ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין
דף כו:
מתניתין תפלת הערב אי"ל קבע (א) ד"ז צ"ב. גם הא דאמר לקמן העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ופי' הש"ס לקמן (דף כט) שאינו אומר בלשון תחנונים או שא"י לחדש היל"ל אין תפלתו מקובל ומה זה האי לישנא אי"ת תחנונים והנ"ל לפי דאיכא תרי טעמי בדין תפלה (א) שנתקן נגד הקרבן הקבוע בכל יום ולטעם זה עבר יומא בל קרבנו גם לט"ז אף אם א"י כ"כ לכוין או לחדש חוק הוא ולא יעבור זמנו [דכעין זה אמרו בספ"ד דזבחים לשם ששה דברים הזבח נזבח כו' רי"א אף מי שלא הי' בלבו לשם אלו כשר שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד מלת שאין דחוק לפי' הרע"ב ע"ש וי"ל דה"פ כיון שאין מחשבת פסול פוסלת אלא במעשה א:כ זהו העיקר והמחשבה אינה מעכבת אם לא כיוון דסתמן לשטן קאי] ועוד טעם ב' דרחמי נינהו כדאמר לעיל (דף כ' דלהכי נשים חייבות בתפלה אף דאי"ח בקרבן ציבור ולט"ז י"ל כדאי' בש"ס כיון דצלותא רחמי כל אימת דבעי מצלי ועז"א העושה תפלתו קבע וכפי' הש"ס שאינו אומר בלשון תחנונים או שא"י לחדש נהי מטעם קרבן יצא ידי קביעות אין תפלתו תחנונים מצד תפלת רחמי לא יצא וזש"א הכא תה"ע אי"ל קבע דלא נתקן נגד קביעות קרבן רק מצד רחמי כמה"כ ערב ובוקר אשיחה וקמ"ל בזה דתע"ר רשות ומ"מ בחנם אי"ל לבטל כמ"ש התוס'. וכ"מ בירושלמי דאיתא שם תפלות מתמידין גמרו כו' פע"ר לא מצאו במה לתלותה ושנו אותה סתם אמר ר' חנאים עוד קבעו אותה נגד עיכול אברים ופדרים ומ"מ מהירושלמי משמע דלר"ת דקבעו נגד אברים ופדרים ס"ל דתע"ר חובה כיון דעיכול הוא מצוה קבועה מה"ת אף דאינו מעכב ובש"ס דידן לא משמע כן כדהביא ברייתא לקמן מפני מה תע"ר א"ל קבע שהרי אברים ופדרים כו'. ובזה ארווח לן מה דאיפלוג ש"ס דידן בסוף יומא דאם הע"ר חובה נעילה פוטרתו עם הירושלמי דס"ל למ"ד חובה אינו פוטר עי' ברא"ש וה"ע דלהירושלמי סובר למ"ד חובה הוא נגד עיכול אברים ופדרים אין תפילת נעילה דהוא מצד רחמי פוטר אותו ולמ"ד תע"ר רשות מצד רחמי דמי לנעילה ותפלת נעילה פוטר אותו והש"ס דידן סובר דנגד מיכול אי"ל קביעת חוב רק מצד רחמי. לז"א למ"ד תע"ר חובה תפלת נעילה היטרסו ולמ"ד רשות א"צ לפוטרו ע"ש (ועי' בתר"י מה שהקשה לדעת ה"ג דאמרינן ביומא איב"ל כו' וזה סותר לש"ס שם וברור דע"ס הוא וכצ"ל דאמרינן [בירושלמי[דכ"ה שם נעילה מהו שתפטור של ערבית כו' הובא ברא"ש בקיצור ע"ש ותבין) ולמ"ש א"ש דעת הפוסקים בטעה ולא התפלל מנחה ומתפלל ערבית שתים דצריך להקדים תפלת ערבית ברישא אף דתע"ר רשות והצל"ח מסופק בזה. ולענ"ד הותר הספק כיון דהא דתע"ר רשות הוא רק מצד קרבן אבל רחמי בעי והא די"ל תשלומין הוא ג"כ מטעם רחמי לזה רחמי דשעתא קדים. ולזה נ"ל ג"כ בטעה ולא התפלל שחרית דמתפלל מנחה שתים דדוקא הוא במנחה ולא בתפלת מוסף כיון דמוסף הוא רק נגד הקרבן אין זה תפלה סמוכה דמינו רק בתפלת מנחה דנתקן גם לרחמי מצא מין א"מ וניעור רחמי השי"ת והותר ספיקו דהצנ"ז ע"ש. (ב) ולמ"ש י"ל עוד במה דיש להסתפק לר' יהודה דזמן ת"ש עד ד' שעות אם טעה בערבית ולא התפלל גם בשחרית עד ד' שעות אי יכול להשלים עוד עד חצות ואת"ל בזה דיכול להשלים יש להסתפק עוד אם טעה גם בשחרית ומתפלל אחר ד' שעות אי בעי לאקדומי תפלת שחרית ברישא דמקרי חובת שעתא או דלמא דשאני תפלת חובה דשעתא דהו"ל תדיר לגבי תפלת תשלומין וגם חיובא טפי משא"כ בזה אחר ד"ש הו"ל על שניהם שם תשלומין ואינו תדיר. והנה הספק הב' יש לפשוט מדעת הרמב"ם שכתב (בפ"ג מה"ת) ואם עבר וטעה והתפלל אחר ד"ש עד חצות היום יצא י"ח תפלה אבל לא יצא י"ח תפלה בזמנה דכולם תמהו עליו מנ"ל דגם בעבר במזיד יתפלל אחר ד"ש גם מה שכתב עד חצות ותו לא מנ"ל זה הא זמן מנחה הוא בחצי שבע ומ"ש המ"א (בסי' פ"ט סק"ה) לפי דזמן תפלת מנחה מתחיל מיד אחר חצות אין זה מספיק דהתינח אם היה כ"ז שיעור תורה אבל באמת כ"ז שיעור דרבנן והם אמרו די"ל תשלומין והם אמרו דזמן מנחה הוא משש שעות ומחצה ומקודם לא יצא כדאיתא (בסי' רל"ג) א"כ לא הגיע זמן תמ"נ עדיין עד חצי שבע. גם לשון הר"מ יצא ידי חובת תפלה צ"ב דמשמע דחובת תפלה עליו וזה אינו אלא תשלומין. ונ"ל ברור דהר"ם סובר דפלוגתא דרבנן ור"י הוא רק בזמן קביעות חובה שנגד הקרבן דר"י ס"ל דתמיד קרב עד ד' שעות אבל זמן תפלת רחמי גם לר"י עד חצות וכן במנחה עד הערב. וראיה לזה משיטת הר"מ דס"ל תפלה מה"ת ואי"ל זמן קבוע הרי דכל היום הוה תפלה רחמי רק חז"ל חילקם לזמנים נגד הקרבן וגם רחמי זמנים חלוקים כדאיתא בתקונים תכ"ב לבושין דלבש בצפרא לא לביש ברמשא כו' וכ"מ בגמרא לר' יוסי בר' חנינא תפלות אבות תיקנו ואסמכינהו רבנן אקרבנות וצ"ל הא דאסמכינהו הוא לענין הזמן ומ"מ אחר חצות כיון דמתחיל רחמי צהרים רחמי שעתא קדים ואין ראיה מהא דתמ"נ נמשך עד חצי שבע דזהו מטעם קרבן וכנ"ל ראי' מתענית (דף ד' ע"ב) ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח ומפרש רבה עד שיעבור זמן שחיטת הפסח ופרש"י עד שיעבור חצות יום דהיינו תפלת שחרית ושם אליבא דרי"ה קיימינן דס"ל עד ד' שעות ואמאי תלה זמן תפלת שחרית בחצות ועכצ"ל דגם לרי"ה נמשך זמן תפלת שחרית עד חצות למי שעבר ולא התפלל ורש"י הוכרח לפי' שם שבמנחה לא ישאל מדלא נקט עד הפסח וע"ע משכ"ל בפתיחה ראי' מלקמן (דף סב) ולזה ס"ל להר"מ גם בעבר במזיד עד ד"ש יתפלל אח"כ דזמן רחמי בוקר הוא עד חצות כרבנן לז"כ יצא י"ח תפלה ר"ל תפלת רחמי. ומיושב קו' האחרונים למה לא יתפלל בהך חצי שעה אחר חצות על תנאי ע"ש ולמ"ש ל"ש בזה תנאי דהא רחמי צהרים מתחיל מיד אחר חצות. וא"ש לכון הש"ס לקמן (דף כח) בתפלה לאחר ד' שעות מפרש נוגי לשון צער לפי שעדיין זמן תפלה רק זמן קרבן עבר ולאחר שבע שעות לרי"ה מפרש נוגי לשון תברא לפי שתפלת מוסף אינו אלא נגד קרבן ובעבר זמנו בעל קרבנו. ועפ"ז נ"ל מש"כ הרי"ף לעיל (דף כ') הא דנשים חייבות בתפלה משום דהו"ל מ"ע שלא הז"ג וכ"כ הר"מ (בפ"א מה"ת) והקשו ע"ז הא בש"ס מפרש ה"ט דרחמי נינהו ולק"מ דהיא היא וה"פ מ"ד הואיל דכתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה כמצות עשה שהז"ג דמי קמ"ל דאינו כן רק דהו"ל מ"ע שלא הז"ג מטעם רחמי ובינותי בספרים ומצאתי בתשובת ש"א (סי' י"ד וע"ו) שדיבר בזה וכפי מה שהביא דברי מגלת אסתר נ"ל דכוון למש"כ ובחנם חולק עליו ובחי' כתבתי עוד גם ליישב ד' המ"א מתמיהתו ואר"ל. (ג) היוצא מזה דנפשט הספק השני מדעת הר"ם דסובר דזמן תפלת רחמי דבוקר נמשך עד חצות א"כ בעי לאקדומי חובת שעתא ברישא גם למשכ"ל דתשלומין מועיל מטעם רחמי וזה נמשך עד חצות הו"ל תפלה סמוכה עד חצות והותר גם הספק הא'. וראיתי בסידור הגאון ר"י מליסא שהכריע שאינו מתפלל רק עד ד"ש אך אי טעה גם בשחרית כיון שהתפלל תפלת שחרית אחר ד"ש מיקרי עוסק בתפלה ומתפלל גם תע"ר ורוצה להעמיס זה בדברי רשב"א דאו או קתני ע"ש. ואי"נ כמ"ש בחי' רק דס"ל כהראב"ד (פ"ג מה"ת) דבעי תרתי זמן תפלה ועוסק בתפלת חוב ונ"ל דאזלי לשיטתם דס"ל גם אחר כמה זמני תפלות יש לו תשלומין להכי דייקו מזה דנקע מנחה שתים מעריב שתים דבעי לסמוך דאל"ה ליתני בסתם דמתפלל אח"כ, אבל שיטת רוב הפוסקים הוא דבזמן תפלה הסמוכה תלוי אף שאינו עוסק עי' תוס' ורא"ש ומלשונם משמע דע"ח יוכל להשלים מדכתבו דאם לא נזכר עד המנחה כו' וכנ"ל מוכח זה לגי' רי"ף ורא"ש עה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים וכן מתפלל מנחה שתים דהיל"ל בשחרית במנחה בבית לשי' דלא בעי סמוכה לתפלה אבל לשון שחרית שתים וכן מנחה שתים מורה דתפלת תשלומין מקרי על שם תפלה הסמוכה לה והו"ל תפלה כפולה שחרית שתים ולהכי ס"ל דאינו משלים רק בזמן תפלה הסמוכה מדקרי תפלת השלמה על שם תפלה הסמוכה ש"מ שרק על שם זה תיקנו וכיון שכן דין תפלת שחרית יש לה ויוכל להשלים עד חצות כנ"ל. והנ"ל עוד דדייקו מתיבת שתים דמיותר דהול"ל מתפלל בשחרית להורות שתים ולא שלש דאם טעו בב' תפלות אינו מתפלל אח"כ רק תפלה הסמוכה דהו"ל שתים וזה כיוון הר"מ בלשונו (בפ"ג מה"ת ד"י) ומיושב דקדוק הלח"מ ע"ש ואולי פי' כן מימרא דר"י טעה כו' שחרית ר"ל טעה גם בשחרית מתפלל מנחה שתים ולא שלש כנ"ל:
שם ר' יהודה אומר עד שבע שעות. דעת התוס' לקמן (דף לג) זה במתני' משום דרבי לא ס"ל כר"י וזה דחוק דהא הש"ס דאמר השתא דלא אתמר הלכתא כו' ולא דייק זה ממתני'. אך י"ל בפשיעות לפי דהנך דנקט רבי דעת ר"י אי עבד כר"י שפיר עבד דגם חכמים מודו ליה רק הוסיפו משך הזמן וכ"ה בירושלמי אי תעביד כר"י גם רבנן מודו וגם בהזיד דעת הר"מ ושו"ע דיתפלל עד חצות וכ"ה בתפלת מנחה אבל במוספין לא שייך לומר הרוצה לעשות כר"י עושה כיון דלר"י היא מצוה עוברת אחר שבע שעות ניפוק מינה חורבה והיינו אם היו לפניו ב' תפלות של מנחה ושל מוסף דלר"י מוסף קודם שהיא מצוה עוברת ולרבנן מנחה קודם ואי לענין לכתחלה להתפלל קודם שבע גם רבנן מודו לפי דנקרא פושע כדאיתא בש"ס. עוד נ"מ בטעה ולא התפלל קודם שבע דלר"י לא יתפלל עוד ולרבנן מתפלל אח"כ והגם דמתוס' לקמן (דף כח) ד"ה כדמתרגם משמע דאחר ז' שעות גם לר"י יש לו תשלומין ואפי' במזיד דהא קאי על קרא דתברא אתא כו' ובטעה ל"ש עונש כ"כ אך דעתם נפלאה מנ"ל הא ובתשובת ש"א (סי' ט"ו) לא כ"כ. והנ"ל דהכריחם לזה גי' הש"ס שם אריב"ל כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לר"י כו' למה העמיד הך קרא לר"י דוקא הא מצינן לפרש אליב' דכ"ע במאחר אחר זמנו דאי"ל תשלומין. עוד קשה אי נאמר דמיירי בטעה מאי עונשיה כ"כ ואף אי נימא דאי"ל תשלומין למה נקט זה בתפלת מוספין כקו' התוס' ברגלים. לזה ס"ל דודאי ריב"ל במזיד איירי ואפ"ה בדיעבד תפלתו תפלה והיינו דס"ל לר"י במוספין עד ז' שעות אינו אלא למצוה דנתקן בזמן הקרבה וכדאיתא בפסחים ר"פ תמיד נשחט מוספין בשש וס"ל דזה קאי על תחלת עשייתן ונגמר בשבע דצא שעה אחת לעיסוקו כדאיתא שם. ומיושב קו' רש"י שם ד"ה ובזיכין ע"ש ובדיעבד יוכל להתפלל אחר שבע שעות ולזה א"ש האי לישנא איחור זמן ואיירי במזיד לכן הו"ל עונש תברא וצ"ל דריב"ל לית ליה הא דאר"י דנקרא פושע גם לרבנן דא"כ מה נ"מ בין רבנן לר"י (או דס"ל כמ"ש בפירש"י שם דפושע הוא המאחר כ"כ אחר חצות שהגיע זמן מנחה ומנחה קודמת וכנ"ל פי' הרמב"ם בזה) ור"א שהיה תלמיד דר' יוחנן מוקי קרא לדעת רבו ומיירי בטעה ומתפלל אחר ד' שעות לר"י דלית ליה שכר תפלה בזמנה והו"ל עונש צערא. אך יו"נ בזה גי' הרי"ף לאחר ש"ש (דר"י) עליו כו' ומלתא בפ"ע הוא דהמתפלל לאחר ז' שעות במזיד הו"ל עונש תברא והיינו דר' יוחנן דנקרא פושע ולהכי השמיט הרי"ף הא דר"י אבל ר' יהודה ס"ל עד שבע שעות ותו לא ככל הנך דמתני' דפליג על רבנן כמש"ל בפתיחה ולזה קרי ליה מצוה עוברת. אך דעתו נסתרה על מה ולמה ואולי י"ל לטעמו כדס"ל ביומא (דף ע) משמיה דר"ע דמוסף קרב עם תמיד השחר מדכתיב ביה מלבד עולת הבוקר ש"מ דמוספין נעשה סמוך לעולת הנוקר וכתיב ביה נמי ביום דמשמע מאוחר כדפירש"י יומא (דף לד) ד"ה ביום להכי ס"ל דיום סמוך לבקר דחצות בעי וצא שעה אחת לעיסוקו כמש"ל לז"א שכן קרבן מוסף קרב והולך עד ש"ש ואח"כ עבר זמנו וסתם רבי מתניתין כרבנן:
גמרא ורמינהו כו'. צ"ב מאי ק"ל אטו לא ידע דמתני' זמן משך תפלה קאמר עד כמה יומשך ואי"ל כפי' הפ"י משום סמיכת גאול"ח דהא זמן ברכות כתפלה עוד צ"ב סמיכת הקושי' וכ"ע עד חצות למאמר הקודם ולא ק"ל זה אמתני' וי"ל דלהכי לא ק"ל ממתני' די"ל דמתני' דין לכתחלה קתני דהתפלה הוא משחר עד חצות והא דר"י טעה כו' מיירי בעבר זמנו ונקט טעה אורחא דמלתא וה"ה במזיד כדס"ד לקמן בקו' מיתיבי מעוות כו' עוי"ל דנקט טעה משום ערבית דטעה במשיב הרוח או יעו"י להכי מתפלל שנית כיון דשויא עליה חובה כמ"ש בה"ג להכי הקשה קודם מזה דמצותה כו' דצ"ל דמצות תפלה לכתחלה מתחיל מנה"ח דאי משום סמיכת גאול"ת יכול לקרות משיכיר בין חכליכ ולסמון ובמאי מיירי מתני' ותירץ דלוותיקין הוא מנה"ח וש"מ דמתני' דנקט משחר עד חצות הוא לכ"ע ובדיעבד ע"ז הקשה וכולי עלמא. ומתרץ עד חצות נמשך זמן התפלה ודוחיקין היא למצוה מן המובחר ואף אחר חצות יהבי לי' שכר תפלת רחמי:
שם איב"ל טעה כו'. הא דלא הקשה מברייתא דמעוות על מימרא קמא דר"י בטעה בערבית או בשחרית גם למה לא פשט האיבעי' מדתניא לקמן בברייתא טעה במנחה בע"ש או במו"ש מתפלל ערבית שחים י"ל בתרי אנפי, (א) י"ל דאף דהו"ל מעוות לא יוכל לתקן למצות תפלה לתשלומין עכ"ז הצריכוהו להתפלל שחים שלא יהא חוטא נשכר ולא הוי זה ברכה לבטלה דהא ר"י ס"ל לעיל (דף כא) ולואי שיתפלל כל היום וראיה לזה דהא אף בביטל במזיד דאי"ל תשלומין ס"ל לגאון הובא ברא"ש דיוכל להתפלל אף בלא חידוש. ולפ"ז י"ל גם בערבית מתפלל שתים כהברייתא דלקמן ואף דבשבת אסור תפלת נדבה מ"מ קבעו חכמים שתי תפלות של שבת לזה הביא האיבעיא באת"ל דחד יומא כו' אבל הכא כו' מוכח דלתורת תשלומין מיב"ל דאל"ה מה לי חד יומא או תרי יומא. ופשיט גם כן מדאר"י מתפלל בערבית ב' ואין בזה משום עבר יומא ולכאורה הוא שפת יתר רק דקמ"ל דבערבית הוא לתשלומין דיומא אף דבטל קרבנו וכיון דמוכח מזה דלתשלומין קאמר הוקשה מברייתא דמעוות כו', עוי"ל משום די"ל דד"ז תליא בפלוגתא דלקמן אם תפלות אבות תיקנו לרחמי וכל היכי דבעי מצלי או כנגד תמידין ואם עבר יומא בטלה קרבנו ולכן לא הקשה מקודם מברייתא דמעוות דה"ט דס"ל כנגד תמידין תיקנו אבל ר"י ס"ל אבות תיקנו כדפליגי לקמן ולהכי לא פשט נמי מברייתא דמתפלל ערבית ב' דאולי ס"ל אבות תיקנו אך האיבעיא היה אף למאן דס"ל כנגד תמידין אי נימא עבר יומא בטלה קרבנו או יש לו תשלומין ופשיט מדר"י דאמר טעה כו' ואין בזה משום עבר יומא ב"ק ש"מ דס"ל כנגד תמידין ואפ"ה יש לו תשלומין להכי הקשה מברייתא דמעיות ומשני בטל שאני. והא דפלגינהו ר"י בתרי בבא נ"ל בערבית ושחרית דמתפלל שתים הוה דינו כתפלת חובה שקדם לה אבל בטעה במנחה דמתפלל ערבית שתים לפי מה דקיי"ל תע"ר רשות ותפלת שעתא קדים א"כ לא עדיף תפלת תשלומין מתפלת ערבית גופיה דלא מטרחינן למאן דשרי המייני' או במוצאי יוה"כ כדאיתא בשבת (דף י) עי' ברא"ש. ואף די"ל גם בטעה בערבית דהיא גופיה רשות התשלומין נמי הוא לרשות מ"מ משכח"ל בטעה בערבית דליל שבת דלא הזכיר מעין המאורע דלא יצא או בשכח משיב הרוח דאז חייב להתפלל שתים כיון דכבר שויה עליה חובא עי' ברא"ש והאידנא אינו נ"מ כולי האי דקבעינן לערבית חובה וקצרתי:
תוס' ד"ה תפלת השחר כו' תדירא בכל יום כו' כצ"ל והצל"ח היה לו גי' מוטעת תדירה בכל ופי' דר"ל תמו"ס אינו נוהג בנשים דלאו רחמי נינהו ע"ש וזה אינו גם גופא דדינא צ"ע הא קרבן מוסף בא לכפרה ועל כל עם הקהל יכפר אטו נשי לא בעו כפרה והא תקינו משום ונשלמה פרים שפתינו וגם בשבת דכולן עולות ובא לרצויי גם נשי בעו רצון. ונ"ל נמי דנשים לאו ב"ח בתמו"ס לא מיבעי לשיטת הרי"ף לעיל (דף כ') דכתב טעם חיוב דנשים בתפלה דהו"ל מ"ע שלא הז"ג אף גם לשיטת התוס' דרחמי נינהו די"ל ה"ה בתמו"ס הבא לכפרה מ"מ כל דתיקנו כעי"ד תיקנו וכיון דנשים לאו ב"ח בקרבנות ציבור דאי"ח לשקול כדתנן פ"א דשקלים ה"ה דאי"ח בתפלה הנתקן נגד הקרבנות. ויש לה"ר מדתנן לקמן ראב"ע אומר אין תמו"ס אלא בחבר עיר וע"כ נמי ה"ט דכעי"ד חיקנו דמוסף קרבן ציבור הוא ול"ד לכל התפלות אף שנתקן נגד התמידין מ"מ אינו מזכיר ביה ענין קרבן. ועוד דעולות באו בנדבה כמ"ש התר"י והגם דחכמים פליגי על ראב"ע זהו דוקא בבר חיובא אבל לא בנשים מ"מ נראה דהרשות בידם להתפלל וכמו בקרבן ציבור שאם שוקלים מקבלים מהם ולמש"כ נ"ל בנשים בהגיע זמן מנחה יכולים להקדים תמו"ס כיון שאצלם תפלת מוסף רשות אינו מעכב לתפלת חיבה עי' כעי"ז בתשובת ש"א (סי' כ"ב). ועפ"ז י"ל בהא דנקט לקמן היו לפניו שתי תפלות כו' מנינא ל"ל וי"ל דאשמועינן דוקא בב' תפלות שוות רחובה באנשים מתפלל תפלת מנחה תחלה דתדיר ולא בנשים:
ע"ב גמרא ת"ר טעה כו' מתפלל בליל שבת שתים. הא דלא תנא שתים של שבת כדתנא בסיפא שתים של חול לפי דבסיפא אשמועינן אף שאינו מתפלל אותה תפלה של חיוב מ"מ יתפלל ערבית שתים של חול אבל ברישא ממילא ש"מ כיון דגם בשבת גברא ב"ח לשמונה עשרה ברכות רק משום כבוד שבת לא אטרחוהו כדאי' לעיל (דף כא) ואם בעיקר תפלה הקילו כ"ש בתשלומין. ולגי' הרי"ף שתים של שבת נ"ל דקמ"ל דוקא שתים של שבת אבל אם התפלל שניה של חול לא יצא דבתר שעתי' אזלינן כמו בעיקר תפלה דלא יצא וזהו כהט"ז (בסי' ק"ח) ונסתר ראיות המ"א מהטור. וכן הדין כששכח ערבית בליל ר"ח והתפלל שחרית שתים ושכח בשניה יעלו"י דלא יצא אף דבא לתשלומי ערב וכן בשגג ולא התפלל מנחה ביום א' דר"ח ושכח בתשלומי ערבית יעו"י דיצא והא"ר מסופק בכ"ז. ולענ"ד נראה כמ"ש, וגם לפי משכ"ל דלהכי תנא שחרית שתים ולא בשחרית להורות דתפלות תשלומין על שם עיקר תפילת חוב תיקנו ונקרא תפלה כפולה א"כ הדין בזה כעיקר תפלה רק בהבדלה שאני דאינו מבדיל בשנייה כדאי' בד"מ (סי' תכ"ב):
שם למימרא כו' ומהדרינן לי' לכאורה הוא שפת יתר. ונ"ל דבא ליישב מה דל"ק נמי על הך שניי' דעלתה כיון דהיה נחשב הראשונה לשם חוב רק דהוה כמאן דלא צלי משום דלא הבדיל א"כ הו"ל השני' ברישא לתשלומין ולא מהני כדאי' ברי"ף הובא בתוס' ודוחק לומר דהש"ס ס"ד דמהני רק הרי"ף המציא זאת לתרץ הקושיא שבש"ס. וצ"ל דבאמת התפלל סתם רק דס"ד דהא בהא תליא דאי הוה ראשונה כמאן דלא צלי ממילא נחשב השניי' לחובה כיון דהדין דמהדרינן ליה וזה כוונת הש"ס ומהדרינן ליה לומר שמחמת זה יחשב השני' לחובה דהבדיל בה והתניא דאין מחזירין אותו. ובזה נדחה קו' מהרש"א על תוס' למה הביאו בשם הרי"ף דצריך להתפלל פ"א הא מבואר הוא בש"ס ומהדרינן ליה ולמ"ש כיוון הש"ס לע"א וז"ב. ועפ"ז פי' דעת רש"י כעין פי' מהרש"א דק"ל למה נחשב שניי' לשם חוב דמוצ"ש ולא לתשלומין ולא מהני כמו שכ"ל ועיין:
שם ריב"ל אמר כו'. הא דלא הקשה הש"ס לריב"ל מברייתא. י"ל משום דר' יהושע דס"ל תע"ר רשות ודאי ס"ל כנגד תמידים תיקנו דאי אבות תיקנו לדורות מאן משוי לה רשות אך לריב"ת מקשה שפיר מהא דפליגי ר"י ורבנן בזמן תפלה שכנגד הקרבן ואי אבות תיקנו במאי פליגי ומתרץ דאסמכינהו רבנן אקרבנות לזמן תפלה ופליגי בהכי ובמ"ר (פ' ויצא) הגירסא להיפך דריב"ל ס"ל לבות תיקנו וס"ל לריב"ל שם תע"ר חובה ע"ש:
תוס' ד"ה טעה כו' הרי לא יזכיר עוד תפלת ר"ח כו'. (א) וכתב המ"א (בסי' ק"ח) ונ"ל דאם בלילה ג"כ ר"ח לכ"ע יתפלל דירויח שיאמר יעו"י וה"ה בליל יו"ט שני. והצל"ח הקשה בשם ספר ב"א שהרי שני ימי ר"ח הוא מספק וממ"נ אם בלילה הוא ר"ח א"כ ביום אינו ר"ח ולא טעה כלל ואם ביום היה ר"ח איך יאמר יעו"י בלילה (ור"ל איך מהני הזכרה זו לתשלומי ר"ח או יו"ט שעבר כיון דאם יום ראשון יו"ט או ר"ח א"צ להזכיר בלילה מעין המאורע אין זה הרווחה. ול"ד לשאר תשלומין כיון דמתפלל תפלה הראויה באותו שעה מהני גם אלשעבר משא"כ בשכח ביום א' דר"ח שייך שפיר הממ"נ או דלא נצרך או דלא מהני כיון דהזכרה זו כעת הוא כלא היה והמחצית השקל (בסי' ק"ח) לא עיין כ"צ ע"ש) ותירץ הצל"ח כיון דתיקן ריב"ז שלא יהו מקבלין עדים מהמ"נ ולמעלה הוה קדושה אחת לענין תפלה מטעם דאי' בביצה (דף ה') מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין היום ולמחר קודש ע"ש. ולא אדע מנין לו שעל בל ר"ח נאמר זה הא לא נהנו בב' ימים קודש רק לאיסור מלאכה ועיקר יו"ט היה ביום שני אבל לא בר"ח לענין תפלה דהא שיר של שחרית היה של חול ובשני יו"ט של גליות אם טעה במנחה דיום א' והתפלל תפלת חול גם הצל"ח מודה דלא יתפלל ערבית שחים לדעה זו מטעם הס' ב"א. (ב) אמנם אצלי יש מקום עיון להיפך על מש"כ המ"א דה"ה בליל יו"ט ב' וגם הצל"ח לא חלק ע"ז אלא לדעת הר"י שבזה לא ירויח אבל להחולקין מודה דיתפלל ערבית ב' וצ"ע כיון דשני יו"ט ש"ג הוא מטעם ספק וא"כ כיון שכבר התפלל במנחה ש"ע רק דלא הזכיר מעין המאורע הו"ל ספק התפלל דאינו חוזר ומתפלל רק מטעם דאר"י לעיל (דף כא) ולואי שיתפלל כו' ובזה כתב הרשב"א והב"י (סי' ק"ז) דמתנה אם התפללתי תהא לנדבה וא"כ איך יתפלל בלילה הא בשבת ויו"ט אינו מתפלל נדבה ואולי ס"ל כיון דאנן בקיאין בקביעא דירחא רק מנהג אבותינו בידינו חשבינן ליה לודאי טעה. וכה"ג אי' בר"מ (פ"ו מה' יו"ט) בתנאי דעירוב בזה"ז ולהני צריך השלמה לשי' החולקים. והנה כי כן נראה היפך מד' הצל"ח דביו"ט הדין עם המ"א כיון דבקיאין בקביעא דירחא והו"ל כודאי טעה לא עדיף תפלת תשלומין מתפלה הקבוע ליום דאקילו רבנן גביה משום כבוד יו" להתפלל מעין שבע ה"ה תפלת תשלומין מחשב תשלומין מעליא דהו"ל שני יו"ט כקדושה אחת לענין תפלה דהם אמרו והם אמרו אבל בשני ימי ר"ח דהוא מטעם ספק ואי יום ראשון ר"ח הזכרה זו שבליל ב' אינו כלום ונחשב עוד לחסרון הפסק תפלה למה יזכיר הרי יש לו שפיר ממ"נ הנ"ל אמנם ביו"ט ראשון שחל בע"ש תליא בפלוגתת רי"ה והיש חולקין וביו"ט ב' שחל בע"ש והתפלל במנחה של חול לכ"ע אינו מתפלל ערבית שתים וכן בספק ר"ח שחל בע"ש כיון שתפלת נדבה אסור בשבת כנ"ל:
בא"ד ומיהו ברב אלפס לא משמע כן דאפי' היכא דלא מרויח כלום כו'. לכאו' אינו מובן הא שם מרויח כדי להקדים חובת שעתא ברישא והרא"ש לא ה"ר זו, וצ"ל דס"ל לתוס' דהא דמקדים תשלומין ברישא אינו מקלקל לחובת שעתא דמתפלל אח"כ רק תשלומין גופיה אינו מתקבל אלא אגב תפלת חובה שהתפלל מקודם,. וכ"כ הא"ר (בסי' ק"ח) ובשביל זה חוזר ומתפלל כ"ש בזה דלא הזכיר יעלה ויבא דלא יצא בשעתו דחוזר ומתפלל אחר תפלת חובה שיקובל ברצון:
תוס' ד"ה קשיא תימא כו' דנישנית בין שתי תקנות לכאורה אינו מובן דלא ראינו אי"ר. גם לשונם דנישנית בין שתי תקנות צ"ב דהא הקו' היה דהברייתא מיירי בתקנה ראשונה קודם שהעשירו. ונ"ל דלשון דנישנית ר"ל דנשתנית דינם בין תקנה ראשונה לשניה ורצונם דאף שבראשונה התקינו בתפלה מ"מ כ"ע מודו דאם לא אמר בתפלה יכול להבדיל על הכוס רק אח"כ התקינו להבדיל בשניהם וכמש"ש. ואין להקשות לפ"ז מאי ק"ל לרבא לקמן (דף לג) על האי דינא דצריך שיבדיל על הכוס מברייתא זו דתני שיכול לאומרה והוצרך להגיה מפני שאומרה הא י"ל דהברייתא זו הוא בתקנה ראשונה אלא ודאי דלתקנה ראשונה אין לו תקנה להבדיל עה"כ דז"א דא"כ היא גופי' קשיא מנ"ל לרבא הא דאין לו תקנה ובאמת רבא אינו מגיה הברייתא רק דפירש כן הלשון דאמר מפני שיכול לאומרה ר"ל להכי אין מחזירין אותו מפני כו' וס"ל באמת הדין כ"ה דיאמר על הכוס ומתרץ גם לפי האמת בתקנה אחרונה. אך הא קשי' לישני הש"ס דמיירי בדלית ליה פוס ואי"ל דהא דהבדיל בשני' מהני ליה ככוס הא כ"ל בפי' הש"ס דה"ק דהא דשניי' עלתה הוא כיון דמהדרינן ליה תלינן דהשניי' לשם חובה וקו' הש"ס הי' דמפני שאומרה עה"כ א"צ לחזור וא"כ מקמי בדלית ליה כוס. ולפי מש"ל בריש פרק אלו דברים דהיכא דלית ליה כוס די שיאמר המבדיל ניחא ואר"ל:
ד"ה יצחק תיקן כו'. יש לומר אחר שתיקן יצחק וצריך לומר הא דתלי בצלותיה דאברהם משום דיצחק התפלל לפנות ערב ר"ל קודם פנות ערב לילה וכדאיתא ברמב"ן (פ' בא) דבין הערבים ר"ל בין שני ערבים ערב יום (הוא מתחלת שבע) וערב לילה הוא זמן מנקה קמנה ומדלא כתיב בפנות בבית דהוה משמע בעת פנות תחלת ערב משמע שהתפלל לפנות ערב שני רק אברהם היה מהזריזין בזמן מנחה גדולה. וכ"מ ביומא שם ואנן מאב הם כו' אלא שזריזין מקדימין. ול"נ שאצ"ל כדעת תוס' אחר שתיקן יצחק דודאי קיים אברהם כל מילי דרבנן כמחז"ל וכ"ש תפילה רק דברייתא חשב המפורש בקרא זמן תפלת האבות להורות מעשה אבות סימן לבנים. עוד יש לי לבאר הא דפסק הר"מ (בפ"ג מה"ת) דעיקר זמן הוא מנחה קטנה וביומא שם דא"ר תנא גמר מאברהם משמע דמנחה גדולה עיקר. ונ"ל דהר"מ סובר דרבא לא דחי שם אלא קו' ר"י על רב ספרא דמקשה ואנן כו' אבל רבא לא ס"ל כרב ספרא כיון דרבא ס"ל לקמן תפלת ערבית רשות עכצ"ל דס"ל נגד תמידין תיקנו לזה עיקר תפלה בזמן הקרבה ור"ס שם ס"ל דאבות תיקנו והר"מ פוסק (בפ"א מה"ת) כנגד תמידין תיקנו להכי ס"ל דזמן מנחה קטנה עיקר:
ד"ה ואין שיחה אלא תפילה תימא כו'. ונ"ל דאף דהלשון אחת הכונה שונות כל אחד מענינו דהכא רצה למילף דשיחה זו תכלה ולא דיבור בעלמא ד"ז יליף מלפני ה' ישפוך שיחו אבל בע"ז שם ס"ל לר"א שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל. ותכלה זו ר"ל שבח המקום כדאי' שם. ע"ז הביא ראי' דשיחו הוא שבח המקום ולא שאלת צרכיו מיצחק דכתיב לשוח ולא כתיב לשיחו משמע דלפני ה' ישפוך שיח בשבח המקום:
ד"ה יעקב תיקן כו'. ולולא דבריהם נ"ל הא דאי' בחולין שם כדצלי בעי למיהדר כו' שהיה מתפלל מנחה במקום תפלת אבותיו ושם דרש ויפגע מלשון פגיעה שקפצה לו הארץ עיין מ"ר (פ' ויצא) שזה היה יותר מב' שעות קודם הלילה רבל כאן דרש ויפגע לשון תפלה וס"ל כי בא השמש הוא נ"מ על הא דויפגע וילן לומר שהתפלל בבא השמש וזהו בערב ממש: ר"ה עד פלג המנחה כו' וי"ל דר"י ס"ל כנגד קטורי וכו'. עיין מש"כ בפתיחה דריש פרקין ע"ד תוס' זו בע"א לנכון משם תדרשנו:
דיה איב"ל כו' ואפי' במזיד. מדבריהם מבואר דס"ל בטעה יתפלל עד חצות ולא במזיד. ולז"כ דיש בו חומרא שיתפלל בד' אפי' עבר במזיד בג' שעות דלא התפלל וזה שלא כשי' הר"מ שכ"ל דאפי' עבר במזיד יתפלל עד חצות. וי"ל גם ד' התוס' כהר"מ וה"פ אפי' הזיד בג' שעות ואח"כ שגג ולא התפלל ע"ח דאי נאמר עד ועד בכלל הוה חומרא שצריך להתפלל מנחה שתים ובחי' כתבתי עוד ועת לקצר:
גמרא ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. התר"י כתב שזה היה בזמן שלמה. ובירושלמי איתא שהיה בזמן בית שני ואף שמזה אין ראיה דתו לא דהא י"ל מעשה שהיה כ"ה צ"ל דעדותו היה שקרב בשעה ד' ומזה הוכיח דס"ל כר"י דלרבנן א"צ לעדות זו וא"ל איפכא דס"ל כרבנן וקמ"ל לאפוקי מר"י דס"ל עד ולא עד בכלל דבד' לא דא"כ היל"ל שקרב בשעה ד' ומדאמר שקרב בד' שעות משמע דאשמעינן דתו לא ועוד הא דר"י גופי' דס"ל עד ד"ש מעדותו של ר' יהודה בן בבא למדו דכ"ה בירושלמי וריב"ב קדים לר"י טובא כדמוכח בסוף יבמות אריב"ב נומתי לפני ר"ג וקדם טובא לר"י ובמש"כ מיושב הא דאמר לקמן התם אמר הלכה כר"י הואיל כו' הכא מאי ולא דייק מדלא תנן כר"י ש"מ דלית הלכתא כוותי' דלמש"כ דהעדות היה נצרך על שעה רביעית דמספ"ל א"ש:
שם נחזי אנן מדרב כו' לדעת רו"פ דזמן ק"ש הוא בצה"כ ורב התפלל מקודם והדר קרי ק"ש בזמנה והא דעשה כן משום תוספת שבת כדפי' הרא"ש כאן או כדפירש בריש מכילתין דסובר כריב"ל דבאמצע תיקנום לפ"ז קשה מאי ראי' מייתי מר"ה דאין הלכה כר"י הא י"ל דחיש לסמיכת גאול"ת דהא משמע דגם רב צלי בחול בצה"כ. גם מאי הביא ראי', מרב דצלי בע"ש כר"י ס"ל הא מטעם הנ"ל וכן למש"כ הרמב"ם (בפ"ג מה"ת) ה"מ דתע"ר רשות גם לרבנן יש להתפלל בע"ש כמבואר בירושלמי. והנ"ל בזה מדלא אמר הש"ס על ר"ה ש"מ הלכה כרבנן וגם מדלא אמר בזה"ל השתא דפליגי כו' דהא דדייקא מר"ה הוא לגלויי מעמיה דרב דאין טעמו דס"ל כר"י רק ערב שבת שאני והיינו משים דודאי ר"ה לא יפלוג על רב רבי' כדאיתא בפסחים (דף קו) ולזה י"ל דר"ח גופיה מסיק זה או דהש"ס מסיק לה די"ל דה"ט דרב דס"ל כר"י אך סתר זה מדר"ה דצלי באורתא ולא פליג על רב ש"מ אין [הטעם משום] הלכה כר"י וצ"ל מטעם אחר משום תוספת שבת ולהכי לא חש לה ר"ה כ"כ שרצה להסמיך גאול"ת וכיון דליכא למידק מסיק השתא דלא אתמר הלכתא כו'. וע"ע מש"כ בפתיחה דר"פ בפשט הש"ס לשיטת בה"ג ומדעת התוס' בד"ה דרב צלי נראה דדיוק הש"ס מרב דס"ל כר"י דמדצלי ודאי הדליק מקודם ואין ראוי להדליק כ"כ מבעו"י אם לא דחשיב לילה כדדייק שם מקרא דלא ימיש ולזה הקשו מקודם מהא דלא יקדים כו' ותירצו דהתם איירי בעת שאי"ר לקבל שבת וכאן איירי בעת שק"ע שבת וצ"ל דה"ע דס"ל כר"י וכמו שכתבו בדבור הקודם דמפלג המנחה חשוב ליליא ולא לענין חיוב תוס' שבת דהא ב"ה מתירין עם השמש כדאיתא סוף פ"א דשבת רק דה"ע דחשוב קצת ליליא ובזה א"ש קישור דבריהם וטעמא כו' לדיבור הקודם וי"ל כו' גם הא דמסקי אעפ"כ כו' וק"ל: