ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
יונה · פרק ג
[ה] יאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם
יש לדקדק הא בקללה מתחילין מן הקטן והי' להם להלביש שקים הקטנים תחילה ואח"כ הגדולים?
ויתבאר בטוב טעם עפ"י מאמרם תענית (דף טו) איני והתניא בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן כו' הא חשיבותא הוא לדידהו דאמר להו אתון חשיבתון למיבעי רחמי על עלמא ע"ש לכן גם כאן עשו באופן זה ויקראו צום וגו' מגדולם ועד קטנם אף שהסברא נותנת דבקללה מתחילין מן הקטן עכ"ז הגדולים שבהם עשו מתחילה שהם חשובים למיבעי רחמי:
ומה שכתוב ויכס שק וישב על האפר אף שבישראל הטעם כדי לזכור אפרו של יצחק כדאמרינן שם (דף טז) וזה לא שייך בהם אך הם עשו שהם חשובים כאפר. ומ"ש ויזעק ויאמר וגו' האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה פי' שהם החמירו על עצמם, דאף דאמרינן בברכות (דף יד) השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום אעפי"כ האזהרה הי' להחמיר שאל יטעמו מאומה ג"כ: