אור ברסלב

ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין

דף כח.

דף כז.

גמרא ודלמא מעברין לך אמר לה לישתמש כו' פי' רש"י ול"ג מעלין בקודש ולא ביאר למה. וי"ל משום דפירש מעברין לך יורידוך מהנשיאות בשביל אחר ור"ל דחששה פן יכשל ג"כ באיזה דבר ויעבירו אותו וע"ז ל"ש לומר אין מורידין ור"ג יוכיח. והא דלא פירש"י מעברין לך בשביל ר"ג שיפייס אותם וכמעשה שהיה וכ"פ בח"א. נ"ל דס"ל דעכצ"ל דלא מינו את ראב"ע לנשיא רק לראש ישיבה ואב"ד וכ"ה בירושלמי ע"ש קצת בע"א. דאל"כ קשה מה תיקנו בזה דלדרוש ר"ג כו' הא הו"ל הורדה ולהכי לא חשש כ"כ לפיוס ר"ג רק פן יעברו אותו מלהיות אב"ד בשביל אחר וא"ל לישתמש כו'. ונ"ל דה"פ דלא נניח את הודאי ולתפוס את הספק ותפס המשל משימוש אדם בכוס יקר ואינו חושש אולי ישבר למחר ויהיה ליה צערא טפי. אבל אי"ל כפשוטו משום כבוד דחד יומא דהא אח"כ אית ליה צערא טפי כמחז"ל מנחות (דף קע) מריש כו' ע"ש ואמרה ליה לית לך חיורתא אף דהחכמים לא חששו ע"ז א"ל זה כלפי מה שאמר דאין לתפוס הספק א"ל שזה קרוב לודאי שימצאו עלילה להעבירך להיות זקן יושב בישיבה:

שם וכל דפריש מרובא פריש. בזה י"ל שינוי לשון הקרא חוקת (פ' כ"א) נתן בניו פלטים ובנותיו בשבי למלך אמורי שבני מואב בזה ששבום האמורי נפלטו מאיסור לא יבא מואב בקהל ה' לפי שנטמעו באמורי וכל דפריש מרובא פריש אך בנותיו דבלא"ה מותרות מואבי ולא מואבית נקט לשון שבי סתם דאין בזה שום טובה. וליכא דבר דלא רמיזי באורייתא שני דינים הנ"ל:

שם אר"ג הואיל והכי הוה כו' נ"ל דה"פ דמתחלה שראה שנעשה נס לראב"ע וביררו כל הספיקות חשב כי מן השמים הסכימו למנות לראב"ע ולא יועילו לו פיוס דר"י וכיון שראה דנתחדש הלכה ע"י ר"י להתיר איסורא תלה בכבוד ר' יהושע ואזיל לפייסו כו' עשה בשביל כבוד אבא ר"ל אף דמפאת עצמו אינו ראוי כ"כ לנשיאות מ"מ זכו לו אבותיו שהיה מזרע דוד וכסאו יהיה נכון עד עולם וכן ר"י כשחשש בכבוד ר"ג מאן דלביש כו' לא חששו רק לכבוד אבותיו מזה בן מזה:

שם אלא לדרוש ר"ג תלתא שבתי כו'. והא דלא תקינו לר"ג תרי שבתי ולראב"ע חדא כקו' רש"א. י"ל משום דהני ארבעה חכמים ר"ג ור"י וראב"ע ור"ע היו ראויים ועומדים למנותם ומחלו כבודם מפני היראה לראב"ע ואח"כ שר"י ור"ע נתפייסו לר"ג נשאר לראב"ע חלקו:

שם אר"י הלכה מתפלל כו'. סוגיא זו ל"ל פתר וקשה טובא. (א) מאי קמ"ל ר"י הא ס"ל הלכה כסתם משנה דתפלת מוספין כה"י. (ב) גם הא דאמר אין הלכה כר"י יותר הי"ל לומר הלכה כרבנן. (ג) פירש"י מאן אמר הלכה כר"י מה סני ליה לומר הלכה כרבנן הא לפי' נאמר לר"ז מהיפך להיפך כדמסיק אין הלכה כר"י. (ד) מאי חדית ליה כולי האי אי ר"י אמרה האם אין זה אלא להביא גאולה לעולם. ולבור כ"ז נקדים מש"כ התר"י בשם רבני צרפת דהא דס"ל לרבנן מנחה קודם איירי בזמן מנחה קטנה דוקא וכהירושלמי והתר"י סותר זה כיון דלר"י צ"ל דמיירי בשעה ז' דמוסף קדים מיניה נשמע לרבנן דפליגי גם בכה"ג. וז"ל הירושלמי ר"ח בשם ר' יוחנן תפלת מנחה ותמו"ס מנחה קודמת הוה בעו מימר כשאין ביום כדי להתפלל שתיהם ר"ז בשם ר"י אומר אפי' יש ביום להתפלל שניהם תמ"נ קודמת ר' נתן בר טובי בשם ר"י אפי' יש שהות תמ"נ קודמת והתני הקדים תמ"נ לתמו"ס יצא לשעבר הא בתחלה לא הוא פתר לה כשלא הגיע זמן תפלה כהדא דריב"ל מפקד לתלמידיו אי הוה לכון אריסטון כו' (עי' ברא"ש) משמע שכך א"ל בשעת מנחה קטנה יש להקדים תמ"נ אבל זמן מנחה גדולה אין לחוש. ומיהו ש"ס דילן לא סבר הכי כו'. וי"מ דהא דשתי תפלות מיירי כשרוצה לכנוס לסעודה גדולה כו' ע"ש. וטעמם י"ל עפ"י מה דאיתא בזבחים (דף צא) איב"ל תדיר ושא"ת וקדם ושחט שא"ת ברישא מאי כו' ומקשה מדאר"י מתפלל של מנחה קודם ומשני כיון דמטי זמן מנחה כמאן דשחיטי תרווייהו דמי ע"ש וזה הוא כשצריך להתפלל שניהם אבל בזמן מנחה גדולה כשא"צ להתפלל שניהם הו"ל מוסף לגבי מנחה כקדם ושחט שאינו תדיר ברישא דאיפשט שם כיון דשחועה מקריב ליה וה"נ מוסף קודמת. ועפ"ז יבואר הסוגיא דזה ודאי צ"ל דר' יוחנן אמתני' קאי דתנן מנחה קודם מוסף דהלכה מתפלל לאחרו ועוד לר"י בוקר הוא עד ד"ש ואם ביום משמע בשש ממילא תמיד קודם. ועוד מה זה שכתבו התוס' שם וי"ל דהיינו מאחרין הקטרת תמיד עד אחר הקטרת מוסף כו' הא גם בהקערה בבוקר כתיב כדאיתא ביומא (דף לג) וקטרת לאיברים כו' וא"כ כיון דלר"י בוקר הוא עד ד' שעות וביום נימא לאחר בשש והיכי משכ"ל שיאחר הקטרת התמיד אלא ודאי הא בורכא רק דה"פ בבוקר שמע להקדים ובלשון ביום נכלל גם כה"י ולהכי לא אמר הש"ס זבחים ה"ט לאחרון המוספין די"ל לגופיה אתא להכשיר כה"י רק היכא שהשעה צריכה שלא היו יכולין לזרז כ"כ היו מאחרין. ומש"כ רש"י ביומא (דף לד) ביום משמע באור עצום היום ולא בבקרו לאו למצוה קאמר רב להכי דרשו שם ביום לאחרו בעיצומו של יום. ויותר נ"ל דר"ל לשון ביום משמע באור היום בנה"ח ולא בבקרו בעמוד השחר דלהכי תנן במגילה (דף כ') אין קורין ולא מלין כו' עד שתנץ החמה וכולן שעשו בעמוד השחר כשר וכיון דלשון ביום משמע נה"ח להכי דורשו ביום לאחרו ומה שחלו הרמ"א (סי' רפ"א) שבשבת מאחרין לבוא דכתיב וביום ה' דבר הגדה סמך למנהג ועיקר כוונתו משום עונג שבת בשינה של שבת יוכל לאחר וסמכו להא דכתיב וביום ע"ש בב"ח. וג"ז שכתבו בהא דאיתא ביומא (דף ע') שמוספין היו קרבין עם תמיד של שחר שנאמר מלבד עולת הבוקר דר"ל סמיך לתמיד מיד תמוה דהיכי משמע ממלבדו לסמוך דא"כ באשם גזלות דכתיב ביה מלבד איל הכפורים עי' ב"ק (דף קיא) נימא נמי דבעי שישיב הגזילה סמוך לקרבנו ולא להקדים אתמהה. והרי גם דבר שנא' בו תמיד בלחם הפנים תניא סילק את הישנה שחרית וסידר החדשה ערבית אין מכך כלום גם מה שאמרו על בסמוך אינו אלא במקום ולא בזמן עי' פסחים (דף סג) (ב) אבל האמת הברור דה"פ דהא דכתיב במוספין מלבד עולת הבוקר היינו שישחוט המוספין אחר עולת הבוקר ולא יהא קרבן אחר מפסיק ביניהם אבל הפסק זמן לית לן בה וכה"ג דרשינן ביומא (דף לד) מנחה למתניתין דכתיב עולה ומנחה פירש"י שיהא מנחה אחר עולה ולא ופסיק בחגיתין ולפ"ז בכל יום שהיו נדרים ונדבות וגם ביו"ט היו שלמי חגיגה ועולות ראיה היו צריכין להקדים המוספין כדי להקריב אח"כ שאר קרבנות וכן יוה"כ שכל העבודות אינו כשר אלא בכ"ג היה צריך להקדים התמיד ומוספין כדתנן ביומא (דף כ') בכ"י תורמין בקריאת הגבר וביוה"כ מחצות. ובזה מבואר דעת התוס' דהקשו וכ"ת ה"מ למצוה היה בשש הרי ביומא משמע שהמוספין הקריבו מקודם אחר התמיד כדס"ל לר"ע שם דמוספין הקריב עם תמיד של שחר קודם עבודת היום וזה ודאי דעבודת היום היה ג"כ קודם חצות דלהכי הקדים כ"ג מחצות הלילה כדי שישחוט התמיד בעמוד השחר דאי נימא דמוספין הקריב בשש ואח"כ עבודת היום לא היה צריך להקדים כ"כ ויאחר התמיד אלא ודאי דהמוספין נעשה בבוקר אחר התמיד כדי שלא יהא היום קצר לעבודת היום וקס"ד דמן הסתם היה דרכם בכל המוספין כן וא"כ צ"ל דמוכפין בשש היינו בדיעבד וע"ז תירצו דהתם איירי בשבת דוקא ולמצוה ולא דיעבד. וה"ט כיון דא"צ להקריב קרבנות לא היו ממהרים כ"כ בהקרבת המוספין והמתינו עד שש משום עונג שבת שהיו עסוקין מקודם בתפלה ובסעודת שבת עד שעה ה' וזה פשטות כוונת המהרש"א בלי דוחק. וכן הא דאיתא ברש"י פסחים (דף נט) וזמן מוספין אורחייהו בשש דכתיב בהו יום דמשמע איחור לא קאמר דצריך לאחרו מע"ז רק כי כן אורחיה לאחר בשש דלא כתיב בהו בוקר ומרש"י שם שהביא הקרא דבר יום ביומו משמע דגם בכל הרגלים היו מאחרין וצ"ל דיוה"כ שאני דכל עבודת היום נעשה בכ"ג לבד וז"ב:

ע"ב גמרא דאמר רב הונא כו' הא דר"ה בריב"ל שייכי דאסור לטעום כלום כשהגיע זמן תפלת ואף דריב"ל איירי בזמ"נ קטנה דהו"ל כסוף זמנו כדמוכח בשבת (דף ע') ובמנחה גדולה רק סעודה גדולה אסור שמא ימשך על שולחנו וא"כ זמן תמו"ם האיכא שהות טובא וצ"ל כעין שכתב הש"א (סי' י"ח) לחלק בין מוסף למנחה גדולה דבתמ"נ דשני זמן תפלה יש לה הוה זמן הניכר לאסור סמיך למנחה קטנה אבל מוסף שאי"ל ב' שמות ובסוף זמנו ע"כ יש לאסור וכיון שאין בו זמן הניכר אסרו לגמרו כל משך זמנו ע"ש: שם דאריב"ל כו'. הא דלא העמיד דבריו גם בתפלת מעריב דאף דאיכא שהות טובא דמי לזמן מנחה קטנה כמ"ש מקודם ואי"ל משום דתע"ר רשות לא החמירו דבירושלמי דפרקין מבואר דריב"ל ס"ל תע"ר חובה. וי"ל משום דבערבית בלא"ה אסור לטעום משום ק"ש דאורייתא דס"ל לריב"ל לעיל (דף ד') דתפלות באמצע תיקנום וא"כ עדיין לא קרא ק"ש. ומזה נ"ל דקודם תע"ר אפי' טעימה אסור דבזה לא נדחה דעת ריב"ל. וכ"מ לעיל (דף ד') שלא יאמר אדם אוכל קימעא כו' והמ"א (סי' רל"ה סק"ד) רוצה להקל בטעימה קודם ק"ש ואי"ל על מה לסמוך כנ"ל:

שם אני משכים לד"ת כו'. יתפרש עפ"י מש"כ הר"מ פ"ק דאבות שהדיבור נחלק לה' חלקים (א') מצוה הוא עסק התורה (ב') אהוב לדבר במדות טובות (ג') מותר בעסק מו"מ וכי"ב ובזה ראוי למעט (ד') נמאס לדבר דברים בטלים (ה') אסור בלשון הרע וכי"ב. ולזה נותן הודאה על ג"ד. של אסור. ונמאס. ומותר. שניצול מהם ע"י עסק התורה. מדברים בטלים הוא דיבור הנמאס. ועמלים ואינם מקבלים שכר הוא דיבור המותר. ומלה"ר המביא לבאר שחת כמחז"ל מניח אני כל אומניות כו':

שם ת"ר כשחלה ר"א כו'. הגדה זו צ"ב עי' במפרשים. והנ"ל ששאלו אותו ע"ד שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז כו' (ובפאה פ"א) חשב גמ"ח ות"ת ובשבת (דף קכז) חשיב נמי עיון תפלה וכבר אחז"ל ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה וכדאיתא בשבת (דף לב) דעלך סני לחברך לא תעביד. והענין הוא כי א"א לאהוב חבירו כנפשו וחייו קודמין אכן פי' הפסוק ואהבת לרעך כמו שתחפוץ שיאהב חבירך אותך וזה שאמר מה דסני כו' ובזה נכלל כל מיני גמ"ח וזה ג"כ כלל גדול בתורה בת"ח המחדדין זא"ז לחזור על דברי חבירו כהלל שהיה שונה דב"ש תחלה כו' ועכ"ז פתח ואמר הזהרו בכבוד חבריכם. ונגד ת"ת אמר מנעו בניכם מן ההגיון ד"ז סתום. והנ"ל פירושו לשון מחשבה כמו והגיון לבי והענין עפ"י מחז"ל עירובין (דף נד) ההוא תלמידא דהוה גרס בלחישא א"ל ברוריא לא כתיב ערוכה כו' אלא למוציאיהם בפה וזה הוא בתורה שבע"פ הנקנית בדיבור ושמיעת האוזן דוקא אבל שארי ענינים נקנית במחשבה זכה שאינו נופל בהם כ"כ סברות מוטעות שיועיל לזה הדיבור כמו בתורה שבע"פ ולז"א בפ"ק הני ברכי דשלהי מינייהו היינו מהלומדים תורה שבע"פ כי דבר הנקנית במחשבה אפי' מלאכים א"י כ"ש רוחות הטומאה הפחותים וזש"א ומנעו בניכם (ר"ל כשהן קטנים) מן דבר הניקנית במחשבה וזה כולל כל עניני לימודות אף בחכמת האמת ואר"ל וכמאמר ר"א בחגיגה אכתי לא קשאי עד שימלא כרסו בש"ס ופוסקים כמ"ש הרמב"ם ז"ל וזה שאמר והושיבום בין ברכי ת"ח ר"ל אצל ת"ח הלומדים תורה שבע"פ בברכי דשלהי כי על פי הדברים האלה כרתי כו'. עוי"ל עפ"י מה דאיתא לקמן (דף סג) ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה ע"ש וזש"א מנעו בניכם קטנים מן הגיון והיינו שילמדו תחלה אף בלא הגיון וכשאתם מתפללין כו' ר"ל אתם שכבר למדתם תורה של מנחה ואח"כ של מוסף לאפוקי מס"ד דזבחים שם דמקשה מדר"י ע"ש ומימרא זו ידע ר"ז לז"א בירושלמי שכ"ל אפי' יש שהות כו' והיינו מדאר"י מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף. אך עדיין יש להסתפק אולי אין זה אלא בפנות היום או גם בזמן מנחה קטנה אבל בזמן מנחה גדולה תמו"ס קודם כדעת רבני צרפת הנ"ל וכדחזא לר' נתן בר טובי אמר מאן אמר הלכה ופירש"י הלכה כר"י ר"ל במאי דאיירי ר"י בשעה ז' אולי גם בזה הלכה כר"י כדא"ר יוחנן ונקרא פושע או לא וא"ל הכי א"ר יוחנן אין הלכה כר"י דאמר כו' ונשמע מזה דגם במאי דאיירי ר"י בשעה ז' לית הלכתא כוותיה א"ל ר"י אמרה והיה זה לחידוש משום דמס"ל בריב"ל וי"ל עפ"י מש"כ בעהמא"ו בשבת (דף י') הובא בהג"ה (סי' רל"ב) דהא דאיתא שם דסעודה גדולה אסור קודם מנחה גדולה הוא לריב"ל דס"ל לקטן אסור לטעום קידם מנחה אך למאי דלא קיי"ל כוותיה מותר אפי' סעודה גדולה קודם מנחה גדולה ולהכי מספ"ל אליביה דריב"ל לפי דלדידיה י"ל דהא דתמ"נ קודמת מיירי שיכנס בסעודה גדולה וכהירושלמי הנ"ל דאריב"ל אי הוה לכון ארסעון כו' לזה הו"ל כהגיע זמנו ותדיר קודם אבל למאי דקיי"ל דמותר לאכול הו"ל כלא הגיע זמנה לכן כששמע זה משמיה דר"י אין הלכה כו' ומשמע דמיירי בכל גוונא מנחה קודם כמ"ש התר"י היה זה חידוש בעיניו עד דתנא מ' זימנין ועפ"ז י"ל הא דאר"י מלתא בפ"ע הלכה כו' ולא אמר זה על הברייתא לפי דשם נקט היו לפניו שתי תפלות ומלשון זה לכאורה מורה דחל עליו שתי תפלות והיינו בזמן מנחה קטנה או אפי' זמן מנחה גדולה כשצריך לסעוד סעודה גדולה וכריב"ל אך ר"י אשמועינן בכל גוונא מנחה קודמת וא"ש ובחי' כתבתי עוד:

וראיתי לבאר הדין באין שהות בסוף היום להתפלל שניהם מנחה ומוסף הי עדיף אי מוסף עדיף דאי"ל תשלומין או מנחה דתדיר והוא עיקר זמנה עדיף. והנה דעת המ"א והאחרונים דמוסף עדיף וכ"כ השאגת ארי' (סי' י"ט) והוכיח זה מהא דאר"י הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף ולא אמר מנחה קודמת דבא להורות דוקא ביש שהות להתפלל שניהם. ובהשקפה ראשונה תמהתי מאוד איך נעלם מכל הגדולים הירושלמי המובא ברא"ש בהא דר"י דתמ"נ קודמת הוי בעו למימר באין שהות ביום להתפלל שניהם כו' ר' נתן בר טובי אמר אפי' יש שהות כו' יעו"ש. הרי מבואר באין שהות לשניהם מסתבר טפי לומר דמנחה קודמתת ואין בדקדוק הש"א כדאי לדחות סברת הירושלמי די"ל כמש"ל דקמ"ל בכל גוונא מנחה קודמת ולא דוקא בחל עליו ב' תפלות ועוד כתבתי בחידושי בכמה אנפי. וכעת ראיתי בצל"ח שכתב ג"כ דנעלם מהם הירושלמי אמנם אחר העיון תריצנא בקושטא ודעת קדושים אמצא דבלא"ה דברי הירושלמי צ"ב במה דאמר שם הא דאי' תהמ"נ קודם תמו"ס יצא בדיעבד ולכתחלה לא מיירי בשלא הגיע זמן תפילה כהא דריב"ל אפקוד לתלמידיו אי הוה לכון אריסטון כו' עיין ברא"ש. ואי נפרש הא דמחלק ביש שהות ואין שהות איירי סמוך לערב מאי שיימי' דריב"ל הכא דאיירי בשעה ז'. ומש"כ הל"ח בזה לא נהירא כמ"ש בחי' והמ"י. גם מש"כ הרא"ש משמע בשעת מ"ק אז יש להקדים תמ"נ כו' מנ"ל אפי' בזמן מ"ק תמ"נ קודמת אימא סמוך לערב דוקא כפשע הירושלמי. לזה נ"ל בפי' הירושלמי דהוה בעו מימר כשאין שהות ביום להתפלל שניהם ר"ל, כל אחד בזמנו ולהפסיק ביניהם (דבאין שהות כלל לשתיהם לא שייך לומר מנחה קודמת והל"ל מנחה עדיף) אז מנחה קודמת ואח"כ תמו"ס וכתירוץ הש"ס זבחים (דף צא) דהוה כשחיטי תרווייהו דתדיר קודם אבל ביש שהות הרבה כיון דלא הגיע זמנו כ"כ מוסף קדים דהוה כשחט שאינו תדיר ברישא דאיפשיט שם כיון דשחט מקריב ליה. ע"ז אמר ר"ז ורנב"ט אפי' ביש שהות תמ"נ קודמת ופריך מהא דהקדים תמ"נ בדיעבד יצא ופתר לה בשלא הגיע זמן תפלה כהדא דריב"ל דאמר דאי יהוי לכון אריסטון בשש שעות כו'. ור"ל דאריסטון מקרי זמן תפלה והך ברייתא לא מיירי כה"ג דאריסטין להכי מוסף קודם. ומזה דייק הרא"ש דבמנחה קטנה מקרי זמן תמ"נ ומנחה קודמת. ועז"א דבש"ס דילן לא משמע כן דמיירי בזמן מנחה גדולה כר' יהודה ולא ביארו דמיירי בסעודה גדולה יעו"ש וא"ש. וגם בלא"ה י"ל דהירושלמי דבעי מימר ס"ל כהא דאיב"ל דמנחה אי"ל תשלומין אך א"צ וכמ"ש. ומ"מ לדינא נ"ל דגם באין שהות לשניהם תמ"נ עדיף לפי משכ"ל דמטעם זמן קרבן ודאי עבר יומא בעל קרבנו ותשלומין לא מהני רק מטעם תפלת רחמי וגם מוספין אי"ל תשלומין מטעם דנתקן נגד הקרבן מוסף הו"ל מוסף ומנחה זו"ז שוין דעבר יומא בטלה קרבנו ותדיר קודם. וראי' לזה דהא ביש שהות לשניהם בפנות ערב ודאי הלכה דמנחה קודם ולא ס"ל דמוסף קדים כיון שהזמן קצר כמו דס"ל לרי"ה בשעה ז' ואף רבנן לא פליגי עלי' דר"ה אלא מטעם דס"ל מוספין נה"י דזה ודאי מצוה עוברת קודם לתדיר כמ"ש בש"א (סי' כ"ח). וכן מוכח בקדושין (דף כט ע"ב) ועכצ"ל כמ"ש דזו"ז שוין. וכן מוכח לפי משכ"ל דעת התוס' דגם לרי"ה תמו"ס בדיעבד עד הערב א"כ מנ"ל להש"ס לעיל (דף כח) לדייק מהברייתא דשתי תפילות דעד ועד בכלל דאל"כ היכי משכחת לה שתי תפילות בהדדי הא משכח"ל בדיעבד סמוך לערב דס"ל לרי"ה שזו מצוה עוברת דמוסף אי"ל תשלומין ותמ"נ י"ל תשלומין אלא ודאי דבזה לכ"ע תמ"נ קודמת דתדיר בעיקר מצותה וחביבה מצוה בשעתה אף לדחות שבת כדאי' במנחות (דף עב) כנ"ל ברור:

רש"י ד"ה מתפלל של מנחה כו' שלח יקרא פושע גם עליה. אי"ל דהמאחר זמן מנחה בתחלת זמנה נקרא פושע דז"א. וי"ל דפי' הא דצריך להתפלל מנחה קודם היינו היכא דרוצה לאכול בסעודה גדולה כמ"ש התר"י וכשלא יתפלל יקרא פושע דעובר על דברי חכמים. ומש"כ גם עליה ר"ל דמוסף כבר פשע שהמתין עד זמן מנחה כר"י דלכתחלה מוספין בשש. גם י"ל דר"ל מי שרוצה להקדים תפלת מנחה שירא שיעבור ויקרא פושע כמו שעשה במוסף אז יקדים תפלת מנחה:

תוס' ד"ה ושל מוספין כה"י הקשה כו' הרי ביומא (דף ע') משמע כו' כצ"ל. ותירץ דהתם מיירי בשבת. כל המפרשים דשו וטחנו ואין לנו פה לאכול. (א) המ"א כתב דבשבת א"צ לישחט עם התמיד להכי היו מוספין לכתחלה בשש והצל"ח שדי ביה נרגא. והפ"י והצל"ח פי' דבשבת אחרו התמיד עד שעה ד' ומוספין בשש כדי לקיים וביום לאחר עד עצם היום ע"ש ובמח"כ זה אינו דהא דהעיד רבי יהודה בן בבא לעיל (דף כז) על תמיד שקרב בד' שעות היה פ"א לבד כדאיתא בירושלמי ועי' בתר"י שם ולא בכל שבת. ובפ"ה דתמיד משמע שברכו קודם הנה"ח ג' ברכות שהיה אחר התמיד אף בשבת. גם מש"כ שמצוה לאחר המוספין משום דכתיב ביה וביום ולזה איחרו גם התמיד אף שנאמר בו בבוקר בבוקר כדי לסמוך למוספין תמה אני על הני תרי גברא רברבי שיאמרו ד"ז דהיכן מצינו שיהא מצוה לאחרו משום דכתיב ביום הלא כל המצות נאמר בו ביום וזריזין מקדימין כדאיתא ביומא (דף כח) וביום השמיני ימול מלמד שכה"י כשר למילה אלא שזריזין מקדימין. גם לפ"ד נשאר קו' תוס' בזבחים (דף פט) ד"ה כל התדיר בתמיה קיימת אמאי לא יליף דתמידין קודמין למוספין שיוקדם דבר שנאמר בו בבוקר למוספין דכתיב בו ביום ומצוה הרבה דעו כו' כמה"כ עד את אלהי אביך והבן: שם שאם כועס כו'. נקט ג' דברים הללו נגד נפש רו"נ שיש בהם ג' מיני עונשים. וכה"ז נפש החוטאת תכרת משרשו העליון כמה"כ ונכרתה הנפש ההיא ובחי' הרוח הקשור בדיבור אינו בכרת רק כשעשה עון התלויה בבחי' הרוח הוא פוגמו ומקלקלו עד שמקבל עונשו ומהר ובחי' נשמה אינה נפגמת רק תסתלק ותתעלם ניצוצי אורה החופף עלי' ולא תזכה כ"כ לאור באור פני מלך חיים כי לית לה מגרמה. וע' בספר אדמו"ר (נפש החיים ש"א) ועז"א נגד בחי' נשמה שאם כועס שלא יאיר פניו עליה כעסו כעס עולם. ואם אוסרני ביסורין בבחי' הרוח איסורו איסור עולם. ואם ממיתני בבחי' הנפש הנכרת לאבדון מיתתו מיתת עולם. ועל שלש אלה יש לדאג ולהכין לידו. ואמר זה לתלמידיו ששיבחו אותו בשלש אלה נר ישראל הוא בחי' מעשה המצוה התלוי בנפש כמה"כ הנפשות העושות. עמוד הימיני שהי' בבית המקדש שהי' הוא עמוד העבודה נגד בחי' הרוח התלוי בדבור זו תפלה שצריך לחתך בשפתיו וכן עבודת הקרבנות הוא ע"י דיבור והתודה. פטיש החזק הוא בחי' נשמה ע"י הגיון התורה, המתחלק לכמה ניצוצות כפטיש כו'. עוד י"ל עמוד הימיני זהו משני עמודים שהעמיד שלמה המלך ע"ה באולם שם הימיני יכין והשמאלי בועז וזהו נגד שני חלקי תורה סיני ועו"ה וסיני עדיף וזהו יכין שתלמודו נכון וזה בא מרוב התמדה בדיבורו למוציאיהם בפה כמש"ל ופשוט הוא נגד בועז ע"י רוב הגיון. וע"כ אלה הי' ירא לנפשו אולי לא יי"ח כפי בחי' שרשו הגבוה. ולא עוד כו' ר"ל אפי' לא יהיה זה עד עולם רק לפי שעה כדאי' בספרים שגם הצדיק מוליכין אותו לג"ע דרך גיהנם לראות באבדן הרשעים גם בזה ענוש לצדיק לא טוב ואנן מה נענה אבתרי' הי תורה כו' אין לנו להשען כו':

שם בשעת פטירתו א"ל פנו כלים מפני הטומאה והכינו כו'. הדבר יפלא לעין כל רואה שאחר הבכיי' על ענין גיהנם ויצטרך לקשר נפשו ורוחו לשרשו יזכיר ויחוס על פכין קטנים שאי"ל טהרה וגם סמיכות ב' דברים הללו הלא דבר הוא וי"ל דכוון לענין גדול כמחז"ל כתובות (דף קג) אותו היום שמת רבי בטלה קדושה ואיתא בירושלמי פרק מ"ש דר"ל קדושת כהונה ופי' כל המפרשים לפי שהיה נשיא והכל חייבים בכבודו הו"ל כמת מצוה שהכהנים מטמאין לו וכדאיתא בפסחים (דף ע') דמית נשיא ע"ש. ודעת ר"ת בנזיר (דף נד) בכלי מתכות דחרב הרי הוא כחלל הנזיר מגלח עליו וכהן מוזהר עליו ואסור לכהן ליכנס לאהל שהכלי שם. וזה שאמר ריב"ז שהיה נשיא כדאיתא ברה"ש (דף לא) וידע שבמותו יכנסו כהנים לאהלו להתעסק בו וחשש שלא יהיה שם כלי מתכות המטמאים באהל והכהנים מוזהרים עליו להכי הזהיר פנו כלים מפני הטומאה ור"ל כלי מתכות ורצה לרמז שיש לו דין נשיא אף כי לא היה מזרע דוד היה משורש נשמתו של חזקיהו מ"י כדאיתא בספרים לז"א והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא לקראתו. ולשי' הפוסקים החולקים על ר"ת שם י"ל בהיפך שרצה לרמז שמקפיד על הטומאה ולזה מוחל טל כבודו לכהנים שלא יטמאו אליו מפני הפסד תרומה שהכהנים מוזהרים בימי טומאתם ולא רצה לרבות את הטומאה וזה שאמר והכינו כסא לחזקי' מלך יהודה שגם הוא היה מזהיר על טומאה וטהרה כדאיתא בסנהדרין (דף צד) נעץ חרב וכו' ע"ש:

שם רי"א נגד י"ח אזכרות שבק"ש. מכאן יש סמיכות ראיה לדעת הפר"ח דגם פרשה והיה א"ש הוא מה"ת דלזה תיקנו נגד אזכרות שבה ואף דפרשת ציצית אינה מה"ת מ"מ כיון שנהג עלמא לאומרה מפני יצ"מ שבה שהוא מה"ת תיקנו ג"כ כנגדה:

תוכן העניינים

ברכת ראש ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה