ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין
דף טז:
גמרא מדין קשה ר"ל מדין מרומה בטענות מזויפות שקשה לעמוד ע"ז וזש"כ בתוס' שבת (דף י') דין אמת לאמתו ע"ש:
תוס' ד"ה איסעניס כו' אע"ג דסיכה כשתייה כו'. הא דלא כתבו בפשי' אע"ג דסיכה אסור ול"ל בטעמא דסיכה כשתייה היינו דלא נימא דוקא באבל דרחיצה דרבנן שרי ולא בט"ב דהוא דברי קבלה. לז"כ דגם הא דסיכה כשתייה הוא דברי קבלה כדאיתא שם ואפ"ה שרי באינו של תענוג. ולהכי לא הביא ראיה מרחיצה גופיה דאיתא בפ' יוה"כ דהולך עד צוארו במים לפי דסיכה מבואר מדברי קבלה דהוה כשתייה. מיהו קשה הא כתבו בדבור שאח"ז דאי איתא דהוה דאורייתא גבי מעשר גבי שארי דברים נמי אסור כו'. ולהכי משני הש"ס אנינות לילה דרבנן וא"כ ביוה"כ דיש איסור תורה באכילה יש לאסור גם בדרבנן. ונ"ל דיש חילוק בין רחיצה דאיסטניס דאף דעושה זה משום צער מ"מ יש בו ג"כ הנאת הגוף ומכוין להרחיצה ולא דמי לרחיצה דיולדת שאינה רוחצת רק מקום המלוכלך וכ"ה סיכה דהטעון דאי"ב הנאת הגוף וגם בעובר עד צוארו במים אינו מכוין להנאת רחיצה. ובזה י"ל מה דאיתא בירושלמי הביאו הרא"ש עלו לי חטטין מהו דיהחי כו' במה אנן קיימין אם יש בו סכנה אפי' ט"ב ויוה"כ נמי אלא דאין בו סכנה. צ"ל דשם מיירי ברחיצת כל הגוף כיון דנהנה אסור ביוה"כ וט"ב העולה מזה דבאיסטניס ודאי אסור רחיצה בע"ב ויו"כ. והא דהתירו לנעול לאיסטניס. י"ל נעילת סנדל שאני דז"א רק לינצל מצער ואין בו הנאה. ועי' ביאורי הגר"א (סי' תריג תריד) מזה:
ד"ה אין עומדים עליהן בשורה דלמא כו'. נקטו ה"ט הכא משום דבמתני' איסור לא שמענו רק מהאי ברייתא דכעס עליהם ר"א משמע דיש בו קצת איסור. לז"כ שמא אתי לאסוקי' ליוחסין. ולהכי י"ל דרק בשפחה יש איסור דלמא יכשירו בניה שילדה מישראל אבל גבי עבד לא חיישינן דהכל הולך אחר האם וכן הוא בצל"ח ע"ש: