אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) ישעיה › פרק סו

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

ישעיה · פרק סו

פרק ס

[כ] והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לד' בסוסים וברכב ובצבים וגו' על הר קדשי ירושלים אמר ד' כאשר יביאו בני ישראל את המנחה וגו':

[כא] וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ד':

יש לדקדק א) היאך יקחו מהם מנחה כמו שלוקחים מישראל מנחה דמשמע מזה שדין א' ומשפט א' יהיה להם בהקרבתם, הא במנחות (דף עג) אמרינן דעכו"ם לבו לשמים שכונתו שקרבנותיו יהיו כלם לשמים ולא שיאכלום וא"כ איך יהי' משפטו ודינו שוה למנחת ישראל דשיריה לכהנים? ב) וגם מהם אקח וגו' הביא הרד"ק ז"ל כמה פשטים וצריכין עוד מלח ותבלין:

ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם מ"ד בערכין (דף ו) עכו"ם שהפריש תרומה מכריו בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתיו תנתן לכהנים (ופירש"י אם אמר בדעת ישראל הפרשתיו שלמקום שתרומת ישראל הולכת כו') ואם לאו טעונין גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים (פירש"י לשם הקדש ובזמן הזה עסקינן כו') וכתבו התוס' ד"ה אם משמע דעכו"ם איתא בתרומה דנפשי' כו' והא דקאמר בזבחים (דף מה) דליתי' בתרומה דנפשי' לא קשי' דתנאי ננהו בקדושין (דף מא) תרומת עכו"ם מדמעת וחייבים עליה חומש ור"ש פוטר, ולפי"ז נראה לי דלריה"ג דס"ל במנחות (דף עג) דעכו"ם מפריש מנחה דאמרינן נמי אם אמר בדעת ישראל הפרשתיו הוי כמו מנחת ישראל דמנחה נקמצת ושירי' לכהנים, ואין להקשות הא אמרינן (שם) שלמי עכו"ם עולות איבע"א קרא איבע"א סברא, איבע"א סברא עכו"ם לבו לשמים (פי' כונתו שיהא קרבנותיו כלו לשמים ולא שיאכלום) ואיבע"א קרא אשר יקריבו לד' לעולה כל דמקרבי עולה ליהוי כו' מתיב רב שיזבי אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים מנחת עכו"ם אר"י ל"ק הא ריה"ג והא ר"ע פי' הא דקתני מנחת עכו"ם ריה"ג והא דקתני שלמי עכו"ם עולות ר"ע, ולא מחלקי בגמ' דאימתי מנחת עכו"ם נקמצת ושיריה לכהנים היינו דוקא אי נימא דזהו לתירוץ השני דאמר אשר יקריבו לד' לעולה כל דמקרבי עולה ליהוי אבל לתירוץ הראשון דאמרינן עכו"ם לבו לשמים אזי בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתיו תנתן לכהן דכמו דאמרינן גבי תרומה אף דאיתא בתרומה דנפשאי כמש"כ התוס' ואפי"ה בודקין משום דלבו לשמים, וא"כ ה"ה במנחה, אלמא דלריה"ג צריך לבדוק אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתיו תנתן לכהן ואם לאו חיישינן דלבו לשמים, וא"ת אמאי לא משני הש"ס דהא דאמרינן מנחותיהן נקמצות ושיריהן לכהנים היינו אם אמר בדעת ישראל הפרשתיו דז"א משום דקושית הגמרא קאי אם ממעט מקראי דכל דמקרבי עולה ליהוי א"כ אין ביכולתו להקריב מנחה אבל לאחר המסקנא דלריה"ג יכול להתנדב מנחה אזי בודאי בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתיו כמו שבודקין אותו אם הפריש תרומה אף אם יכול לתרום כמ"ש התוס'.

ובזה יובן הכתובים והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לד' וגו' וכי תימא הא עכו"ם לבו לשמים, ע"ז אמר כאשר יביאו בני ישראל מנחה לד' פי' שהוא כמו שאם אמר בדעת ישראל הפרשתיו וא"כ מנחותיהן נקמצות ושיריהן לכהנים, ועז"א וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ד' וכמו שפירש"י (שם) אם אמר בדעת ישראל הפרשתיו דהיינו למקום שתרומת ישראל הולכת גם זו תלך. והוא כפתור ופרח בעזהשי"ת:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה