אור ברסלב

ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן

מסכת בבא בתרא

מסכת בבא מציעא

דף ד.

בגמרא הא הא גופה קשיא אמרת וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו הא סתמא אין מחייבין אותו אימא סיפא אבל בקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו הא סתמא מחייבין אותו השתא סתם גינה אמרת לא סתם בקעה מבעיא אמר אביי ה"ק וכן בגינה סתם ומקום שנהגו לגדור בבקעה מחייבין אותו. והנה השתא יהא קשה רישא לסיפא בבקעה ופירשו התוס' דבסיפא נמי יש לפרש כן אבל סתם בקעה ומקום שנהגו שלא לגדור בגינה אין מחייבין והשתא צריכין להבין מאי מקשה רבא א"כ מאי אבל הא ניחא מאוד כהנ"ל. ופירש המהרש"א ז"ל דלפי פירוש התוס' קושית רבא הוא דצריך למיתני בפירוש אבל סתם בקעה. אבל עדיין קשה מאי מקשה הכא בסיפא יותר מברישא דתני גינה ולא קשה לי' דליתני סתם גינה וי"ל דעיקר קושיתו הוא רק במה דתני אבל. והלשון אבל הוא שבא לחלק ובאמת אין שום חילוק בין גינה לבקעה דבמקום שנהגו לגדור בשניהם חייבין ובמקום שלא נהגו בשניהם אין חייבם. והחילוק הוא רק בסתמא צריך למיתני אבל סתם בקעה דבזה הוא החילוק.

אולם כפי פירש"י ז"ל הכי איבעיא לי למתני אבל במקום שנהגו שלא לגדור ולא הי' צריך להזכיר שם בקעה כי מיניה סליק ומעצמנו נדע שקאי על בקעה. ונראה מדבריו שאינו מפרש בסיפא כמו ברישא רק סיפא מיירי אלא בקעה במקום שלא נהגו אין מחייבין אותו. א"כ הדרי הקושיא מרישא לסיפא בבקעה. ולפי שיטתו ז"ל י"ל דקושית הגמ' הוא כך מאי אבל בקעה מקום שלא נהגו הדרי הקושיא מרישא לסיפא בבקעה וצריך למתני אבל מקום שלא נהגו אין מחייבין אותו ויהא קאי על שניהם ולא שום קושיא מהסיפא. אכן מלשון רש"י ז"ל שכתב דמינה קא סליק משמע דאף בלא תיבת בקעה יהא קאי על בקעה, אבל לא זכיתי להבין כונתו בזה. וכשתעיין תראה דהגירסא בגמרא הוא א"כ מאי אבל דעיקר הקושיא הוא מלשון אבל שבא לחלק כמו"ש לעיל לשיטת התוס'. ובלשון רש"י ז"ל כתוב מאי אבל בקעה נראה שהי' לרש"י גירסא זו בגמרא ומשום הכי מפרש דקושית הגמ' הוא מתיבת בקעה אך קשה עדיין דהדרי קושית הגמ' מרישא לסיפא וצע"ג:

דף ד:

ברש"י ד"ה ואבע"א מקיף וניקף איכא בנייהו וכו' וקשה להבין כונת רש"י ז"ל שם במה שכתב ת"ק סבר וכו' דהוא להיפך ממה דמפרש בתחלת דבריו. ונראה לי דמתיבת ת"ק סבר והלאה אזיל ללישנא בתרא וק"ל:

דף מא.

בגמרא רב ענן שקל בידקא בארעיה אזל הדר גודא בארעא דחברי' אתא לקמיה דר"נ א"ל זיל הדר והא אחזיקי לי וכו', א"ל והא אחיל דאתא וסייעה בגודא בהדאי א"ל מחילה בטעות הוא את גופך אי הוה ידעת לא עבדת הוא נמי לא הוי ידע. עי' פירש"י בד"ה והא אחזיקי ומה דמקשה עליו התוס'. וחוץ מזה קשה מאוד להבין כונת ר"ע וכי לא ידע בעצמו תשובת ר"נ בזה. ונ"ל דטענת ר"ע כך הי' דכאשר ראה אח"כ וידע ושבק לו להחזיק ולא מיתה מוכח דגם מעיקרא ידע ולא הקפיד משום שנגמר אצלו למתנה ויש כאן חזקה בטענה. ועל זה השיב לו דאין חזקה לאלתר אף בפניו דמה הי' לו למחות. וא"ל ר"ע אף אם בעלמא אין חזקה לאלתר אבל הכא הוכחה יש מתחלה דסייעה ומחל דמה דשתק אח"כ הוא משום מתנה דאם לאו הי' לו למחות כדי שלא יחשוב שהוא מרוצה בזה שהי' מסייע לו מתחלה. והשיב לו ר"נ דמתחלה אין שום הוכחה דכשם שאתה לא ידעת יש לך לדעת שגם הוא לא ידע והי' בטעות ואין לך שום הוכחה מזה שיצטריך למחות וק"ל:

דף קעב.

בגמרא אתמר ערב דכתובה ד"ה לא משתעבד קבלן דבע"ח ד"ה משתעבד קבלן דכתובה וערב דבע"ח פליגי מ"ס אי אית לי' נכסי ללוה משתעבד ואי לית לי' לא משתעבד וכו' פירש"י ז"ל דאי אית לי' ללוה נכסים בשעת הלואה סבר שלא יפסיד ומשתעבד ואי לית לי' ללוה ירא שיפסיד ולא משתעבד ופטומי מילי נינהו. ולכאורה הסברא הוא להיפך כמ"ש לקמן בענין אסמכתא ושם פירש"י ז"ל כי סומך ובוטח בלבו שהלוה יפרענו ואולי הי' יודע שהלוה לא יפרע לא הי' נכנס בערבות. נמצא לפ"ז דהסברא הוא להיפך דאם יש ללוה נכסים יוכל להיות שהוא בוטח שהלוה בעצמו יפרענו. אבל אם אין נכסים ללוה ומ"מ הוא נכנס בערבות יוכל להיות שהוא ברצון גמור כמובן. ונראה ליישב דהנה דבתחלה כשתפס הגמרא דערבות הוא בגדר אסמכתא כמו"ש בגמ' שם אז הי' הסברא נותנת כפירוש רש"י ז"ל לקמן דכשיש ללוה נכסים הוא בגדר אסמכתא ואם לאו אינו בגדר אסמכתא. אבל לפי המסקנא דאר"א שאינו אסמכתא משום דבההוא הנאה דקא מהימן לי' משעבד נפשי' אז הסברא עתה להיפך. דאם יש ללוה נכסים ולא נפל מורא עליו דבטח יצטרך לשלם. אז אף אם יש חלק אחד ממאה שיוכל לבוא לידי הפסד מ"מ מחמת זו הנאה דקא מהימן לי' משתעבד עצמו דזהו רק חלק אחד מן מאה שיבוא לכך. אבל כשאין נכסים ללוה עומד בדעתו שבודאי יפול עליו לשלם אז מחמת הנאה זו לא משתעבד עצמו דרק פטומי מילי נינהו. והשתא מובן בטוב טעם סברא הגמרא דהכא שהוא להיפך משם ודו"ק:

תוכן העניינים

ברכת מרדכי (טרייסטמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה