ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין
דף ח:
תוס' ד"ה לא לעולם כו' והאי דנקט כו' המפרשים האריכו בסמיכת דבריהם זה לדבריהם הקודמים על דרך פלפול וחידוד והצל"ח כתב שהתוס' יישב בזה קו' רש"א שבתוס' לקמן (דף ט') ד"ה ליממא דאמאי לא משני התוס' הכא כדהתם דקמ"ל דאינו יוצא בקודם עה"ש ע"ש ואינו במשמע. גם קו' רש"א י"ל בפשיטו' דהתם שפיר כתבו דקמ"ל דאינו יוצא בשל לילה אחר נה"ח ולא חייש למיעוט דלא קיימי עד ג' שעות אף דס"ל לר"ע דיוצא בשל לילה קודם נץ החמה משום מיעוט דגנו אבל קודם עמוד השחר דהכא זה פשיעא דאינו יוצא בשל יום וז"פ. אך באמת נפלאה בעיני מה שלא דקדקו דדברי התוס' סותרין זא"ז שתירצו דליליא הוא לשארי מצות כמו תפילין וציצית שאינו רשאי אז להניחם ע"כ איירי קודם שיכיר בין תכלת לכרתי דמקודם זה גם תפילין יכול להניח מכ"ש דק"ש ועז"כ אבל גבי ק"ש לא מחשב לילה לק"ש של ערבית הני איירי ריב"ל בקודם שיכיר דיוצא בשל יום ואח"ז מסקו והאי דנקט לאחר עה"ש מיירי בשיכור. עוד קשה אי איירי רשב"י בשל לילה קודם עה"ש ובשל יום אחר שיכיר אמאי צריך ריב"ל לפסוק כרשב"י הא ממתני' שמעינן דפסקינן כר"ג עד עה"ש ולקמן במתני' מאימתי ק"ש בשחרית משיכיר. אך האמת יורה דרכו שזה שני תירוצים בתוס' תי' ראשון דלילא הוא לשאר מצות ולתי' זה יוצא בשל יום אף קודם שיכור ושל לילה אינו יוצא אתר עמוד השחר ועוד כתב חי' ב' ונחסר תיבות (אי נמי] דהאי דנקט אחר שיעלה עה"ש מיירי בשיכור ולחי' זה באירעו אונס ולא קרא ק"ש של ערבית קודם עה"ש יכול לקרות גם אחר עה"ש קודם שיכיר. והא דנקט קודם עה"ש היינו דנקט בזה לכתחילה מותר ק"ש של ערבית קודם עה"ש וק"ש של יום אתר שיכיר וכעי"ז כתב הרשב"א ולהכי הוצרך לפסוק כרשב"י והיינו לחי' ראשון קמ"ל דיוצא ק"ש של יום אף קודם שיכיר ולתי' השני קמ"ל דיוצא בשל לילה אחר עה"ש קודם שיכיר וז"ב. (ב) וע"ע ברא"ש משמע דמפרש כתי' ראשון באחר עה"ש קודם שיכיר ולז"כ שם דאם ארעו אונס כו' וגם צריך להחזיק בדרך כו' דלא יקרא שניהם כו' וה"ע דשני שעת הדחק לא אמרינן שיעשה בפ"א כיון שעדיין אין זמנו קבוע לק"ש של יום ובזה מיושב קו' המפרשים במה שהקשה הרא"ש אח"כ מהא דאר"ע משיכיר בין חמור לערוד ומאי ק"ל דאף דזמנו משיכיר בין חמור לערוד הא הכא מיירי בקורא שני פעמים של לילה ושל יום להכי צריך להמתין עד נץ החמה ולמש"כ א"ש דאי נימא דזמן ק"ש של יום הוא משיכיר בין חמור לערוד אפי' היה אנוס בשל לילה יכול לקרות ב' פעמים קודם נץ החמה ולזה ק"ל על הב"י ושו"ע (סי' נח) שכתב דין זה שכ' הרא"ש שאין לקרות שני פעמים קודם נץ החמה אף למה דפסק הב"י שם שזמן ק"ש של יום משיכיר את חבירו בד' אמות ולמ"ש אינו נ"מ בזה אלא בקודם שיכיר את חבירו ואף דהרא"ש (בסי' י') כתב לרשב"י אי נמי כדפי' לעיל שאם היה אנוס בפ"א כו' זה כתב באת"ל לרשב"י עיקר זמן ק"ש הוא מנץ החמה ומ"מ סובר כוותיקין בזה דיכול לקרות קודם הנץ בכדי לסמוך גאונה לתפלה להתפלל בתחלת נץ החמה לז"כ דלא יקרא שני פעמים וגם שם לא פסיקא ליה רק דרך אי נמי אבל לר"ע אי ס"ל דעיקר זמן ק"ש של שחרית הוא משיכיר בין חמור לערוד יכול לקרות שני פעמים וא"כ ה"ה לדידן אינו נ"מ אלא בקודם שיכיר א"ח וי"ל דלהכי השמיע הטור דזמן קצר כזה לא שכיחא כנ"ל ודעת הב"י צ"ע: