ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין
דף יב:
גמרא והלכתא כרבה, לכאורה י"ל דר"י ורבה פליגי בלכתחלה אבל בדיעבד גם לרבה יצא ולהכי הוצרך לפסוק כרבה נגד רב ור"א אבל הרי"ף והרא"ש פי' דרבה גם בדיעבד פליג דלא יצא וכרב וקשה למה הוצרך לפסוק כאן כרבה הא בכולהי הש"ס הלכתא כוותיה דרבה וכמו כן דקדק הרא"ש פ"ק דקדושין ע"ש. והנ"ל שזוהי כוונת הרא"ש משכ"ש והלכתא כוותי' דרבה ובלאו הך פסקא הלכתא כוותי' דרבה דזה דברי מותר אך ד"ז הוא חיליה דרא"ש שפי' דרבה ור"י בדיעבד פליגי אליבא דרב דר"י ס"ל דרב לכתחלה אמר ור"א ס"ל גם לכתחלה מותר כמ"ש התר"י ורבה ס"ל אליב' דרב גם בדיעבד לא יצא וכיון דלא פליגי אליבא דנפשייהו הוצרך הש"ס כאן לפסוק הלכתא כרבה כנ"ל:
שם ומנין דאחילו ליה כו'. ודייק דמוחלין על כל טונוחיו מהא דנחבייש בעון נוב נמחל לו גם על העבירה דשאל באוב מדא"ל טמי במחיצתו: שם גמירי כל. פרשה דפסקה כו'. דבר זה נפלאה מני הא מצאנו ראינו בכל התפלות ושבתים שסידרו לנו אנשי כנה"ג בפסוק אחד לבד. ואולי יש לחלק בין דרך תפלה ללימוד וכן הוא במ"א (סס"י רפ"ב) גם בהא דחולקין במקדש הזיו לך לששה שבתות צ"ל דרך שירה מותר. מיהו גם בלימוד אינן נזהרין בזה. ומזוהר ויקהל (דף רו ע"ב) המובא במ"א שם אין ראי' דשם מיירי בקריאת ס"ת בציבור. ולולא דמסתפייא הייתי אומר דגרסינן כאן כל פסוקא כו' כדאיתא במגילה ובתענית והיינו דהקושיא הי' לימא האי פסוקא כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ותו לא לימא כל הפסוק מברכיך ברוך ואורריך ארור דאל יעמוד בדבר רע וע"ז משני כל פסוקא כו' והמעיין יבחר:
שם פרשת ציצית מפני מה קבעוה כו'. הא ודאי ידע דקבעוה מפני יציאת מצרים שבה כפרש"י לקמן (ד"ה מזכירין) רק דק"ל למה קבעוה יותר מפרשת בלק דאית בה תרתי יצ"מ וכרע שכב ואילו פרשת ציצית אינו נהג בלילה. ועז"א מפני ה' דברים. ומיושב קו' רש"א דנקט ה' דברים וחשב ששה וה"ט דנקט ה' דברים הנוהג בלילה היותר מפ' בלק ובכלל הם ששה:
במשנה מזכירין יציאת מצרים בלילות פרש"י פ' ציצית ומלשון מזכירין קדייק כמ"ש התוי"ט ועי' כה"ג ברא"ש פ"ק דתענית בהא דמזכירין גבורת גשמים ובש"א (סי' ט') השיג על פי' זה וס"ל דקאי על יצ"ע לבד וי"ל דנקט מזכירין בלשון מפעיל לאחרים לאשמועינן שצריך להוציא בשפתיו ואינו יוצא י"ח בהרהור וכמו שהוכיח שאגת אריה (סי' י"ג). ובהא דחקר שם מנ"ל הא סתם זכירה הוא בהרהור כדאיתא במגילה (דף יח) ודעתו אולי יליף מזכירה דטמלק וסתר זה בסוף התשו' מהספרי ע"ש. ואולי י"ל דילפי ממקרא מפורש (פ' בא) והיה:
לך לאות כו' למען תהיה תורת ה' בפיך (דייקא) כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים:
שם מזכירין יצ"מ בלילות. מלשון זה משמע שהוא מאמר מוחלט לכ"ע דלא פליגי חכמים בזה רק בפי' דקרא וכל ימי חייך וראב"ע ס"ל בלא"ה מסברא דנוהג בלילות כבימים לפי מה דס"ל לעיל (דף ט') הפסח אינו נאכל אלא עד חצות כחפזון דמצרים דגאולה מאורתא מעליותא היא לז"א ולא זכיתי ר"ל ולא נצחתי כפי' הרע"ב משמע דהי' לו איזה טעם כק דלא היה יכול לנצח בזה לדידהו דס"ל כר"ע חפזון דישראל מצפרא ולא מצא רמז מפורש בקרא עד שדרשה בן זומא וחכמים דרשו לימות המשיח מ"מ י"ל דילפי מזה כמו בימות המשיח, הגם דאין זה עיקר בעו לטפל נמי יצ"מ כמו כן בלילה אף דאין זה עיקר גאולה מאורתא מזכירין בה. ואולי אין זה אלא אסמכתא מדרבנן. וזה נראה דעת הרי"ף ורא"ש שהשמיטו דבר משנה וסמכו על משכ"ל בערב שתים לאחריה וזהו אמת ואמונה כדאיתא לעיל (דף יב) כל שלא אמר כו' והובא ברי"ף ורא"ש. אך רבי דסתם בריש מכלתין כראב"ע כדאיתא לעיל (דף ט') סתם נמי הכא כראב"ע ונקט לשון מזכירין כלשון תורה למען חזכור כו' וע"ע מה שכתבתי בספרי ברכת ראש על נזיר בריש שיטת טעם כעיקר בפי' משנה זו: