אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) ישעיה › פרק נח

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

ישעיה · פרק נח

פרק נו

[א] קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם וגו':

יש לדקדק א) כפל לשון במילות שונות למה? ב) מדוע השוה כאן קריאה בגרון לתקיעת שופר? ויתבאר עפ"י מה שבארתי מה דכתיב (לעיל ו) ואומר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים וגו' ויעף אלי אחד מן השרפים וגו' ויגע על פי ויאמר וגו' וסר עונך וחטאתך תכפר וצריך להבין הא בתחילת דבריו אמר הוי גוי חטא עם כבד עון וגו' ולמה החריש לו השי"ת עד כה? אך לפי מש"ש אתי שפיר דזאת ידע דאצל הנביא נתנה הנבואה בקרבו, וכדכתיב והי' בקרבי כאש וגו' וכלכל בקרבו לא יוכל עד אשר הוא מוכרח להוציא משם ולחוץ כדכתיב רוח ד' דבר בי ומלתו על לשוני וא"כ הנביא בעצמו אינו עושה כלום רק כמעשה כלי, שמוציא מפיו מה שניתן בקרבו ולכן כשהנביא מדבר בנבואה אין עליו שום עונש אף אם יפגע הרבה בכבוד ישראל, יען כי לא ענה מלבו, ורק את אשר ישים ד' בפיו אותו ידבר ולכן כאשר פתח בנבואתו אמר שמעו שמים וגו' כי ד' דבר ולכך לא היה עליו שום עון במה שאמר הוי גוי חוטא וגו' אבל מה שאמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב אמר את מדעתו וע"כ חטא בזה עד אשר הוצרך לסליחה וכפרה כדכתיב וסר עונך וחטאתך תכופר וכאשר בארתי בראש ישעי' בזה בהרחבת באור, ולכך כשאמר הקב"ה לישעי' להוכיח את ישראל הי' מתירא מאד להגיד לישראל פשעם וחטאתם אולי ילכד בדבוריו, ועוד היה קשה בעיניו להוכיחם מצד ענותנותו שהוא החזיק א"ע שאינו ראוי להוכיח את ישראל ולפרט חטאתם, ולכן אמר לו הקב"ה קרא בגרון וגו' פי' דאין לך אלא להוציא מגרון ולחוץ מה שניתנה הנבואה בקרבך כשופר הרם קולך והוא כמו שבארנו בספרי דרשות מהר"ם דיוצא בשופר הגזול והטעם כיון שהשופר הוא רק כלי להוציא הקול וא"כ אין בזה מעצמותו של שופר רק מה שמוציא הקול, ואין בקול דין גזל, וא"כ אעפ"י שהשופר בעצמו גזול עכ"ז יוצאים בו, ועז"א כשופר הרם קולך פי' כמו שהשופר הוא מעשה כלי בעלמא כן אתה אינך משמש אלא מעשה שופר בעלמא, וא"כ אין עליך יראת העונש וע"כ הגד לעמי פשעם וגו' והוא נכון מאד:

[ב] ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה גו' [ג] למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע:

הכתובים האלה יתבשמו ויתבסמו היטב עפ"י דברי חז"ל, (ר"ה דף ד) האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני וכו' ה"ז צדיק גמור ל"ק כאן בישראל כאן בעכו"ם ופירש"י כאן בישראל שלבו לשמים ואם מריעין לו בחייו אינו קורא תגר כו' אבל עכו"ם אם אין מטיבין לו קורא תגר עז"א ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון ומה הוא? עז"א בפסוק שלאחריו למה צומנו ולא ראית וגו' פי' שקוראים תגר על השי"ת שהם יצומו ויענו את נפשם והוא עוד מריע להם, עז"א מקודם כגוי אשר צדקה עשה שאם אין מטיבין לו הוא קורא תגר על השי"ת:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה