אור ברסלב
ברכת יהונתן או"ח › סימן קעח

ברכת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

או"ח · סימן קעח

סימן קעז

(ט"ז סק"א) הי' אוכל וכו' כדי לברר וכו' ע"ש, דהרי"ף והרמב"ם פסקו כרש"י, ותו' והרא"ש פסקו כר' והמחבר פסק כרי"ף ורמב"ם, ונ"ל ראי' לדבריו דהנה הרשב"א פירש דברים הצריכין במקומן היינו אפי' ז' מינים נמי צריכים ברכה במקומן, וא"כ לדבריו קשה הא דרב ושמואל דאמרי אותן בני אדם שקידשו בבהכ"נ ידי יין לא יצאו משום שינוי מקום וצריכין לברך, הא יין מז' מינים הוא, וצריך ברכה במקומו, א"כ ידי יין אמאי לא יצאו, דהא לקביעי קמא הדר, ולפ"ז הרי"ף והרמב"ם ס"ל כהרשב"א דז' מינים צריכים ברכה במקומן וא"כ קשה להו הא דרב ושמואל וצ"ל דרו"ש כר"ש [ס"ל] דלא אמרי' לקביעי קמא קא הדר וכיון דרו"ש ס"ל כוותי' דר"ש לכך פסק כוותי' ודו"ק:

(מג"א סק"ב) וכן וכו' הכ"מ הקשה וכו', ונ"ל דהוצרך לומר וכן וכו' דהוה אמינא דוקא בפת דצריך ברכה במקומו וא"כ כיון דרצו לצאת תיכף חל עליי' חובת זימון הלכך כי חזרו למקומן אסורין לאכול כיון דלפעמים לא חל עליי' חובת זימון והוי כמש"ש דהוי סילוק גמור ולכן צריך ברכה לכתחלה, משא"כ גבי אכילת פירות, דאין טעונין ברכה במקומן א"כ לא חל עליי' חובת ברכה עד שסילקו לגמרי וה"א כי חזרו למקומן אין טעונין ברכה לכתחלה, כיון [דבשעה] דיצאו עדיין לא חל עליי' חובת ברכה קמל"ן הרב וכן וכו', ופשוט מה שרוצה להביא ראי' מהא דפריך הש"ס מר"ח אברייתא דהניח שם מדקתני עקרו שם בדברים שצריכים ברכה במקומן מיירי, וטעמא דהניחו אבל לא הניחו לא, ואס"ד בדברים דא"צ ברכה במקומן לא מהני הניחו למה לי' להש"ס להוכיח מדקתני עקרו וכו' וכתב עוד דלר"ש דאמר דברי' הצריכים ברכה במקומן דלא אמרי' לקביעי קמא הדר מ"מ הניחו מקצת חבירים מהני דמדמהני לר"ח בהניחו שם פירות, מהני נמי אליבא דר"ש דמדר"ח נשמע לר"ש ובזה (רוצה) לתרץ קו' הכ"מ דמאי וכן דקתני לכך רוצה לתרץ דאף להרי"ף והרמב"ם דס"ל כר"ש דלא אמרי' לקביעי קמא הדר, מ"מ הניחו שם מהני, ולזה כ' הרמב"ם וכן המחבר בסי' זה וכן לפירות היינו דמהני הניחו שם אף לפירות ואינו מוכרח די"ל דודאי הניחו שם לא עדיף מדברים הצריכים ברכה במקומן, וא"כ לר"ח גבי ברכה הצריכה במקומה אמרי' לקביעי קמא הדר מהני נמי הניח שם מקצת אפי' בפירות, ולכך מוכיח הרב אליבא דר"ח להוכיח מדקתני עקרו, אבל אליבא דר"ש דלא ס"ל לקביעי קמא הדר ולא מהני דברים הצריכים ברכה במקומן דלא אמרי' לקביעי קמא הדר, א"כ ה"ה הניחו שם מקצת לא מהני דמ"ש הא מהא וקושית הכ"מ במקומה עומדת, ומחוורתא כדשנינן מעיקרא:

(מג"א סק"ז) ואין חילוק וכו' וכן משמע בגמ', ואין ראי' משם דהא צ"ל לר"י דאמר ידי יין יצאו, והא אית לי' יין בעי הסיבה ושם בבהכ"נ לא הי' הסיבה, ועכצ"ל כמ"ש התוס' דמיירי ששתו כ"א וכו' ע"ש ובירך כ"א לעצמו, וכיון דכ"א בירך לעצמו ל"ש כלל אהדדי הני להני (אבל) [א"כ י"ל] דדוקא היכא דקבעי לאכול אהדדי הוא דמהני (גבי קידוש) הניח מקצתו דהוי חבירו כמו הוא אבל אם לא הסבו מאי מהני אחד קובע שם א"כ י"ל אפי' הניח א"צ לחזור:

(ט"ז סק"ט) אלא במקום וכו', קשה מזה על מ"ש רמ"א בס"א ולכך נראה דאף לדעה זו ס"ל לחלק בין פת לפירות וכו' וז"א דע"כ לרמ"א אף בפירות נמי מהני דעתו מתחלה דהא ראיתו משום דמהני גבי קידוש אפי' הי' דעתו מתחלה לאכול במקום הוי קידוש במק"ס מהני נמי דעתו מתחלה גבי שינוי מקום דל"ה הפסק וגבי קידוש ל"ש טעמא דלקביעי קמא הדר רק אם הי' דעתו מתחלה מהני להיות נחשב כחדר א' אבל גבי שינוי מקום נמי מהני להיות נחשב כחדר א' דהוי כאלו לא יצא כלל מן החדר וא"כ מה לי פת ומה לי פירות והא דלא הגי' רמ"א כאן [י"ל] דסומך אמ"ש לעיל בס"א:

(ש"ע סעיף ה') י"א דז' מינים וכו', י"ל הא דאמרי' בש"ס (דף מ"ג) כיצד סדר הסיבה בא להם יין א' מברך לכולן והקשו התוס' אע"ג דיין שלפני המזון פוטר (זה שלפניו הוא) [מה שבתוך המזון] שאני הכא כיון שעלו וכו' וא"כ לפי הי"א דהוי יין מדברים הצריכים ברכה במקומן ואמרי' לר"ח דלא הוי הפסק דלקביעי קמא הדר, קו' התוס' במק"ע, וי"ל דהרשב"א הקשה ג"כ קושי' התוס' הנ"ל ותירץ דהוי שינוי מקום וצריכים להבין (דל"ל) דלמה לא (כתב טהור) [כתבו תוס'] דהוי שינוי מקום וצ"ל דלכתחלה לא רצו חז"ל לתקן שלא יברך למעלה על סמך ברכה דלפני יין שלמטה דלמא יסיח דעתו, אבל אם ברור לו שלא יסיח דעתו ובירך למטה ע"ד לשתות למעלה א"צ לברך למעלה כלל כמ"ש הרמ"א לעיל ס"א עמ"ש בס"ז, ולפ"ז גם על הי"א לק"מ די"ל דל"ה הפסק דאמרי' לקביעי קמא הדר רק דחכמים לא רצו לתקן לכתחלה כמ"ש:

(מג"א סקי"ב) מ"מ וכו' וכ"מ בגמ' דע"פ וכו' ולכאורה אין ראיה משם, דע"כ צ"ל דאגדתא הוי הפסק יותר מהתפלה דקיי"ל דצריך לברך על כוס וכוס מד' כוסות משום דהוי הפסק ולכך הוי הפסק ג"כ לענין נטילה דע"כ דאגדתא לא הוי צורך אכילה הוא מדהוי הפסק לברכה משא"כ תפלה דל"ה הפסק לענין ברכה, י"ל דגם לענין נטילה ל"ה הפסק וצ"ל דראית המג"א היא לשיטת הרי"ף דס"ל דא"צ לברך על כל כוס וכוס, וא"כ לא הוי הפסק לענין ברכה ואפ"ה הוי הפסק לענין נטילה וא"כ לדידן בתפלה אף דלענין ברכה לא הוי הפסק י"ל דלענין נטילה הוי הפסק, ומ"מ י"ל דלענין נטילה לא הוי הפסק, וכן משמע לקמן (סי' רל"ה ס"ב) אע"פ שנטל ידיו צריך להפסיק וכו', ועכצ"ל דגם לענין נטילה ל"ה הפסק דאל"כ למה יפסיק לתפלה הא צריך אחר תפלה ליטול שנית וא"כ הוי ברכתו אנטילה ראשונה לבטלה, אע"כ צ"ל דא"צ ליטול ידיו שנית והא דצריך לחזור וליטול ידיו לטיבול י"ל דהנה ודאי ראית המג"א אינה מהא דאיצטריך ליטול ידיו בטיבול דקשה הא לא הי' דעתו מתחלה בשעת טיבול א' כלל לסעודה ולא נטל ידיו רק לטיבול אחד לכך צריך לחזור וליטול, וצ"ל דמג"א הביא ראי' למה תקנו חז"ל מתחלה ב' נטילות (ותקנו) [ליתקנו] רק א' אטיבול א' ויהא דעתו מתחלה גם אטיבול ב', אע"כ צ"ל דהוי הפסק, [אך] י"ל דאין זה מוכרח די"ל דודאי אם הי' דעתו מתחלה אטיבול ב', ולא הסיח דעתו משעת נטילה עד הסעודה, א"צ לחזור וליטול משום דאגדתא לא הוי הפסק רק דלכתחלה לא רצו לתקן נטילה א' דלמא יסיח ולק"מ:

תוכן העניינים

ברכת יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה