ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
מלכים א · פרק יח
[ג] ועובדיהו היה ירא את ד' מאד:
יש לדקדק האם יש גבול ליראת שמים, עד אשר יצדק עליו התואר "מאד" שנסב ועלה למעלה מהגבול?
ויובן בטוב טעם "מאד" עפ"י מאמרם ז"ל בסנהדרין (דף לט) עובדי' גר אדומי היה ואמרינן ביבמות (דף מח) מפני מה הגרים מעונין כו' אבא חנן אומר משום ר"א לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה וכתבו התוס' שם דמאהבת המקום ומיראת המקום הוי תרווייהו לשבח והא דאמר הכא מיראה יראה זוטרתא דהיינו יראת העונש אבל מיראת הרוממות יראה טובה מאד כדאמרינן בסוטה (דף לא) תרווייהו צדיקים גמורים אתון מר מאהבה ומר מיראה, ע"ז אמר ועובדי' אם כי הי' גר, ומדרך הגרים שיראתם יראה זוטרתא כנ"ל בכל זה הוא הי' ירא את ד' מאד פי' יראה הגדולה שהיא יראת הרוממות:
[ט] ויאמר מה חטאתי וגו' [יב] ועבדך ירא את ד' מנעורי:
יש לדקדק למאי נפ"מ אם הי' ירא מנעוריו או לא הלא השי"ת צופה ומביט לאדם רק באשר הוא שם, ואם הוא עכשיו ירא ד' אין אומרים לו זכור מעשיך הראשונים
ויובן בטוב טעם עפ"י מאמרם ז"ל ביבמות (שם) אחרים אומרים מפני ששהו עצמן להכנס תחת כנפי השכינה אר"א מאי קרא ישלם ד' פעלך וגו' אשר באת לחסות תחת כנפיו ופירש"י ותוס' אשר מהרת, מעתה יבואר מה דאמר מה חטאתי וגו' ועבדך ירא את ד' מנעורי פי' שמא תאמר שצריך אני להיות מעונה מפני ששהיתי להכנס תחת כנפי השכינה לכן אמר שעבדך הי' ירא מנעורי ולא שהיתי להכנס תחת כנפי השכינה: