אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) ירמיה › פרק כו

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

ירמיה · פרק כו

פרק כג

[יח] מיכה המורשתי הי' נבא בימי חזקי' וגו' ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהי' והר הבית לבמות יער:

[יט] ההמת המיתהו חזקי' מלך יהודה וגו' [כ] וגם איש הי' מתנבא בשם ד' אוריהו בן שמעיהו וגו' וינבא על העיר הזאת ככל דברי ירמיהו:

[כא] וישמע המלך יהויקים וגו' [כב] וישלח המלך יהויקים וגו' [כג] ויוציאו את אוריהו ממצרים וגו' ויכהו בחרב וישלך את נבלתו וגו':

יש לדקדק א) דהא כפי הנראה מהכתובים רצו מאד להצדיק את ירמיהו לבלתי המיתו, וא"כ היאך ספרו מעשה אורי' אשר בזה נתנו חרב ביד הרשעים להרגו כאשר עשו לאוריה? ב) והנה רש"י ז"ל הרגיש בזה וכ' וז"ל מי שאמר זו לא אמר זו עד כאן דברי צדיקים ועמדו רשעים שהיו שם ואמרו גם איש מתנבא וגו' כשם שאורי' נהרג יהרג ירמי' וכתב ע"ז שכן מפורש בספרי וכ"ה באמת ג"כ בתוספתא דסוטה (פ' ט) אבל זהו דוחק לומר דמי שאמר זו לא אמר זו?

ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם מ"ש הרמב"ם (בהל' מלכים בפ"ד ה"ח) כל מי שהי' מורד כו' הי' כו' רשות להורגו כו' ולא הי' כו' רשות להורגו אלא בסייף בלבד כו' עיי"ש, והנה במאי דאמרינן בפ"ט דיבמות (דף עט) דהא כתיב לא יומתו אבות על בנים ומשני דמוטב תעקר אות אחת מן התורה ויתקיים כל התורה וכן פריך התם והא כתיב לא תלין נבלתו על העץ ומשני ג"כ מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקיים כל התורה כולה. וברמב"ם (ספ"ג מהל' מלכים) משמע שעשה זה בדיני מלך, שהרמב"ם כתב כל ההורגים נפשות שלא בראיה ברורה או בלא התראה. אפי' בעד אחד או שונא שהרג בשגגה יש למלך רשות להורגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלוים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם עכ"ל ומשמע מזה שהרגו בדיני מלך:

ובזה יתיישבו הכתובים ויהי ככלות ירמי' לדבר את כל אשר צוה ד' לדבר אל כל העם ויתפשו אותו הכהנים והנביאים וכל העם לאמר מות תמות מדוע נבית בשם ד' לאמר נשיו יהי' הבית הזה והעיר הזאת תחרב מאין יושב פי' שדנוהו למתנבא נביאות שקר וכמו דאמרינן בשלהי זבחים (דף קיט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים ר"ש אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה ואומר זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה ואומר כי בחר ד' בציון אוה למושב לו פי' בבחי' ישיבה כביכול שאין לה הפסק. וכמו שבארתי הא דכתיב אתה ד' לעולם תשב כסאך לדור ודור וחשבו דכיון דמתקרי נחלה א"כ לא יחרב לעולם ולא כשילה שלא נקראת רק מנוחה לפי שעה ובאמת הא דמתקרי נחלה הוא כמו דאמרינן בסוף ברכות (דף סב) כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה כאלו רוקק בבבת עינו שנאמר והי' עיני ולבי שם כל הימים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ו מהלכות בית הבחירה ה' טז) וז"ל ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לע"ל כו' לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה והשכינה אינה בטילה והרי הוא אומר והשימותי את מקדשיכם ואמרו חז"ל קדושתן אף כשהן שוממין וע"כ מקרי נחלה וכתיב פה אשב כי איתיה מפני שבקדושתה לא בטלה אעפ"י שתחרב מ"מ לא תבטל הקדושה:

ואפי' לדעת הראב"ד שהשיג שם על הרמב"ם וסובר דבטלה קדושת המקדש וירושלים נמי לא קשה מידי מה שנקראת נחלה, וכמו שכתבו התוס' בפ"ב דשבועות (דף ט) בד"ה קדושתן קדושת עולם ופי' בקונטרס שאין אחריו היתר במות והקשו התוס' דא"כ תפשוט מהכא דסבר ר' אליעזר דקדשה לעתיד לבוא כו' ותירצו התוס' דלפי שאינו ראוי לחזור ולקדש אלא באותו מקום קרי' לי' קדושת עולם ויותר נראה לפרש כפי' הקונטרס לענין היתר במות, שאין אחריה היתר במות, וכמו דאמרינן בפ"ק דמגילה (דף י) ומ"ט קא הדר בי' כו' משום קושי' דרב מרי וכמש"כ התוס' שם דהא דפליגי אם קדושה ראשונה כו' אינו אלא אם מותר להקריב בזמן הזה במקומו של מזבח אבל כו"ע מודו דאסור להקריב בבמה, ועי' בסוגיא דזבחים (דף סא) ובתוס' שם משמע שהיא נקראת נחלה או מנוחה משום שאין אחריה היתר במות (ואין כאן מקום להאריך בזה) אבל לא נקרא נחלה לענין שלא יחרב, והם שפטו בעצמם דכיון דאיקרי נחלה לא הוי כמו שילה ולא יחרב וטעו בזה במה דאקרי נחלה וע"כ כתיב ויתפשו אותו וגו' לאמר מות תמות מדוע נבאת וגו' כשילה יהי' הבית הזה והעיר הזאת תחרב וגו' ואיך דימה את ירושלים לשילה וע"כ דנוהו לנביא שקר ורצו לדונו במיתה כמו דאיתא ברפ"ו דסנהדרין (דף פד) שאמרו משפט מות לאיש הזה וע"כ כתיב שם ויקומו אנשים וגו' מיכה המורשתי היה נבא וגו' לאמר כה אמר ד' צבאות ציון שדה תחרש וגו' ההמת המיתוהו חזקיה וגו' ואנחנו עושים רעה גדולה על נפשותינו לדונו כנביא שמתנבא לשקר מפני שאמר שהבית הזה תחרב, והא מיכה המורשתי נבא ג"כ בימי חזקי' אלמא שאפשר שהבית הזה תחרב ולא מיקרי נחלה אלא דלא תבטל הקדושה אבל אעפי"כ אפשר שיחרב:

וע"ז הביאו עוד ראי' ואמרו "וגם איש הי' מתנבא בשם ד' אורי' בן שמעי' וינבא על העיר וגו' ככל דברי ירמיהו, וישמע המלך יהויקים וכל גבוריו וגו', ויבקש המלך המיתו, פי' בדיני מלכות שדנוהו על שעבר על ציוויו והראי' ע"ז שלא דנוהו בדיני סנהדרין מפני שנתנבא נביאות על ירושלים שתחרב וירושלים איקרי נחלה ומתנבא לשקר אלא שידעו שהוא מתנבא אמת אך המלך דנהו כמורד במלכות, וע"כ ספרו איך שהיה המיתה ואמרו ויביאוהו אל המלך יהויקים ויכהו בחרב ואי אמרת שהיו דנים אותו למתנבא לשקר הי' להם לדונו בחנק אלא ודאי משהמיתוהו בחרב מסתמא דנוהו כדין מורד במלכות שמיתתו בסייף כמ"ש הרמב"ם בהל' מלכים וכמו דאיתא בירושלמי (בפ"ז דסנהדרין) לרשות לא ניתן אלא דין הרג בלבד, ועוד ראי' דכתיב וישלך את נבלתו אל קברי בני העם ואם היו דנים אותו במיתת סנהדרין א"כ לא היו מקברים אותו בקברת אבותיו אלא לאחר עיכול בשר וכמש"כ הרמב"ם (בפ"א מהל' אבל) שהרוגי מלכות נקברין בקברת אבותיהם אבל הרוגי ב"ד אין נקברים עם אבותיהם אלא לאחר עיכול בשר ומדקברו את נבלתו בקבר אבותיו ולא המתינו עד שיעכל הבשר ש"מ מזה דלא דנוהו לנביא השקר אלא למורד במלכות וע"כ דנין אותו כדין מורד במלכות והוא כפתור ופרח בעזהשי"ת:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה