אור ברסלב
ברכת יהונתן או"ח › סימן רי

ברכת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

או"ח · סימן רי

סימן רט

(ש"ע סעיף א') והשותה פחות מרביעית וכו' ולאחריו וכו', וה"ה אם שתה רביעית רק שהפסיק בכדי אכ"פ לא יברך אחריו ולפ"ז טהע או קאפ"י לא יברך לאחריו כלל כיון שא"י לשתות בב"א מחמת חמימות ומפסיק בינתים ואינו שותה רביעית שלא ישהה בינתים כדי אכ"פ לכך א"צ לברך לאחריו ע' פר"ח לאו"ח, ויש שרוצים לומר כיון שדרכם לשתות כך בהפסק אפי' שהה יותר מכא"פ לא הוי הפסק, וטעות הוא בידם דאמרי' בפסחים (דף מ"א ע"א) הנח לכותח הבבלי דלית בי' כדאכ"פ וכו' ואי מישטר קא שטיר לי' בין כדי אכ"פ ואי אמרת היכא דדרכו לאכול בהפסק בכדי אכ"פ ל"ה הפסק קשה הלא דרכו לאכול הכותח כך, ואמאי לא יהא כאלו אכלו בב"א אע"כ צ"ל דאף שהוא דרכו לאכול כך ביותר מכדי אכ"פ אין מצטרפין לשיעור וא"כ אין לברך ברכה אחרונה:

(מג"א סק"ד) לקח הגרעינין ואפי' אכל הגרעינין לא מיקרי ברי' (שהוא) [וכו' ונ"ל להרר"י שר"י] לא זית אכל אלא ברי' אחרת [שגדולה כזית וכו'], ודבריו קשים להולמם דאי זית לאו דוקא מנ"ל להירושלמי למידק מיני' דעל ברי' צריך לברך דלמא הי' אוכל דבר שלא הי' שם גרעינין כלל דהא זית (נקיט) רק לדוגמא נקט ועכצ"ל דזית דוקא נקיט, א"כ קשה מאי משני בירושלמי על זית מלוח דהוי ברי' דהא זית לאו ברי' משום דהגרעינין שלו אינן ראוין לאכילה אבל המעיין בדברי הרר"י ז"ל יראה דלא אמר חילוק זה רק לדידן דודאי הירושלמי לא מחלק כלל בין זית לשאר פירות, ומה דמחלק הרר"י ז"ל היינו אליבא דהש"ס דידן דס"ל אף ברי' צריך להיות כזית ופליג אירושלמי ושלא להיות פלוגתא רחוקה כ"כ, וי"ל הא דפליג הש"ס דילן אירושלמי היינו דוקא (כזית) [בזית] משום דהגרעינין שלו אינן ראוין לאכילה אבל שאר פירות דגרעינין שלהן ראוין לאכילה מודה הש"ס דילן דמיקרי ברי':

(שם סק"ו) הטועם משמע דאם אוכל קצת ממנו וכו', וברוקח (סי' ר"ט) [כתב אמרי' באגדת שמואל וכו' משמע אפי' כוונתו (ראוי) לאכילה וכו'], ונראה דלק"מ דשני טעמים ס"ל שיברך על משהו חדא משום דמקרי אכילה אפי' אם לא נתכוין להנאה ואית לי' הנאה מיני' בעי ברוכי והנה המדרש לא נחית להוכיח היכא דלא מתכוין להנאה דלא יברך דזה מלתא דפשיטא הוא כיון שלא טעם רק לידע אם יתירה או חסרה מלח א"צ לברך כלל, רק המדרש רוצה להוכיח דלמא איכא שם אכילה וצריך לברך לכך הביא המדרש מדקאמר ויפדו העם את יונתן, היינו משום דלא הי' רק טעימה אף דיונתן הי' מתכוין להנאה וס"ל מ"מ גבי תענית מותר משום דאכילה קבל עליו הנאה, לא קבל עליו אבל זה מוכח דטעימה ל"מ אכילה א"כ אי טועם לידע אי חסרה או יתרה מלח ותבלין א"צ לברך דל"מ כלל אכילה והלק"מ:

סליק הכתבים מכאן ואילך השגתי מידידי הרה"ג בנש"ק מוהר"ר צבי מאיר שליט"א אבדק"ק רדאמסק שהיו מונחים בס' כרתי ופלתי שאצל אביו הה"ק הר"ש בעל תפארת שלמה:

חדושי יורה דעה ה' מליחה ובשר בחלב, מהר"י נר"ו (סימן: ס"ט סעיף א') ואם אחר שהדיח חתך כל נתח לשנים צריך לחזור ולהדיחו, מקשים, הא קיי"ל דלא אמרי' דוחקא בסכינא אלא בדבר חריף כמו צנון או סכין בבית השחיטה שהוא קצת רותח אבל כאן צונן גמור הוא, וצ"ל הואיל דהדם הוא רק כנוס בבשר שפיר מופלט בדוחקא בסכינא, ואפי' בצונן, או י"ל דלא אמרינין אגב דוחקא מיבלע הסכין אלא בדבר רותח אבל למיפלט שפיר פולט אגב דוחקא אפי' בדברי צונן וק"ל:

שם בהגה"ה וה"ה אם הי' ששים בחתיכה כו', י"ל דמיירי קודם שנתבשל והיינו דמותר בהדחה ומליחה שנית אבל אם נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית אפשר דאסור אנן חיישינן אף בדיעבד לדעת הר"ן ואסור אף בששים, וזה דלא כהפר"ח:

שם ויש אוסרין אפי' בדיעבד כו', אע"ג דחתיכה עבה מותר היינו הואיל דמלחו ב' צדדים ובעובי' ליכא אוירא אבל כאן בעופות האיך דלא נמלח מבפנים ואיכא אוירא מקרר כן שנמלח מצד א' האויר מקרר מצד השני: (סעי' ז') ברמ"א וי"א שצריכין להדיח כו', והטעם שהדחה ג' פעמים היא, הראשונה, להעביר מלחו, ושני', אולי תשאר טפת דם, שלישית, להעביר מים ראשונים שמעורבים בהם:

שם ומותר להדיח הבשר במי פירות כו' ע"ש באחרונים הא מתוס' דחולין מוכח דאף הדחה ראשונה מותר, וי"ל דעל הדחה אחרונה ל"ק כלל קושי' תוס' דהא לשיטת המחבר לקמן כרש"י דמוהל היוצא אחר שיעור מליחה אינו דם הוא, וא"כ לא צריך הדחה אחרונה רק בשביל לחלוחית דם. שעלי' וסגי בקליפה כמש"כ הש"כ לקמן בס"ך, וא"כ י"ל דמותר להדיחם דבהדחה אחרונה לא נ"מ אם מטרשי, אבל בהדחה ראשונה שפיר קשה קושי' תוס' וחושש רמ"א לתי' ראשון שבתוס' דמיירי שם בצלי אבל במי פירות אסור להדיח דמטרשי לי' עיין במנחות שלמה שתי' שם בסגנון אחר:

עוד מקשה הש"כ על הרמ"א שכ' כן על שם הר"ן, ובר"ן לא מידכר מידי ע"ש כו', ור"ל דע"כ מוכח כן מהר"ן דמותר, דהוא מתרץ קושי' התוס', וז"ל, בצלי איירי במי גשמים ולא הוכשר דשלא מדעתו הוא, עכ"ל ע"ש, ולכאורה דבריו תמוהין דהא משנה ערוכה היא תחלתו לרצון וסופו שלא לרצון אז מוכשר א"כ כאן נמי אע"ג דהודחה במי גשמים הואיל דסופו מדעתו הוא מוכשר, וע"כ צ"ל דאף סופו שלא לרצון הוא דהא אי בעי יכול לצלות הבשר ולא בעי הדחה, אך ע"ז קשה הא בת שנימוחי לקדרה, וע"כ בנמלח תחלה, וא"כ צריך להדיח אף בצלי, ועכצ"ל דהדחה אחרונה יכול לעשות במי פירות, וא"כ קשה, למה לא משני הר"ן כן שהודח במי פירות, ול"ל לשנות במי גשמים, ואפ"ה צריך לתי' שהודחה בהדחה אחרונה במי פירות, אע"כ צ"ל דהדחה ראשונה אינה רשאי לעשות במי פירות, לכך צריך לתרץ שהודחו במי גשמים, רק ע"ז קשה, דהא סופו נמי לרצון כנ"ל, וא"כ שפיר מוכח כן מהר"ן, ודו"ק:

בהגה"ה ואם לא הודח רק מעט מותר בדיעבד, פי' הש"כ אפי' בלא הדחה ומליחה שנית, והקשה הגאון הנ"ל מקודם מביא, מיהו במקום הפ"מ יש להתיר, פי' הש"כ ע"י הדחה ומליחה, אע"ג דיש לנו ב' דעות להתיר אפ"ה אינו מותר בדיעבד ע"י הדחה ומליחה אלא בהפ"מ, וא"כ אמאי סומכין בכאן על ב' דעות להתיר בדיעבד אפילו בלא הפ"מ אלא דהכי מותר בדיעבד, אפי' בלא הפ"מ, ולפ"ד ל"ק קושי' הש"כ דפריך סי' ק"ה לעיל אמרינן דמותר בדיעבד דוקא הדחה היטב, והיכא מתיר בקצת הדחה אבל לפי הנ"ל לק"מ דהכא אינו מותר אלא ע"י הדחה ומליחה שנית:

(סעיף ז') ברמ"א ואם הוא אחרי י"ב שעות אזי יצלנו, והקשה אמ"ו, הלא אנן פסקינן לקמן בסי' ע' גבי דגים דדם אינו מפעפע למעלה, א"כ לאחר י"ב שעות הי' מותר למלוח דהיינו שיניח אותו צד שלא נמלח למטה ודם אינו מפעפע למעלה, ותי' נהי דאינו מפעפע כ"כ כדי קליפה אוסר כאן בחתיכה אחת אי אפשר לידע כמה לקלוף דאפשר לומר דמליחה ראשונה שהי' מצד א' פלט כל הדם רק כדי קליפה יותר מצד שני' לא פלט, ואפשר לומר שלא פלטה רק בק' וכיון דאי אפשר לידע מליחה ראשונה עד כמה פלטה לכך אי אפשר לקלוף:

(סעיף ט') ברמ"א אפילו לא הושם רק בכלי שני אסור כו', אע"ג דבפ' כירה אמרי' דצריכא מילחא בשולא בבשרא דתורא, וי"ל דאנן קיי"ל כפי' תוס' שם דמבשל אפי' בכלי שני, או י"ל דוקא המלח אינו מתבשל אבל הכא דמהני המלח מתבשל הדם בתוך החתיכה אפי' בכ"ש:

(שם בט"ז ס"ק כ"ג) יש רוצים להוכיח מדברי הרא"ש דכ' דבשרא דתורא מבשל בכ"ש דלחלוחית שבו מבשל ודוקא בנמלח, ע"ש, וי"ל דאה"נ אפילו בלא מליחה אסורה מטעם הרא"ש והא דכ' הרא"ש דוקא דשם בשבת לא מיירי כלום מאיסור דם אלא מאיסור שבת לכך כ' בנמלח דמסתמא לא איירי שבשל בשר באיסור בלא מליחה, או י"ל דוקא לענין שבת צריך שיהא במלח דבלא"ה אינו מתבשל אבל אה"נ דמבליע הדם בתוכו אפי' לא נמלח:

(בט"ז סקכ"ז) מעשה באשה כו' והש"כ בנקוה"כ השיג עליו דהיכא דאתחזק איסורא לא אמרי' ספיקא דרבנן לקולא, דאל"כ אמאי צריכי הכא בסעיף י' ישראל יוצא ונכנס כו' כיון דספיקא דרבנן הוא, ואמ"ו תי' דגבי אשה שבאה לפנינו מסופק אם מלחה אם לאו התם לאו אתחזק כלל דלצלי לא נאסר מעולם אפי' בלא מליחה אבל היכא שמלח ולא ידוע אם הודח אם לאו בזו אתחזק איסורא דמשעה שנמלח נאסר אפי' לצלי לכך צריך לעיל סעי' י' ישראל יוצא ונכנס:

(סעיף י') ברמ"א ובחד מינייהו סגי, ומקשה הא כאן אתחזק לאיסורא ולא מהני מסל"ת אפי' באיסור דרבנן, וי"ל דהראב"ד כ' אם ספק אם נטל גיד מהירך אזלינן לקולא ואע"ג דאתחזק איסורא בזה לא הוי אתחזק הואיל דהחתיכה עצמה מותר וספיקא הוא לאסור החתיכה הוי חזקת היתר עכ"ל, ע"ש בסוגי' דשולח ירך, א"כ הכא נמי כאן לא אתחזק איסורא דהחתיכה עצמה מותר רק ספיקא הוא לאסור הבשר אולי יש בו דם והוי תקנת היתר: (סעיף י"ב) ואחר שצלאו לא יבשל, כ' בתשובת צ"צ במד"א ששהה ג' ימים בלא מליחה מותר לצלות ולבשל אח"כ דבכבד יש בו ריבוי דם ולא נתיבש דמו בתוכו:

שם בהגה"ה ואין להשהות בשר ג' ימים בלא מליחה דחיישינן שמא יבשלו, והק' מ' יעקב באקאבין הא גבי ספק טריפה משהינן לי' כ"א יום ולא חיישינן לתקלה ואמאי חיישינן כאן בג"י לתקלה, ותי' דבשלמא בתרנגולת לא חיישינן לתקלה משום דמחוסר מעשה גדול שחיטה ומליחה, אבל כאן מחוסר מעשה כל דהו, והקשה הגאון הנ"ל הא ביצה טריפה נמי מחוסר מעשה כל דהו, ואפ"ה משהינן לי', ואמר הגאון בענין אחר, בעלמא גבי ספק טריפה לא חיישינן לתקלה משום דבדילי מיני' אינשי, דהא לכל מלי אסור, אבל גבי בשר לא בדילי אינשי מיני' דהא לצלי מותר ולהכי חיישינן לתקלה:

ועוד י"ל, בעלמא גבי תרנגולת לא חיישינן לתקלה משום דספק דספיקא חדא דלמא אתי לידי תקלה וכי נמי אתי לידי תקלה הו"ל ספיקא אבל גבי בשר הוי ספיקא חדא ולכך חיישינן לתקלה:

(סעיף י"ז) ברמ"א וכן הדין בנתבשל בלא מליחה, ונתערב אח"כ באחרות, וע' בש"כ מה שהקשה הגאון מה' ש"ך אדהכא אביטול ברוב דמ"ט אמרי' מין בשא"מ בדבר יבש בס' משום דכי נתבשל חוזר וניעור, אבל כאן בנתבשל ולאחר בישול נתערבה דאי בשנתערבה בחתיכות חיות הא ניכר בין החיות עכצ"ל דנתערבה בחתיכות מבושלות, ופוסק רמ"א שפיר דבטלה ברוב דהכא ליכא למיחש שמא יבשלו דהא כבר נתבשלה:

(סעיף י"ח) בשר שנמלח בכ"ש מנוקב כו', והא דאסור כאן לאכול אפילו צלי, ולעיל פסק המחבר כבוש מותר לאכלו י"ל דלעיל גבי כבוש צונן הואיל דיני פוסקי' דשיעור כבוש ג' ימים, ויש פוסקים דאין כבוש אלא בתוך החום, לכך סמכינן אפוסקים דמתירין בצלי, אבל לכו"ע כאן הוי כבוש לכך אפי' בצלי אסור:

(סי' ע' סעיף י"ב) ברמ"א וכן אם לא הניח אצלה העופות אלא לאחר ששהה העופות שיעור מליחה אזי הדגים מותרין כו' והיינו דמותרין הדגים שאין צריכין ס' אבל מ"מ קליפה בעי דאנן פסקינן לעיל לאחר שיעור מליחה אסור, ובזה נדחקו האחרונים, ע"ש:

(סעיף ו') ואפי' נמלח כו', יש להתיר, עי' בש"כ סקל"ה ואם לא נתבשל בתוכו יום שלם, אבל פחות מכאן אין להקפיד ומותר, ומקשה ממ"נ אי איירי שנמלח בכ"מ ק' אמאי יהא אסור אם נכבש בתוכו יום שלם ואי איירי בכשא"מ הא אמרי' לעיל אם שהה כדי שיתנו על האור וירתיח נמי אסור, ונראה דאיירי שמלח הרבה בשר בגיגית ע"ג עצים ולאח"כ מצא חתיכה חצי' מונחת בתוך ציר ואינו נוגעת בשולי הגיגית (ואותו מה שחוץ לציר מותר) ול"ד. לכלי שא"מ כיון דמונחת ע"ג עצים ואינו נוגעת בשולי הגיגית ואותו מה שחוץ לציר מותר והשאר אסור דהיינו שאח"כ כמה שהדחה ומליחה ע' בש"כ ס"ק כ"ז כ' קשה מנ"ל להרמ"א דין זה דמהני אח"כ הדחה ומליחה דאמרי' איידי דפליט דם דידי', אפי' הוא מועט דהיינו שנמלח הבשר כבר רק שלא שהה עדיין שיעור מליחה יפלוט ג"כ דם אחרינא, אפי' הוא מרובה דהיינו שנפל לציר מרובה, וי"ל הא דאמרינן בפ' כל הבשר אר"נ דגים ועופות שמלחן כו', לעולם בכ"מ ודגים משום דרפו קרמייהו קדמי ופלטי, והדר בלעי מינייהו, ומוכח שם דאפי' הוא מועט נמי שרי דאמרינן איידי דיפלוט כו' דאלת"ה ק' אמאי א' הג' דגים רפו קרמייהו ופלטי כבר דמי' קודם שפלטו עופות ה"ל בקיצור לשנות דם דגי' מועט הוא ודם עופות מרובה, וצ"ל דאמרי' בי' איידי דיפלוט דם דידי' יפלוט נמי דם דאחרינא אפי' הוא מועט ומוכרחת הגמ' לשנות כנ"ל, רק ע"ז ק' דלמא אפי' אם לא שהה שיעור מליחה נמי אוסרין כיון שהי' מועט דם ואי קשי' למה מוכרחת הגמ' לומר דדגי' רפו קרמייהו דגמ' ס' הטעם משום איידי דטריד לפלוט דם או ציר לא בלוע דם וא"כ מוכרחת הגמ' לשנות משום דרפו קרמייהו כו' וא"כ כבר פולטת את דמן כו', וצ"ע, ודו"ק:

(סי' ע"ב ס"ז) אבל אם בשלו בלא קריעה אסור עד שיהא ס' נגד הלב כו', לכאורה ק' ה"ד אילימא דאיירי דנמלח כבר הלב ק' אמאי יצרך ס' נגד הלב הא כבר נמלח ויצא דמו ול"צ ס' אלא נגד חלל שבו, ואי איירי שלא נמלח כלל א"כ מאי למימרא ופשיטא צריך ס' נגד כל הלב מהיכי תיתי יהי' גרוע משאר בשר דלא נמלח, ונראה דאיירי שלא נמלח כלל, אי קשי' מאי למימרא י"ל דה"א דוקא אצל שאר בשר צריך ס' נגד כל הבשר אבל הכא דיש בו חשש בחלל לא וכולהו מלא דם וה"א דלא צריך ס' נגד כל הלב מלא אלא פחות מעט לכך צריך המחבר למימר דצריך ס' נגד כל הלב, וק"ל: (סעיף י' סק"ד) ואפי' הלך בעצמו אסור היינו בנמלח כבר דאי בלא נמלח כלל הא המחבר נמי אמר הכי אלא בנמלח כבר, ואפ"ה צריך ששים נגד כל הלב מ"ט בשלמא א"א דאסור משום איסור דבוק נמצא כל הלב נ"נ וצ' ס' נגד כל הלב, אבל ז"א דהרב בת"ח כתבו הטעם משום דהדם נתייבש בתוכו וא"כ מ"מ צריך ס' נגד כל הלב רק נגד חלל הלב אנו צריכין, ונראה משום שבלב יש גומות ושם הדם נתייבש ולא יצא ע"י מליחה, רק קשה מהיכא בא הדם שבגומות מחלל, וא"כ ממ"נ אין צריך ס' נגד חלל שבה, ועוד מנ"ל להרמ"א האי סברא משם שכתב האי טעם משום ד' שבגומות, דט"ז כ' נמי משום חנ"נ והרב לא סבר כן בתו"ח שלו וע' בש"כ סק"ז:

(סי' ע"ג סעיף א') ובדיעבד מותר אם נתבשלו לבדו בקדירה, ויש מי שאוסר כו' וע' באחרונים שרוצים להתיר הכבד נכבוש במים מעל"ע דהא דאמרינן מבושל בכבד היינו מטעם דלא בקיאין בין מבושל לשליקא אבל כבוש הרי הוא כמבושל בודאי ע"ש, ויש רוצים להחמיר בכבוש דדלמא אמת שיטת הרמב"ם שפסק אפי' מבושל אסור כסתם מתני', ויש שרוצים עוד להחמיר מטעם דאמרינן כבוש כמבושל היינו כשכבוש במעט אבל כשכבוש יותר י"ל שהוא כשלוק ובזה אין אנו בקיאין לכך אסורין לאכול שכבוש מותר לצלי בודאי דהא המחבר פסק לעיל בסי' ס"ט דמותר לצלי אע"ג דרמ"א מחמיר שם מ"מ כאן איכא עוד רוב פוסקים שמתירים בכבוש א"כ לכל הפחות סמכינן לצלי:

שם ברמ"א ונוהגין לאסור אפילו נמלחו הכבוד קודם בישולו כו' והש"כ השיג עליו היינו בשבשלו לחוד אבל לא בשבשלו עם שאר בשר דאז מדינא אסור לא סמכינן אשיטת ר"ת:

(סי' ע"ז) עיי' באחרונים שהביא מעשה בטחול שנצלה בלא ניקורי התיר ר' משולם דשיערוהו דהטחול הוא ס' נגד הניקור וכתבו האחרונים דאין לסמוך ע"ז בשאר טחולין דלא כל הטחולין שוין ע"ש, ובאמת י"ל הא כבר פסקי' לעיל דהני קרומי' הם חלב כחוש ואינו נכנס יותר מכד"ק א"כ ראוי לסמוך עליהם בסתם טחול וספק אם ס' הוא וי"ל מטעם דהתיר ר' משולם: (סי' ע"ז סעיף א') ברמ"א ויש שחולקין בכרס וראייתם מפ' אלו טריפות גבי המסס ובית הכוסות דקאמר התם איפכא רב מצא בה קורט דם ואמר אם אין שם מכה קורט דם מנין ע"ש, ואע"ג דלכאורה אין ראי' דהא גבי שאר בני מעיים נמי לפעמים יש בהם דם כדפסקינן הכא והוא דלא אסמיק, וי"ל דראייתם היא הואיל דתלה רב במכה ולאו ממקום אחר בא הדם א"א דאין מחזיקין דם בכרס ולמה תלוי במכה ויותר יש לתלות דבא ממק"א הואיל דאין מוחזק בדם ואע"ג דכרס מוחזק בדם:

(סי' ע"ז בש"כ סק"ב) אם נמלח הפנימי ולא נמלח החיצון כתב דאסור עכ"ל, והדין עמו, דהא מוכח כרמ"א, דתוס' מקשה האיך צלאו הפסח עם הכבד הא כבד יש בו ריבוי דם ואוסרת הבשר, ותי' דנמלח הכבד קודם ע"ש, וק' לפי שיטת ר"ת דכבדא אחר שנמלחה אין בה עוד דם ע"ש א"כ האיך צלאו עם הפסח הא הפ' אינו נמלח והוי הפנימי נמלח ולאו החיצון ואוסר לד' הש"כ והפוס' אם מלחו בני מעיי' עם שאר בשר אוסר דאין מחזיקין דם בבני מעיים א"כ האיך צלאו עם הפסח אע"כ צ"ל כהרמ"א:

עוד כ' בשם המרדכי דאם א' טפל והשני נמלח ולא שהה עדיין שיעור מליחה דאוסר דקודם צלייתן בולע ממנו דם בעין ע"ש ולא מוכח מהמרדכי מידי דהל"ל המרדכי סובר כאותן הפוסקי' בסי' ע' דל"א איידי דפליט דם דידי' כו' אבל לדידן דפסקינן איידי כדאיתא לעיל א"כ גם דינו דהמרדכי אינו: (סי' ע"ח) אבל אם נמלח ושהה כו', דדין זה ל"צ לכתבו, רק לאפוקי מהפוסקים האוסרים אפי' לאחר מליחה והדחה בציר היוצא מבשר תחת הבצק הוי כדם בעין שעל הבשר:

(סי' פ"ז סעיף ג') בשר חי' ועוף אפי' בחלב טהורה מותר בבישול ובהנאה עכ"ל, עמ"ש וזהו ד' הרמב"ם, וי"ל ראי' להרמב"ם מדקא' בגמרא ריש פ' כ"ה דאסור להעלות בשר עוף עם גבינה על השולחן גזירה שמא יעלה באילפי רותח ואתי לאכול ע"ש ולמה לא קאמר שמא יבשלו אע"כ דגבי בישול לא גזרו הואיל דמדרבנן הוא:

(בש"כ סק"ז) נראה לפ"ז דכ"ש הוא כו', ויש ליישב דודאי האי בישול בישול גמור הוא, אך המראית עין הוא דוקא במקום שיוכל לאכלו וגזרינן דלמא רואה א' כשיבוא לאכול ממנו אבל גבי בשר שמא לא יכול לומר כן: ברמ"א ונהגו לעשות חלב משקדים כו' ע"ש, וע' בפ"ח מה שהשיג על זה דאין לנו לדמות גזירות זו לזו ע"ש, ועוד אא"ו, שבלא"ה מוכרח לחלק דהא ק' לא יבשלו יין אדום וכדומה מפני מראית עין שהוא דם אע"כ דוקא לעיל גבי דם דגי' הואיל דבאמת הוא דם, אך התורה התירה שפיר גזרינן דלמא טעים א' ממנו וסבר שהוא דם אבל הכא באמת לאו חלב הוא אלא גזרינן אבל באשה באמת חלב הוא ולכך גזרינן:

(סעיף ו') ברמ"א ולכן יש לאסור ג"כ להשתמש מן הקדירות על התנור כו', וצ"ל ולא הוי נ"ט בר נ"ט דחיישינן שמא קודם שיכנוס הבשר תוך המים כשעומד עדיין בדופני הקדירה יכנוס בו טעם חלב:

(ספ"ט ס"ג) אבל אם בא לאכול בשר עוף אחר גבינה א"צ נטילה, והק' אחרונים הא חי' נמי מדרבנן היא, ותי' פ"ח דטעם הוא גבי עוף הוא נדבק בידי', משא"כ חי' ע"ש, ודבריו תמוהין דתי' שכתבו כן היינו קמאי כל עוף תחלה ושמנונית בעוף אין נדבק בידים, אבל כאן דאי כל גבינה תחלה מ"ש עוף מחי', וצ"ע:

(סעיף צ"א בש"כ סק"ט ד"ה) ואם נפל זה לתוך זה כו', וכן משמע לכאורה בש"ס פ' כ"צ כו', ויש ליישב לכאורה צ"ל הא דמחלק בין בו"ח לשאר איסורין היינו משום דודאי הוא, אפי' אם נפל איסור צונן לתוך צונן בולע קצת דא"א שלא יכנוס פורתא תוך הבקיעו' וגומות דוקא בתתאי צונן ועילאי חם אוסר כד"ק, דאדמוקיר לי' בלע ומבשל כ"ק אבל בשניהם צונן אע"ג דבלע כ"ק היינו דנכנס בבקיעות וגומות אבל אינו מבשל כלל וגבי בו"ח דרך בישול אסרה תורה דאה"נ אם רצה להטביל פסח אחר צלייתו תוך הרוטב צונן דרשאי:

(סי' צ"ב סעיף ג') וכן אם נפל לתוך המרק ע"ש, עיין בש"כ שרוצה ליישב ד' המחבר, וי"ל בפשוטו דהמחבר מיירי בשאין חתיכות ראויות להתכבד וא"כ בלא נודע לאיזהו חתיכה הוי יבש ביבש דבטל ברובא, אך בשא"מ קיי"ל צריך להיות ס' אף יבש ביבש לכך צריך לנער הקדירה, ואי אין בו טעם מותר דלא שייך לומר חנ"נ דבשר הוי לחברתה מינה יבטל ברוב ואין האיסור רק משום הבלוע דהוי אינו מינו ומהני טעימה אוסר, ומה שהק' דהוי כמבשל איסור לכתחלה פ' במ"מ ושאר מפרשים דמתרצי היכא שהחתיכות הרבה הן וטורח הוא לטעום כל החתיכות לעכו"ם והוי כדיע' וצ"ל בהרבה מקומות סברא זו:

(סקי"ג בד"ה) אבל לא בב"ח, וכו', ולפענ"ד אינו משום חומרא כו' כדמוכח בש"ס בהדיא כו', ואין ראי', דהתם איירי כשבישל הבשר בחלב, א"כ המשיך חלב טעם בשר אצלו מחמימות האש וזה הטעם נשאר בתוכו אף כשנתערב אח"כ בלא עכ"פ א"א להפיג כל טעמו לכך נ"נ דהוי כא"א לסוחטו אבל הכא מיירי מצונן לצונן דנבלל האיסור כולו תוך המים הלח ואין נשאר בו רק טעם משהו לכך נ"נ, וזהו דלא כפי' רש"י שאין גורם בג' א"א לסוחטו אסור רק אפשר לסוחטו אסור ע"כ טעמא הוא הואיל דהוי עליו פעם אחת שם נבילה ולא יצא מאיסורא אח"כ לפ"ז גם בלח בלח נ"נ, וע' בחדושינו בג' דק"ט ע"ב וע' בבעל תומת ישרים ודוק היטב בדבריו, ויש להבין תי' אחר על קושי' הש"כ דהתם מק' שפיר הגמ' אמאי מותר חלב נבילה הוא, דלר"י דקיי"ל התם דמין במינו לא בטיל א"כ הוי חלב שנכנס לתוך הבשר דאוסר מין במינו ואע"ג דלח בלח לא נ"נ אפ"ה לא בטיל מטעם מין במינו, וסברא זו נזכרה בהרי"ף, דכתב דבכל איסורין לא אמרי' חנ"נ אפי' בב"ח והא דנקט חלב אמאי מותר חלב נבילה כו' היינו לר"י דמין ומינו לא בטיל והחלב הנכנס לתוך הבשר הוי כמין ומינו ע"ש וק"ל: עיי' בש"כ סי' ק"ה סק"ה ד"ה וראוי לחוש ליזהר כו' ואנן קיי"ל לחומרא דעירוי מבשל כו' ואע"ג כו' היינו משום דאינו מפליט ומבליע כו', ומק' הא בסי' צ"ב סעי' ז' כתב רמ"א וקילוח מן הקדרה רותחת כו', א"כ משמע דבנפסוק הקילוח אינו אסור כלל, וצ"ל דבסי' צ"ב הואיל דקילוח נופלת על הכירה תחלה הוי ככ"ש הואיל דגם נפסוק הקילוח ומה שמביא ראי' בסי' ק"ב דבנפסוק הקילוח:

אוסר מפ' כיצד צולין כו' ואין ראייתם ראי' דיש לחלק בין חום דצלי לחום דבישול, וכן כ' מהרי"ל בהדי' וע' בסי' צ"ב ס"ט מוכרח לחילוק זה:

(סי' צ"ד בש"כ סק"ד ד"ה) אם תחבה כף כו', ומק' שם ל"ל בתרי חתיכות הא בחתיכה ראשונה ניחוש שמא נכנסו היתר לתוכו ונ"נ ויצא וצריך נמי ב' פעמים ס' כדמק' הגמ' בטיפת חלב חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא וכו' ע"ש, עוד מק' הא א"צ ב' פעמי' ס' הא הוי ככזית חלב ודם שא' מהני לבטל חבירו ע' בסי' צ"ט ה"נ הבלוע בשר ממ"נ מהני לבטל החלב וכן להיפוך, עוד מקשה להש"כ דב' פעמים ס' הוא דוקא וא"צ יותר מב' פעמים דכשתחבו בו פעם ב' תו ל"ל דנ"נ ע"ש, וזה דוחק גדול דזה סברא אינו אלא כשנפל לאיסור בו"ח לשאר ירקות או בכר"י שאינם לא של בשר ולא של חלב בזו לא אמרי' דנ"נ והוי כשאר איסורין אבל כאן דנפל לתוך הבשר או חלב שפיר י"ל דנ"נ אפי' הרבה פעמים דעכ"פ חלב נ"נ תוך בשר או איפכא וכי גרע כחו כשיש כח אחר עמו, וי"ל ד' המחבר הם כפשוטו דהא צריך לדקדק האיך משערין כל איסורין בס' ניחוש דילמא נכנס היתר תוך איסור ונ"נ וצריך יותר מס':

עד כאן נמצא בכתי"ק של תלמיד רבינו יהונתן ז"ל:

סוף הספר

תוכן העניינים

ברכת יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה