ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן
מסכת עירובין
דף כט:
איתא פלוגתיה דרבה ורב יוסף בבשר צלי אי הוי ליפתן אם לאו, אמר רב יוסף מנא אמינא לה דהני פרסאי אכלי טבהקי בלא נהמא א"ל אביי ופרסאי הוו רובא דעלמא והתנן בגדי עניים לעניים בגדי עשירים לעשירים אבל בגדי עשירים לעניים לא וכ"ת הכא לחומרא והכי לחומרא והתניא רשב"א אומר מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן בסעודה בינונית של כל אדם קשיא. ומי אמר רשב"א הכי והתניא רשב"א אומר עוג מלך הבשן פיתחו כמלואו ואביי התם היכי ליעביד הדומי ניהדמיה עכ"ל הגמרא. וקשה בזה טובא (א) מאי מייתי רב יוסף מהני פרסאי דאכלי בלא נהמא מה זה ראי' על כל העולם שאוכלין זאת ללפת את הפת. (ב) צרכין להבין קושית אביי ופרסאי הוו רובי דעלמא משמע מדבריו דאם היו רובי דעלמא הוו ניחא. הלא אנו רואין דמערבין לחולה ולזקן כדי מזונו אע"ג דלרובא דעלמא לא חזי כיון דחזי לדידהו מערבין עבורם בזה הכי נמי אע"ג דלפרסאי לא הוו ליפתן כיון דלדידן הוו ליפתן סגי בזה. (ג) למה לו להקשות מקודם מבגדי עניים ועשירים דהוא עניני טומאה ואח"כ מביא מרשב"א מדיני עירוב. הי' לו מיד להביא מרשב"א דהכא ג"כ מיירי מדיני עירוב (ד) יש להבין דמה דמביא סוף הברייתא דקתני ולרעבתן וכו' נראה כמיותר דדי להקשות מתחלת דברי רשב"א דמערבין לחולה ולזקן כדי מזונו דמזה אנו רואין בפירוש דבעירוב אזלינן בתר כל חד וחד במה דחזי ליה. הן אמת דעל הגמרא גופי לא קשיא לי כלום דכן דרך הש"ס בהרבה מקומות להביא כל הברייתא כמשנתה אף שלא נצרך כולה להסוגיא. אך מפירש"י ז"ל שם משמע דעיקר קושיתו הוא מסיפא ולרעבתן וכו' ובאמת קשה להבין דלכאורה די להקשות מרישא דרשב"א כנ"ל. (ה) צריכין להבין דכל המשך הקושיא ומי אמר רשב"א הכי והתניא לא שייך כלל לדברי אביי וא"כ מה מסיק הגמ' ואביי וכו'. והמהרש"א ז"ל מתרץ זאת משום דאביי מביא הברייתא הזאת עיי"ש. אבל מ"מ עדיין קשה דכל עיקר הקושיא לא שייך הכא כלל.
וליישב כל זה נראה לענ"ד דהנה לעיל (דף כ"ח ע"א) מביא הגמ' ברייתא הפיל והשעורה והתילתן שזרען לירק בטלה דעתו אצל כל אדם. והקשו בתוס' שם אמאי לא מקשה אביי לקמן מהך ברייתא דליבטל פרסאי לגבי רובא דעלמא. ותירצו דאין לבטלם כיון דרוב בשר יש להם ושאר העולם נמי אם הי' להם רוב בשר הי' אוכלים ג"כ בלא לחם עיי"ש. ולכאורה עדיין קשה אף דמשום הכי לא בטלי דעתם של פרסיים לגבי רובא דעלמא כמו בשאר מקומות אבל מכ"מ הרוב ג"כ אינו צריך ליבטל אצל המועט פרסיים ולמה נותן רב יוסף טעם לדבריו מחמת הפרסיים. ונ"ל דסברת רב יוסף כך הוא כיון דבמקום שיש רוב בשר אוכלים בלא לחם ממילא מובן שמה שבמקומינו אוכלין עם לחם הוא רק מחמת מניעת רוב בשר אבל אם לא הי' מניעה זו הי' ג"כ אוכלין בלא לחם. וממילא אנו רואים שהוא ג"כ בכלל מאכל ולא דווקא בכלל ליפתן. ואין כונתו דהרוב בטלה לגבי המועט פרסיים רק מביא ראי' מפרסיים שהוא בכלל מאכל בפני עצמו. ולפ"ז ממילא אין שום קושיא מחולי וזקן דשם הסברה להיפך כי אף דלכל אדם לא נחשב זאת לשתי סעודות מ"מ לא שייך לומר דאין מערבין בזה לחולה משום שאינו ראוי לב' סעודות לכל אדם דזה אינו דהלא כל אדם אם הי' באופן כזה ג"כ הי' חזי לי' כמובן. ומשום הכי אינו מקשה מיד מחולה וזקן רק מקשה מבגדי עניים ועשירים דשם רואים דמשערים לכל אחד במה דחזי לי'. אך נוכל לומר דהדבר עומד בספק כי יש סברא לומר דלכל אחד צריכים לשער במה דחזי לי'. ויש ג"כ לומר כסברת רב יוסף כמו שמצינו במקום אחד שאוכלין אותו בפני עצמו ונמצא שהוא בכל מקום בכלל מאכל רק בשאר מקומות המניעה משום חסרון רוב בשר. וכשהדבר בספק ניזיל הכא והכא לחומרא וגבי בגדי עניים הוא מטעם חומרה. ולכך מקשה מרשב"א דשם רואין להיפך דבחולה תולין לקולא בכדי מזונו ולרעבתן הולכין ג"כ להיפך לקולא. נמצא לפ"ז שהקושיא הוא מרישא וסיפא כי בלא סיפא אין שום קושיא כנ"ל. וממילא מוכח שאביי תופס דברעבתן אין הטעם משום דבטלה דעתו אצל כל אדם כסברת הגמרא לעיל. זה אי אפשר דאם נאמר כך לא יהי' שום קושיא משם לא מרישא ולא מסיפא. וע"כ סובר אביי דאין חילוק בין חולה לרעבתן רק כהנ"ל. וזהו שמקשה הגמ' מיד ומי אמר רשב"א הכי והתניא וכו' אבל בלא דברי אביי אין שום קושיא וזהו שמסיק בגמ' ואביי כי עיקר הקושיא הוא מחמתו כמובן.
ויש לומר דזהו ג"כ כונת המהרש"א ז"ל דמתרץ מה שהביא הגמ' ואביי משום דהוא מביא הברייתא עיי"ש. כונתו למה שכתבנו דעל הברייתא גופה לא קשיא כהנ"ל רק משום שאביי מביא הברייתא בקושיתו נגד רב יוסף נשמע דהוא סובר דהטעם דרעבתן אינו משום בטלי דעתו אצל כל אדם רק כהנ"ל ומשום הכי מקשה מעוג מלך הבשן. וזהו כונת המהרש"א ז"ל במה שכתב שם "ויש ליישב" וק"ל, ולפ"ז מיושב שפיר לשון אביי בקושיתו ופרסיים הוו רובא דעלמא. כי אם הפרסיים הי' רובא דעלמא הי' המועט בטל להרוב והוו נחשב מאכל לכל העולם וממילא לא הי' שום קשיא לא מעניים ועשירים ולא מחולה וזקן כמו"ש לעיל. רק קושיתו כאשר פרסיים לא הוו רובא דעלמא אף שהפרסיים אינם בטלים כמו"ש לעיל אבל עכ"פ רובא דעלמא אינה בטלים להמועט וצריכים לשער כל אחד במה דחזי לי' כמובן ודו"ק: