אור ברסלב

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

הושע

יחזקאל

פרק ב

[כא] וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים:

[כב] וארשתיך לי באמונה וידעת את ד':

יש לדקדק א) הני שלשה פעמים וארשתיך כנגד מה? והנה ראיתי להרד"ק שהרגיש בזה וכתב שהוא כנגד ג' גליות שגלו ישראל גלות מצרים גלות בבל וזה הגלות עיי"ש מ"ש בזה, ולדבריו שם וארשתיך לי באמונה ענינו בקיום שלא ימוט לעולם, ולפי"ד יקשה לנו היינו הקרא הראשון וארשתיך לי לעולם? ב) מה זה ישמיענו בזה דהקדושין יהיו לעולם, פשיטא הלא כל הקידושין הוא לעולם וכדאיתא בנדרים (דף כט) א"ל רב המנונא קדושה שבהן היכן הלכה ומה אלו אמר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט, וא"כ מהו זה דאמר וארשתיך לי לעולם ג) תיבת לי שאמר בהקדמתו שיקדשנה לעולם לכאורה מיותר דבשלמא כשאומר אח"כ במה יקדשה בצדק וגו' או באמונה וגו' הוא מוכרח לומר בלשון לי דבלאו לי לא הוי קדושין כדאי' בקדושין (דף ז ועיי"ש בתוס') אבל בעת שהוא מבטיח שיקדשה לעולם אזי תי' לי מיותר?

ויתבאר בטוב טעם ודעת עפ"י מ"ש אאמו"ר הגאון זצללה"ה (בס' נ"י סי' א) דאם א' מקדש האשה בב' פרוטות הא' מעכשיו והב' לאחר שאגרשך חלו ב' הקדושין וכמו שפסק הרמב"ם (בפ"ז מהל' אישות הל' יד) ומבאר עוד שם דכונתו שיתחילו הקדושין מעכשיו, אך מעכשיו א"א לחול מחמת קדושין הראשונים ולכי משכחת רוחא חיילא עיי"ש באריכות והנה הא דכתיב וארשתיך לי לעולם היינו בביהמ"ק ראשון שהיו ישראל זכאים והיו בהם כל המדות והמעלות הטובות צדק ומשפט חסד ורחמים ואז הי' בבחינת נשואין, אך מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שיעזבו את הצדק והמשפט וכמ"ש רש"י בשם המדרש בחסד וברחמים שיבוא לך מאתי באברהם אבינו כתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט וכנגדן ניתן לבניו חסד ורחמים מאת הקב"ה שנאמר ונתן לך רחמים ושמר לך את הברית ואת החסד פסקו מן הצדקה והמשפט כמ"ש (עמוס ה) ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו אף הקב"ה אסף מהם החסד והרחמים שנאמר (ירמי' טו) כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים, וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה הקב"ה מוסיף עליהם חסד ורחמים ועושה אותם עטרה לארבעתן, ומסיים ע"ז במדרש (פ' עקב) שנאמר וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ד' וע"כ כיון שהי' גלוי לפני הקב"ה שיעזבו הצדק והמשפט לכן קידש אותם עוד בדבר אחד דהיינו באמונה, וע"כ אף שיפסקו החסד והרחמים עכ"ז חלו עליהם הקדושין השניים דהיינו ע"י האמונה שישראל מאמינים ויודעים את ד' והאמונה לא תפסוק מישראל:

אך יש נפ"מ דהנה במקדש הראשון היו בבחינת נשואין כמש"כ אבל לאחר שנתבטלו הנשואין של הצדק והמשפט ולא נשאר כ"א הקדושין שע"י האמונה אזי הם בבחי' אירוסין וכדאמרינן בפסחים (דף פז) והי' ביום ההוא נאום ד' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי אמר ר"י ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה א"כ משמע כמש"כ שבזמן הזה הם בבחינת אירוסין וע"כ כתיב וארשתיך לי לעולם שכונתו בזה שאף לאחר שיחרב ביהמ"ק הראשון ויהי' בבחינת גירושין כדאמרינן ביומא (דף נז) אעפי"כ חל מיד הקידושין ועז"א וארשתיך לי בצדק ובמשפט גו' וארשתיך לי באמונה פי' ב' מיני קדושין האחד היינו הצדק והמשפט היינו כשיהיו במעלות ובמדות טובות ואז יהי' בחינת נשואין וכנ"ל, והשני וארשתיך לי באמונה וידעת את ד' פי' אף לאחר שיהי' בבחי' גירושין אעפ"כ יתעוררו הקדושין השניים דהיינו אירוסין של אמונה וכדאמרינן במכות (דף כד) בא חבקוק והעמידן על אחת וכו' שנאמר וצדיק באמונתו יחי' וא"כ אף לאחר החורבן לא אבדו האמונה ומחכים לגאולה ולבנין בית המקדש רק שזהו בבחינת אירוסין וכדאי' במדרש (פ' בא) החודש הזה לכם וגו' משל כו' שקידש אשה וכתב לה מתנות מועטות כך העוה"ז אירוסין אבל לימות המשיח יהי' נשואין באותה שעה מסר להם את הכל וע"ז כתיב (ישעי' נב) אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד כי בועליך עושיך וגו' ואמרינן שם (בפסחים) ככלה בבית חמי' ולא ככלה בבית אביה, ולכן היטב אשר דבר הנביא וארשתיך לי לעולם דאתי להורות דאין לזה הפסק דאף שיפסקו הקדושין הראשונים דהיינו הצדק והמשפט עכ"ז יהי' מקודש ע"י האמונה, אך עוד נשאר לנו להסיר הדקדוק השלישי שדקדקנו אשר לכאורה הי' די באמרו וארשתיך לעולם ותיבת לי מיותר דבשלמא מה שאמר אח"כ וארשתיך לי בצדק וגו' וארשתיך לי באמונה שזהו עיקר אמירת הקדושין מה שאומר הקב"ה לישראל כבעל האומר לאשה הרי את מקודשת לי בכסף או בשטר וכו' אז הוא מוכרח לומר לי דבלא אמירת לי לא הוי קידושין וכדאי' בקידושין (דף ז) אבל מה דאמר מקודם הבטחה בעלמא שהקדושין שיקדש יהי' לעולם בלי הפסק צריך הבנה יתירה למה יאמר לי אמאי לא הוי ניחא לי' אם הי' אומר וארשתיך לעולם. אבל גם זה יונח מאד ע"פ מה שבארתי במק"א מה דאיתא במדרש (שמות פ' תצוה) וזה הדבר אשר תעשה להם הה"ד לעולם ד' דברך נצב בשמים אל תאמר בשמים אלא כשמים כו' אף דבר שדברתי לקדש את אהרן ובניו קיים לעולם שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם כן יהי' דברי אשר יצא מפי כו' ובארנו בפהש"ע לספרי פ"מ דהענין הוא שיש ב' עניני קדושות א) מה שנתקדש בקדושת פה ב) מה שקדוש בקדושת כלי, ואמרינן בסוטה (דף ו) היכא דנטמא מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה ויקח בדמיה אחרת אבל משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותשרף, וא"כ הרי חזינן דמה שהוא קדוש ע"י קדורת פה הוא קיל יותר משנתקדש ע"י כלי שרת דבזה יוכל לפדות משא"כ כשנתקדש ע"י כלי שרת כמש"כ וא"כ הו"א דאהרן שנתקדש בקדושת פה וע"כ יש לזה הפסק עז"א דיש נפ"מ בין שהוא מה שנתקדש ע"י קדושת פה דאדם ובין ק"פ דה' דהדיבור של אדם אינו חשוב וכמו דכתיב יבש חציר נבל ציץ (ישעי' מ) ודבר אלקינו יקום "לעולם" וע"ז אמר לעולם ד' דברך נצב בשמים א"ת בשמים אלא כשמים פי' כמו שיש בריאה גשמיות של שמים ואינה נפסקת, כך הקדושה שנתקדש אהרן אין לה הפסק ועז"א (ירמי' לג) אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה ולבלתי היות יומם ולילה בעתם גם בריתי תופר את דוד עבדי מהיות לו בן מולך על כסאו וכו' והוא כמש"כ אאמו"ר הגאון זצללה"ה שהמלוכה של דהמעה"ש אינה בבחינת התנשאות אלא בבחינת קדושה כמו כהונה וע"כ אינה נפסקת וכן איתא במדרש (פ' קרח) דהשיב מרעה"ש בקר וידע ד' את אשר לו אמר ר"נ אמר הקב"ה אם יתקבצו כל חרטומי העולם להפוך את הבקר לערב לא יוכלו וכשם שהבדלתי בין אור לחושך שנאמר ויבו"ל אלקים בין האור ובין החושך כך הבדלתי את אהרן להקדישו שנאמר ויבדל אהרן להקדישו, וע"כ בקדושת ישראל דנתקדשו ע"י הקב"ה בעצמו כדכתיב קדושים תהיו. אני ד' מקדשכם וע"כ שוב אינה נפסקת ולא פקעה הקדושה נצח סלה ועד, ועז"א וארשתיך לי וא"כ זהו בודאי יהי' לעולם כמ"ש כי קדושה הזה שקידשם וארשם הקב"ה לו אינה נפסקת לעולם. והוא כפתור ופרח בעזהשי"ת:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה