ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין
דף יז.
גמרא ר' יוחנן [כי הוה מסיים כו' הדקדוקים רבו מאי שייטיה לסיום דאיוב וכפל הענין במלות שונות גם לשון למיתה הם עומדים היל"ל הם הולכים מלשון הכתוב הולך למות. אך יתבאר עפ"י מש"כ לקמן (דף נח) דויכוח חביריו של איוב היה דהכל נידון ע"ש התכלית להטיב אחריתו כנאמר לו מאת ה' סתרי פלאיו. וכעין ד"ז אמר ר' יוחנן סוף אדם (ר"ל תכלית האדם מלה"כ סוף דבר הכל נשמע) למות כמחז"ל טוב מאוד זה המות ומאוד הוא לון תכלית כמ"ש במ"א. וסוף (ר"ל תכלית) בהמה לשחיעה [שבזה נתעלה מגדר החי למדבר וזהו כל ענין עילוי דצח"מ כדאי' בספרים] והכל למיתה הם עומדים (ר"ל אף האדם כשמת הם בגדר עומדים כי הכל שבו למקורם) אבל אשרי מי שגדל בתורה. ר"ל למד. ועמלו בתורה. בעומקה של הלכה. ועושה נחת רוח ליוצרו. לידבק במדותיו להטיב לאחרים. גדל בשם טוב. שאומרים דבר הלכה משמו. ונפטר [באותו] שם טוב. עליו אמר שלמה טוב שם משמן טוב. ודחז"ל טוב שם טוב שאומרים דבר הלכה משמו. משמן טוב. שנותנים על המת. (כדאיתא בספר יער"ד זה שנותנים שמן על המת להחניטו להיות גופו קיים עם קשירת נפשו לשאול במתים כן היה דרכם של מצרים) טוב מזה מה שאומרים דבר הלכה משמו. שבזה נקשר נפשו בשני עולמים כדחז"ל אגורה באהלך עולמים. ויום המות. ר"ל יום המות טוב מיום הולדו דמאז נפרד מארץ החיים כנאמר מי יתנני כירחי קדם בהלו נרו וגו'. ומי שגדל בשם טוב דר בשני עולמים:
שם גדולה הבטחה לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות כו'. ביאור ד"ז עפ"י מה דאיתא מקודם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה כו' וזה הוא כלפי האיש שיש לו הרהורים רבים לקנטר או לכבוד כי יצר לב האדם כו'. אבל האשה באקריי בנייהו ובאתנויי גברייהו היא ודאי רוצה שילמדו על מנת לעשות ובזה יקבלו שכר תורה אף בלי יגיעה כאנשים ומגנים ומצלי עליהם ולכן קראום בשם שאננות ובוטחות לעוה"ב ואתי שפיר סמיכות הדרשות למאמרים הקודמים: