אור ברסלב

ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין

דף כד.

דף כג.

גמרא כל לנטורינהו טפי עדיף עתר"י דמקשה ע"ד הר"מ שמצריך כלי בתוך כלי אפי' באין אשתו עמו מהצעת הסוגיא וכקו' התוס' דמיירי שלא כנגד ראשו ובעי כובע משום כלי בת"כ. מיהו גם לשי' התר"י דלא בעי כלי בת"כ שלא כנגד ראשו ותחת ראשו לא מהני כלי בתוך כלי קשה הצ"ע של התוס' דמיירי שלא כנגד ראשו ובאשתו עמו גם בלא"ה קשה לומר דרבא יפסוק מסברא נגד הברייתא וע"כ צ"ל דמברייתא דלעיל (דף כג) שמיע ליה דת"ר בראשונה, כו' התקינו שיאחזן בידו ונכנס אף שהוא דרך בזיון וזש"כ רש"י לנטורינהו מעכברים וגנבים כדאיתא שם ולפ"ז לא הו"ל למימר תיובתא והכי הול"ל אע"ג דתניא דלא כשמואל הלכתא כותיה. והנ"ל בזה דרבא פסק כשמואל ולא מטעמיה דשמואל לאו מטעם נטירה מתיר דא"כ מאי רבונא דאפי' רשתו עמו הא בזה עדיף דצריך כלי בתוך כלי נהוי נטירותא עפי א"ו דס"ל אף בגוונא דלא בעי נטירה מותר להניח תחת מראשתיו ול"ח לבזיון ואפי' אשתו עמו ובזה הוי תיובתיה ורבא סובר דהלכתא כותיה היכא דצריך ל עורינהו וס"ל דהברייתא נשנית קודם תקנה או היכא דליכא למיתב לעכברי וגנבי דאסור משום בזיון כמ"ש המ"א (סי' מ' סק"ד) ועז"א והיכא מנח להו דאלו לשמואל י"ל דל"ק לבזיון אפי' תחת מראשותיו מתיר רק לרבא דקש לבזיון היכא מנ"ל אמר ר' ירמיה שלא כנגד ראשו דהקשה מדתנא ר"ח מניחן בכובע תחת מראשותיו ומשמע ליה תחתיו ממש מדלא פירש ול"ק ליה מברייתא דלעיל דהתם מוכח דתחת מראשותיו לאו דוקא מדנקט ביה גבוה ג' כו' וזה לא מיירי תחתיו ממש דל"ש ביה גבוה או נמוך רק כפרש"י שם למעלה מראשותיו יש מקום גבוה וכה"ג בשאינו מקום גבוה מחלק בין אשתו עמו או לא. ועפ"ז יש לקיים גם דעת הר"מ הנ"ל:

שם ואם היו בניו וב"ב קענים מותר. דעת הטוש"ע (בסי' עג ס"ג) דמותר בחזרת פנים דוקא. ויש לה"ר לזה מהא דרמי ברייתא אהדדי ולא משני דברייתא דנקע הפסקת טלית איירי בלא חזרת פנים וצ"ל כשי' העור דבלא חז"פ אף בבני ביתו קטנים אסור. אך בהג"א מבואר בקטנים בת ג' ובן ט' גם בלא חזרת פנים מותר וא"כ ה"ה לאיכא דאמרי בת י"א וי"ב. ונ"ל דכ"ה דעת הרא"ש בפרקין (סי' נב) שכתב במל את הקטן י"א דא"צ לכסות ערותו דהא אמרינן לעיל אם היו ב"ב קטנים ישן עמהם בעלית אחד וקק"ש כו' וכ"ה בתר"י ואי מיירי הא בחז"פ אין כאן התחלת ראיה ונהפוך הוא דיש ראיה לאיסור. אלא ודאי דס"ל דמיירי בלא חזרת הפנים רק שאין רואה הערוה וצע"ג על הטור:

שם התם אמר רבא אע"ג דתיובתא כו'. רבים משתאים לדעת מה זו סמיכה למאמר הקודם הא התם אמר בה טעמא דלינטרינהו כמש"ל אבל הכא הוא ע"א כמ"ש הרא"ש. ויותר יפלא דעת רש"י שכתב הכא גבי שנים כו' באשתו מאי אי הלכה כשמואל הא רב יוסף מיקל טפי באשתו ויותר היל"ל דמיב"ל באחר מאי ועצל"ח. ול"נ לפרש כמין חומר לפי משכ"ל דרבא פסק לעיל כשמואל בדיני ולא מטעמיה כעי"ז יתפרש כאן והיינו דלא מצינו דפליג רב יוסף על עיקר דינא דשמואל דלא יהני חזרת פנים רק על סברתו די"ל דאחר גרע ויש נ"מ בזה דלסברת רב יוסף מוכח דשני ברייתות פליגי וכל אחד נקט רבותא בדידיה דברייתא דס"ל חזרת פנים מותר נקט בשנים אחרים וכ"ש באשתו וברייתא דס"ל הפסקת טלית נקט אשתו וכ"ש באחר. ולפ"ז ליכא קו' על שמואל לדינא דאיכא ברייתא דמסיי"ל משא"כ לסברת שמואל דאחר עדיף י"ל דשני הברייתות לא פליגי דמאן דמתיר בח"פ מיירי באחר ובאידך דתנא הפסקת טלית נקט אשתו דבאשתו לא מהני חזרת פנים וכיון שכן למעט במחלוקת עדיף ולומר דל"פ וקשה על שמואל דס"ל גם באשתו מהני חז"פ וזה א"ל רב כהנא לרב אשי התם אמר רבא הלכתא כותיה דשמואל בדינא ולא מטעמיה כדי שלא יקשה מהברייתא הכא מאי אי נימא ג"כ כזה דה"כ ולא כסברתו רק כסברת ר"י דלדידיה מוכח דחדא ברייתא ס"ל גם באשתו מהני חזרת פנים וא"ל אטו כולהו כו', וא"ש מש"כ רש"י דעיקר שאלתו היה באשתו עמו מאי. ולפי האמת לא נתברר כמאן פסק עיון ברא"ש ויפה עשה הב"י שהגיה בטור (סי' עג) ור"י כתב כו' ע"ש:

שם קרא עלי' שער שער. ערש"י ולשון קרא עליה דחוק לפי'. וי"ל ה"פ קרא עלי' בתמיה שטר שטר האם זה ג"ש ללמוד שער באיש משער באשה ערוה כדלקמן:

רש"י ד"ה שוק בא"א ערוה להסתכל. ר"ל אף במקום שהולכים יחיפי רגל או בנהרות וכי"ב שדכן לגלות מ"מ משוק ומעלה מקרי ערוה להסתכל. וע"ז ה"ר ממה"כ גלי שוק עברי נהרות וכה"ג ר"ל בקול ושטר אשה יותר מהרגילות אסור:

ע"ב גמרא וחוזר ומתפלל ואומר כו'. עצל"ח דלשון הש"ס ורש"י ותוס' נאחזים בסבך ע"ש. והנ"ל דק"ל לתוס' מברייתא זו להאי דפליגי ר"ח ורה"מ לעיל (דף כב ע"ב) דחד אמר חוזר לראש ומפרש הש"ס אף בלא שהה משום דגברא דחויא ומ"ש הכא דחוזר למקום שפסק ולפרש"י שם י"ל דשם ה"ע דמתחלה היה נצרך לנקביו והכא ע"י אונס עיעוש שאני משא"כ לפי' התוס' שם דאין ראוי לקרות קשה לז"כ ואומר רבון מיד ר"ל גם בעת העיטוש ולהכי לא חשיבי הפסק תפלה כ"כ וחוזר למקום שפסק ואולי אף בשהה לגמור כולה לא חשיבי הפסק לחזור לראש. וכ"מ ברמב"ם דלא חילק בין שהה או לא רק דאומר הרבון וחוזר למקומו. ואולי לא היה גי' תוס' וחוזר ומתפלל רק כגי' הרא"ש ואומר רבון. אך מלשון רש"י נראה דאומר הרבון אחר שיכלה הריח ומפרש כדעת העיר דחוזר למקומו ואומר רבון וזה שכתב וחוזר לתפלה למקום שפסק ר"ל למקומו הראשון ושם אומר רבין:

שם ל"ק כאן בעומד כאן במהלך. ומשמע דר' יוחנן ס"ל אף לכתחלה מניח ידו ע"פ וקורא במהלך אף בפרק ראשון. והא דאר"י לעיל (דף יג ע"ב) כל הפרשה בעמידה הוא למצוה מן המובחר כדאיתא בתוס' שם וכאן צ"ל דמיירי שירא שיעבור זמן ק"ש ולהכי מותר במהלך. ושמעתי שמקו' זו פרש"י ברה"ש (דף לג ע"ב) ד"ה בדידי דאית ליה לר"י היה קורא ק"ש כו' ור"ל בפרשה שנייה והבל הוא רק רש"י תפס כעובדא דר' אבהו שם:

רש"י ד"ה למטה מפיח בקול. דקדק בזה בכדי שלא תקשה לאביי בשבת (דף מע ע"א) דס"ל דדרך הגופים להיות אינם נקיים מהפתה עיין רש"י שם ד"ה שלא יישן ודבעי זהירות עפי בתפילין דוקא וא"כ במה הוא מכוער. לזה פי' מלמטה דומיא דלמעלה בקול שאין דרכו בכך עיין במג"א (סי' קג ס"ק ו') מש"כ בזה ולמ"ש א"ש:

תוכן העניינים

ברכת ראש ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה