ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין
דף ט.
גמרא ועד השתא כו', הקשה רש"א מה מספ"ל לש"ס לעיל (דף ד') חכמים כמאן ס"ל הא מוכח מקו' הש"ס דהכא דחכמים ס"ל משום סייג וי"ל לפי דלכאורה מורה הדבר דלהכי לא ס"ל לר"ג הסייג עד חצות משום דס"ל כרשב"י דלעיל דנמשך זמנו עוד כשנאנס עד נה"ח לא החמיר כ"כ ומקשה חכמים כמאן כו' ומשני דחכמים עשו הרחקה עפי כדתניא חכמים עשו סייג גדול אף מקודם צה"כ אדם בא כו' כמ"ש התר"י שם:
שם ור"ג מי קאמר. עי' בפיהמ"ש להגר"א פי' הש"ס לנכון:
שם אדר"י אין נא כו'. ד"ז ביארתי באורך וכאן אקצר וכה"ז דהבטחת ה' לאברהם היה כאשר יקויים ועבדום ד' מאות שנה אח"כ יצאו ברכוש גדול אך כראות ה' לגאול מקודם כאמרו ראה ראיתי ב' ראיות את עני עמי זו שיעבוד הגוף ולהצילו מיד מצרים ר"ל משר מצרים כדאי' בזוה"ק שנשקעו בטומאת מצרים ועתה לכה ר"ל עתה משיעבוד הגוף לכה אתה ואלו שמע פרעה לשלחם אז היו נגאלין בזכות אמנה ויאמן העם ועז"נ תשורי מראש אמנה אך לא שמע פרעה והכביד עולו אבדו האמונה כדאיתא במ"ר וזש"כ ויראו שוערי ב"י אותם ברע לאמר לא תגרעו תיבת לאמר אי"ל ביאור וי"ל דקאי על ב"י שנתייאשו מן הגאולה ואמרו זה לזה לא תגאל עוד וזש"א אותם ברע שנעשו רעים ואמרו לא תגרעו מלבניכם עוד וכן פי' הכתוב בפרשת בשלח הלא זה הדבר אשר דברנו חדל ממנו גו' ולא מצינו רמז לזה אלא כאן וזש"א משה ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה שנעשו רעים עוד והצל לא הצלת ומפרש במ"ר לא הצלת ודאי ר"ל שזה גורם שלא תצילם עוד וא"ל ה' עתה תראה כי קושי השיעבוד ישלים הזמן עד שהיה שני מיני חפזון חפזון דמצרים לשלחם מן הארץ וחפזון דישראל משיעבוד הנפש כפירש"י פרשת בשלח. כיון שבא השעה לא עיכבן אפילו כהרף עין ולזה לא היה עת הכושר לקחת כלים כי קודם שנשלם לא היו רשאים ליקח בחוזק יד ובבוא הקץ היה בחפזון ולא יצאו דיש עד בוקר שהיה חפזון דישראל והיה בדעת ה' לקיים זה בביזת הים אין איש ידע כל אלה לז"א כשלחו כלה גרש יגרש אתכם בחפזון לזה דבר נא (ר"ל עתה קודם ביאת הקץ) וישאלו כלי כסף שלא יאמר אותו צדיק כו' ועיקר הרכוש יהיה בים סוף ומשה שדימה שזה הוא הרכוש גדול הוסיף להם עוד ושמלות כדבר ה' בראשונה ויעשו כדבר משה וישאלו כו' ושמלות והיו ישראל אומרים שנצא בעצמנו ר"ל שלא ימתין ה' לסוף הקץ ממש לקיים ואח"כ יצאו ברכוש גדול ולגאול אותנו מקודם בעצמנו ובזה א"ש המשל מקו' הצל"ח:
רש"י ד"ה ובלבד כו' שחרית סמוך לעה"ש כו' עיין תוס'. ולולא דבריהם נראה מלשון רש"י שחרית סמיך לעמוד השחר דמיירי בקרא ק"ש של ערבית אחר תחנת עה"ש וקמ"ל דלא נימא דמיירי דוקא קודם נה"ח כמו שמסופק הרשב"א בזה לז"א אפילו סמוך לעה"ש לפי שאין עוד זמן תחלת שכיבה אפי' להנהו דגנו בהאי שעתא:
ד"ה מה שלמים כו' לא שיאכלנו ביום כו' ר"נ דאל"כ כמאן ידרוש הא דמועד צאתך לא כר"א ולא כנ"י וכ"כ הצל"ח וא"ש מקושית רשב"ם סו"פ ע"פ ע"ש: