י אחת ואח"כ הביאו יין וכן אח"כ בנטילה שניי' תנא הביאו להם יין לפי דאתיא כב"ש ולהכי ברישא כשלא קבעו נוטל ידו אחת אותו יד שמקבל בה הכוס גזירה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת היד ואח"כ כשעלו והסיבו לאכילה נוטל שתי ידיו דכשקבעו אינו מדקדק כ"כ ומקבל בשתי ידיו אבל בירושלמי נישנית בשני הנטילות הביאו פרפרת וקודם נט"י נקט שתיית יין ונישנית אליב' דב"ה שא"צ נט"י לכוס ועיין בפי' המשנה להגר"א ז"ל ולמ"ש א"ש. (ב) והרי"ף כתב מאי כוס כוס של קידוש היום. ונ"ל דס"ל להרי"ף דבמים ראשונים לא חיישינן כ"כ כמ"ש הטור (בסי' קסו) בשם הרי"ף והב"י וב"ח תמהו אנה מצא זה ברי"ף ועתה הראיתיך דעת נכון מוצאו דלהכי פי' כוס של קידוש לפי דק"ל בהא דאי' בש"ס ד"א תיכף לנטילת ידים סעודה וניחא ליה דלאו משום הפסק השהייה רק הקידוש שאומר הוי הפסק לנטילה כיון דקידוש לא בעי נט"י וזה ג"כ דעת הרי"ף בפ' ע"פ בפי' הנוט"י לא יקדש ע"ש בר"נ וכ"ה ד' הר"מ (פכ"ט מה"ש) ומתורץ בזה קו' תוס' לקמן (דף נב ע"ב) ולדעתו א"ש הברייתא דלעיל (דף מג ע"א) גם אליבא דב"ה והא דנקט שם נוט"י קודם השתייה לאו דראוי לעשות כן דלהכי לא נקט אח"כ הביאו להם מים דמשמע דמחזירין עליו וכמ"ש ברישא הביאו כו' ונקט בא להם מים דמשמע ממילא ואשמועינן כשבא להם מים ונט"י והביאו להם יין מותרים לשתות ולא חשיב הפסק להנטילה ומיירי בשנגבו ידיהם והיתר הפסקה קמ"ל:

שם בש"א נר ומזון כו' מדלא תנא פלוגתא בברכת היין משמע דבזה ל"פ ב"ש וב"ה ובירושלמי משמע דגם בזה פליגי כפלוגתא דבא להם יין דלקמן דלב"ש יין קודם לנר ולב"ה קבעי היכי עבד הא יין קודם לנר ונר קודם למזון ומזון קוד' ליין עיין ברי"ף. וי"ל משום דהירושלמי סובר לב"ש יין מדינא קודם לברהמז"ו כמ"ש בגמרא וש"ס דידן ס"ל לב"ש ברהמז"ו אין טעון כוס ושותהו או דמב"ע וטעים ליה יש לומר דהכא איירי דאי"ל אלא כוס אחד ורוצה לסדר עליו הבדלה וברהמז"ו דבזה גם ב"ש סברי דמזון קודם ליין. ולהכי ל"ק נמי הקו' לב"ה היכי עבד וה"ט דבירושלמי לא ס"ל סברת התוס' לקמן (דף נב) ד"ה ור"י דברהמז"ו הוה היסח הדעת לזה ס"ל לב"ש יין קודם למזון אבל הש"ס לקמן אית לי' הסברא דהיסת הדעת פשיט' לי' לב"ה יין אחר המזון וה"ה לב"ש באין לו אלא כוס אחד:

שם נר ומזון כו' פירש"י מי שאין לו אלא כוס אחד מניחו כו' עצל"ח. ול"נ דק"ל קו' התוס' לקמן (דף נב) ד"ה ומניחו ותימה הא אמימר כו' והכא שאני דברהמ"ז טעון כוס כו'. וס"ל לרש"י גם בדב"ש כן וכדאוקמי בש"ס תרי תנאי, אליב' דב"ש. ומה שתמה הצל"ח דדברי רש"י תמוהים אטו אם יש לו שני כוסות כו' נפלאתי איך אישתמיט ש"ס ערוך בפסחים (דף קב) דאין אומרים ב' קדושות על כוס אחד ועיין בתוס' שם ובראב"ד פכ"ט מהל' שבת ולש"פ שס"ל ברהמז"ו אין טעון כוס צ"ל דאמימר מחמיר על עצמו היה והיכא דאינו סבור שיהא לו כוס מותר לאכול ואיירי הכא דבא להם כוס אחר המזון ובתידושיי כתבתי עוד מאי דמיאן רש"י לפרש שישב ואכל מבעו"י וחשכה עליו ה"ט דבשמים לב"ה קשיא למה לי' לאקדומי למזון דתדיר וקודם והא דנר קודם לפי שנהנה מיד כמ"ש התר"י אך בשמים קשי'. ולזה צ"ל דאכל משתחשך וכבר בא היום אף דהבדלה גופי' מאחרינן מ"מ הני ברכות דלא מיחזי כ"כ כמשוי מקדימין אך הא תינח בדהתחיל משתחשך אבל אם התחיל מבעוד יום הא קיי"ל כרב בפסחים (דף קה) דאין מפסיקין להבדלה א"כ מזון קודם דקדים ותדיר כהא דאי' בפסחים (דף קב) לר"י גמרו כוס א' אומר ברהמז"ו אך לשמואל שם דס"ל מפסיקין להבדלה יש לגמר בדאכל מבעוד יום ולהכי לא ק"ל לשמואל שם דס"ל טעם אינו מבדיל ממתני' דילן לפי דאיהו לשי' דמפסיקין יש לומר דמיירי באכל מבעוד יום. ועתה באתי במה שנתחדש לי ליישב שי' הראשוני' דאוקמי למתני' בשישב ואכל מבעו"י גם פסק הרי"ף ור"מ דברהמז"ו אין טעון כוס ופי' הירושלמי בדברים ברורים דז"ל הירושלמי הובא ברי"ף וקשי' עלייהו דב"ה במוצאי שבת היכי עבד הי' יושב ואוכל וחשכה לו כו' ופי' הרא"ש דהכי ק"ל איך עושה שיברך מזון והבדלה על כוס אחד הא אסור לטעום קודם שיבדיל ומשני היה אוכל מבעו"י כו' ע"ש, ופי' זה קשה דזה קשי' נמי לב"ש גם לשון הירושלמי לא משמע כן דלא הזכיר כלל דין איסור טעימה קודם הבדלה. עוד שם בפי' הירושלמי דחוקין ואר"ל. והאמת יורה דרכו דעיקר קו' הירושלמי לב"ה הוא רק אם ישב ואכל מבעו"י דכה"ג אמר שם מקודם וקשי' על דב"ש בלילי שבת איך עבידו היה אוכל בע"ש וחשכה כו' וכה"ג הקשה לב"ה במוצאי שבת היכי עבד וכמו שאבאר ועכ"פ מוכח דעל המשנה לבד לא קשי' וזה צ"ב. ולזה נראה אמתת דבר זה דמתני' לא איירי בשיש לו כוס ומסדרן על הכוס דלהכי לא הזכיר ברכת היין רק דין סדר הברכות נקט וכדאמרינן בפסחים (דף נד) כיון שרואה הנר מברך מיד רי"א סודרן על הכוס ואי' שם רבי מפזרן והיינו כשרואה הנר מברך מיד וכשמביאין לו בשמים מב"ע ועוד שם בירושלמי מבדילין בלא יין והיינו מה דאי' שם דאין הבדלה גורם ליין שיבא ומשמע דלאו דוקא יין וה"ה כוס אחר אינו מעכב דאל"כ הו"ל ד"א גורם להבדלה. וזה נראה ג"כ דעת הרי"ף בפ' שואל בהא דא"ל ר"א לרב אשי כי הוינן במערבא אמרי המבדיל בין קודש לחול ועבדי צרכין היינו דאמר בשם ומלכות ובלא כוס דמהני למלאכה וגם לאכילה היכא דלית ליה כוס כגון בשדה וכירושלמי הנ"ל דלא כפי' הר"נ שם. וכן משמע ד' הר"מ (בפכ"ט מה"ש ע"ש) וכן מיירי מתני' דידן אף בלא כוס וכרבי דשנה כשטתי' דעבד דמפזרן ומפרש כיצד יעשה בש"א נר קודם כדאי' בפסחים משעה שרואה יברך ואח"כ מזון דקדים ותדיר כדאי' בפסחים (דף קב) רי"א גמרו כוס ראשון מברך ברהמז"ו ואח"כ בשמים והבדלה דס"ל דזה שייך יותר קודם הבדלה להשיב נפש וגם הוא תדיר דבכל יומא איתא וב"ה סברי בשמים קודם למזון דס"ל כיון דמפזרן קמא דקדים מב"ע ומזון והבדלה ומכוס לא מיירי והירושלמי מיב"ל בכה"ג דאכל מבעו"י ואין לו אלא כוס אחד דמסדרן על הכוס היכי עבד כיון דהנר ראוי להקדים למזון מטעם הנ"ל שנהנה לאורו ובמכנסן על הכוס ס"ל הבדלה קודם דתדיר מנר ויין קודם להבדלה כדאי' שם ומזון קודם ליין לב"ה וא"כ איך יעשה בברכת היין יברך על היין המזון קודם לב"ה כדאי' במתני' יברך עהמז"ו הנר קודם יברך על הנר הבדלה קודמת וכיון דיין קודם להבדלה יהי' נמי קודם למזון ופשיט מהדא אר"י לא נחלקו ב"ש וב"ה על ברהמ"ז שהיא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף ומוכח מזה דנסתר הסברא דהבדלה קודם לנר כדחזינן לר"י דלית ליה הסברא מה שנהנה מקודם יב"ע וס"ל מזון קודם לנר והבדלה לבסוף דלא מקרי זה תדיר ה"ה לר"מ הבדלה לבסוף ויברך על היין אחר ברהמ"ז ומסיק כיצד יעשה לב"ה מזון ויין ונר כ"ה לגי' הראשונים. ובחי' כ"ע בפי' לגי' קה"ע בירושלמי יין במקום הבדלה דעל מתני' לא קשי' דמיירי בלא כוס אבל בכוס י"ל דיין קודם לגר וקשה היכי עבידא כו' ופשיט דלא קיי"ל כמתני' רק כרי"ה ומסיק כיצד יעשה כו'. וקו' הירושלמי דלר"מ לא א"ש כ"כ בכוס איך סבור ביה ומ"מ במשנה יפורש בלי כוס וכמ"ש ואר"ל. ועכ"פ מוכח מזה דמתני' מיירי בלא כוס. ומיושב בזה קושית התוס' פסחים (דף קב ע"ב) ד"ה הנכנס דהומ"ל ממתניתין דידן ע"ש ולמ"ש אין כאן קושיא כלל דהא לא מיירי במתני' מדין שני קדושות על כוס אחד. ועוד יתיישב בפסחים (דף קה) דדייק מברייתא דהנכנס דטעם מבדיל והתוס' שם כתבו דדייק מלשון הנכנס דלא מיירי מבעו"י והקשו על ר"נ גאון ע"ש. ולמש"כ לעיל מגופי' דדינא דייק מדתנא הנכנס מברך הבדלה ואם אי"ל כו' ובאם דאכל מבעוד יום מן הדין מזון קודם כיון דאינו מפסיק להבדלה וראיה ממתני' דאף דמיירי בלא כוס מזון קודם ובזה סלקא שמעתא אליבא דהלכתא דברי הראשונים ז"ל בניך רחמנא דסייען: שם בא להם יין אחר המזון כו'. מסידור לשון רבינו הקדוש דפתח בקידוש של שבת עד אחר הבדלה ושנה גם מי שאכל ושכח כו' ואח"כ סידר ד"ז. מבואר דמיירי בבא להם יין בימי החול. וזה טעמא בעי למה לא נקטיה בסידורו של שבת. ולכאורה מוכח מזה כשיטת הירושלמי כס"ד דש"ס כאן דגם ב"ש ס"ל דטעון כוס וס"ל, דדין יין לברך קודם המזון ולהכי נקט באין שם אלא אותו כוס דאי כששתה מקודם ובירך על היין שוב אין צריך לברך לב"ש וכ"כ הגר"א בפי' המשנה ולהכי לא נקט זה בסעודת שבת כיון דמקדש במקום סעודה מהני לפטור יין שבתוך הסעודה כמ"ש התוס' לעיל (דף מב). ולפ"ז יש סמך לדעת הר"מ (פרק שלשים מה"ש) שצריך לקבוע כל ג' סעודות שבת על היין דגם הא דנר ומזון מיירי שאכל מבעוד יום וחשכה עליו כמש"ל. אך למסקנת ש"ס דידן דמברך על היין ושותהו דאין טעון כוס הו"ל לאשמועינן בסעודת שבת ושותהו בלא ברכה לב"ש. וי"ל דאשמועינן הא דאריב"ל לעיל (דף מב) לא שייך אלא בשבת וי"ט אבל בחול מברך על כל כוס וכוס. לזה נקט בפשיטות בימות החול דמברך אף ששתה לפני המזון ודוחק ויותר נראה לפי מש"כ בדיבור שאחר זה דאם נאמר הפי' מברך ושותהו יותר נראה לגרוס בא להם יין תוך המזון כגירסת הרי"ף לזה נקט הדין בימות החול לאשמועינן בבא לשתות דמב"ע דאי הוה אשמועינן בשבת ובלא ברכה לא הוה ידעינן דה"ט דקידוש פוטרו רק דהיה מקום לומר דא"צ לברך על היין שבתוך המזון וכקושית הש"ס לעיל (דף מא) יין נמי נפטריה פת ומלתא אגב אורחיה קמ"ל דצריך לברך על יין שבתוך הסעודה. גם י"ל לפי דנקט בלשון בא להם לאשמועינן שא"צ לחזור אחר כוס לבהמ"ז דאין טעון כוס רק בבא להם יין ס"ל לב"ה דמצוה מן המובחר לברך על הכוס כמ"ש המלחמות בזה להכי נקט בימות החול שאין דרך לקבוע על היין כדאיתא לעיל (דף מב) וכ"ה בעירובין דף מ') בשאר ימות החול ודלמא היכא דאיקלע ליה כוס ע"ש וזה נ"ל נכון:

שם יין אחר המזון וגי' הרי"ף בתוך המזון. וכתב הש"ג מזה מוכח דס"ל להרי"ף לב"ה ברהמ"ז טעון כוס והרמב"ם כתב דאין טעון כוס ע"ש. ובאמת מוכח מרי"ף בפ' ע"פ דאין טעון כוס כדאי' במלחמות ובר"נ. ול"צ דשינוי הגי' תלוי בשינוי האוקמתות בש"ס אי ס"ל לב"ש דטעון כוס ומברך ומנח ליה לברהמ"ז כדאי' בש"ס גרסינן בא לאחר המזון או דמברך ושתי ליה וס"ל לב"ש אם בא לשם שתיה עדיף כדדרשינן ושבעת זו שתיה כדאי' בחי' רשב"א וב"ה סברי דא"צ לשתות ובהמ"ז על הכוס עדיף למצוה מן המובחר ידוע דבתוך הסעודה יותר בא לשם שתיה כדאי' בתוס' לעיל (דף מב). ולפי דס"ל להרי"ף גם לב"ש דאין טעון כוס ופי' דב"ש ס"ל דשותהו להכי גרס בתוך המזון להורות דאיירי בבא לשתייה א"כ מן הסתם פלוגתת ב"ש וב"ה ע"ז קאי הי עדיף ע"ד שכתבתי וא"ש גו' הראשונים לשיטתם דאין טעון כוס. וכתבתי כ"ז לקיים מנהגן של ישראל שאינם נזהרים כ"כ בכוס בהמ"ז דל"ק ממתני':

שם עונין אמן אתר ישראל המברך פירש"י אפי' לא שמע אלא סוף ברכה. ולעיל (דף מז) ביארתי אפי' לא שמע כלל רק שידע ברכתו מה היא יכול לענות אמן למאי דמוקי הש"ס דאינו רוצה לצאת בברכה זו. ורש"י הכא מלתא פסיקא נקט דמנא ידעי איזה ברכה אם לא שמע מקצתה וע"ע שם: שם ואין עונין אתר כותי המברך כו'. כתב התר"י שגם אחר עכו"ם עונה כששמע כל הברכה. והביא ראי' מירושלמי רב"א אני עונה אמן אתר כל המברכים שנאמר ברוך תהי' מכל העמים. וכן הוא בירושלמי דפרקין אם גוי ברכך ענה אחריו אמן. ולא אבין ראייתו דשאני הא דמברך אחרים בשם אף אם משתתף שם שמים וד"א דהכל קורין לה' אלהא דאלהא מ"מ כוונת העונה הוא שיתברך מה' לבדו המהוה כל משא"כ כשמברך לה' אם כוונת העכו"ם גם לד"א אין לו לענות אמן בלתי לה' לבדו ודעת הר"ם (פ"ה מה"ב) שאין עונין אחר עכו"ם וכן אחר כותי בזמה"ז. וכן הוא דברי הי"א שבתר"י והרא"ש הביא הירושלמי גוי שבירך השם עונין אחריו אמן ופי' לפי שאין דרך עכו"ם לכוין לעבודת אלילים כשהזכיר השם. ובטור (סי' רטו) חילק בזה בין כותי לעובדי גילולים אף שלא שמע כל הברכה. ונ"ל פירושו לפי שדרך העכו"ם לברך לע"ז שלו רק בשם כינוי אשר יקרא לו באומתו אבל בהזכיר בלה"ק בשם ה' אינו מכנה לע"ז ולפ"ז יש להשוות כל הפוסקים בעכו"ם שבירך בשם כינויו אין עונה אחריו כדעת הר"מ ובהגהת ש"ע סתם כהתר"י. ול"נ כמ"ש. והמונע יתברך מאלהי אמן:

גמרא ת"ר כו' וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא. הקשה הרשב"א התינח במקדש כשתחשך קידש מבעו"י מאי איכא למימר. והצל"ת כתב דבאמת ב"ש מודה בזה ולא משמע כן. והנ"ל ליישב בטוב דלקמן (דף נב) אמר הש"ס קסברי ב"ש שאני עיולי יומא מאפוקי יומא עיולי יומא כמה דמקדמינן טפי עדיף אפוקי יומא כמה דמאחרינן ליה עדיף כו' וא"כ קשה למה לא חשיב ליה ב"ש למעלת היום שיוקדם ליין משום עיולי יומא עדיף וגם למאי מסיק שם הש"ס המעלה דעיולי יומא. ונ"ל דהך סברא דעיולי יומא או אפוקי יומא אינו אלא בתוס' חול על הקודש כגון במ"ש לאחרו או בע"ש ליקדם אבל שבת ממילא קבעה נפשה כדאיתא בפ' ע"פ. ולפ"ז א"ש דב"ש מיירי מן הסתם בקידוש משתחשך לזה נקט מעלה הב' וכבר קדש היום במקדש מבעו"י הא יש ב' מעלות אחרות שהקידוש גורם ועיולי יומא ולז"א הש"ס לקמן כמו דס"ל לב"ש דעיולי יומא עדיף במקדש מבעוד יום כן ס"ל סברת אפוקי יומא משתחשך וב"ה סברי אינך מעלות עדיף אבל במוצאי שבת דיש מעלה דאפוקי יומא והוה ג' מעלות נגד תרתי דב"ה ואפוקי יומא גם ב"ש מודו דיין קדים וא"ש וע"ע לקמן:

שם וב"ה אומרים כו' שהיין גורם לקידוש שתאמר. הצל"ח כתב דב"ה מיירי שכבר קידש בתפלה ויצא ידי קידוש ד"ת אבל בלא התפלל ערבית גם ב"ה מודו דקיה"י קודם ולא משמע כן מהפוסקים. גם בירושלמי מוכת להיפך דאיתא שם במקום שאין יין מצוי ש"ץ עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע כו' משמע ביש יין א"צ להוציא השומעים רק בקידוש על היין סגי ושם קאי על פלוגתא זו ע"ש. והנ"ל בפי' הש"ס בע"א לפי דיש להבין במאי פליגי ב"ש וב"ה אי היין גורם או היום כיון דתדא בלא אינך לא סגי. לכאורה טעמי' דב"ש מסתבר טפי דודאי עיקר הכוונה לשם קידוש דכוס בכל יומא איתא, ואי"ל משום דאין קידוש אלא במקום סעודה דהא רב לית ליה קידוש במקום סעודה וגם בהבדלה לקמן מאי איכא למימר. ונ"ל ברור דה"פ לפי מה דקיי"ל מי שלא קידש בלילה מקדש כל היום וכן מי שלא הבדיל בלילה מבדיל כל השבת וא"כ אין לו זמן קבוע לקידוש ולהבדלה בתתלת הלילה דוקא רק למצוה מן המובחר מצוה לקדש בכניסתו כמ"ש הטור (בסי' רעא) כזריזין מקדימין דהא קיי"ל בפ' ע"פ אין מפסיקין לשבתות אך כשרוצה לאכול ולשתות אז מעכבתו הקידוש או ההבדלה שיאסר לטעום שיקדש או יבדיל לז"א שהיין [שהביא כעת לשתות] גורם לקידוש שתאמר כעת להכי מקרי היין הגורם וא"ש אף שלא התפלל עדיין. וכשמקדש מבעו"י ולא שייך בזה טעם דיין גורם כו' אז אזלי ג"כ טעמא דב"ש וכבר קדש היום כו' ותדיר עדיף לב"ה. ומצאתי און לי לפי' הנ"ל בבעה"מ ובר"נ בפ' ע"פ בהא דאיתא שם בני חבורה שהיו מסובין וקדש היום מביאין כוס ראשון ואומר עליו קיה"י והשני בהמ"ז וז"ל ר"י לטעמים דס"ל מפסיקין לשבתות לבהמ"ז ומי גרם ליה קיה"י לפיכך קיה"י קודמת כשם שס"ל לב"ה שיין קודם לפי שהיין גורם לקידוש שתאמר אף זו ההפסקה קיה"י גרם לה עכ"ל, ושם הפי' שגורם שיפסוק כעת כן הוא ביין הפי' הגורם שצריך לקדש דבל"ז אסור לטעום. גם מש"כ הצל"ח דקידוש דתדיר הוא מקודש טפי נגד יין זה אינו כיון דהיין בא לשם קידוש אהני קידושיה גם ליין כדאמרינן בזבחים (דף צא) אטו שבת לברכת היום אהני לברכת יין לא אהני ואי מט"ז דאורייתא חשיב טפי מיין דרבנן בזה הוכיח הש"א בתשו' (סי' כב) דלא אמרינן דתדיר עדיף וכן משמע מתוס' לקמן (דף נב) ד"ה ורי"ה דהקשו אמאי בהמ"ז קודם ליין אן דברהמז"ו מה"ת וגורם ליין שיבוא ולפי מש"כ הפירוש בהא דגורם ניחא נמי דל"ש לומר דתדיר עדיף דכ"ד דקדים טפי כמו תדיר או אין מעבירין על המצות היינו כשרוצה עתה לעשות שניהם אז יש לאחד יתרון על חבירו כדאי' בש"א שם אבל הכא מצד הקידוש אינו מחוייב כעת רק דאחד גורם לחבירו ליקדם אם רוצה לטעום אסור עד שיקדש וכן אין מקדשין אלא על היין פליגי ב"ש וב"ה הי חשוב גורם טפי דמחמתיה בא זמנו של חבירו הוא עדיף:

שם מאי ד"א כו'. הא דל"ק לב"ש תרתי ל"ל. י"ל דכ"ה דרך התנא לחשוב כל מעלות דאיתנהו ביה רק לב"ה ק"ל בלשון דבר אתר דמשמע בטעם ראשון סגי רק דהוסיף עוד טעם אתר. אך יש לדקדק על מה שאמר וכ"ת, התם תרתי כו' מאי אמר וכ"ת הא ודאי תרתי עדיפא וצ"ל דהנך דב"ש חדא נינהו דעיקר הוא שהיום גורם ליין רק שהסביר במאי נחשב היום גורם טפי עז"א וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא ולפי שהיום קודם הוא העיקר הגורם ליין שיבוא וב"ה סברי דיין הוא הגורם שתאמר כעת וס"ל דטעם זה עדיף. ובזה א"ש דברי הרע"ב בפיה"מ דבדברי ב"ש הביא שני הטעמים ובב"ה טעם אמד אך כתבתי לעיל דטעמי' דב"ש לא שייך אלא במקדש משתחשך ולא חשיבי סברות ב"ש רק לדבר אחד שהיום גורם ליין ע"ז אמרו ב"ה שהיין גורם אך במקדש מבעו"י דיש לב"ש תרתי אחרינא קידוש גורם וגם עיולי יומא עדיף ובאמת פליגי בכל גוונא. ובזה א"ש דעל דברי ב"ש דמיירי משתחשך אמר ב"ה טעם אחד שהיין גורם ועוד אמרו ד"א היינו וכ"ת התם תרתי ר"ל דמשכחת נמי תרתי במקדש מבעו"י ה"נ תרתי יין גורם ותדיר ומ"מ ב"ש ס"ל דהגורם הוא העיקר אף נגד תדיר. ובמש"כ מיושב קו' תוס' סוכה (דף נו) ד"ה ע"כ ותימא כו' ע"ש בדוחקם ולמ"ש י"ל בפשי' דהך מעלת תדיר אינו אלא לדחות הסברא דעיולי יומא שהוא חיבוב מצוה לבד אבל נגד חיובא דיומא ס"ל לרב שם דחיובא דיומא עדיף מתדיר דבזבחים (דף צא) דיליף מקרא דתדיר קודם שם שניהם חיובא דיומא ע"ש וא"ש:

תוכן העניינים

ברכת ראש ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה