ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן
מסכת בבא בתרא · דף ד.
בגמרא הא הא גופה קשיא אמרת וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו הא סתמא אין מחייבין אותו אימא סיפא אבל בקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו הא סתמא מחייבין אותו השתא סתם גינה אמרת לא סתם בקעה מבעיא אמר אביי ה"ק וכן בגינה סתם ומקום שנהגו לגדור בבקעה מחייבין אותו. והנה השתא יהא קשה רישא לסיפא בבקעה ופירשו התוס' דבסיפא נמי יש לפרש כן אבל סתם בקעה ומקום שנהגו שלא לגדור בגינה אין מחייבין והשתא צריכין להבין מאי מקשה רבא א"כ מאי אבל הא ניחא מאוד כהנ"ל. ופירש המהרש"א ז"ל דלפי פירוש התוס' קושית רבא הוא דצריך למיתני בפירוש אבל סתם בקעה. אבל עדיין קשה מאי מקשה הכא בסיפא יותר מברישא דתני גינה ולא קשה לי' דליתני סתם גינה וי"ל דעיקר קושיתו הוא רק במה דתני אבל. והלשון אבל הוא שבא לחלק ובאמת אין שום חילוק בין גינה לבקעה דבמקום שנהגו לגדור בשניהם חייבין ובמקום שלא נהגו בשניהם אין חייבם. והחילוק הוא רק בסתמא צריך למיתני אבל סתם בקעה דבזה הוא החילוק.
אולם כפי פירש"י ז"ל הכי איבעיא לי למתני אבל במקום שנהגו שלא לגדור ולא הי' צריך להזכיר שם בקעה כי מיניה סליק ומעצמנו נדע שקאי על בקעה. ונראה מדבריו שאינו מפרש בסיפא כמו ברישא רק סיפא מיירי אלא בקעה במקום שלא נהגו אין מחייבין אותו. א"כ הדרי הקושיא מרישא לסיפא בבקעה. ולפי שיטתו ז"ל י"ל דקושית הגמ' הוא כך מאי אבל בקעה מקום שלא נהגו הדרי הקושיא מרישא לסיפא בבקעה וצריך למתני אבל מקום שלא נהגו אין מחייבין אותו ויהא קאי על שניהם ולא שום קושיא מהסיפא. אכן מלשון רש"י ז"ל שכתב דמינה קא סליק משמע דאף בלא תיבת בקעה יהא קאי על בקעה, אבל לא זכיתי להבין כונתו בזה. וכשתעיין תראה דהגירסא בגמרא הוא א"כ מאי אבל דעיקר הקושיא הוא מלשון אבל שבא לחלק כמו"ש לעיל לשיטת התוס'. ובלשון רש"י ז"ל כתוב מאי אבל בקעה נראה שהי' לרש"י גירסא זו בגמרא ומשום הכי מפרש דקושית הגמ' הוא מתיבת בקעה אך קשה עדיין דהדרי קושית הגמ' מרישא לסיפא וצע"ג: