ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
שמואל א · פרק א
[א] ויהי איש אחד גו' [ב] ולו שתי נשים שם האחת חנה ושם השנית פנינה ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים:
ויש לדקדק הא דספר הכתוב דלו שתי נשים והא דלפנינה ילדים למותר הוא לכאורה, דהא כל עיקר שבא להודיענו הוא מתולדות שמואל, וא"כ הספור מחנה בעצמה מספקת לבוא כסדר לתולדות שמואל?
אך יבואר בטוב טעם עפ"י מה דאיתא בברכות (דף לא) אר"א אם ראה תראה, אמרה חנה לפני הקב"ה אם ראה מוטב ואם לא תראה אלך ואסתתר כו' וכיון דמסתתרנא משקי לי מי סוטה ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר ונקתה ונזרעה זרע כו' ואמרינן בסוטה (דף כו) והרובא שנשא עקרה או זקנה ויש לו אשה ובנים או שותה או לא נוטלת כתובתה וברמב"ם (הלכות סוטה פ"ב ה"י) מי שאין לו אשה הראוי' לילד ולא בנים ונשא עקרה כו' אינה שותה כו' הי' לו בנים או אשה אחרת ראוי' ילד הרי זה משקה אותה אעפ"י שהיא עקרה כו' עכ"ל. [פירש"י הרובא בחור כמו ילד רביא ועיי' בירושלמי במל"מ שם שהביאו וכתב בפירושו דהירושלמי בא למעט דלא נימא דטעמייהו דחכמים דמתניתין הוא משום דכתיב ונזרעה זרע ובעינן שראויה להזריע וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ולפי"ז אפי' אם הי' לו אשה ובנים אינה שותה לזה אמרו דהא ליתא אלא טעמייהו דחכמים הוא לפי שאינה ראוי' לו ולפיכך אם הי' לו אשה ובנים מודים חכמים לר"א דשותה. ועיי"ש שהאריך הרבה בזה בדברים חריפים ושנונים כדרכו בקודש עיי"ש] ולפי"ז אתי שפיר מה שמספר הכתוב שהיו לאלקנה שתי נשים ולפנינה הוי ילדים, כיון דרצה להשמיענו מתפילת חנה דראה תראה וכנ"ל שאמרה אלך ואסתתר בכדי להשקותה וחנה שהיתה עקרה לא יכלו להשקותה אחר הסתירה רק באופן שהי' לאלקנה אשה אחרת הראוי' לילד או בנים לכך בתחילת הספור מתחיל "ולו שתי נשים" ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים פי' אעפ"י שחנה אינה בת בנים בכ"ז יכולה להתפלל התפלה דראה תראה וכדדרש ר"א שאמרה ואם לא תראה וכיון דמסתתרנא משקי לי משום ולו שתי נשים, לפנינה ילדים שפיר יכולים להשקות את חנה, והוא נכון מאד:
[יא] ותדר נדר ותאמר ד' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך גו':
עי' רש"י שכ' וז"ל למה נתייחד שם זה כאן מרה לפניו רבש"ע שני צבאות בראת בעולמך, העליונים לא פרים ולא רבים ולא מתים, והתחתונים פרים ורבים ומתים, אם אני מן התחתונים אהי' פרה ורבה ומתה ואם אני מן העליונים לא אמות זו מצאתי באגדה של ר' יוסי הגלילי ורבותינו דרשו במס' ברכות עד הנה לא הי' אדם שקראו להקב"ה צבאות אלא כך אמרה לפניו רבש"ע מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך ליתן לי בן אחד עכ"ל רש"י ולכאורה יש להבין מה בעי רש"י הכי להביא שני פירושים על שנתייחד שם זה כאן ולא סגי לי' בפירוש אחד מהם
ויתבאר עפ"י דאיתא ביבמות (דף סד) ההיא דאתיא לקמי' דר"נ א"ל לא מפקדת אמרה לו בעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה אמר כי האי ודאי כפינן, וזהו שהתפללה חנה ד' צבאות שני צבאות בראת בעולמך העליונים לא מתים וכו' והתחתונים מתים ופרים ורבים, פי' אעפ"י דאתתא לא מפקדא אפו"ר עכ"ז בעי חוטרא לידה ומרה לקבורה וא"כ אחרי שאני מן התתתונים שמתים בעינא מרה לקבורה אבל טענה זו הוא אך לשי' ר' יוסי דשמואל לא הי' נזיר ומותר הי' לטמא לאמו ובאת שפיר בטענה ומרה לקבורה אבל אי אמרינן דשמואל הי' נזיר וא"כ אסור לו לטמא למתים ואפי' לאמו וא"כ לא מצינו לומר דבקשה בנים שיהי' לה מרא לקבורה לכן מביא רש"י בשם רבותינו שדרשו שאמרה חנה לפני הקב"ה מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך ליתן לי בן אחד כי מאחר ששמואל הי' נזיר ולא יכול לטמאות לאמו לא מצי אמרה הטענה דבעינא מרה לקבורה:
והנה עפ"י מה שהוכחנו לקמן דר"א ס"ל דשמואל הי' נזיר אפשר לומר דלשיטתי' אזיל שדרש כמו רבותינו שהביא רש"י דבברכות (דף לא) איתא ותדר נדר ותאמר ד' צבאות אמר ר' אלעזר אמרה חנה לפני הקב"ה מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך לתת לי בן א', והיינו דכיון דס"ל ששמואל הי' נזיר א"כ לא שייך לה הטענה דבעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה כיון דנזיר אסור לטמאות ע"כ דרש כדדרשו רבותינו שהובא ברש"י:
ובדרך זה יתפרש מה שאמרה חנה ונתתיו לד' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו שבתפלה הזאת גלתה לבבה לפני השי"ת כי חפצה בבן אינו בשביל טובה עצמיית להיות לה חוטרא לידה ומרה לקבורה, רק להיות בן עובד את השי"ת עפ"י דאיתא בנדרים (דף לח) אמר ר' יעקב המדיר את בנו לת"ת מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר ולצלות לו דג קטן וכתב הר"ן דמסתמא ממילי זוטרי כי הני דליכא ביטול תורה לא אדרי' והכי מוכח האי פירושא בתוספתא דבכורות דתניא מעשה באחד שהרצה בנו לתלמוד תורה והדירו מלעשות מלאכה והתיר ר"י ברבי למלאות לו חבית של מים ועיי"ש בביאור הר"ן דבאשה מותר ליקח לה חפצים ע"ש, וע"כ אמרה חנה בתפלתה ונתתיו לד' כל ימי חייו פי' כי באה להוסיף שגם ממילי זוטרי אדרי' ובכן יאסר ליקח חפצים בעדה וכל מילי דזוטרי דמותר במדיר את בנו לתלמוד תורה וא"כ לא יהי' לה חוטרא לידה ולא תהני ממנו וגם ליהנות ממנו בענין מרה לקבורה לא תחפוץ כי ומורה לא יעלה על ראשו היינו שיהי' נזיר עולם שאסור לטמאות אף לאמו ובזה הראתה לדעת כי כל כונתה הוא אך לשם שמים (מאאמו"ר הגאון זצ"ל בס' א"ה):
[שם] ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו:
הנה במשנה נזיר (דף סו) איתא נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי כו' נאמר בשמשון ומורה ונאמר בשמואל ומורה מה מורה האמור בשמשון נזיר אף מורה האמור בשמואל נזיר כו' עיי"ש וכתב הרד"ק וז"ל אני תמה היאך חל נדרה על בנה שיהי' נזיר הרי לא היה בעולם, ואפי' הי' בעולם הרי אמרו האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר וכו' וא"ת כי אלקנה אישה עשה הנדר ג"כ אחר ששמע מאשתו, זה לא ראינו והיאך הניח הפסוק לספר עיקר הנדר וכתב נדר חנה שאינו נדר, זה רחוק. ויותר אני תמיה איך לא דברו רז"ל בזה הדבר כי לא מצאתי בדבריהם בזה שום דבר לא במדרש ולא בתלמוד עכ"ל:
ומבאר אאמו"ר הגאון זצ"ל בספרו שפת הנחל בפשטות מה שהקשה היאך חל הנזירות על בנה שלא היה בעולם עפ"י שיטת הסוברים דקדושת הגוף חל ע"ד שלא בא לעולם ולכן הנזירות דהוי כמו קדוה"ג חל נמי על מי שלא הי' בעולם וע"כ שפיר חל נדר חנה להדיר את בנה בנזיר בעוד שלב"ע, אבל אי אפשר ליישב הכי עפ"י מה שהבאתי בספרי פני משה (פסחים דף כט) דאף אי נימא דקדוה"ג חל אפי' ע"ד שלב"ע מ"מ בעינן עבידי דאתי וא"כ חנה שהיתה עקרה ובשעת התפילה עדנה לא ידעה שיעשה לה נס לפקדה וא"כ לא הוי עבידי דאתי וא"כ הדרא קושי' לדוכתה איך יחול נדרה להזיר את בנה והא הוי דבר שלא בא לעולם?
אך יש לתרץ עפ"י מאמרם הנ"ל בברכות (דף לא) אם ראה תראה אמר ר"א אמרה חנה לפני הקב"ה אם ראה מוטב ואם לאו אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, וכיון דמסתתרנא משקי לי מי סוטה ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר ונקתה ונזרעה זרע כו', ולכאורה אינו מובן דהא זהו אינו מדרך תפלה להתפלל ולומר שאם לא תפעול בתפלתה אז תעשה באופן שודאי תפעול [ודוחק לומר שזהו מה שאמר ר"א חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנאמר ותתפלל חנה כו']. ונ"ל שכונתה במה שאמרה שיש לה עצה שתלד ע"י קינוי וסתירה, לא להטיח כלפי מעלה באתה שאין זה דרך בקשת תפלה, רק נתנה טעם על מה שנדרה בנה בנזיר, שעתה הוא דבשלב"ע ולא יכול לחול הנזירות, ומצאה עצה שע"י קינוי וסתירה יהי' מקום שיחול הנזירות, והוא דמטעם דשלב"ל גרידא חל הנזירות כיון דנזירות הוי כמו קדוה"ג וקדוה"ג חל ע"ד שלבל"ע, רק אימתי חל בדבר דעבידי דאתי, וא"כ חנה שהיתה עקרה לא מיחשבה כעבידי דאתי שתועיל להדיר בנזירות שהוא קדוה"ג לדבשלבל"ע ע"ז מצאה אופן שיחשב לעבידי דאתי והוא ע"י קו"ס וצריך אלקנה אישה להשקותה ותזרע זרע, וא"כ כיון שיש דרך שיחשב לעבידי דאתי, ובעבידי דאתי עם קדוה"ג חל על דשלבל"ע, וא"כ נזירות דהוי כמו קדוה"ג שפיר מצי יחול עד שלא בא לעולם, וזהו ותדר נדר ותאמר ד' צבאות גו' פי' שהדירה את בנה בנזיר אף שהוא טרם בא לעולם מטעם דנזירות הוי כמו קדוה"ג וקדושת הגוף חל על דבר שלבל"ע, אבל מה שזהו קדושת הגוף אינו מספיק בדבר דלא עבידי דאתי לכן הוסיפה בנדרה אם ראה תראה וכדדריש ר"א אם ראה מוטב ואם לאו אלך ואסתתר כו' וכיון דמסתתרנא משקי לי מי סוטה ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר ונקתה ונזרעה זרע וא"כ הוי ג"כ עבידי דאתי ומצי נדרה חייל:
ובזה ניחא מה שחנה הדירו בנזיר ולא אלקנה, דלגבי אלקנה לא יחשב עבידי דאתי כיון שחנה היתה עקרה וזה אינו בידו שתסתר, וכיון דעצם הסתירה לא הוי בידו א"כ לא הוי עבידי דאתי ולא יחול מה שידור בנזיר אע"ג דסתירה בלא קינוי לאו כלום הוא וא"כ גם אצל חנה לא הוי בידה דאולי לא יאבה אלקנה אישה לקנא וא"כ הדקו"ל, ז"א דאי אמרינן דהגירסא בסוטה (ד' כו) דרע"ק סובר דאם היתה עקרה נפקדת כו' אתי שפיר דרע"ק לשיטתו אזיל דרע"ק סובר דוקנא את אשתו חובה וא"כ כיון שחובה היא לקנאות, הספק אולי לא יאבה אלקנה לקנאות לא מיחשב ספק, והסתירה הוי בידה ולא ביד אלקנה וא"כ לגבי חנה מיחשב כעבידי דאתי ולגבי אלקנה כיון דלא הוי בידו ענין הסתירה לא מיחשב כעבידי דאתי וא"כ כשידיר אלקנה את בנו לא יועיל כיון דלגבי' נחשב ללא עבידי דאתי משא"כ חנה כיון דלגבי דידה מיחשב כעבידי דאתי שפיר מצי לחול, ואף שהאיש מדיר בנו בנזיר ולא האשה, זהו דוקא האשה גרידא בלא הבעל אבל אם האשה מדרת את בנה בנזיר והבעל מקיים או שותק אפשר שזהו בכלל האב מדיר את בנו בנזיר כיון שניחא ליה והכא כיון שאלקנה אישה לא מצי להדירו מטעם דהוי דבר שלבל"ע ואף שנזירות הוי כמו קדוה"ג כיון דלא הוי עבידי דאתי לא מהני, על כן הדירה חנה, ואלקנה או שקיים או שתק, ובדידה כיון שיש בידה לעשות לעבידי דאתי כמש"כ שפיר חל הנזירות:
ואין להקשות כיון דסוף סוף לא מצי הנזירות לחול עד שאלקנה יקיים את נדרה דאל"כ לא מהני מה שהדירה חנה, מטעם שהאיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר אף שאלקנה בעצמו לא יכול להדירו מטעם שלא הוי בידו להחשיב הדבר שיהי' עבידי דאתי שתועיל לנזירות דהוי קדוה"ג לחול בעוד שלבל"ע, מ"מ כיון שנדר חנה לאו כלום הוא אלא דוקא באופן שאלקנה יקיים תקשה למה לא נזכר בפסוק שאלקנה קיים נדרה של חנה, שזהו חשיב לעיקר אחר שבדידיה תלי מלתא כקושית הרד"ק, אבל לאו קושי' הוא, כי לפי מה שכתבנו עיקר אלות הנדר הוא בשביל שבידה הי' לעשות הדבר באופן שיהי' עבידי דאתי, ובאופן שיהי' קינוי וסתירה, משא"כ אלקנה לא הי' יכול להדיר מפני שהסתירה. לאו בידו הוא, וא"כ בדידי' לא מצינו אופן שיהי' עבידי דאתי, וכיון שכל עיקר הדבר שמחשיב לעבידי דאתי הוא מה שתסתתר א"כ לא היתה חנה יכולה לגלות לפני אלקנה אישה האופן שתעשה לעבידי דאתי דאז לא ישקה אותה בתר הסתירה אחרי שיודע למה נסתרה, כי ההשקאה הוא דוקא אם הסתירה היתה סתירת טומאה, אבל לא בענין אחר וכיון שלא גלתה לאלקנה אישה האופן כמו שהוא רק סתמא שהדירה את בנה בנזיר סבר אלקנה שנדרה לאו כלום הוא מאחר שהוא דבר שלבל"ע ואף דנזירות הוי כמו קדוה"ג ובקדוה"ג מהני אף לדשלבל"ע, אבל זהו דוקא במידי דעבידי דאתי, וחנה שהיתה עקרה לא הוי עבידי דאתי וא"כ לפי דעת אלקנה, נדרה לאו כלום הוא ומשו"ה לא הזכיר הכתוב את אלקנה בענין הנדר, וכי תימא אם כן כיון דאלקנה לא קיים את נדרה, ואף ששתיקה ג"כ מהני' אבל שתיקותו דאלקנה לאו כלום הוא מאחר שסבר שבלא"ה לאו כלום הוא דהנדר לא חייל וא"כ הדרא קושי' לדוכתה שאין האשה מדרת את בנה בנזיר, אבל זה אינו דמאן מארי' דשמעתתא ששמואל הי' נזיר הוא ר' נהוראי ור' נהוראי הוא ר' מאיר ור"מ לשיטתו אזיל בנדרים (ד' כז) דתנן יודע אני שיש מפירין אבל אינו יודע שזהו נדר ר' מאיר אומר לא יפר וחכ"א יפר, וא"כ לר' מאיר דאמר לא יפר לאחר זמן משום דלא הפר מעיקרא מיחשב כקיום אע"ג שלא ידע שהנדר מצי לחול מ"מ הו"ל להפר בשעתו וכיון דלא הפר חל הנדר, ה"נ גבי אלקנה ששתק על נדרה של חנה שתיקותו מהניא שיהא הנדר חל אעפ"י ששתיקותו הי' לא בשביל קיום אלא מטעם שחשב שאין זה נדר הוי דומי' להא דתנן יודע אני שיש מפירין אבל אינו יודע שזה נדר שמיחשב מניעת ההפרה לקיום והוא נכון מאד בעהשי"ת:
[כב] וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער וגו' [כג] ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד גמלך אותו אך יקם ד' את דברו וגו':
א) קשה קושית הגמ' מדוע לא עלתה הא היו חייבים להביאו משום יראה כל זכורך? ב) מהו זה שאמר אך יקם ד' את דברו איזה דיבור הי' צריך השי"ת עוד להקים?
יבואר בטוב טעם עפ"י מאמרם ז"ל בחגיגה (ד' ו') איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו לעלות מירושלים להר הבית, ועד הכא מאן אייתי' עד הכא דמחייבי אמי בשמחה אייתיתי' אמו מכאן ואילך אם יכול לעלות לאחוז בידו של אביו מירושלים להר הבית חייב ואם לאו פטור ופריך מהא דכתיב וחנה לא עלתה וגו' והא שמואל דיכול לרכוב על כתיפו של אביו כו' ולטעמיך תקשה לך חנה גופה מי לא מיחייבה בשמחה אלא חנה מפנקותא יתירתא דחזי בי' בשמואל וחששו בי' בשמואל לחולשא דאורחא ע"כ רצה אלקנה שגם חנה תלך שהיא מחויבת בשמחה ואגבה תביא את שמואל כדאמרינן עד הכא דמחייבא אמו בשמחה אייתית' אמו, ומפני שהשיבה שמפני מפנקותא יתירתא דשמואל נמנעת היא מלכת, נתירא אלקנה פן לא יהי' באפשרו להיות חוץ לאמו ע"ז אמר אך יקם ד' את דברו כמ"ש רש"י והרד"ק ועיי"ש ברד"ק שהוכיח כן מהפסוקים) מה ששאלה ממנו זרע אנשים פי' שיהי' גבר בגוברין כדאי' בברכות (ד' לג) ואם יהי' גבר בגוברין אז לא יהי' צריך לאמו ויחוייב לעלות: