ברכת המים· רבי יחיאל מיכל טימר
סדר גט שני הניתן מיד הבעל ליד השליח. · כו
ויאמר הבעל לשליח הנני פב"פ כנ"ל ממנה אותך פב"פ ואם יש כינוי לשליח עצמו מזכיר אותו בלא דמתקרי ובלא המכונה ואינו מזכיר כינוי אביו ואם הוא כחן או לוי אומר הכהן או הלוי אחר שם אביו ואינו מזכיר אותו או אביו בשם רבי או חבר או מורינו או בן קדוש להיות שלוחי להוליך גט לאשתי פב"פ וליתן אותו לידה תהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי דיבורך כדיבורי ונותן אני לך רשות לעשות שליח בחריקך ושליח שליח אפי' עד מאה שלוחים ואפי בלא אונם ותוקף שיגיע גם זה בידה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך ואפי' עד מאה שלוחים ואפי' בלא אונם תהא מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם והנני מקבל עלי בחרם ובשבועות התורה שלא אבטל את הגט ולא את השליח. ויאמר הבעל וכו' כבר נתבאר ומ"ש בלא דמתקרי כן נראה ע"פ מה שביארתי בס"ג א' סי' כ"ו ומ"ש וליתן אותו לידה אף שלא כתב כן בש"ע בס"ג ס"ל וסצ"ח גבי מינוי השליח וגבי נתינת הגט ליד השליח מ"מ בנוסח הרשאה בש"ע סי' קמ"א ס"ל כתב להוליך גט לאשתי פב"פ וליתן אותו בידה וכו' הולך גט זה לאשתי פב"פ וחן אותו בידה וכו' ובס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ ורמ"י ומהרר משה יפה ומ"ו מהררל"ס כתב כן בכולם וכן בנוסח הרשאה של מהרי"ו ומהר"י מינץ ומהרב יוסף כהן והנוסח הרשאה שבטור ובמהרי"ל לא כתוב כן ואפשר שסמכו על מה שכתבו אח"כ בהרשאה ונותן אני לך השות לעשות שליח וכו' וליתן גט לאשתי ומ"מ נראה שי"ל וליתן אותו לידה כמו שכתבתי וכשיתן הגט ליד השליח יאמר ותן אותו לידה ומ"ש בשינוי לשון קצת היינו משום דכשממנה שליח שיאמר תחלה להוליך וכו' צודק לשון וליתן וכו' וכשנותן הגט ליד השליח שאומר תחלה הולך וכו' צודק לומר ותן וכו' ובנוסח הרשאה יש לכתוב תחלה להוליך וכו' וליתן וכו' ואח"כ וכך אמר וכו' הולך ותן וכו' ומ"ש ודבורך כדבורי אף שבנוסח הרשאה של הטור והש"ע ומהרי"ל ומהרי"ו ומהר"י מינץ לא כתוב כן וכן בס"ג של הש"ע גבי מינוי השליח וגבי כשנותן הגט ליד השליח וכן בס"ג מהר"י מרגליות מ"מ בד"מ כתוב כן בכולם וכן הגיה בש"ע בכולם וכ"כ מהרר משה יפה ורמ"י ומ"ו מהררל"ס בכולם וכ"כ בנוסח הרשאה של מהר"י כהן ובש"ע בס"ג גבי מינוי השליח וגבי נתינת גט ליד השליח כתוב ונתינתך כנתינתי אחר ועשייתך כעשייתי ואני השמטתי זה כי גם בש"ע סי' קמ"א גבי נוסח הרשאה השמיט זה וגם בשאר ס"ג לא כתוב כן בכולם ומ"ש ונותן אני לך רשות וכו' כ"כ בכל ס"ג בנוסח הרשאה וגם בש"ע גבי מינוי השליח וגבי נתינת הגט ליד השליח וכן ברמ"י גבי נתינת הגט ליד השליח ואף שלא כתוב שם כן גבי מינוי השליח רק אתה או שלוחך וכו' מ"מ נמשכתי אחר הש"ע שכתב כן גבי מינוי השליח שכן כראה שיש לומר בפי' שהוא נותן לו רשות וכו' ומ"ש אפי' עד מאה שלוחים אף שבש"ע לא כתב תיבת אפי' בכל אלו וגם בס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ גבי נוסח הרשאה וגבי כשמוסר הגט ליד השליח ובנוסח הרשאה בטור סי' קמ"א ובמהרי"ל ובמהרי"ו ובמהר"י מינץ ובנוסח הרשאה של מהר"י כהן לא כתוב תיבת אפי' מיהו בד"מ גבי כשממנה את השליח כתוב תיבת אפי' ובב"י בשם הגה' מרדכי דגיטן גבי נוסח הרשאה כתב תיבת אפי' וכן בס"ג עהר"ר משה יפה ורמ"י ומ"ו מהררל"ס כתוב בכולם תיבת אפי' וכן נראה נכון מטעם שכתב בהגה ברמ"י שאם יאמר בלא אפי' הוה משמע דנחית למניינא שצריך לעשות דווקא מאה שלוחים ולא פחות וכו' מ"מ ברוב ס"ג לא כתוב כן וגם אני השמטתי זה כי נראה שהם דברי מותר ומ"ש אפי' בלא אונס כ"כ הב"י סי' קמ"א בשם הגה' מרדכי דגיטן וכתב עלי' נ"ל שצריך לפרש שאל"כ לא יוכל לעשות כל שלא נאנס וכמ"ש רבינו בסי' זה וגם רבינו כתב בסמוך בשם הר"ף שא"צ שטר שליחות אלא למי שכתוב בה שנותן הבעל רשות לשליח לעשות כמה שלוחים ואפי לא יחלה ולא יאנוס ע"כ וא"כ תימא האיך לא כתוב כן בשטר השליחות ואפשר דכיון דע"י חולי או אונס מצי משוי שליח מן הסתם כל שפי' בשליחות שנותן לו רשות לעשות שליח ושליח שליח עד ק' דרשינן לישנא יתירה לומר דאפי' בלא אונס הרשוהו לעשות שליח וכן משמע מדברי ה"ה בפ"ז שהוא דעת הרמב"ם ומ"מ יותר טוב לפרש ולכתוב ואפי' בלא אונס עכ"ל והביאו הד"מ וכן בש"ע ובס"ג מהר"ר משה יפה וברמ"י ובמ"ו מהררל"ס ובנוסח הרשאה של מהר"י כהן כתוב בכל העניינים הנז' ואפי בלא אונס ואף שבס"ג מהר"י מרגליות והד"מ לא כתוב בכולם ואפי' בלא אונס וכן בנוסח הרשאה שבמהרי"ל ושבמהרי"ו ומהר"י מינץ מ"מ ודאי נכון לפרש כדמסיק הב"י ומ"ש ותיכף וכו' אף שבפסקי מהרא"י סי' ט"ו כתב שאין לכתוב כן בהרשאה כמו שלא נכתב בנוסח הרשאה שבסמ"ק ובמהרי"ל וכן לא נכתוב בנוסח הרשאה שבמהרי"ו ומהר"י מינץ מ"מ הב"י סי' קמ"א מסיק שצריך לכתוב כן וסיים וכל שלא כתב כן קרוב אני לומר שעיקר השליחות חסר מן הספר עכ"ל וכ"כ הש"ע סי' קמ"א בנוסח הרשאה ובס"ג גבי מינוי השליח וגבי נתינת הגט ליד השליח וכן רמ"י בס"ג לא כתב כן רק בנוסח הרשאה מ"מ נראה מאחר שכותבין בהרשאה וכך אמר וכו' ודאי צריך שיאמר כן כשנותן הגט ליד השליח דאל"כ היו כותבין שקר וממילא נראה דה"ה שי"ל כן כשממנה השליח אף שראיתי בס"ג של גדול א' ושל מ"ו מהררל"ס שכתבו כן גבי נתינת הגט ליד השליח ולא גבי מינוי השליח מ"מ נראה שאין לחלק ומ"ש גם בזה מידך וכו' אף שבס"ג של גדול א' לא כתוב רק ותיכף שיגיע גט לידה ובב"י ובש"ע לא כתוב במקומות הנז' רק ותיכף שיגיע גט לידה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך מ"מ בס"ג רמ"י ומ"ו מהררל"ס גבי נוסח הרשאה כתוב גם בזה עוד אפי' עד ק' שלוחים ועוד סיים בס"ג של מ"ו מהררל"ס גם בזה ואפי' בלא אונס וכן נמשכתי אחריו שכן נראה כדי שלא יהא נראה שחוזר מדבריו הראשונים ומ"ש גבי נתינה לידה בלמ"ד וגבי נגיעה בידה בבי"ת כן ראיתי בקצת ס"ג ואף שבקצת ס"ג כתוב בהפך ובקצת ס"ג כתוב בשנית בשוה מ"מ מצינו בכמה מקומת במקרא בלשון שכתבתי, ומ"ש הנני מקבל וכו' כ"כ בס"ג רמ"י ספ"ה ובס"ג מ"ו מהררל"ס כשממנה הבעל שליח טוב הוא שהחכם ישביע את הבעל שלא למסור מודעא ושלא יבטל את השליחות ובן נראה ממ"ש בד"מ ואעפ"י שהש"ע בס"ג סעי' כ"ו כתב סתם כששולח גט ביד שליח טוב הוא שישביע הבעל בשבועות התורה שלא ימסור מודעא ושלא יבטל את הגט ואפשר דר"ל שישביעו אותו סמוך לנתינת הגט וכן מבואר בס"ג מהר"י מרגליות מ"מ נראה דטוב יותר להשביע אותו מיד דכמו שנוהגין בין כשנותן הגט מידו ליד האשה ובין כשנותן גט ע"י שליח שמבטל מודעות מיד קודם הכתיבה ואין סומכין על מה שמבטל מודעות סמוך לנתינת הגט ונראה דטעמא משום דחוששין לטרחא של הסופר והעדים שיכתבו ויחתמו שלא לצורך שמא לא ירצה לבטל אח"כ המודעות כן מה"ט יש להשביע אותו מיד שלא יבטל את הגט והשליחות וכ"ש דבזה יש לחוש יותר דאף אם ישבע אח"כ שלא יבטל את הגט והשליחות מן נתינת הגט והלאה מ"מ יש לחוש שמא יבטל משעה שממנה את השליח עד שעת הנתינה מיהו מ"ש עוד רמ"י בס"ג סצ"ד ומ"ו מהררל"ס דכשחזר ומבטל מודעות סמוך לנתינה יחזור ויאמר וכן אני מקבל עלי בחרם ובשבועת התורה על דעתכם שלא לבטל את הגט ולא את השליחות נראה שהוא שלא לצורך שהרי כבר מושבע ועומד הוא ולא דמי למה שחוזרו ומבטל מודעות סמוך לנתינה דשאני התם דאע"פי שכבר ביטול קודם הכתיבה המודעות מ"מ לא ביטל אלא באם שכבר מסר מודעות ויש לחוש שמא חזר ועשה מודעות אח"כ קודם הנתינה משא"כ בזה שנשבע להבא שלא יבטל את וכ"ש הגט והשליחות א"צ שיחזור וישבע על זה וכן נראה ממ"ש בד"מ מ"ש עוד רמ"י בס"ג סצ"ד וכן בס"ג מהר"י מרגליות ומ"ו מהררל"ס דאחר שקבל השליח את הגט וחזר הרב ולקח אותו מידו וקרא אותו שנית ושאול קצת שאלות לסופר ולעדים אז ימסור הרב הגט מסתם לשליח בפני עדי מסירה והבעל יקבל עליו בחרם ובשבועה שלא לבטל את הגט ולא את השליחות כי כן כתב בהרשאה שהשביעוהו א"צ כלל לחזור ולקבל אז וגם בסדר מהרר משה יפה לא כתוב כן ומה שהשמטתי מ"ש הש"ע ורמ"י ומ"ו מהררל"ס שישביעו את הבעל גם שלא למסור מודעא היינו משום דבשאר ס"ג לא כתוב כן ונראה שהדין עמהם דכמו שאין משביעין אותו ע"ז כשנותן הגט מידו ליד האשה רק סומכין על מה שמבטל מודעות קודם הכתיבה וקודם הנתינה כן גם בגט זה א"צ להשביעו ע"ז, ומ"ש בחרם ובשבועות התורה אע"פי שקצת לא הזכירו רק שבועת התורה מ"מ בנוסח הרשאה שכתוב הטור כתוב שקבל עלי' הבעל בחרם ובקצת ס"ג כתוב בנוסח הרשאה שקבל עלי' בחרם ובשבועות התורה ומה שכתבתי שלא אבטל את הגט ולא את השליח אע"פי שהש"ע לא הזכיר רק שלא לבטל את הגט והד"מ לא הזכיר אלא שלא לבטיל את השליח מ"מ בשאר ס"ג כתובים שניהם וכן נראה דודאי איזה מהם שיבטל יהא גורם מכשול ומה שכתבתי ולא את השליח אע"ג דבס"ג מהר"ר משה יפה כתוב ולא את השליחות וגם כתבתי כן בשם רמ"י ספ"ה וכן היה נראה לשון זה יותר מדוקדק מ"מ ברוב מקומות בס"ג רמ"י שכתבתי ובנוסח הרשאה שכתוב רמ"י וכן בשאר ס"ג כתוב ולא את השליח ונראה דטעמא משום דאם אומר ולא את השליחות דאפשר דר"ל דלא יבטל את השליחות לגמרי אבל אפשר שיבטל השליחות של שליח זה רק ישלח אותו ע"י שליח אחר אבל כשאומר ולא את השליח משמע שלא יבטל השליחות של שליח זה או של הבאים בשליחותו