ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין
דף ל:
מתניתין שו"ב לא ישיבנו מדלא נקט לא יפסיק דומיא דסיפא נ"ל דס"ל דוקא השבה בהפסק דיבור אסור אבל מותר להשמט להטות מני דרך אבל בנחש כרוך אפי' הליכה אסור וכ"מ בירושלמי. ומ"ש התר"י דהליכה מותר מיירי בלא יוכל לכוין תפלתו כל כע"ש בחי':
גמרא ר' ירמיה כו' א"ל בכל עצב כו'. לגי' זו י"ל דר"ז א"ל לר' ירמיה בכל עצב שכן מצינו לר"ז דלא בדח כלל אף בשמחה של תורה כדאי' בנדה (דף כג) עד כאן הביאו ר' ירמיה לר"ז לידי גיחוך ולא גחך ולזה א"ל פסוק דכל עצב אפי' לדבר מצוה לא ימלא שחוק פיו ובזה תבין דעת רש"י שלא פי' ע"ד אביי וגם כי סירס דבריו שאח"כ ציין דהוה קבדת כו' וה"ט לפי שבאביי י"ל כפשוטו דלא ידע שהיה שמחה של מצוה וא"ל תפילין מנחנא ושמח בהמצוה אך ר' ירמיה תלמיד דר"ז לא יעבור ע"ד רבו כ"כ אם לא בשמחה של מצוה ואפ"ה א"ל כשיטתו בכל עצב יהי' מותר דנראה כפורק עול יראת ה' ונקל לבוא לידי חטא וא"ל תפילין מנחנא לזה פירש"י דהם עדות כו'. ור"ל כדאיתא בירושלמי דפרקין תני רשב"י ויראו ממך אפי' רוחות ואפי' שדים ובטוח שמצוה זו תגין מרוה"ט שלא יבוא לידי חטא. ובזה מובן מחז"ל תפילין מפני מה לא החזיקו בהן (ר"ל לאיש נאמן וצדיק כי היא מגינה ומצלי) מפני הרמאין שרוצה לרמות בזה ואינו עושה לש"ש אבל במכוין לש"ש מגינה ולא תוסיף עצב עמה: