ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן
מסכת נדרים · דף ו:
בר"ן ד"ה מגו מאי דסבירא לי' א"ל לאביי וכו' וא"ת ומאי קא מספקא לי' בקדושין מאי שנא מגיטין דלכ"ע יש יד וכו' י"ל דשאני גט כיון דאיכא מעשה דהיינו נתינת הגט לידה הוי טפי מיד ועיקר מוכיח מקו"י וכו'. והקשה הגאון רעק"א ז"ל הא כאן בקדושין ג"כ יש נתינת המעות עיי"ש, ולענ"ד כונת הר"ן ז"ל כך הוא דהנה באמת צריכין להבין מאי מקשה הר"ן ז"ל מגיטין דלכ"ע יד מוכיח הוי יד'. הלא מאיזה מקום יש הוכחה זאת הא שם ליכא אופן שתהי' יד מוכיח דאם יכתוב ודין הוי גט גמור ובלא ודין הוא אינו מוכיח ופליגי בה ר"י ורבנן. ומוכח רק על ר"י דסובר דאף אינו מוכיח הוי יד אבל על רבנן אין שום הוכחה מפורש דיד מוכיח הוי יד כי שם לא נוכל לצייר המחלוקת ביד מוכיח ויוכל להיות דאף ביד מוכיח ג"כ סוברים בכל מקום דלא הוי יד ומאי מקשה הר"ן ז"ל משם. וע"כ מוכרחין לומר דכונת הר"ן ז"ל בקושיתו כך הוא כי לעיל הובא פלוגתא דאביי ורבא ביד שאינו מוכיח. והי' סבור הגמרא דהם פליגי בפלוגתא דר"י ורבנן ומסיק אמר לך רבא אנא דאמרי אפי' לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן אלא בגט דאין אדם מגרש אשת חבירו. ופי' הר"ן שם דאף דהלשון אינו מוכיח מ"מ הענין מוכיח. ואף דבעלמא סוברין דאין יד הכא הוי מוכיח והוי יד. וזהו קושית הר"ן ז"ל כאן מ"ש דגבי גט לכ"ע יד מוכיח הוי יד וכאן בקדושין הדבר בספק. ותירץ דשם מחמת נתינת הגט לחוד הוי מוכיח והענין מטעם דאין אדם מגרש אשת חבירו ג"כ מוכיח ונחשב לעיקר מוכיח שהוא קרוב לגט גמור. אבל כאן המעות לא נחשב רק למוכיח. וצדקו דברי הר"ן ז"ל בטוב טעם: