אור ברסלב

ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין

דף כט.

דף כח.

גמרא ולמלשינים מעלין אותו. פי' התר"י שמסלקין אותו משליח ציבור. והקשה אמאי לא אמרו כן בתחיית המתים ותירץ כו'. עוי"ל שבתחיית המתים אין מטלין איתו מפני שיאמר ולמלשינים אבל בטעה בברכת ולמלשינים מעלין אותו (ר"ל אף שאמר ברכת אתה גבור) מפני שאפשר שיהא מין ומאמין בתחיית המתים כצ"ל. וגירסת התר"י שלפנינו מוטעת ע"ש:

שם הני תשע דראש השנה כו'. דאמר מר ברה"ש נפקדה כו'. לכאורה אי"ל ביאור דמה ענין פקודת רה"ש דר"ל העיבור לפרשת עלץ וגו' שהיה אח"כ ויותר הי"ל לומר נגד אזכרות ותתפלל אל ה' אם ראה כו' שאי"ב אלא ג' אזכרות. אך אמיתת ד"ז מבואר בירושלמי נגד תשע אזכרות שאמרה חנה וכתיב בסיפיה ה' ידין אפסי ארץ עכ"ל וזה הוא כדאיתא בתרגום יונתן שהתנבאה על העתיד ביום הדין הגדול וכוונה ג"כ על יומי דדינא ברה"ש שנפקדה לטובה כדאמר מר ברה"ש כו' וזה מורה ג"כ לע"ל כמ"ש בדרושים ואכמ"ל:

שם אמר רב נחמן אמר שמואל כל השנה כו' עד קשיא. כל הפוסקים ס"ל מדלא סלקא בתיובתא הלכה כשמואל וכתב תר"י הטעם דיש לטעות שהבדלה היא ברכה בפ"ע כר"ע כעין שאר ברכות ויבא למיטעי בש"ע דכל השנה. ותמיהני הא מקשה הש"ס אח"כ א"ה הבדלה בחונן הדעת נמי ופי' מהרש"ל ופ"י דקאי על מה דאסיק דברי שמואל בקשיא הא י"ל דאתי לטרודי וכיון דהש"ס תפס זה לקו' עד שהוצרך לחלק בין תחלת צלותא או אמצע והפוסקים ידחו הקושיא בקל אתמהה. והנ"ל דס"ל להפוסקים דלשמואל שפיר ק"ל ולפי האמת יש לחלק וכה"ז דודאי משמע משמואל דלא הוציא מכללא רק מוצאי שבת מדלא חשב האי דשכיחא טפי טל ומער בימות הגשמים דס"ל דבימות הגשמים יכול למיכלל. ואף דפשי' ליה להש"ס דאתי לאטרודי י"ל דס"ל כרב אשי דאומר בשומע תפלה וכיון דחזינן דזה שייך גם בש"ת בטעה תיקנו למיכלל בברכת הביננו בשומע תפלה ולא חייש שמא יבוא למיטעי כן בכל השנה שפיר ק"ל לשמואל ונכללה מיכלל גם הבדלה בתחלת צלותא דלא מיטרד ולשמא יבוא למיטעי לא חייש אבל ברב ביבי י"ל דס"ל הא דשמואל ונקט האי דשכיח טפי ימה"ג ומטעם דאתי לאיטרודי וס"ל דטעה שאני אבל לתקן ענין חדש בש"ת חייש שלא יבואו לטעות גם בש"ע כן והפוסקים הוציאו זה מדלא אמר בש"ס תיובתא להורות דבאמת ל"ק די"ל שמא יבוא למיטעי רק לשמואל דלא ס"ל זה ביה"ג קשיא:

שם א"ה הבדלה בחונן הדעת נמי. עי' במפרשים דפי' דזה קאי על הקשיא דלעיל דיתרץ גם בהא דאתי לאיערודי עי' פי' הב"י וב"ח אר"ל. והב"ל הא דהאריך אי הכי הבדלה בחונן הדעת נמי ולפי' הוי ליה למימר בקיצור אי הכי הבדלה נמי דה"פ כיון דהבינו בלא"ה אינו תפלה קבוע בכל יום כדלייט אביי רק בדרך וכי"ב כדאיתא בשו"ע וכיון דבעיקר תפלת הביננו ליתא שאלה אי נבוא לפרקים להוסיף עלה אתי לאיטרודי אבל טל ומטר דהוי תפלה קבוע בימות הגשמים לא חיישינן וע"ז הקשה מהבדלה בחונן הדעת שהיא נמי אינה קבוע רק במוצאי שבת נמי אתי לערודי ומשני אמרי כו'. ולפי' זה אינו נוגע לדינא דשמואל וא"ש:

ע"ב גמרא וא"ר יעקב אמר רב חסדא כל היוצא לדרך כו'. הא דמסיק זה מה שכבר אמר זו תפלת הדרך י"ל לפי מה שכתב השל"ה בפי' המלך בקונך מלשון המלכה ועצה כעין דאי' ברחב"ד אם שגורה תפלתי בפי כו'. וזה נאמר בצדיק גמור אשר משמים ישגיחו עליו דהודיעו הדרך אשר ילך בה לז"א ר"ח כל היוצא לדרך צריך כו' ועז"א אביי לעולם לישתף כו' ר"ל לא מיבעי כל אדם ישתף לפי שיותר יקובל כשכולל עצמו בכלל אף גם לצדיק גמור הממליך בקונו ע"ד שכ"ל דלכאורה יו"נ כשמנסה ע"ע עכ"ז ראוי לשתף בכלל ישראל ומה שכתב רש"י אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד ר"ל לאפוקי תפלת הודאה ושבח דאיתא בפ' הרואה מודה אני כו' שהוצאתני לשלום כו' דבלשון יחיד נשנית:

רש"י ד"ה אפילו בשעה כו' פרישת העיבור [כמו עוברה בעברה] הס"ד כצ"ל. ויותר נ"ל שהיה כתוב [כ"ע] בעברה ור"ת כאשה עוברה וטעה המעתיק כגון עברה. ומש"כ בכל עניני פרישת העיבור ר"ל בכל ענינים שפרשת עליהם העברה כאשה עוברה תכופות זו לזו ועי' רש"א ולא נהיר. ולא"ת דאמרי אפי' כשהם עוברים על ד"ת יהיו כל צרכיהם לפניך צרכים הצריכים לפרנסתם שמזה יביאום לעבור על ד"ת יהיו לפניך לרחם עליהם ליתן להם כל צרכיהם ובזה יתמו החטאים מהם. וע"ע בזוה"ק פ' לך (דף קכא) מזה: ד"ה והטוב בעיניך אתה עשה ר"ל עדה"כ נפלה נא ביד ה' כו':

תוכן העניינים

ברכת ראש ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה