ברכת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
או"ח · סימן קעד
(ט"ז סק"ב) אפילו כו' ומבואר במרדכי וכו' ונראה דהמרדכי לשיטתי' אזיל דאי' בש"ס דברכות (דף (מ"ב) [מ"ג]) אמר רב ל"ש אלא פת אבל יין לא בעי הסיבה (ורי"א אפי' יין בעי הסבה, איכא דאמרי א"ר ל"ש אלא פת אבל יין לא מהני הסיבה] ופסק המרדכי דיין לא מהני הסיבה (כר"י דאיכא דאמרי] וא"כ אם לא היו השאר משקין בשעת ברכה לא הי' פוטר אותן (ט) אבל לדידן דקיי"ל גם יין מהני הסבה, וא"כ (שיברך) [כשמברך] על היין פוטר כל המשקין שמביאין לו בכל אותה הסיבה, וא"כ אפי' על אותן המשקין שלא היו בשעת ברכה שמברך על היין א"צ ברכה:
(מג"א סק"ה) משמע דוקא יין הבדלה וכ"כ בת"ה וכו' ופי' דהא דאמרינין במתני' יין שלפני המזון פוטר את היין שבתוך המזון, היינו (דוקא קודם) [אפי' אחר] נטילה, והנטילה לא וי הפסק בין יין שלפני המזון ליין (שלאחר) [שבתוך] המזון וז"ש וכן משמע מתוס' שכתבו (בדף מ"ג ע"א) בד"ה כיצד סדר הסיבה וכו' אע"ג דיין שלפני המזון פוטר את היין (שלאחר) [שבתוך] המזון, שאני הכא כיון שעלה והסיבו הוי שינוי מקום וצריך לברך ולפ"ז מוכח דהנטילה ל"ה הפסק, דאל"כ לא מקשה תוס' מידי דהא הכא קתני כ"א נוטל שתי ידיו וא"כ הנטילה הוי הפסק ולכן צריך לברך כשעלה והסיבו דהא למעלה נטל ידיו והוי אותה נטילה הפסק, אע"כ צ"ל דהנטילה ל"ה הפסק כך הוכחת מג"א דלא כב"ח דס"ל דהנטילה הוי הפסק וראיתו מהא דכ' תוס' (דף מ"ב) בד"ה רש"א אינו פוטר וכו' (בסוף) [עד סוף] הדיבור, א"כ נראה דה"ה (לכתחלה) [להבדלה] דאין לחלק וכו' אבל יין של הבדלה וכו' דהכי מיירי הא דפסקינין יין שלפני המזון וכו' שכבר נטל ידיו, הרי לפניך דס"ל לתוס' דהנטילה הוי הפסק בין יין שלפני המזון ליין שבתוך המזון, אף בלי הבדלה דתוס' מוקמו למתני' דיין שלפני המזון וכו' בשכבר נטל ידיו אבל בלא נטל ידיו הוי הפסק, וא"ל לשיטת המג"א דס"ל דלא כהב"ח, א"כ דברי התוס' סתרי אהדדי, דמהא דכ' בד"ה בא להם יין וכו' מוכת דנטילה ל"ה הפסק, וא"כ הא דקתני בא להם יין כו' משמע אפי' לא נטל ידיו כהוכחת מג"א הנ"ל והכא משמע דס"ל לתוס' דהנטילה הוי הפסק דכתבו דמיירי בשכבר נטל ידיו כמש"ל בהוכחת הב"ח וצ"ל דס"ל לתוס' בודאי נטילה לא הוי הפסק כמשמעות [דבריהם] בד"ה בא להם יין וכו' והא דכתבו ומיירי בשכבר נטל ידיו וכו' היינו משום דתוס' רוצים לתרץ:
הגהות וחדושים (ט) מלשון המרדכי גופי' מדוקדק כדברי רבינו דדין זה דפוטר שאר משקין תלוי בדין הסבה דמייתי התם מעיקרא, כנראה להמעיין שם להדיא וז"ל, אבל היכא דאין המשקין לפניו וכו', דהשתא בזה"ז ליכא קבע לשתות יין ולא שייך בי' למימר הסיבה לשתות, ולא פטר וכו' ע"ש כל הענין, והעירני לזה בני הבחור המופלג כמ' מאיר שי'. הא דפסקינין גבי הבדלה דצריך שיתא נוטל ידיו כבר [דקשה] הא הבדלה הוי הפסק בין נטילה להמוציא לכן כתבו תוס' (הא) [דהא] דפסקינין יין שלפני המזון פוטר וכו' מיירי בשכבר נטל ידיו, והיינו בין נטל ידיו כבר ובין לא נטל כבר, ולאו דוקא, דע"כ מיירי בנטל ידיו, [אלא] דכך הי' דרכן שהיו נוטלים ידיהם ואח"כ היו מוזגין את הכוס (אע"כ) [אע"פ] דמן הדין אפי' לא נטל ידיו פוטר יין שבתוך המזון, מ"מ דרכן הי' אף לאחר נטילה, וקשה הא הוי הפסק בין נטילה להמוציא וצ"ל דלא הוי הפסק, וכתבו תוס' שפיר, אבל מדינא י"ל דס"ל לתוס' כמג"א וסייעתו דנטילה ל"ה הפסק, בין שלפני המזון לשבתוך המזון, אבל מ"מ קשיא מאי תירצו תוס' שאני הכא כיון שעלו הוי שינוי מקום, הא ר"י אית לי' בפרק ערבי פסחים שינה מקום א"צ לחזור ולברך וא"כ קשיא לדידי' עדיין קו' התוס' הנ"ל (במק"ע) אע"כ דיין שלפני המזון וכו' כ"ש וכו' ע"כ נראה לקיים שיטת הב"ח דנטילה הוי הפסק ול"ל כקושי' הנ"ל א"כ מאי מקשו תוס' בד"ה [כיצד סדר הסבה וכו'] אע"ג דיין שלפני המזון וכו' ת"ל דנטילה הוי הפסק דהא חזר ונטל ב' ידיו די"ל דכך [היא] קושי' התוס' דכל זה קשה למה להו לרבנן לאפושי בברכות דיברך למטה, ואח"כ כשעלה והסיבו יטול ידיו ואח"כ כשיביאו לו יין יברך א' לכולם, הו"ל לרבנן לתקוני ליטול ידיו למטה תיכף ויברך כ"א לעצמו, ואח"כ כשעלו והסיבו א"צ תו לברך ותי' תוס' דכ"ז לא מהני, דשינוי מקום צריך לברך כנ"ל וא"ל דע"כ ל"ל דקושי' תוס' הכי שיהא נוטל ידיו למטה, דהא כדי הילוך כ"ב אמה הוי הפסק בין נטילה להמוציא וא"כ כשעלו והסיבו ומברכין המוציא הוי הפסק יותר מכ"ב אמה די"ל כשיטת האגודה הנ"ל [בסי' קס"ו] ואתי שפיר, והדברים ברורים למבין:
(ש"ע סעי' ו') ואפי' לא הי' להם יין וכו', היינו לאפוקי מדעת הרז"ה, דהרי"ף פסק דעל ב' כוסות ראשונים דליל א' של פסח צריך לברך ברכה אחרונה והקשו עליו הא תנן דיין שלפני המזון פוטר וכו' וא"כ שייכי אהדדי ולמה יברך עלי' ברכה אחרונה, ותי' הרז"ה דהרי"ף איירי בעני ישראל דלית לי' יין בתוך הסעודה והא דאמרי' יין שלפני המזון פוטר יין (שלאחר) [שבתוך], ובהמ"ז פוטרת יין שלפני המזון היינו דוקא כששתה יין בתוך הסעודה (וא"כ) [דאז] היין שלפני המזון פוטר את היין שבתוך המזון מברכה ראשונה דשייכי אהדדי להכי בהמ"ז פוטרת נמי את היין שלפני המזון [מברכה אחרונה], משא"כ אי לא שתה בתוך המזון דלא שייכי אהדדי, והרא"ש והרשב"א פוסקים (דב') [דעל ב'] כוסות ראשונים א"צ לברך (באחרונה) [ברכה אחרונה] והטעם משום דיין שלפני המזון שייך לסעודה בין לענין ברכה ראשונה בין לענין ברכה אחרונה, והרא"ש ס"ל הטעם משום דיין שלפני המזון בא לפתוח הבני מעיים להרחיב תאות המאכל, וע' מג"א סק"ט, ואמר אמ"ו נר"ו דגבי סעודות גדולות שדרכן לשתות אחר הסעודה יין שרף או משקה שקורין מע"ד או קאפ"י או טע"ה דלא שייכי [בהו] סברת הרשב"א דאינו מסעד סעיד צריך לברך ברכה אחרונה ול"ש פת פוטרת כיון דלאחר הסעודה הם באים:
(שם סעי' ז') ויברך ע"ד לשתות בתוך הסעודה וכו', ואף לשיטת הב"ח שכ' דנטילה הוי הפסק מ"מ כיון דמכוון לכך בתחלה לא הוי הפסק כמש"ל בשם האגודה (להפסק דנטילה) [לענין] הפסק דנטילה:
(ט"ז סק"ט. ומג"א סקי"ד) כתבו בשם האר"י ז"ל לשתות פחות מרביעית עיין שם ויש רוצים לפרש טעמא דהאר"י משום דיש לחוש לשיטת הרז"ה שאם לא שתה בתוך הסעודה אין בהמ"ז פוטרת יין שלפני המזון, דאם לא שתה בתוך הסעודה לא ניכר שיהא היין שלפני המזון שייך לסעודה, בשלמא אם שתה בתוך הסעודה ואינו מברך עליו משום דיין שלפהמ"ז פוטרו, נמצא דיין שלפני המזון שייך לסעודה,, משא"כ אי לא שתה בתוך הסעודה לא שייך לסעודה כלל, וא"כ אם שתה מים לפני סעודה אף דשותה מים אח"כ ג"כ בתוך הסעודה אף שלא בירך עליו אינו ניכר שהמים שלפני הסעודה פוטר אותו, כיון דפת פוטר כל מיני משקין, חוץ מן היין שאין הפת פוטרו, רק היין שלפני הסעודה (וא"כ ניכר דשייך לסעודה) [בלבד, פוטרו], לכך כתב האר"י לשתות פחות מרביעית להוציא מספק ברכה, ולאדמ"ו נראה דטעמא דהאר"י משום דיש לחוש לשיטת הרשב"א דיין שלפהמ"ז לא שייך לסעודה כלל והא דיוצא בבהמ"ז משום דיין מסעד סעיד כמש"ל בשמו וכ"ז ביין, משא"כ בשאר משקין דלא מסעד סעיד אין בהמ"ז פוטרת, או כשיטת הרא"ש דפי' [הטעם] דיין שלפני הסעודה בהמ"ז פוטרתו משום דשייך לסעודה דבא לפתוח תאות המאכל א"כ ה"ה שאר משקין ולכך פסק האריז"ל דישתה פחות מרביעית להוציא מספק ברכה, ומ"ש המג"א (שם) ואם יש לו כוס לבהמ"ז א"צ לברך ברכה אחרונה, פי' כיון דיין פוטר כל מיני משקין ס"ל למג"א דאפי' (בברכה) [מברכה] אחרונה, ודבריו תמוהין דא"כ הא דכתב האר"י לשתות פחות מרביעית וגם הוא נהג כן ע"כ דלא הי' לו כוס לבהמ"ז, וזהו דוחק גדול לומר דלא הי' לו כוס לבהמ"ז כיון דיש דעות לקחן (סי' קפ"ב) דאפי' ביחיד טעונה כוס (י) ע"כ נראה דאין משיבין האר"י לאח"מ, ודלא כמג"א, דל"ד זל"ז דבשלמא גבי ברכה ראשונה שפיר אמרי' דכל המשקין ששותה אחר יין בטלין הן לגבי יין דיין פוטרן, משא"כ אי שתה כבר שאר משקין ואח"כ שותה יין שתהא הברכה אחרונה של היין פוטרת את השאר משקין למפרע [ולומר] דבטילין לגבי יין זה אינו מחקרי לב: