ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן
מסכת כתובות · דף טו:
במשנה האשה שנתארמלה וכו' הרא"ש ז"ל מקשה למה לא יהי' הדין במתניתין כדין מודה במקצת ומתרץ דכתובה הוא שעבוד קרקעות וכו' ומסיק שם דאפי' בזמה"ז לאחר התקנה דכתובה גובה אף ממטלטלי וכו' עיי"ש. ולכאורה קשה להבין הא אף לאחר התקנה מ"מ גובה אף ממקרקעי והווי כתובה שפיר שעבוד קרקעות ומה זה הלשון אפי' בזמה"ז דמה רבותא יש בזה. ונ"ל ליישב דהנה לפני התקנה י"ל ממ"נ אם יש קרקעות הווי שעבוד קרקעות ואם אין קרקעות א"כ ממה תגבה הכתובה וא"כ ע"כ מיירי כשיש קרקעות ולכך אין יכולין לדון כאן הדין דמודה במקצת שיהא צריך לישבע, אבל אחר התקנה דאז יכול להיות שאין לו קרקעות ומטלטלין יש לו ולא הווי שעבוד קרקעות וזהו כונת הרא"ש ז"ל במה שכתב אפי' לאחר התקנה ודו"ק:
שם במשנה אם יש עדים שיצאת בהינומא וכו' כתובתה מאתים. וכתבו התוס' שם דהטעם דלא מהימן לומר אלמנה נשאתיך במגו דאי בעי אמר פרעתיך משום דמגו במקום עדים הוא עיי"ש. והנה הר"ן ז"ל הקשה ג"כ קושיא זאת ותירץ תירוץ אחר עיי"ש ומדלא תירץ כתירוץ התוס' נראה דס"ל דלא הווי מגו במקום עדים וצריכים להבין פלוגתתו בזה דלפי הנראה צדקו דברי התוס' בזה, ולפענ"ד י"ל כך דהנה לפי לשון המשנה מוכח דאין העדים מעידים בפירוש שנישאת בתולה רק אומרים שיצאת בהינומא ומחדש לנו התנא שזאת היא ראיה מוכחת שבתולה נישאת ולכך סובר הר"ן ז"ל שלא נחשב זאת למגו במקום עדים כי המגו הוא נגד ראיית ההינומא דיציאת ההינומא הוא הוכחה נגד טענת הבעל והמגו מסייע לטענת הבעל לומר שאף דאמת הוא שיצאת בהינומא מ"מ אין הוכחה שבתולה נישאת. אבל שיטת התוס' הוא דהתנא סובר דעדות ההינומא הווי ממש כאלו אמרו בפירוש בתולה נישאת משום דהיא הוכחה מוכרחת על בתולה וא"כ הווי מגו במקום עדים. וחידש לנו התנא בזה חידוש גדול שזה נחשב לעדות גמורה שבתולה נישאת ואלו לא הווי עדות גמורה הי' נאמן במגו דפרעתי. אבל שיטת הר"ן ז"ל הוא להיפך דהחידוש דהתנא הוא אף דאין זה עדות גמורה רק הוכחה דבתולה נישאת מ"מ גובה ג"כ מאתים ואינו נאמן במיגו כסברתו ז"ל שם:
ובתחלה עלה בדעתי לומר שעיקר החידוש הוא הדיוק דאם ליכא עדים בעל מהימן דלא כר"ג דלקמן בגמ'. אבל ראיתי דאי אפשר לומר כן דאם יהי' כונת התנא העיקר על הדיוק א"כ למה לא תני כאן כמו במשנה דפרקין דלעיל לא מפיה אנו חיין עד שתביא ראיה לדבריה. אלא ודאי כמו שאמרנו לעיל שעיקר החידוש הוא זאת גופא דאם יש עדים גובה מאתים להתוס' כדאית להו ולהר"ן ז"ל כדאית ליה. וממילא נשמע דבאם אין עדים אינה נאמנת כדלקמן בגמ' ודו"ק: