ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין
דף ל.
גמרא אבוה דשמואל ולוי כו' הוו מקדמי ומצלי. עי' בתוס' בשם ד"ח דהוי מקדמי קודם הנה"ח. האי לישנא הוא מפי' ר"ח ואזיל לשי' שפי' בהא דותיקין היו גומרין עם הנץ החמה ר"ל קורין דעיקר זמן ק"ש הוא בהנ"ח ולז"א כי הוה מטא זמן ק"ש קורין עי' ברא"ש בריש פרקין ומש"כ שאינו עיקר זמן תפלה היינו משום דבעי למיסמך גאולה לתפלה אבל לדעת רוב פוסקים דזמן ק"ש כאחרים לעיל (דף ט') משיראה חבירו ברחוק ד"א ותיקין היו גומרין קודם הנה"ח כדי שיתפלל עם הנה"ח. וכ"מ ברש"י לעיל כמ"ש בחי' שם צ"ל דהוה מקדמי ומצלי קודם שניכר אור היום דלא היה עדיין זמן ק"ש כאחרים. ומש"כ רש"י בד"ה וליעבד שמתפללין קודם היום ר"ל קידם אור היום דהוה עדיין לילה לתפלין וק"ש כדאיתא כה"ג לעיל (דף ח' ע"ב) וזה שכתב רש"י מקדמי קודם היום ואף אם הי' גי' תוס' ברש"י קודם עה"ש י"ל דפי' זה על הא דמקדמי כציון רש"י שלנו ור"ל דמקדמי קידם עה"ש בכדי שיתפללו תיכף בעמוד השחר קודם זמן ק"ש וז"פ:
שם ר"י היינו ת"ק. יש לדקדק דק"ל מאי ק"ל דהא פשיטא כיון דתנא בחבר עיר פטור משמע שלא בחבר עיר חייב. גם למאי דמתרץ דנ"מ שלא בח"ע יקשה ל"ל לר"י למיתני ביש חבר עיר פטור ולמידק מינה באין חבר עיר חייב הו"ל למיתני בפירוש באין ח"ע דחייב. וי"ל דהמקשן ס"ד מדנקט ר"י בחבר עיר ש"מ שבזה גופיה איכא נ"מ דת"ק ס"ל דהש"ץ אינו מוציא היחיד ור"י סבר דמוציא. וכעין פלוגתא דפליגי חכמים ור"ג בספ"ד דרה"ש דתנא שם כנס שש"צ חייב כך כל יחיד חייב ר"ג סבר ש"ץ מוציא את הרבים י"ח אך לפ"ז היה לו לר"י לומר בקיצור בשם ראב"ע יחיד פטור מתהמו"ס ומשמע דציבור חייב וש"ץ מוציאם ולמה נקט הך כל מקום שיש שם חבר עיר כיון דאינו נ"מ אלא בח"ע ולזה הקשה ר"י היינו ח"ק דמיירי בחבר עיר וא"כ הך כל מקום שיש שם חבר עיר מיותר והש"ס נקט לשון קצר. וע"ז תירץ דנ"מ נמי באין ח"ע ואי הוי תני סתמא דיחיד פטור הו"א דיחיד פטור אף שלא בח"ע. ומ"מ גם בזה הנ"מ דלת"ק הש"ץ אינו פוטר בח"ע ולר"י פוטר. ובזה מיושב קו' הצל"ח אמאי לא אמר הנ"מ דלר"י היחיד פטור ומותר ולת"ק לא תיקנו אלא בחבר עיר ויחיד אסור דהו"ל ברכה לבטלה ולמ"ש דהקו' היה על יחוד לשון דר"י כל מקום שיש חבר עיר א"ש. אך לפי האמת י"ל לר"י דהיחיד פטור ומותר. מיהו בירושלמי מבואר למאן דס"ל כר"י אין יחיד מתפלל בח"ע ע"ש. וי"ל דכ"ט כיון שהש"ץ פוטר מיחזי תפלת יחיד כנדבה ואין מוסף באה נדבה. ובזה מתורץ קו' הצל"ח מרב אמי ע"ש: רשיי ד"ה וליעבד מר כאבוה דשמואל כו' כיון דמצלו קודם ק"ש לא קפדי. לכאורה משמע דר"ל כיון דעדיין לא מטא זק"ש לא חייש לסמיכת גאול"ת וכן הבין בתשובת ש"א (סי' ג') ותמה ע"ד רש"י ע"ש. והנ"ל ברור דלא כ"ה רק דק"ל לרש"י הא חזינן לרב אשי אף שהתפלל אח"כ מעומד התפלל קודם מיושב משום סמיכת גאול"ת וא"כ מה א"ל וליעבד מר כאבוה דשמואל שמתפלל מקודם מעומד הא ס"ס יצטרך להתפלל מיושב משום סמיכת גאול"ת וא"כ יותר עדיף להתפלל אחר הדרשה מעומד אחר נה"ח ועז"כ רש"י דהיכא דמצלי מעומד קודם ק"ש אין להתפלל שנית משום סמיכת גאולה לתפלה וכדכתב ולא תצטרך לשני תפלות ומשום כו' רק רב אשי צלי מיושב משום סגל"ת היה חוזר ומתפלל מעומד כפירש"י לקמן הלכך כו' והטעם פשוט לפי דהא דהתפלל ר"א שני פעמים היה אח"כ בתורת נדבה דהא כתבו התוס' לעיל דאין להתפלל יותר ולפי שבעמידה דעתו מיושבת עליו להתפלל בכוונה שרי אבל כשהתפלל בתחלה מעומד בכוונה משום סמיכת גאול"ת אין להתפלל מיושב דתפלת נדבה צריך כוונה יותר כדאיתא בשו"ע (סי' ק"ז). וממוצא דבר נ"ל דהא דמצלי מיושב לא היה בשבתא דרגלא דאין מתפללין נדבה ביו"ט ושבת. ולא אבין מה הכריחו להש"א שם דמיירי בשבתא דרגלא ותמה בזה על הג"א דס"ל בשבת (דף לח) לסגל"ת. ומה שהביא ראיה מרשב"א אינו ראיה דה"ק לא חזינא מרבנן קשישאי דעבדי הכי בשבתא דרגלא להתפלל קודם זק"ש רק התפללו מיושב ומ"מ ר"א דהתפלל אח"כ מעומד היה בחול ובנדבה דלא מצינו שני תפלות חובה בבוקר. ואולי י"ל דהא דאמר רשב"א בין כך ובין כך ר"ל בין התפלל כבר מעומד או לא קורא ק"ש ומתפלל לסגל"ת. ועפ"ז א"ש הגי' שלנו דברישא לא תני' מתפלל רק בסיפא בהשכים לפי שעל הרישא לא שייך דברי רשב"א בין כך ובין כך כיון דמיירי ביו"ט דאין מתפלל שנית נדבה ומיירי דהולך בתוך התחום דיכול אח"כ לקרות ק"ש ולהתפלל מעומד רק דאין שם שופר ולולב אך בסיפא דמיירי בחול שהולך בדרך למרחוק וא"י עוד להתפלל מעומד ס"ל לת"ק תפ"ה מעומד עדיף ובשביל סגל"ת אין להתפלל שנית ורשב"א סובר לא מיבעי שא"צ להתפלל מקודם אף גם בהתפלל כבר יתפלל עוד שנית לנדבה בשביל סגל"ת דזה עדיף. ובחי' כ"ע ועל"ק: תוס' ד"ה מסמך כו' מותר להתפלל במהלך. כתב מהרש"א ומהא דפסקינן לעיל כרבי נמי מצי לאוכוחי הכי כמ"ש התוס' לעיל. וז"א דבהא דרבי י"ל דיושב ומעכב את חמורו שלא ילך. ובזה ל"ק מהא דהביננו מעומד די"ל דבא לאפוקי מהלך דתפלה קצרה כמ"ש התר"י שם. ומש"כ התוס' לעיל ואפילו במהלך זה כתבו לדינא לפי האמת דהוכיחו כאן דמותר להתפלל בדרך במהלך וז"ב ובחידושי כתבתי עוד:
ע"ב גמרא אמר רבי יוחנן אני ראיתי כו'. עיין מה שכתבתי בפתיחה בספרי ברכת ראש על מס' נזיר ענין נכון ואמת בישוב הסוגיא:
שם אתמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו אמר הלכה כר' יהודה כו' ור"ח גרס אין הלכה כר"י כו' ופי' התוס' דהלכה כרבנן. ולכאורה נראה דה"ק אין הלכה כר"י משום ראב"ע רק כת"ק אליב' דראב"ע דאין מתפלל מוסף אלא בחבר עיר וכנ"ל מירושלמי דאיתא שם ר"ש בשם רב נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין מתפלל עמהם ור"ל נתפלל שחרית ואח"כ מצא דמתפללין מוסף מתפללין עמהם ואף די"ל כפשוטו בתפלת שחרית גופיה וס"ל כס"ד דש"ס לעיל (דף כא) דיחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי לין נראה דכל הסוגיא שם בתפלת מוסף איירי וכ"מ שם עוד ר"ז ורנב"י הוו יתבין מן דמצלין קם רנב"י מצלי א"ל ר"ז והלא כבר צלינן (דס"ל דיחיד פטור) א"ל דמר ר"ש בשם רב נתפלל כו'. ומה יפה ליישב בזה שיטת הירושלמי המובא בתוס' ורא"ש לעיל (דף כא ע"ב) בתד"ה עד עיין שם שכתבו דט"ס הוא ול"ג של מוסף. ובאמת נ"ל דגי' זו עיקר. וז"ל הירושלמי אחר הא דר"ש הנ"ל ר' יונה בשם ר' זירא נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף מתפלל עמהן (והיינו לפי דס"ל דאין היחיד מתפלל מוסף אלא בחבר עיר לזה יתפלל עמהן אף אם אינו יודע שיגמור עד שלא יתחיל ש"ץ כו' כדלקמן) לא נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף (וצריך להתפלל ש"ש מקודם) אם יודע שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל ש"ץ כדי לענות אחריו אמן יתפלל ואם לאו אל יתפלל וא"ש הא דנקט של מוסף לרבותא דאף ששוב לא יתפלל ביחיד יש חילוק אם התפלל כבר תפלת שחרית או לא וכמ"ש וזה הוא כדאמר רב לעיל התפלל ומצא כו' כמש"ל אבל בפ' מי שמתו הוא אמורא אחר רשב"א אומר הנכנס לביהכ"נ ומצאן מתפללין אם יודע כו' נקט ד"ז כפשוטו בכל התפלות ובפ' תה"ש דמיירי במוספין נקט ר"ז החילוק בתמו"ס וז"ב. ומ"מ אין ראיה מהירושלמי דס"ל מתפלל מוסף שמנה עשרה שלימות כמ"ש התוס' שם די"ל משום דבפרק מי שמתו מסיק על הך דינא דרשב"א באיזה אמן אמרו חד אמר אמן דהאל הקדוש וח"א אמן דש"ת ולפי כו' הביא לשון זה נמי בפרק תה"ש להורות דבאמן דהאל הקדוש דר"ז לא פליגי. ובזה מיושב בפשי' קו' הצל"ח בהא דר"ז לקמן (דף מע) עבד כו' דמנ"ל לר"ז שהתפלל משום מעות דלמא התפלל מוסף וז"א דלמש"כ ס"ל לר"ז דחמו"ס אינו שלא בחבר עיר ולזה הביא הש"ס נמי הא דרחב"א דס"ל כרב דאין מוסף אלא בחבר עיר וכ"ז לגי' ר"ח אין הלכה ולגי' שלפנינו הלכה כר"י כו' וס"ל דיחיד פעור י"ל דהיינו שלא במקום ציבור אבל בחבר עיר במקום ציבור ס"ל כחכמים דסוף רה"ש כשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ואיפסק שם כחכמים. וא"ש ג"כ דברי הירושלמי ע"ד שכ"ל ועיין: שם רב אמי ורב אסי אע"ג כו'. התוס' והרא"ש כתבו בהא דהביא רב אמי ורב אסי לאשמועינן דהלכה כרבנן וצ"ל דקים להו דהוו מצלי גם תמו"ס ביחיד. ובפ"ק (דף ח' ע"ב) הביאם הש"ס על כל הג' תפלות ואי משום דלא אזלי לביה"כ לתמו"ס הא יותר י"ל דס"ל כר"י דיחיד בחבר עיר פעור מתומ"ס. וצ"ל דס"ל לתוס' דאף לר"י דפוטר מ"מ מי שהיא בעיר מהראוי לבוא לח"ע להוציאם והם שלא באו ש"מ דס"ל כרבנן. איתא בירושלמי דריב"א אמר בשם ר"ש חסידא דרי"ה דאמר בשם ראב"ע דיחיד פעור הוא ברועים וקייצין שהם עם שבשדות אבל בעיר חייבין וגם ר' יוחנן ס"ל כן מדאמר ר"י ראיתי ר' ינאי מתפלל בשוק של צפורי ומהלך ד"א ומתפלל של מוסף ואין חבר בצפורי ש"מ תלת. ש"מ שוק של צפורי כצפורי (דדינו כבתוך העיר). וש"מ לית חולקים על ר"י משום ראב"ע (כצ"ל ור"ל מדלא אמר דס"ל כחכמים ש"מ דס"ל דחכמים מודים שמחוץ לעיר הש"ץ פוער ול"פ רק על ח"ק דראב"ע) ובש"ס כאן הביא רק דברי שמואל דפליג על ר"ש חסידא כדאי' בירושלמי שם ודברי ריב"א בשם רש"ח הובא בסוף מס' רה"ש בתמו"ס דרה"ש דוקא משום דאוושא ברכות ש"מ במוסף דכל השנה אינו פוטר כלל ע"ש ברי"ף. ובזה יבואר דעת הירושלמי הובא ברא"ש ריש מס' תענית על הא דתנן רי"א העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון דחג האחרון מזכיר ר' פנחס אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר הש"ץ ופי' הרא"ש שיאמר הש"ץ קודם תמו"ס בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם והאי אי אפשר בבוקר לפי שאינו יכול להפסיק בין גאול"ת כו'. ובסדר רב עמרם כתוב שהעם מתחילין במנחה אחר שיזכיר הש"ץ בתמו"ס כו' והעם לא נהגו כן כו' ע"ש. ובאמת הלשון שיזכיר ש"ץ לא משמע כן קידם התפלה רק בתוך התפלה כמ"ש הרא"ש גופי'. גם התוי"ע כתב דלא איכפת לן להפסיק בהכרזה דמשיב הרוח בין גאול"ת כיון דצורך תפלה היא. ול"נ דעת ר"ע בפי' המשנה הוא לאמתו דר"י ס"ל שיזכיר ש"ץ בתוך תמו"ס אך דעת רי"ה לשיטתו דס"ל הכא דבמוסף הש"ץ פוטר ואין היחידים מתפללין ולזה בשחרית שאין הש"ץ מוציאם וצריכים הצבור להתפלל מקודם בלא משיב הרוח א"כ גם הש"ץ מתפלל אחריהם לזה נגרר שלא להזכיר משיב הרוח בתפילה שלא לשנות בין ש"ץ לציבור משא"כ במוסף שהש"ץ לבד מתפלל להוציאם אז מזכר אבל העם מזכירין במנחה דכן משמע הלשון העובר לפני החיבה מזכיר משמע העובר לבד הוא מזכיר ולא הציבור וכ"ז לרי"ה. אבל אנן דפסקינן כחכמים דגם תמו"ס אין הש"ץ מוציאם וצריכין להתפלל מקודם בלא משיב הרוח אין לחלק תמו"ס בין הציבור להש"ץ. להכי נהגו להכריז קודם התפלה משיב הרוח ומוריד הגשם לצאת דעת טעם ר"פ ור"י דפסק בתענית שם כר"י דר"י לשי' דס"ל בירושלמי שם טעמא דרי"ה כדי שיצאו המועדות בעל כמש"כ הרא"ש שם. ולולא פי' הרא"ש י"ל דלא קאי ר"פ על מלתא דרי"ה רק מלתא בפני עצמו הוא אסור ליחיד להזכיר הייני ביחיד המתפלל בפני עצמו קודם שיזכיר ש"ץ אבל במוסף דציבור שכולם מתפללים שרי. וזש"א שם קמון לצלותא כמו שהזכיר ש"ץ ע"ש. ופי' הרא"ש דחוק דצ"ל כפי' שלא כדעת ר"ע גאון ז"ל. והאמת יורה דרכו כמש"כ לעיל נכון היטב:
שם במוספין אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במנחה כ"ה גי' הש"ס ופירש"י ולכאורה תמוה מאי שייך תמו"ס דמזכיר קרבן מוסף לתפלת המנחה שאינו מזכיר רק ר"ת. ובירושלמי מבואר דצריך לחדש בה ומסיק אפי' אמר ונעשה לפניך חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא ובל"ה לא וא"כ מאי מהני תפלת מנחה. וי"ל דה"פ דטעה בכל אחד בדידי' והיינו בתפילת ערבית ושחרית טעה דלא הזכיר יעו"י וטעה במוספין היינו שלא הזכיר תמו"ס רק שמונה עשרה עם יעלה ויבא. ולפ"ז ה"פ מפני שי"ל במנחה דהיינו שאח"כ יתפלל תמו"ס ותפלה זו יעלה לתמ"נ דבדיעבד מהני תמו"ס אחר תמ"נ כדאיתא לעיל היו לפניו שתי תפלות כו' והיינו בהתפלל אחר חצות היום וכ"ז לס"ד אבל למאי דמסיק בציבור שני בין לפירש"י דיוצא בשמיעת ש"ץ או לפי' בה"ג דמיירי בש"ץ הוא כפשוטו אף בדטעה לגמרי יצא. מיהו ס"ס קשיא דלפ"ז אמאי תלה בזה מפני שיכול לאומרה במנחה וצ"ל דרש"י ס"ל דבשמיעת ש"ץ לבד לא מהני וכקו' התוס' לעיל (דף כט ע"ב) ד"ה טעה רק בצירוף עוד טעם שי"ל במנחה והיינו שאומר במנחה בעבודה ונעשה לפניך תמידי יום וקרבן מוסף כמש"ל דמותר לחדש מעין הברכה. ולזה י"ל דלהכי מיאן רש"י בפי' בה"ג דל"ש לומר בש"ץ שי"ל במנחה לחדש דמחזי כתפלת נדבה ואין ציבור מתפללין נדבה ולהכי מפרש נמי הא דטעה במוספין שהתפלל אתה חונן ור"ל במוסף דחול אבל בשבת לא דס"ל דגם היחיד א"י להוסיף דבר חידוש בשבת מטעם זה דאין מתפלל נדבה בשבת. ואולי מטעם זה סירס רש"י וציין תחלה בציבור שנו להורות דמפני זה צ"ל הא דטעה במוספין מיירי במוסף של חול שהתפלל אתה חונן ואר"ל:
שם כמה ישהה כו' פירש"י מי שיש עליו לחזור להתפלל כו' משמע דקאי אדסמיך ליה בטעה ביעלה ויבא וכי"ב או בין שחרית למוסף דח"א כו' ופי' דהיא היא כו'. וי"ל דאיכא בינייהו כעין מה דאיתא לעיל (דף כט ע"ב) דחד אמר כדי שתתחונן כרבנן שם דצ"ל בלשון תחנונים וחד אמר כדי שתתחולל מלשון ויחל שיכול לחדש בה דבר כרבה שם. עוד פי' בחי' בכמה אנפי והתוס' כתבו כגון אדם שטעה ורוצה להתפלל וצ"ב מה הוסיפו זה על פירש"י גם מש"כ אדם שטעה ורוצה להתפלל מה רצון שייך ביה הא חייב להתפלל כלשון רש"י גם זה ששינו בלשונם וכן בין ת"ש לתמו"ס משמע דעל תרווייהו שואל כמה ישהה מלשון רש"י שכתב או משום מוספין גם למה העמידו פי' הירושלמי שילך ד"א על מאן דאמר שתתחולל. לז"נ דפי' דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכל אחד קאי על ענין אחר דכמה ישהה הוא בין על מי שרוצה להתפלל בתורת נדבה כדר"א דאמר לעולם ימוד וכפי מה שכתבתי בספרי על נזיר בפתיחה שם דלתפלת נדבה בעי כוונה טפי שיהיה רחמים ותחנונים לפני המקום ובתפלה הקבוע חוק הוא ולא יעבור אף אם א"י לכוין לבו כ"כ רק באבות וכן בין תפלת חוב לתפלת, חוב בין תפלת שחרית לתפלת מוסף וע"ז חד אמר על הפסק תפלת חוב לנדבה הוא כדי שתתחונן דעתו וסמך על קרא דואתחנן שהיה תפלת נדבה שרצה לעבור לארץ ישראל והרבה בתפלה לעורר רחמי ה' עד שא"ל אל תוסף כו' וחד אמר על תפלות קבועות בין שחרית למוסף כדי שתתחולל מלשון ויחל. ומפרש בירושלמי כדי הילוך ד' אמות שעכ"פ ישהה מעט כדי לכוון באבות כתפלת משה בפ' ויחל זכור לעבדיך כו' ומש"כ התוס' בד"ה מסתברא עמשכ"ל (דף מט ע"א) בגמ' ד"ה טעה:
סליק פרס רביעי. בס"ד: