ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין
דף כג.
גמרא אבל אם יכול לשהות תפלתו תפלה וגי' הרי"ף מותר להתפלל וכ"מ מלשון רש"י ד"ה ועד כמה. ולפ"ז נראה דה"ק הנצרך לנקביו אל יתפלל זהו משום הכון אפי' יכול לעמוד עצמו וכ"ש באינו יכול ויש שאפי' בדיעבד תפלתו תועבה דלהכי אפי' באין שהות להמתין ויעבור זמן תפלה אל יתפלל ועז"א בד"א באין יכול לעמוד עצמו דאז מיקרי גברא דחויה דאף מי שס"ל לעיל גברא חזיא זהו למ"ר כמ"ש הרא"ש אבל לפנות לכ"ט מקרי דחוי אבל ביכול מותר באין שהות וביש שעות להמתין יתפלל אח"כ כשמרגיש בעצמו שנצטרך לכך אף אם יכול לעמוד עצמו ולהכי הוצרך רש"י לפרש דועד כמה קאי על מלתא מציעתא באין שהות ועצל"ח. ומ"מ מי שאינו מרגיש בעצמו כ"ש אסור לאחד מזה זמן תפלת ציבור שהוא עת רצון:
שם ואינם יודעים אם על הטובה כו' ערש"א. וי"ל לפי מה שכתבו בספרים שעיקר הקרבן הוא להתודות ולחשוב שהוא עצמו מרוע מעשיו ראוי למעשה הקרבן וזה נפל תחת נפש ומזה יתעורר שלא ישוב לכסלה עוד והכסילים א"י זאת רק חושבים שמעשה הקרבן לבד למצוה יחשב כזבח שלמים ולזה אינם נפשעים בו לשוב. וזש"א ואינם יודעים אם על הטובה מביאים ר"ל שהקרבן יוחשב להם למצוה ובה אם על הרעה מביאים שיחשוב מזה על הרעה אשר עשה. וזה פי' הכתוב כי אינם יודעים וזה גורם לעשות רע כי יחשבו שהקרבן הוא עצם הכפרה לשוב להם. וד"ז י"ל במאמר הכתוב כשהוכיח שמואל לשאול על אשר לא ש"ע את מצות ה' וחמל על מיטב הצאן להקריב מהם קרבן לה' ואמר הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים ומלת ע"ב נמשך למעלה ולמטה לפי' המפרשים. ולדרכנו יתפרש הכי שהוכיחו כי העיקר לשמוע למצות ה' טוב מזבח והא ראיה שענין קרבן הוא להקשיב מוסר ממעשה הקרבן שהקריב חלב לה':
שם אמר רב ששת לא שנו אלא ביה"כ קבוע כו'. הרי"ף ורא"ש השמיטו הא דר"ש ותמה הב"י (בסי' מ"ג) ע"ז. ונ"ל דלפי מה דס"ל לרבא בסמוך דאסור ליכנס לביה"כ קבוע להשתין שמא יפנה בהן וס"ל להרא"ש דמחמת הכניסה א"צ לחלוץ רק משום צרכיו ולהכי אסור ליכנס אף להשתין שמא יפנה כ"ש דאסור לילך בתפילין לביה"כ עראי אדעתא שיפנה שמא יפנה בהם או שמא יפי"ב וכיון דצריך לחלוץ מקודם ממילא צריך לחלוץ ברחוק ד"א כיון שסופו היות קבוע. ובפרט לגי' רה"ג מהו שיכנס לביה"כ צנוע להשתין ר"ל שסופו להיות קבוע דאסור כ"ש אדעתא לפנות גהן וזהו ג"כ גי' הרמב"ם כמ"ש הגר"א בשו"ע. ומה דהקשה המ"א (בסי' מג) ע"ד הרא"ש מ"ש ממרחץ דחולץ לא אבין למו דהתם נמי מוכח דאין איסור בכניסה ע"ד ארעי לחלוץ וא"צ לחלוץ מקודם כדאיתא בשבת (דף י') מקום שב"א עומדים ערומים חולץ תפילין ואצ"ל שאינו מניח משמע דא"צ לחלוץ מקודם רק האיסור הוא ע"ד קביעות שיהיה שם וזה ג"כ כוונת הרא"ש דמצד כניסת עראי אין איסור ולהכי מיב"ל בכניסת עראי להשתין וז"ב:
שם אלא אימא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס ולא יניחם כו' כ"ה גי' הרי"ף ועצל"ח:
ע"ב רש"י ד"ה ולא יישן בהם שמא יפיח. זה תמוה דהא הטעם שמא יפלו מידו דומיא דסכין ואינך וכ"ה ברש"י סוכה (דף כו ע"א) דרש"י הוסיף טעם זה לבאר לשון אריכת הברייתא לא שינת קבע ולא שינת עראי על דרך לא זו אף זו לא זו דשינת קבע אסור בכל גוונא אף שמונחים על ראשו או כרוכין בידו שמא יפיח אף זו שינת עראי אסור כשהן בידו: