ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין
דף ט:
גמרא דאלת"ה ערבית היכי מצי סמיך כו'. הרש"א הקשה דהכא ה"ר מהשכיבנו ולעיל בש"ס (דף ד' ע"ב) הביא ראיה מה' שפתי תפתח אהשכיבנו. והמעיין יראה שקו' גדולה היא דנהי דכאן רצה לדחות תי' ר"א דאמר דר"י מיירי במנחה לבד מר"י גופיה דס"ל סמיכת גאולה לתפלה בתע"ר אף באומר השכיבנו דלזה צ"ל דהו"ל כתפלה אריכתא וה"ה ה' שפתי תפתח אבל לעיל (דף ד') דהקשה אר"י דס"ל סגל"ת בת"ע מדאומר השכיבנו וה"ר מזה לריב"ל שם ורצה לדחות קו' זו והביא ראי' מר"י דס"ל בתחלה אומר ה' שפ"ת ומה זו ראיה לדחות סברת המקשן דר"י ודאי ס"ל דתפלה אריכא היא שאני. עו"ק דלישני לעיל (דף ד') דמיירי בתפלת מנחה. עוד צ"ב למה לא אר"א בתחלה תהא בתפלת מנחה וערבית ובר מן דין קשה מה זו סמיכה להנך מימרות דלעיל הו"ל למיפרך מר"י אר"י גופיה דס"ל סגל"ת וס"ל דאומר ה' שפ"ת. עוד דקדקו למה הביא הש"ס סיום דר"י ולבסוף אומר יהיו לרצון. והנ"ל דבל"ז דלעיל ל"ק די"ל דעיקר סגל"ת שלא יפסיק בד"א אבל א"צ תכיפה כ"כ ולהכי ל"ק מד' שפתי תפתח דזה דיבור מועט ומענינו אך לפי המימרות דלעיל דוותיקין היו גומרין עם נה"ח והביא הא דאינו ניזוק כל היום וזימנא חדא סמך גל"ת ושמח דמכ"ז משמע דזה ענין גדול וקשה לכוון ואין להפסיק כלל לזה ק"ל משפ"ת. ולא רצה לדחות תהא במנחה וערבית דהתינח בתחלה אבל לבסוף כיון דאיירי מדין תקנת תפילה הו"ל לאשמועינן גם בשחרית דלימא לבסוף יהיו לרצון או גם בתחלה דע"כ לא אמר הש"ס לקמן הואיל ולא אמר דוד כו' אלא אחר דמסיק דשפ"ת לא הוי הפסק אבל להס"ד יו"נ לומר זה בתחלה לסמוך צורי וגואלי לתפלה לז"א תהא בתע"ר והיא גופיה אשמועינן דא"צ לסגל"ת בערבית ולז"א בתחלה שפ"ת ולבסוף יהיו לרצון ומקשה ע"ז מדר"י ומשני תהא בתמ"נ ולפ"ז י"ל דיהיו לרצון לא נתקן אלא במנחה דעת רצון היא כדאיתא לעיל (דף ו') לעולם יהא זהיר כו' ור"א משני אפ"ת אכולהו כו' וה"ר דאפי' תימא כסברת המקשן דא"צ תכיפה כ"כ ול"ק משפ"ת מ"מ ענין ברכה ודאי י"ל דמפסיק וא"כ קשה מהשכיבנו דל"ש לתפלה ועיקר תפלה הוא ברכת אבות לסמכו לגאולה וצ"ל כיון דקבעוה כתפילה אריכא דמי ה"נ בשחרית אף דבעי תכיפה יותר ש"ד אבל לעיל (דף ד') מיירי הש"ס מדין סמיכת תע"ר וידע הש"ס דלערב א"צ כ"כ סמיכה ול"ק משפ"ת רק מהשכיבנו דמפסיק בברכה אחרת ודחי כיון דתקינו וה"ר משפ"ת דשחרית דבעי תכיפה גמורה ואפ"ה לא הוי הפסק כי תקינו זה ולהכי לא דחי שם תהא בתמ"נ כיון דזה ידע הש"ס דגם בערבית אין זה הפסק כ"כ ומן הסתם מיירי ר"י במנחה וערבית דתיקנו זה וא"כ יקשה כהנ"ל לשמעינן בשחרית האיך דינו א"ו דאכולהו אר"י בתחלה אומר שפ"ת וא"ש מה דהביא הש"ס הכא והתם סיום דר"י ולבסוף כו' ומזה סעד למנהגנו שבתפלת שחרית אין מפסיק כלל אפי' בשתיקה דעיקר גאולה מצפרא הוה ובתע"ר לא הקפידו והצל"ח סתר זה מסוגי' זו ולמ"ש א"ש:
רש"י ד"ה דכתיב כו' כשמוראך מקבלים עליהם בק"ש. לכאורה משמע דס"ל דייראוך אק"ש קאי וכפי' ר"ח שהביא הרא"ש והיינו כיון דמאחרין ק"ש עד הנץ ע"כ משום תפלה הוא ולפ"ז יסתור דבריו לקמן (דף כע) שפי' אתפלת יוצר ודומיא דלפני ירח דמיירי בתפלת מנחה גם הנך תיבות כשמוראך מקבלים עליהם נראין כמיותר. אבל האמת הוא דרש"י מפרש על תפלה שיהי' בנה"ח ונקע קרא בלשון יראה משום דמתפללין אחר קבלת מ"ש בק"ש וזה שאמר מתי מתייראין ממך בתפלה בעת שמוראך מק"ע בק"ש ולז"כ ייראוך בשני יודי"ן וז"ב: