אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) ירמיה › פרק יח

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

ירמיה · פרק יח

פרק יז

[ז] רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוין ולהאביד:

[ח] ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו:

יש לדקדק א) מהו זה שאמר ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו הול"ל ושב מרעתו אשר עשה? ב) מהו זה שאמר ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו ואמאי לא אמר על הרעה אשר דברתי עליו כדכתיב ברישא דקרא רגע אדבר וגו'? ויתבאר בטוב טעם ודעת בעזה"ש בהקדם דברי הבל"ע על הא דאיתא בר"ה (דף יז) על הא דכתיב עיני ד' אלקיך בה עתים לטובה כו' כיצד הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים מועטים בר"ה לסוף חזרו בהם להוסיף עליהם אי אפשר שכבר נגזרה גזירה אלא הקב"ה מורידן בזמנן כו' ופי' הבל"ע הנ"ל דכ"ז כשעושין תשובה מיראה כיון שע"י התשובה מיראה הזדונות נעשו כשגגות, ואין חילוק בין שוגג למזיד אלא המחשבה אבל המעשה נשאר קיים, כך הקב"ה אינו משנה בשביל התשובה זו מעשה הגזירה אלא המחשבה בלבד שהיה מתחילה לרעה שלא יועילו הגשמים מועטים ועכשיו מורידין בזמנן על הארץ הצריכה להם, אבל כשהם עושים תשובה מאהבה שאז הזדונות נעשו כזכיות ונתבטל החטא מכל וכל, כך הקב"ה מבטל הגזירה מכל וכל. ועפי"ז יתיישבו הכתובים על מכונן שזהו שאמר ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו, פי' שהגוי ההוא יעשה תשובה לא מפני התעצבו מצד המעשים הרעים אלא מיראה מצד רעתו וצרתו אשר אני ידעתי לעשות לו דהיינו תשובה מיראה שהזדונות נעשה כשגגות שעדיין נשאר מעשה החטא קיים ולא נתקן כ"א המחשבה ע"כ לעומת זה ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו דהיינו המחשבה לבדה להפכה לטובה אבל לא על המעשה כמש"כ גבי גשמים מועטים שאין הגזירה מתבטלת בפועל אלא במחשבה משא"כ אם היו עושים תשובה מאהבה אז הי' מתבטל הגזירה מכל וכל. ועיי' בס' דרשת מוהר"ם (דף ט) מ"ש באריכות מה דלכאורה יש סתירה למ"ש דבתשובה מיראה אזי מעיקר שורש הדין אין הגזר דין נקרע לגמרי זולת המחשבה לבדה ובש"ס (שם) מבואר להיפוך שהדין נותן לקרוע הגזר דין לגמרי אלא מפני שאפשר בלא זה כמו דמשני שם עיי"ש:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה