ברכת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
או"ח · סימן קפח
(מג"א סק"ה) אומר ב"ה וכו' וצ"ע, ול"ג וכו' ובנדה מייתי הרא"ש לרווחא דמלתא, ע"ש, ונראה דלק"מ מנדה דודאי י"ל דלהלכה כחכמים ולא כת"ק דיחיד ורבים הלכה כרבים, משא"כ בנדה הוצרך להביא ראי' דהלכה כחכמים כיון דרבים (נגדיהם) [נגדם] דהיי' עקביא בן מהללאל מטמא לגמרי ות"ק ס"ל לתלות ולכה"פ יש לתלות ובלי לומר טהור דב' דעות הן דלא מטהרין לכך הוצרך לראי' דהלכה כחכמים:
(שם סק"ז) ומ"מ צ"ע דהא יש אומרים מצוה וכו', ונ"ל דודאי אם רוצה להתענות רשאי, אבל אם אוכל צריך לאכול פת כמו למ"ד דס"ל או כולו לכם או כולו לה', ביו"ט, וח"כ אם אוכל צריך לאכול כזית פת ה"ה ה"נ גבי ר"ה צריך לאכול כזית פת צריך לחזור לראש:
(שם סקי"א) וצ"ע דאמרינן כל היום תחינות וכו' וא"ל דפסקינן לקמן אי אמר בריך רחמנא דיהיב לן האי פיתא יצא, ולפ"ז י"ל דקיי"ל ספק ברכות להקל משום חשש (דהברכה) [ברכה] לבטלה יאמר בריך רחמנא ולא מזכיר שם שמים לבטלה וע"כ צ"ל דודאי אי אמרי דרך בקשה אף (ק"פ) [כ"פ, ר"ת כמה פעמים] אינו בכלל מזכיר ש"ש לבטלה אבל אי אמרי דרך ברכה דלמא לא חייב בברכה הוי מזכיר ש"ש לבטלה א"כ ה"ה גבי יעלה ויבא נמי אי אמר דרך ברכה הוי לבטלה אבל אי אמר דרך בקשה מותר לכך אין לאומרו בתוך שאר הרחמן הוא וכו':
(ט"ז סק"ז) מזכיר של שבת וכו' והא אכתי קשה מן (התוס') [התוספתא] ש"מ דלא אזלי' בתר התחלת הסעודה וכו' ונ"ל כיון דהתם שייך סעודה זאת לשבת, ע"כ דאל"כ הא (דקיי"ל) [קיי"ל] אין קידוש אלא במק"ס (וא"כ) [ואיך] פסקינן דלאחר בהמ"ז יקדש וא"צ לאכול כלום, ועכצ"ל דסעודה שכבר אכל שייך לכך והוי קידוש במק"ס וא"כ כיון דשייך לכך לענין קידוש דהוי כשל שבת א"כ צריך להזכיר של שבת, ולא אזלינן בתר התחלת סעודה, משא"כ בעלמא ודאי אזלינן בתר התחלת סעודה, ומה שהאריך שם לענין אם חל (ר"ה) [ר"ח] במ"ש והמשיך סעודתו עד הלילה וכו' וכן [פסק] המג"א סקי"א [י"ח], ולאדומ"ו נראה דיש להזכיר של שבת ולא ר"ח כיון דיש דעות בפוסקים בסעודה ג' של שבת אם לא הזכיר של שבת מחזירין אותו, ובר"ח לכו"ע אין מחזירין אותו: