ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין
דף כה.
גמרא ר"ה אמר מרחיק ד"א וקורא ק"ש. הרמב"ם פסק כר"ה וכתב מרחיק ד"א אם פסק הריח מרחיק עד מקום שפסק. וכ"מ מדפסק לקמן גם בריח רע שאי"ל עיקר אבל בק"ש לא יקרא וצ"ל דד"א דנקט דמה"ס כלה הריח. אך רש"י פי' בדר"ה אעפ"י שהריח בא אליו מותר דזה חידש ר"ה אמתני' לומר אף שיש ריח רע די בהרחקה ד"א. והנ"ל ליישב בזה מה דלא אסיק הש"ס בתיובתא לר"ה מהברייתא משום דפליגי בפי' המשנה כמה ירחיק מהן ומן הצואה ד"א דר"ה סובר דמהן קאי על מים הרעים ונקט תרתי מים הרעים דאיכא ריח מהני ד"א גם בצואה יבשה דליכא ריח בעי ד"א וס"ל דהברייתא פליג דס"ל כר' זכאי לקמן דבעי הטלת מים כפי שיעוריה לבטל הריח ור"ח סובר כדס"ל להש"ס לקמן דחסר במתני' ומי רגלים. ועז"א מהן ממר"ג ומצואה. ונקע הני תרתי לאשמועינן דאפי' במי רגלים דרבנן בעי ד"א וגם בצואה דאיסור תורה תהני ד"א:
שם מרחיק מלא עיניו וכן לתפלה. צ"ב הא דקמ"ל יותר בתפלה וכה"ג איתא לקמן (דף כו) אר"ה מרחיק מלא עיניו וכן לתפלה ותמה שם התר"י על זה. וי"ל דכוונו למש"כ הרא"ש דאפילו סומא ולילה שאינו רואה צריך להרחיק מלא עיניו ורמזו זה בתפלה דצריך שיתן עיניו למטה ואינו רואה נמי בעי כמלוא עיניו:
ע"ב גמרא וח"ק הרי לבו כו' הרי עקבו כו'. כל העובר ע"ז מתמיה כיון דכבר שני ליה קסבר לבו רואה אהע"ר מותר כ"ש עקבו כמ"ש התוס' ועי' רש"א וצל"ח. והנ"ל בזה אחר שנחקור על כוונת התוס' ד"ה והלכתא וטעמא דגזרינן עקבו אטו ידו מאי בעו בזה ולמה לא נימא דעקבו אסור כידיו וצ"ל דה"ט לפי מה דפסקו לעיל מקודם שם כר"ה דס"ל צואה על בשרו מותר לקרות ק"ש דכתיב כל הנשמה ואמאי פסקינן הכא הלכתא נוגט אסור לא יהא אלא כצואה דנהי דמ"ד אפי' רואה אסור ס"ל כל אבר שאין דרכו לראות קרינא ביה ולא יראה בך ערות דבר כפירש"י מ"מ למאי דס"ל רואה מותר למה נוגע אסור וע"כ צ"ל דגזר עקבו אטו ידו ואף כשידיו מונחות בביה"כ שרי התם מפסיק מחיצות אבל בידו ממש לכ"ט אסור. וכ"ז לר"ה אבל לר"ח שם דס"ל כל עצמותי כו' י"ל דנוגע דעקבו אסור מצד עצמו. ולפ"ז י"ל דעקבו רואה חמור מלבו רואה דיש לגזור ביה נמי רואה אטו נוגע משא"כ בלבו. ובזה א"ש דקו' הש"ס והרי עקבו הוא לד"ה גם לר"ח ומשני דס"ל דאפי' עקבו רואה מותר. אך התוס' עמדו דבריהם להלכה דפסקו כר"ה והכא פסק דנוגע אסור עכצ"ל משום גזירה אטו ידו ושוב ל"ש למיגזר רואה אטו נוגע דהיא גופיה גזרה כו' וצ"ל מאן דס"ל עקבו רואה אסור הוא מצד עצמו ובזה ודאי כ"ש לבו רואה דהוא העיקר מהאיברים ומדפליגי בעקבו ברואה ש"מ דלבו לכ"ע אסור והני שני דיבורי תוס' בהדדי שייכי וא"ש: שם וכמה מיא רמי. נ"ל דזה גם לר"נ לקמן דס"ל הטלת מים כל שהו אף דלא חשיב מ"מ מים הרעים דיש בו ריח רע שאני כדס"ל לר"ח לעיל. או י"ל דמים כ"ש לא מהני אלא לבטל ולקרות כנגדו ולא בתוכו. ויונ"ל לפי דהך פלוגתא דת"ק ור' זכאי כמה יטיל כו' אמתני' קאי וא"כ במים הרעים לא מהני רביעית לר' זכאי כיון דבעי שיעורא אין זה כי אם למי רגלים דפ"א כמ"ש הר"מ:
שם מאן שמעת ליה דאמר כל הבית כד"א דמי רשב"א. פירש"י לא איתפרש היכן והתר"י כתב בשם ר"ח דהוא רשב"א דעירובין (דף כב) דמקום שהוקף לדירה אפילו בת ה' כורין ה"ה כרשות אחד. והקשה התר"י מ"ש התם דקיי"ל כרשב"א והכא פסק רבא דלא כרשב"א אלא ודאי דלא איתפרש ובאמת קבלת ר"ח תכריע. וצ"ל דס"ל בזה לקולא ולהכי בעירובין שם דלקולא פסקינן כרשב"א והכא לחומרא סגי בד"א. ומכאן יש לה"ר במה שנהגו להקל בהליכת שחרית בבית קודם נטילה. ובזוה"ק מחמיר שלא לילך חוץ לד"א לפי דלקולא י"ל כל הבית כד' אמות דמי: