אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) נחמיה › פרק ב

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

נחמיה · פרק ב

נחמיה

[א] ויהי בחודש ניסן וגו' ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי דע לפניו:

[ב] ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי אם רוע לב ואירא הרבה מאד:

[ג] ואומר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבותי חרבה ושעריה אכלו באש:

[ד] ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל אלהי השמים:

הנה רבו המפרשים בביאור המקראות האלה, והמחוור שבהם מה שביאר בזה הרש"א (ר"ה ב) בטוב טעם ודעת ואשר חנני ד' להוסיף עליו מטעמים למען יבוארו ויבוררו הכתובים באר היטב, וז"ל הרש"א יין לפניו לפי פשוטו כמו הביאו יין לפניו ומקרא חסר הוא ומפרש עפ"י מש"כ בירושלמי הביאו רש"י (בפ' עשרה יוחסין) לכך נקרא נחמי' התרשתא ע"ש שהי' משקה למלך והי' צריך לשתות מקודם שלא יחשדוהו שהטיל סם במשקה ולכך התירו לו יין שלהם כו' עיי"ש והשתא אחרי ששמע נחמי' את הדברים הרעים מירושלים הי' מצטער והזיר א"ע מן היין וז"ש "יין לפניו" דהיינו לפני המלך וכבר נתנסך במגע עכו"ם ועד היום לא היה נזהר מלשתות ממנו מקודם לפי שהתירו לו כמש"כ הירושלמי, וביום הזה אחרי השמועה הרעה הי' יין לפני המלך ולא שתיתי מקודם ממנו, "ואשא אותו מתחילה ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו" שהייתי רגיל לשתות יין לפני המלך כי שותה יין נקרא לב טוב כמש"כ כטוב לב המלך ביין וההפך לב רע, וזה ששאל לו המלך "מדוע פניך רעים" דהיינו שאינך שותה יין ואינך חולה "אין זה כ"א רוע לב" עלי "ואירא הרבה מאד" פן יחשדני שנתתי סם במשקה ולכך לא שתיתי מקודם "ואומר למלך וגו' מדוע לא ירעו פני וגו' להזיר א"ע מן היין אשר העיר וגו' ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל ד' וגו'" מקודם אשר דבר למלך והפסיק בתפילה לאלקי השמים שתתמלא בקשתו מהמלך כו' עכ"ל רש"א ז"ל:

ולי נראה להוסיף ביאור עפ"י מה דאמרינן בר"ה (דף ג) ואיבע"א מנלן דאחמיץ מהכא ויאמר לו המלך והשגל יושבת אצלו, וא"כ אפשר לומר דבעת ההיא הוא דאחמיץ, והראי' מדברי התוס' (שם) ד"ה שנת דבשנת שלש למלכו דיבר נחמי' לפני המלך על חומות ירושלים כו' והיא היתה שנת עשרים לכורש הראשון ואמרינן שם) מתיב רב יוסף ביום עשרים וארבעה לחודש בששי בשנת שתים לדריוש וגו' ואם איתא בשנת ג' מיבעי לי' ומשני דמלך כשר הוא לפיכך מנו לי' כמלכי ישראל, וא"כ הרי מוכח דבעת ההיא בשנת שלש למלכו בעת שדבר נחמי' לפני המלך נתחמץ ואמרינן בע"ז (דף סד) דגר תושב אמרי לה דמותר בשתי' וא"כ מתחילה שהי' גר תושב אפשר לומר שהיה סובר כדס"ל ללישנא אחרינא דמותר בשתי' ואי משום חתנות עדיין לא גזרו כדאמרינן בע"ז (דף לו) אבל לבסוף שהחמיץ אז הי' מתירא לשתות דאולי נסכו, ועז"א בחדש ניסן שנת עשרים לארתחששתא המלך יין לפניו [פי' הביאו יין לפניו) ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו, פי' קודם המעשה הזה שהחזקתי אותו לכשר הייתי שותה ולא הייתי רע, אבל עתה שהחמיץ מתיירא אני, וע"ז חשב המלך שהוא מצד שרואה שהחמיץ וע"כ מטיל סם כדי שימות מצד שלא יצטרך לשתות, וע"ז שאלו המלך "מדוע פניך רעים" שהרגיש שהוא מצד ששוב אינו רוצה לשתות ממנו ועז"א ואירא חרבה מאד, ותירץ לו שהענין הוא שאינו שותה היין מצד שהעיר בית קברות אבותיו חרבה ומתחילה לא הי' בדעתו לדבר עם המלך אודות זה, אך מחמת ששאל מדוע פניך רעים והבין שכונתו שפניו רעים מצד שאינו שותה מיינו ושוב אינו חושב אותו לגר תושב ע"ז אמר לו לתרץ דטעה בזה דהסבה הוא מצד שהעיר חרבה וע"ז כששאל לו המלך על מה זה אתה מבקש עז"א ואתפלל אל אלהי השמים פי' שהתפלל אז לד' שימצא חן בעיני המלך וימלא בקשתו:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה