ברכת ראש ברכות· רבי אשר הכהן משערשוב וטיקטין
דף ח.
גמרא א"ל לר"י איכא סבי בבבל תמה. הא ודאי לא על זקני ת"ח תמה דכתיב בהו כי הוא חייכם ואורך ימיכם רק על סבי סתם אף שהם מלאים מצות הא בהאי פרשה דוהיה אם שמוע שהוא קבלת עול מצות כתיב למען ירבו ימיכם על האדמה אשר נשבע משמע דוקא בא"י שקדושת המקום גורם. וכיון דא"ל שמקדמי ומחשכי לביהכ"נ אמר היינו דאהנו להו כי בהכ"נ יש בהן מעין קדושת ארץ ישראל כמה"כ ואהי להם למקדש מעט ואחז"ל עתידין בכ"נ שבבבל ליקבע בא"י וביאור הכתוב למען ירבו כו' כימי השמים עה"א דאי"ל ביאור דהוי ליה למימר בימי השמים על הארץ בבי"ת י"ל עפ"י מה דאיתא בת"כ כתיב כי מן השמים דברתי וכתיב וירד ה' על הר סיני הכיצד הציע הקב"ה השמים על ה"ס ודיבר עמהם והיה נמשך זה ימים רבים עד במשוך הובל עיין ביצה (דף ה') וזש"א ירבו ימיכם כו' כימי השמים על הארץ ור"ל כמו בקדושת ה"ס בקבלת התורה שהיה אז השמים טה"א נאמר שם אני אמרתי אלהים אתם לבעל המות עי' ע"ז (דף ה') כן קדושת א"י גורם שירבו ימיכם ומי נחלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול נשמע מזה שת"ת עדיף להיות חירות משיע"מ ואי' ג"כ במ"ר אין הצדיק נפטר מן העולם עד שרואה פני השכינה ומתאוים ומתים ובזה יש להם בחינת אלקים כמ"ש במ"א בזה:
שם במערבא כו' מצא או מוצא י"ל דד"ז מרומז בתיבות הללו עפ"י מחז"ל בריש סוטה זיווג שני לפי מעשיו וקשה לזווגם כקי"ס והא דארבעים יום קודם יצירה ב"ק יוצאת בת פלוני לפלוני היא בזווג ראשון וזהו מצא לשעבר מצא טוב כי מאת ה' לא תצא הרעה ומוצא אני לשון הווה מה שמוצא הוא לפי מעשיו מר ממות והיינו כי המות יש בו ענין טוב להפרד הרע אבל אשה רעה היא רק רע של המות ולא תפרד מעמו וע"ז יתפלל לעת מצוא זו אשה לפי מעשיו כי אדם אין צדיק כו':
שם מאי דכתיב אוהב ה' שע"צ כו' עמש"כ בפתיחה דנזיר באורך:
שם גדול הנהנה מיגיעו יותר מי"ש. מקשין העולם במאי מיירי אי הנהנה הוא ג"כ י"ש פשיטא דהו"ל תרתי וא"ל מה אהני ליה גם זה שאמר בירא שמים וטוב לך בעה"ב לא כתיב אתמהה וכי שכר מצוה בעוה"ז הוא. והנ"ל דמיירי מב' מיני י"ש דיש מי שרוצה לעסוק בפרנסה ליהנות מיגיעו אף כי ממעט בזה מעט מלימודו ומקיים טוב תורה עם ד"א תורתו קבע ומלאכתו ארעי. ויש מי שמטיל עצמו על הציבור שלא לבטל כלל מלימודו עז"א גדול זה הנהנה מיגיעו דהכא כתיב אשריך וטו"ל ורישא דקרא מורה ע"ז אשרי איש ירא ה' ההולך בדרכיו (ר"ל ירא ה' ועוסק בדרכי פרנסתו) יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה"ז וט"ל לעוה"ב ר"ל כל שכר הטוב ממצותיך יהיו לך לבדך ואין לזר אתך אבל בי"ש ממין הב' וטוב לך לא כתיב ר"ל שיהא כל הטוב לו לבדו כי יש ג"כ בהשכר להמחזיקים בו וכן משמע בפסוק אשרי איש ירא ה' במצותיו חפץ מאוד ואינו חפץ לעסוק בפרנסה אשריו בעוה"ז שהטעימו הקב"ה מעין עוה"ב כמחז"ל עולמך תראה בחייך וטוב לך לא כתיב ע"ד שכ"ל:
שם בעי רב פפא בין פסוקא לפסוקא מאי פי' בשעה שהמתרגם מתרגם מהו לצאת ועי' בתר"י וקאי בסיקו ועז"א ר"ש מהדר אפיה בעת שמתרגם וגרס ואמר אנן בדידן כי אין אנו צריכים לתרגומו ואינהו בדידהו ומיושב קו' התוס' וכ"ה בספר חה"י וזו פי' אמתי:
שם אר"א לעולם ישלים כו' ואפי' עטרות ודיבון ופירש"י שאין בו תרגום ולשון הש"ס שנים מקרא ואחד תרגום כו' אינו מורה ע"ז גם פי' התוס' דחוק דמאי נ"מ איזה תרגום יאמר. ועלה ברוחי לפרש עד"ז דבראש הפרשה (במדבר לב) בפסוק עערות ודיבון פי' התרגום מכלילתא ומלבשתא כי כן היה לשון אמוריים עפ"י לשון תרגום ואח"כ כשבנו בני גד וקראו שמם כן לא פי' התרגום ע"ז כי כן הוא לשון עברי נקרא להם והוה אמינא כיון שהתרגום שהיה מתחה אין בו צורך דנשתנה אח"כ לבני גד לא יאמר אותו קמ"ל. ואולי כיוון הרא"ש לזה במש"כ דהו"א דאין בו צורך ואינו מובן דהא כמה תרגומים של שמות ועיירות אי"ב צורך ולמ"ש א"ש. אח"ז נדפס ש"ס בווילנא וכתב שם כעין זה בשם איזה גדול והנ"ל יותר דבר אמת דקמ"ל בזה אף שהתרגום לא מפרש הקרא כמשמעו וה"ע לפי שהאמוריים קראו שם עיירות על שם חשיבות ע"ז שלהם ולכך נשתנו וכ"ה כאן דעל עטרות שהוא לשון כלילא וכו' פי' התרגום מכלילתא כפרש"י בפסוק מסעף פארה דר"ל לעקור סעיפים ועד"ז פי' דיבון מלבשתא במ"ם מלשון הסרת הלבוש וכן כולם כי על ויעזר לשון עוזר פי' וכומרין לשון עבדות ונמרה וחשבון בית נמרין הוא רפת. ובית חושבנא הוא לשון גנאי כדאיתא במגילה (דף כח ע"ב) קלות ראש מאי ניהו חשבונות. ואלעלה פי' בעיל דבבא הוא לשון אויב כדאיתא (בתרגום האזינו פסוק כז) ואולי פי' ובעלי דבבא לשון שער מלשון עלה. אך יותר נראה שצ"ל ובעיל כמ"ש מקודם. ושבה מתרגם וסימא מלשון סומא ואולי צ"ל כן בתרגום. ונבו פי' בית קבורתא דמשה זה ודאי אינו לשין הכתוב ובען במקרא כתיב חסר ואו לשון דרישה ובקשה ומתרגם ובעון מלא ואו מלשון עון. ובזה מיושב מה שלא פי' התרגום כן אח"כ בבנין בני גד רק כלשון המקרא לפי שלא קראו זה על שם חשיבות רק בהסכמה בכמה שמות ועיירות ההסכמיים וזה קמ"ל אף שהתרגום הוא היפך לשון המקרא והוה אמינא דאין מצוה בו כ"כ כשאר התרגומים אפי' הכי מצוה לתרגמו כי כל ליצנותא אסירי בר ליצנותא כו':