אור ברסלב
ברכת יהונתן או"ח › סימן רב

ברכת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

או"ח · סימן רב

סימן רא

(מג"א סק"ג) בשכר תאנים [ש"כ] ולכאורה י"ל דהש"ך בהגהתו רוצה לתרץ קו' עצומה מה שיש להקשות ע"ז דאיתא במתני' העושה עיסה מן החטין ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא יד"ח בפסח וצ"ל:

הגהות וחדושים (יד) עיין בדרושים לרבינו ז"ל שבסוף ס' "חדושים ודרושים" שסדרתי מכת"ק שלו החדשים דרוש א', מענין זה. (טו) ויש ליישב ד' הב"ח והמג"א מהשגת רבינו ז"ל דס"ל דכיון דעיקר טעמא דאינו רשאי לצאת לאו משום הני ב' דנשארים שיברכו בלא זימון אלא משום דמיפוק נפשי' מזימון דכבר אתחייב בי' כדדייק לישנא דש"ע שהרי כבר נתחייב הוא בזימון ואיך יברך בלא זימון עכ"ל, א"כ אין סברה לחלק בין אם נשאר חיוב זימון בהני דנשארים אם לאו, ושפיר קא דייק מל' רש"י שם דאין החיוב חל אלא אתר סעודה, אך תמי' לי דמייתי מהא ושבקי לאתויי מד' רש"י בסמוך בדיבור שלפניו בד"ה ג' שבאו וכו' שכ' וז"ל, ואפי' לא אכלו אלא הג' וכו' שכבר גמרו סעודתן עם הראשונה ע"כ, ולמה לי' למינקט לישנא שכבר גמרו סעודתן וכו' ולא קאמר שכבר אכלו וכו', אלא נקט הכי משום דחיוב לא חל מעיקרא עד דגמרו סעודתן ואשמעי' ר"ה דאע"ג דכל חד מיניי' שייך לחבורה שלו שחל עלי התם חיוב זימון השתא ביניי' מחדש אינם רשאים לחלק. הטעם כעיקר וא"כ אפי' רוב מן (השבח) [השכר] כיון שיש לו טעם יין למה יהא בטל ברוב רק ע"ז יש לומר דודאי בשא"ד בטלים ברוב והא דיוצא מן החטים ומן האורז (מן החטים) אם יש בה טעם דגן היינו משמע דחטים הם מז' מינים, ומין ז' מינים לא צריך (טז) כמו שמצינו רב ושמואל דאית להו כל שיש בו מה' מינים מברכין עליו במ"מ אבל שא"ד דלית לי' חשיבות דז' מינים י"ל דבטלים, ולפ"ז י"ל דלהש"ך קשה המתני' דהעושה עיסה מן החטין וכו' וצ"ל דטעמא דל"ב משום חשובות דז' מינים דא"כ קשה יין נמי אית לי' חשיבות דז' מינים ואמאי יתבטל לכך כ' דמיירי בשכר תאנים, וא"כ כשנתערב יין בשכר תאנים אין ליין חשיבות דז' מינים משום דגם השכר שנתערב בו היין הוא מין ז', רק ע"ז קשה דבגמ' משמע, דטעמא לאו משום חשיבות דז' מינים הוא, דהתם יליף מיני' דטעכע"ק דאוריתא בכל איסורין שבתורה א"כ ע"כ אין הטעם משום חשיבות דז' מינים רק לגופא דדינא [קשה] דהנה דין זה מקורו משו"ת (הרשב"א) [הרשב"ץ] (דשם) [ושם] לא משמע כלל דהיכא דנתערב יין בשכר יהא בטל ברוב, דהוא כ' הטעם משום דמברכין על העיקר ופוטר הטפילה, ומיירי דהיכא דלפעמים מהני יין בשכר להפיג מתיקות השכר וכן להיפוך מהני שכר ביין לשבח חוזר היין, וא"כ אז הוי השכר או היין עיקר ופוטר את הטפילה שנותנין לתוכו אבל אם נתערב לו יין בשכר בלי דעת דל"ש למימר מברכין על העיקר, י"ל דמברכין על היין דטעכ"ע דאוריתא: (שם סק"ז) צ"ע דהרשב"א לשיטתו וכו' וצ"ל דכשהם מרים לאו פירי נינהו דלא נטעי אינשי (ומקשה) [וקשה] דכל ראית הרא"ם הוא מדמקרי גרעיני פירי לערלה דכ' את (הפירי) [פריו] לרבות את הטפל וכו' וגם לענין ברכה מיקרי פירי וגבי ערלה בין הרים ובין מתוקים מיקרי פירי, ולדבריו דמרים לאו פירי משום דלא נטעי אינשי וכו' גם לערלה לא יהי' פירי, ונראה דודאי גם הרא"ש את [פריו] גזה"כ דחייבין בערלה במרים אף דלא מיקרי פירי לענין ברכה וא"ל א"כ מנ"ל להרא"ש (דמתני) [דמתוקין] פירי הוא לענין ברכה דילמא גם מתוקין לא מיקרי פירי לענין ברכה והא דחייבין בערלה דגזה"כ וכו' כמ"ש הרשב"א וכו', י"ל דהוכחת הרא"ש היא מדתני סתמא גרעיני פירי חייבין בערלה חייבין בין מרים ובין מתוקין וא"כ קשה מנ"ל דמרים חייבין דילמא [את] פריו מרבה מתוקין דנטעי אינשי וכו' לכך מיקרי פירי לערלה משא"כ מרים דלא נטעי כי' גם לענין ערלה לא מיקרי פירי, אע"כ צ"ל דמתוקים מיקרי פירי גמור גם לענין ברכה א"כ לא צריך קרא לרבויי דהוי פירי גמור וע"כ למרים אתא קרא, ולפ"ז מוכח שפיר דמתוקין מברכין עליו בורא פרי העץ וק"ל:

(שם סק"ח) כתב הב"ח וכו', ונ"ל דאמרי' בגמ' שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ ופריך ה"ד אי דאכיל לי' ע"י הפת הו"ל הפת עיקר [וכו'] ולמה לי' למימר מכח עיקר פוטר וכו' (ונ"ל) [תיפוק לי'] דפת פוטר כל מיני משקין, וצ"ל דמיירי ששתה שמן זית קודם שאכל הפת (וא"כ) [דאז] אין השמן זית (בירך) [פטור] בפ"ע [אלא] מפני שאוכל עליו הפת, (וא"כ כשלא אכל):

הגהות וחדושים:

טז פי' דברי קדשו של רבינו דכמו דמצינו לענין ה' מינים דיש להם מעלה שאם יש מהם בתערובות שא"ד מברכין במ"מ, דשא"ד רובא ה"ה בכל ז' מינים אם יש מהן במשקין אחרים לא אזלי' בתר רובא ולהכי גבי יין עם שכר הוה קשה לי' להש"ך תו דלא ניזל בתר רובא מהאי טעמא דהוי יין [כיון שבשעה שאכל] השמן זית עדיין לא בירך על הפת אבל טפילה ודאי מיקרי לגבי פת אף ששותה שמן זית קודם וא"כ המחבר אתא לאשמעינין אפי' שותה שמן זית מעיקרא ואח"כ אוכל הפת מיקרי טפילה [ונפטר מחמת ברכת הפת]:

(שם סקי"א) שהכל צ"ע וכו', ולק"מ דכל טעמא דמברכין [על] מיא דסילקא בפה"א הוא משום דע"י בישול עיקר הטעם של השלקות יוצא לתוך המים וכ"ז [דוקא] שהוא בלא תערובת דבר אחר, אבל כמשתערב לתוך המים טעם אחר נתבטל הטעם של השלקות והוי כמו מים דעלמא, ומברך שהכל [והכא השמן מתעכב ג"כ בתוך המים]:

[בהג"ה ס"ב) וי"א (מברך) [לברך] עלי' שהכל וכו', וזהו דעת הת"ה וראיתו מהא דאמרי' בש"ס טרימא מאי וכו' ופי' רש"י דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק לגמרי ולפ"ז דוקא כשאינו מרוסק לגמרי הוא דאיכא שם פירי עלי', משא"כ פאוואדל"י שהוא מרוסק לגמרי ליכא שם פירי עליו ולכך מברכין עליו שהכל, וא"ל מ"ש ממיא סילקא דמברכין עליו בפה"א, די"ל בשלמא התם דעיקר הפירי היינו השלקות עדיין (של בתערובות) [בתערובות של מים] עומד א"כ גם הטעם היוצא מהן ע"י הבישול לתוך המים יש לו תערובות כפירי עצמו ומברכין עליו בפה"א משא"כ גבי פוודל"י דנתערבו לגמרי עד דלא ניכר שם פירי מברך שהכל, והמג"א ס"ל דגם הת"ה מודה בתמרים שמיעכן וכו' משום דלא נתבשלו רק שמיעכן וא"כ אין שם פירי עליו משא"כ פאוודל"י שנתבשלו ונתבטל שם פירי ממנו, וטרימא דמייתי הש"ס היינו תמרים שמיעכן ביד ול' נתבשלו לכך מברך בפה"ע, אבל המעיין בת"ה יראה דלא מחלק בין נתבשל או לא דהא ראיתו מפירש"י דפירש דבר הכתוש קצת וכו' ואי ס"ל לת"ה אפי' נתערב לגמרי רק דלא נתבשל מברך בפה"ע, א"כ מאי מייתי ראי' מפירש"י דנתמעך קצת הא אפי' דנתערב לגמרי נמי מברך בפה"ע, דהא מיירי בלא נתבשל, אע"כ צ"ל דטרימא דש"ס מיירי אף בנתבשל, והכי מיירי גם הרמב"ם והטור והמחבר תמרים שמיעכן וכו' אפי' ע"י בישול מברך עליו בפה"ע, ות"ה חולק עליהם דס"ל דוקא בכתוש קצת, אבל בכתוש לגמרי כמו פאוודל"י מברך שהכל:

(מג"א סקכ"ז) ואם (משוך) [משך] וכו' ואע"ג דגבי יין בעינן המשכה לענין יי"נ וכו' [מ"מ ביין צמוקים וכו' וכ"ש לענין ברכה וכו'] ולק"מ בשלמא לענין יי"נ כיון דיכול למשוך המים ממנו א"כ אמרי' משום חיבת יי"נ יכול לנסך אף אם לא משך משא"כ גבי ברכה אם לא משן ליכא שם (רק) [יין] עליו לברך (בפה"ע) [בפה"ג], אבל קשה הא דכתב מי (משרות) [שריית] הצמוקים יש להסתפק אי מברך עליו (בפה"ג או) בנ"ר כהרשב"א, או ברכה מעין ג' כהרא"ש, הא צמוקים המה ענבים יבשים, ובזיתים וענבים כ"ע מודים היוצא מהם כמותם, וצ"ל דוקא זיתים וענבים בעודם לחים אבל יבשים היוצא מהם זיעה בעלמא היא:

(שם סקל"א) וכן אותם, צ"ל והן אותם וכו', ונראה דשפיר יש לגרוס, וכן, וכו' דמרישא הוה אמינא (דוקא) אגוז רק היינו [דוקא] מז' מינים והי' מוכרח משום הא לפרושי שכר תאנים דוקא דהוי נמי מז' המינים ולא צריכים לדברי המג"א משום דאינו מפסיד טעם יין, וע' בטו"ז סק"א, והבן היטב. פנימית הפירי דעיקרו אינו עומד לבשל בדבש בעודה רך רק האגוז עומד לאכול אותו חי בגמר פירי, וא"כ לא נטעי אינשי אדעתא דהכי לכך כשמתבשל אותה בדבש בעודה רך מברך עלי' שהכל משא"כ אגוזים בעודם ירוקים דאז עדיין לא נראה שום פנימותן כלל רק הקליפה היא בלא פירי כלל ובשעת גמר פירי נתקלף לאותה קליפה עד שאינו ראוי לאכילה כלל, וא"כ אגוזים בעודם ירוקים שנתבשלו בדבש יהא עליו שם עיקר הפירי משום דעומד לכך יותר מאגוז רק לכך כתב וכן:

תוכן העניינים

ברכת יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה