ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
מיכה
פרק ז
[ב] אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כלם לדמים יארבו איש את אחיהו יצודו הרם:
יתבשם ויתבטם המקרא הזה, בהקדם מ"ש הרמב"ם ז"ל (הלכות יסודי התורה ה) נשים שאמרו להם כו' תנו לנו אחת מכם ונטמא אותה ואם לאו נטמא את כלכם מטמא את כלם וכו' וכן אם אמרו להם תנו לנו נפש כו' ואם הי' חייב מיתה כשבע בן בכרי כו' ואין מורין להם כן לכתחילה עיי' בכ"מ שמביא הירושלמי דהוי עובדא בההוא בר נש דתבעתו מלכותא וערק ללוד לגבי דריב"ל ואקיף מלכא מדינתא ויהבי לי' והוי רגיל אליהו דמתגלי לי' ותו לא אתגלי לי' וצם כמה צומין עד דאתגלי לי' וא"ל וכי לדילטור אנא מתגלי וא"ל ולאו משנה עשיתי, א"ל וכי זו מידת חסידים פי' שלפנים משורת הדין אין למסור נפש תחת נפש אף ביחדוהו ג"כ כמו שאמר לו אליהו וכי זהו משנת חסידים, אבל באינו חייב מיתה ולא יחדוהו להם אין מוסרין להם אף בלא מידת חסידות:
וע"ז אמר אבד חסיד וגו' פי' שיזהר שלא למסור נפש בעד נפש אפי' ביחדוהו וחייב מיתה, כמשפט הראוי לחסיד לעשות לפנים משורת הדין זה בודאי אבד מן הארץ. אלא שאפי' וישר באדם אין פי' שמוסרים נפש תחת נפש אפי' בלא יחדוהו ואינו חייב מיתה שזה אין לעשות אפי' עפ"י דין עז"א וישר באדם אין כי כלם לדמים יארבו איש את אחיהו יצודו חרם, והוא נכון בעזהשי"ת: