ברכת המים· רבי יחיאל מיכל טימר
סדר גט שני הניתן מיד הבעל ליד השליח.
(הא לך סדר הגט הניתן מיד הבעל ליד השליח והניתן מיד שליח הבעל ליד האשה ונוסח הרשאה עם הביאור אשר גם סידר וחיבר הרב הגאון המנוח מהו' מיכל ר' יוזפס בעל המחבר הנ"ל ועדיין לא נדפס בש"ע אה"ע משמו כי הי' גנוז וחתום באוצרותיו כמו ביאורו הארוך על סדר גיטן הנ"ל)
א
לפי מה שנוהגין כשמגרש ע"י שליח הולכה יש ביד הבעל הרשאה יכול לגרש ע"י שליח אפי' כשהבעל והאשה בעיר אחת. לפי מה שנוהגין וכו' כ"כ רמ"א ורמ"י סי' קמ"א סכ"ה ויש לתמוה על רמ"י דבס"ג שלו סק"א גבי כששליח מביא הגט לאשה וההרשאה ביד השליח כתב ויחקרו הב"ד אם לא היו האיש והאשה יחד במקום אחד כשנכתב ונחתם הגט שאם היו בעיר אחת כשנכתב ונחתם הגט לא היה השליח נאמן הרי סתר דברי עצמו, וגם יש לתמוה עליו בעיקר הדין שכתב שם למה לא יהא נאמן הרי ההרשאה בידו ואע"ג דגם בס"ג מהר"י מרגליות ומהרב משה יפה ומ"ו ומהרב יואל ז"ל כתב אפי' בזמן שההרשאה ביד השליח שואלין הדיינים מן השליח אם היתה האשה אצל הבעל באותו העיר שהבעל היה בה בשעה שמסר הגט לידו להוליכו לאשתו ויאמר לא מ"מ עליהם לא קשה די"ל דס"ל שטוב ליזהר שלא לגרש ע"י שליח כשהבעל והאשה בעיר אחת אפי' בזמן שההרשאה ביד השליח משום לא פלוג אבל ודאי דבדיעבד אף שהבעל מערער השליח נאמן שהרי ההרשאה בידו ומ"מ בס"ג מ"ו מוהררל"ס לא הזכיר שאלה זו כלל משום דס"ל כמו שכתוב רמ"א ורמ"י סי' קמ"א שם וכן כשהזכיר רמ"א בד"מ ובהגהת ש"ע בס"ג סעי' צ"א השאלות ששואלין לשליח לא הזכיר שאלה זו וכן ראיתי נוהגין בפשיטות שמגרשין ע"י שליח אף כשהאיש והאשה בעיר אחת.
ב
אין לכתוב גט באייר רק במקום הדחק ופה קראקא נשתרבב המנהג ליתן גט באייר אפילו שלא במקום הדחק: ויש למנוע שלא לכתוב גט בר"ח בין ר"ח שהוא יום א' בין ר"ח שהוא שני ימים וידחוהו עד למחרתו שהוא שני ימים לחדש ויש ליזהר מלסדר הגט בע"ש ובעי"ט: ויש לסדר הגט ביום ולא בלילה ואם אמרו הקהל ברכו אפי אם המגרש והמגורשת והסופר והעדים והרב המסדר לא אמרו ברכו אין לסדר הגט אז אע"פ שהוא עדיין יום. אין לכתוב גט וכו' כבר נתבאר בס"ג א' סי' א' ב' ג' ד'.
ג
יזמין הרב וסופר ד' עדים שנים לחתום הגט ושנים להיות עדי הרשאה. יזמין וכו' בגליון ס"ג מהר"י מרגליות כתוב ראיתי גט ע"י שליח שהובא מעיר קושטנטין ועדי הגט הם ג"כ עדי ההרשאה והכשרתי והסכימו כל גדולי הדור ואדרבא נ"ל יותר טוב ודוק נ"ל וכן נראה ממהר"ר יוחנן למהר"י מולין ע"ש וכן לקמן דף כ"ז עיין בדף מ"ט בשם מהררז"ק דפסול עכ"ל ומ"שכ ואדרבא נראה לי יותר טוב נראה דטעמו דכמו שנוהגין בגט הניתן מיד הבעל ליד האשה ליקח כת א' של עדים לחתימה ולמסירה מכח טעם שכתבו הפוסקים שלא יהא נראה כחצי דבר כן כאן יותר טוב ליקח כת א' של עדים לחתימה ולהרשאה מה"ט ומ"שכ בשם מהררז"ק דפסול מבואר שם בשמו שכן עשה מעשה שאותם עדים שהיו חתומים על הגט חתמו ג"כ הרשאת השליח והצריך לכתוב גט אחר ועדים אחרים על ההרשאה שלא רצה לשנות לשון ההרשאה עכ"ל וכ"כ הד"מ בשמו מיהו נראה דאם לא היה אפשר לכתוב גט אחר לא היה פסול בדיעבד וכן נראה ממ"שכ מהרר משה מינץ בתשו' סי' כ"א דעדי חתימות הם עצמם יכולים להיות עדים על השליחות וכן איתא בתיקון מהר"ר ליפמאן ווולהויא ז"ל וז"ל וגט שנעשה עלי' פב"פ שליח וכו' נכתב ונחתם וכו' לבריאת עולם אנו ח"מ פב"פ ופב"פ אך אנו נוהגין ליקח ד' עדים וכו' עכ"ל.
ד
העדים לא יהי' קרובים זה לזה אפי עדי הרשאה לעדי החתימה ולא לבעל ולא לאשה אפי רביעי ברביעי או ראשון ברביעי או שני ברביעי או שלישי ברביע או שני בשלישי ואפי תרי בעל כאשתו ואפי' אם נתרחק וה"ה אבי החתן ואבי הכלה או אבי החתן עם אבי הכלה או אבי אבי חתן עם אבי הכלה או אבי אבי חתן עם אבי אבי הכלה אבל במופלגים יותר כגון אבי אבי אבי חתן עם אבי כלה או עם אבי אבי כלה או עם אבי אבי אבי כלה או בשאר מחותנים כגון שאחיו של זה נשא אחותו של זה וכדומה לו אין להחמיר ואפי' קרובים מחמת עצמם כגון חמישי בחמישי או דביעי בחמישי או שלישי בחמישי או שני בחמישי או ראשון בחמישי אין להחמיר ובאחי האח יש להחמיר והרב והסופר והשליח לא יהא קרובים זה לזה או לבעל או לאשה או לא' מהעדים קורבא הפוסל מדינא אפי' מדרבנן ואמרינן בראשון בשני תרי בעל כאשתו אבל בשאר קורבת אין להחמיר. העדים לא יהיו קרובים וכו' כבר נתבאר בס"ג א' סי' ו' ומ"ש אפי' עדי הרשאה וכו' עד זה לזה כ"כ רמ"א ורמ"י סי' קמ"א סכ"ד ובד"מ שם כתוב בשם ס"ג סי' ק"א דאם עדי הגט ועדי הרשאה קרובים זה לזה השליחות בטל וצריך לחקור אחר זה עכ"ל ומדברי רמ"א בהגהות ש"ע ומדברי רמ"י כראה שאין לפסול בזה בדיעבד שכתבו עוד ואם נמצא עדי הרשאה פסולים נתבטל כל השליחות שהרי הם מעידים על עיקר השליחות ושבפניהם עשה הבעל לשליח וכו' ומשמע דר"ל דווקא אם נמצא עדי הרשאה פסולים בעצמם כגון שהם פסולים מחמת עבירה או שפסולים מחמת שהם זה לזה קרובים וכן כתוב בד"מ קודם לכן בשם ס"ג סי' פ"ב דפעם א' לא היו עדי ההרשאה כשרים והיו פסולים זה לזה ופסלו הגט והשליחות והוצרכו גט אחר משמע דגם בהגהות ש"ע מיירי בכה"ג דווקא אבל אם הם קרובים לעידי החתימה אפי' בקורבה הפוסל מדאורייתא יש להכשיר בדיעבד שכבר ניתן הגט ליד האשה או כשהוא שעת הדחק וכ"כ מהר"ר משה מינץ בתשו' סי' כ"א על הגט שאחד מעידי הגט וא' מעידי ההרשאה היו שני בשני לפעד"נ דלית ביה מיחש ע"ש שהאריך בדבר מיהו ודאי נראה דאם היו עדי הרשאה פסולים מחמת קורבה לאיש או לאשה אפי' בקורבה הפוסל מדרבנן ואפי' ראשון בשני תרי בעל אז הגט והשליחות פסל ומ"ש הרב והסופר והשליח וכו' כתבתי כן ע"פ מש"כ רמ"א סי' קמ"א סל"ג ויש מי שכתוב דבמקום שאפשר לכתחלה לא יהא השליח קרוב לאיש או לאשה ולא לדיינים שנותנים הגט לפניהם וכן סתם וכתב רמ"י ומשמע דלאו דווקא כתבו לאלו אלא ה"ה שלא יהא קרוב לא' מעדים הנזכרים שהרי עדי ההרשאה מעידים על השליח שבפניהם מסר לו הבעל הגט ושנתן לו רשות לעשות שליח וכו' וכן מעיד השליח אח"כ בפני ב"ד על עדי החתימה ששמע מהם שחתמו לשמו ולשמה ולש"ג ושחתמו זה בפני זה ומה"ט לא יהא קרוב לסופר שהרי מעיד אח"כ בפני ב"ד על הסופר שכתב לשמו ולשמה ולש"ג וכן לא יהא קרוב להרב כמו שלא יהא הבעל עצמו קרוב לרב ומ"שכ גם בשליח בקורבה הפוסל מדינא וכו' כן נראה דהא מדינא כשר אפי' אם הוא קרוב גמור לאיש או לאשה וכ"ש שהוא כשר מדינא אפי' אם הוא קרוב גמור לכל העדים שהרי אינו מעיד על דבר שהוא תועלת לעדים רק על דבר שהוא תועלת לאיש או לאשה ומה"ט נראה דבדיעבד שכבר ניתן הגט ליד השליח והוא קרוב גמור לא' מכל אלו יש להכשיר אפי' אם אפשר בשליח אחר אע"פי שעדיין לא ניתן הגט ליד האשה.
ה
אם הבעל או השליח או הסופר או העדים א' מהם רך בשנים יש לדקדק אחריו אם הביא סימנים ואם יש לו זקן בפניו או יש לו בנים אין לחוש ודין הבדיקה כתבנו בס"ג ראשון סי' ח'. אם הבעל וכו' לענין סופר או עדים כבר נתבאר בס"ג א' סי' ח' ולענין בעל כתב כן הטור סי' קמ"א בשם הר"ף וכ"כ הש"ע ורמ"י סכ"ה וכתוב הב"ח ע"ז וז"ל כתב מהרש"ל תימא מה צריך לדקדק אחריו דאם קטן הוא אין קידושיו קידושין ואין נישואיו נישואין אפי' מדרבנן אינו כלום וא"צ הימנו גט עד שיגדיל ויבעיל או מתיחד עמה כדלעיל סי' מ"ג וצ"ע עכ"ל אבל למאי דפרישית לעיל סי' א' לחלק בין נושא אשה לדעתו דאין נישואיו נישואין כלל כיון שהוא קטן ובין כשהאב משיא לבנו תוך י"ג דמצות חכמים הוא להשיאן סמוך לפרקן מתורצת קושיא זו דבקטן שהשיאו אביו תוך י"ג קאמר דצריך לדקדק אחריו אם הביא סימנים דכיון דנישואיו נשואין מדרבנן אע"פי שהוא קטן אינו עושה שליח ועי"ל דמיירי הכא בביאת קטן ביבמה דהוי כמאמר בגדול וצריכה גט וחליצה וכדלקמן ריש סי' קס"ז וקאמר דאינו שליח להוליך לה גט דאין קטן עושה שליח עכ"ל והד"מ כתב תחלה כתירץ השני של הב"ח ואח"כ כתב ועוד איכא למיחש שמא יגדיל קודם הנתינה ויתייחד עם אשתו דצריכה ממנו גט כדאיתא לעיל סי' מ"ג ולכן צריך לדקדק דהוי גדול בשעת עשיית השליחות דלמא השליח יתן לה הגט אחר היחוד אע"ג דלא תנשא בגט זה לכתחלה משום דהוי גט ישן כדלקמן סי' זה מ"מ מאחר דאם נישאת בו לא תצא איכא למיחש לקלקולא אם קטן הוי בשעת השליחות דאז אינו גט כלל ולכן צריך דקדוק כן כ"ל עכ"ל ומסתימת דברי הר"ף וה והש"ע ורמ"י משמע דתירוץ השני של הד"מ עיקר ונראה דמה"ט כתבו טוב להצריך וכו' דמשמע דמדינא א"צ דאין שום ראי' לחוש לזה אלא שטוב לחוש לזה לכתחלה היכא דאפשר אבל בביאת קטן ביבמה צריך לדקדק אחריו מדינא ואה לא דקדקו אחריו יש לפסול הגט והשליחות ומ"ש דגם אם השליח רך בשנים יש לדקדק וכו' הש"ע ורמ"י כתבו גם גבי שליח טוב להצריך וכו' ונראה שלא דקדקו בזה דמשמע דמדינא א"צ לדקדק אחריו וכמו שכתבתי בסי' הקודם גבי בעל זה אינו שהרי כתב הב"י בשם א"ח שכתוב בשם הר"ם וטוב לחזור אחר שליח הניכר שהוא גדול ע"י בנים או ע"י זקן בין לקבלה לבין להולכה שאל"כ אפי' מוחזק לשנים היה נראה שצריך לבודקו לכל הפחות ע"י עד א' מכ"ש דחליצה עכ"ל הרי שלא כתוב וטוב אלא לענין לחזור אחר שליח הניכר וכו' כדי שלא יצטרך בדיקה אבל אם לא נמצא שליח הניכר וכו' או שאינם רוצים לחזור אחר שליח הניכר וכו' ולוקחים שליח שהוא רך בשנים אפי מוחזק לשנים צריך בדיקה מדינא מכ"ש דחליצה ואם לא דקדקו אחריו הגט והשליחות פסול ונראה דמה"ט לא הביא הטור דברי הר"ף בזה אלא לענין אם הבעל רך בשנים משום דבזה יש חידוש כיון דמדינא צריך לדקדק אחריו אבל גבי שליח אין שום חידוש כיון דמדינה צריך לדקדק אחריו ומה שלא כתב בשמו חידוש זה דטוב לחזור אחר שליח הניכר וכו' נראה משום דבהא לא ס"ל להטור כהר"פ אלא ס"ל שא"צ לחזור אחר שליח הניכר וכו' כיון דבקל לבודקו.
ו
לא יהא השליח חרש או שוטה או עבד או אשה או גוי. לא יהא וכו' מבואר בטור וש"ע ורמ"י סי' קמ"א סל"א דחש"ו ועבד וגוי פסולים לשליחות הגט ומ"ש או אשה אע"ג דמבואר שם דאשה כשרה לשליחות הגט מ"מ כתבתי כן כי רמ"א מסיק שם סל"ג ויש מי שכתב דבמקום שאפשר לכתחלה לא יהא השליח קרוב וכו' וכן סתם וכתב רמ"י א"כ כ"ש אשה דאינה כשירה בעלמא להעיד אפי' לרחוק וכתבו עוד שם סל"ב היה השליח קטן כשנתנו לו הגט והגדיל והביאו או חרש ונתפקח שוטה ונשתפה עבד ונשתחרר גוי ונתגייר פסול אבל אם נתן לו הגט כשהוא פקח ונתחרש וחזר ונתפקח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר כיון שתחלתו וסופו בכשרות.
ז
לא יהא השליח מי שיצא עליו קול שחשוד על עבירות שהם מדאורייתא או מי שפסול ודאי בעבירה מד"ס אבל מי שיצא עלי' קול שחשוד על עבירות שהם מדברי סופרים אין לחוש. לא יהא השליח וכו' אע"ג דממה שנתבאר בס"ג א' גבי עדים נראה דמי שיצא עלי' קול שחשוד על שאר עבירות שהם מדאורייתא חוץ מעריות כשר לשליחות הגט וגם מבואר בטור וש"ע ורמ"י סי' ק קמ"א סל"ג דאפי' הפסולים מד"ס בעבירה כשרים לשליחות הגט מ"מ כתבתי כן ממ"ש בסי' הקודם בשם רמ"א ורמ"י דאע"ג דקרוב גרוע דפסול מדאורייתא מ"מ איפכא מסתברא דקרוב כשר בעלמא לרחוק לגמרי וגם אפי' לאותו שהוא קרוב מה שהוא פסול אינו אלא משום גזירת הכתוב משא"כ זה, ומ"ש אבל וכו' זה כתבתי מסברא דודאי כולי האי אין להחמיר וכתבו עוד שם סל"ד היו פסולים כשנתמנו שלוחים וחזרו בתשובה קודם שנתנוהו לאשה כשרים.
ח
הסומא בשני עיני' אינו יכול להביא גט ואם נכתב ונחתם בפניו כשהוא פתוח ונסתמא ה"ז אומר בפני שלשה בפ"ג ובפ"נ ונותנו לה והוא שמכיר האשה בטביעות קול ואם אינו מכירה בטביעות קול לא מהני מה שאחרים אומרים לו שהיא זאת ואם יש עדים שהבעל אמר לסומא גט זה לגירושין בשר שהרי כיון שיש עדים א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ ויהיב לה באפי הנהו סדדי גופייהו ואם נתקיים בחותמיו כשר בכל גוונא. הסומא וכו' כ"כ הטור והש"ע ורמ"י סי' קמ"ב סי"א וי"ב ואע"פי שהם כתבו דסומא אינו יכול להביא גט של חוץ לארץ מפני שאינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ מ"מ כתבתי סתם מפני שהם לא כתבו אלא לדינא דגמ' אבל כבר כתבו הש"ע ס"א והביאו רמ"י דס"ל דה דהאידנא אפי' בא"י צ"ל בפ"נ ובפ"נ
ט
דהכל כשרים לכתוב דהגט חוץ מחמשה חש"ו וגוי ועבד אפי' האשה בעצמה אם אמר לה הבעל לכותבו יכולה לכותבו ותקנה אותה לבעל וחוזר ונותנו לה וישראל משומד או שהוא מחלל שבת בפרהסי' הרי הוא כגוי לכל דבריו ויש להדר אחר סופר הגון אבל א"צ להדר אחר סופר מהיר. כבר נתבאר בס"ג א' סי' ז'.
י
לוקחים עדי חתימה ועדי הרשאה שלא יצא עליהם או על א' מהם קול שחשודים ועל שאר עריות. כבר נתבאר בס"ג א' גבי עדי חתימה ונראה דה"ה פשוט גבי עדי הרשאה.
יא
לא יהא א' מעידי חתימה בעל מום אבל עדי הרשאה אין להקפיד בהם כלל. לא יהא א' מעדי חתימה וכו' פשוט הוא ומ"ש אבל עידי הרשאה וכו' זה לא מצאתי אבל כתבתי כן מסברא דהא ליכא קפידא בזה מדינא כלל רק הוא חומרא בעלמא מטעם שכתב רמ"י בס"ג ס"א שסברא אינו נותנת שהבעל מום יתיר אשת איש לעלמא והרי עיקר המתירים הם עדי חתימה כיון שחותמים בגוף הגט וגם הם עדי מסירה לפי מה שיתבאר לקמן סי' מ"ה אבל עידי ההרשאה אע"פי שהם עדי מסירה וגם חתומים בהרשאה מ"מ החתימות שבגט עצמו יותר עיקר ועוד דהא מדינא א"צ כתב הרשאה כלל ואפי' להיות עדים על מינוי השליחות א"צ מדינא אם הודו השליח והמשלח לדעת הסברא הראשונה שכתבו הש"ע ורמ"י סי' קמ"א סי"א ואפי' לדעת הי"א שהביאו דמ"מ צריך למנותו בעדים אינו אלא משום חששא בעלמא שמא יאמרו מתחלה לא נעשה שליח.
יב
אין חותמין לעד מי שאבי' משומד וה"ה שאין חותמין עד שיש ספק אחר קצת האיך יש לו לחתום כאן אליהו וכדומה אבל אין להקפיד בכל זה בעדי הרשאה. אין חותמין וכו' כבר נתבאר בס"ג סי' ו' ומ"ש אבל וכו' כן נראה פשוט שהרי אין נוהגין להזכיר אותם הבעל או הרב בשם וגם לא נמצא בשום ס"ג שמזכירים אותם הרב או הבעל בשם כלל וכן כשחותמים עצמם על ההרשאה נוהגין לחתום כמו שחותמין בשאר שטרות כדלקמן סי' ס"ד.
יג
א"צ להקפיד שלא יהיו עדי חתימה כהנים גם א"צ להתנות עמהם שאם יקלקלו הגט בחתימם שישלמו השכר לסופר שיכתוב גט אחר אף אם נוטלים יותר מכדי שכר בטלה דמוכח. כבר נתבאר בס"ג א' סי' י"א.
יד
עדי הגט צריכים להיות יודעים לקרות ולחתום הגט ועדי הרשאה צריכים להיות לקרות ולחתום ההרשאה אבל אין צריך להיות יודעים לקרות הגט ואם יודעים לחתום ואין יודעים לקרות ואין שם אחרים שהם כשרים או אפי' יש שם אחרים שהם כשרים ויודעים לקרות אלא שאין יודעים לחתום לוקחים אלו העדים שיודעים לחתום וקורין שנים לפני עדי הגט את הגט וחותמים ולפני עדי ההרשאה את ההרשאה וחותמין והוא שיבינו עדי הגט לשון הגט ועדי ההרשאה את לשון ההרשאה אלא שאין מכירין הכתב לקרותו אבל אם עדי הגט אין מבינין לשון הגט ועדי ההרשאה אין מביני לשון ההרשאה לא מהני מה שיפרשו שנים לעדי הגט לשון הגט או שנים לעדי ההרשאה את לשון ההרשאה אלא צריכים עדי הגט ללמד מלות הגט עד שיבינו ועדי ההרשאה ללמוד מלות ההרשאה עד שיבינו והסופר והבעל אם אין יודעים לקרות ואין מבינים לשון הגט יפרש להם הרב אעפ"י שעדין אין יודעים ואין מבינים וא"צ שיבינו עדי הגט או לפרש לסופר ולבעל רק פי' המלות שבגט ולא טעם הכפולים והשינויים שבגט וכן א"ע שיביני עדי הרשאה טעם הכפולים והשנויים שבהרשאה ואם אין יודעים עדי הגט והסופר והבעל מהו לשמו ולשמה לש"ג יפרש להם הרב בקצרה דהיינו לאפוקי אם הסופר כתב גט וכתב בו שם בעל זה ושם אשתו זו ושם עירם שלא כדי לגרש בעל זה את אשתו זו רק כתב אותו כדי ללמד אן להתלמד ואח"כ רוצה בעל זה לגרש בו את אשתו זו לא מהני רק צריך שיכתוב אותו לשם בעל זה ולשם אשתו זו לגרש אותה בו וכן אפי' אם הסופר כתב אותו לשם כך אלא שהעדים לא חתמו שניהם או א' מהם לשם כך רק כדי ללמוד או להתלמד ג"ב לא מהני ואם אין עדי הגט יכולים לחתום קורעים נייר חלק לפניהם והם חותמים דרך הקרע אבל עדי הרשאה לא מהני. עדי הגט וכו' כבר נתבאר בס"ג א' ומ"ש ועדי הרשאה וכו' כן נראה דודאי צריכי' לקרות ההרשאה כדי שידעו על מה יחתמו בהרשאה, ומ"ש אבל א"צ להיות יודעים לקרות הגט כן נראה דאע"פי שמעידים בהרשאה שמסר הבעל גט לשלוחו וכו' ואין יודעים שהוא גט מאחר שאין יכולים לקרותו מ"מ כיון שרואים שהסופר כתב לשם גט אותו והעדים חתמו אותו לשם גט והבעל מסר אותו לשם גט שפיר יכולים לחתום בהרשאה שמסר הבעל גט לשלוחו ומ"ש אבל בעדי הרשאה לא מהני גם זה נראה כמו דלא מהני בשאר שטרות ואע"ג דבגמ' אמרינן שהקילו בזה בגיטי נשים כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות היינו דווקא בעדי חתימת הגט דלא סגי בלא גט מש"כ בעדי חתימת ההרשאה דהא סגי' בלא כתב הרשאה ואינו אלא מנהג כמ"ש הטור סי' קמ"א בשם הר"ף והש"ע ורמ"י שם סכ"ד הטעם מפני שכותבין בה שנותן לו רשות לעשות כמה שלוחים אפי' בלא אונס ובודאי סגי בלאו הכי דאפי' אם לא יתן לו רשות ע"ז יוכל ליתן השליח הגט לאשה אם לא יאנוס ואף אם יאנוס יוכל הבעל ליתן בעצמו הגט לאשה או יעשה שליח אחר נמצא שלא תהא עגונה ועוד הא סיים הרמב"ם פ"א והביאו הב"י ס ק"ל הואיל וחתימת העדים בגט מדבריהם ור"ל דמן התורה קי"ל דעדי מסירה כרתי אבל אם כותבין בהרשאה שנותן לו רשות לעשות כמה שלוחים אפי' בלא אונס ודאי לא מהני אפי' מן התורה בלא חתימה לכך אין להקל בזה.
טו
אם המגרש הוא שכ"מ צריך לדקדק בו שיהא שפוי בשעה שמצווה לכתוב ובשעה שהוא מצווה לחתום ובשעת כתיבה וחתימה ובשעת נתינת דהיינו שבודקים אותו קצת לראות אם דעתו מיושבת עליו ואם אינו שפוי בשעה שמקנה לו הסופר מה שהוא צורך לכתיבה צריך שיקנה לו ע"י אחר השיכור אפי אם לא הגיע לשכרותו של לוט אלא שנשתכר הרבה יש להחמיר שלא לגרש אבל אם לא נשתכר אלא מעט אין להחמיר מדינא מיהו טוב לחוש שלא יאכל וישתה הבעל אותו היום עד אחר שנתן הגט ואף יש לחוש לכאב לב עדיף שיאכל וישתה ומ"מ טוב וישר שיזהיר הרב את הבעל שלא ישתה דברים המבלבלים כמו יין שרף עדי הגט ועדי הרשאה יכולים ליטול יותר מכדי שכר בטלה דמוכח וכ"ש הרב לכתחלה אומרים לבעל שיתן שכר הסופר ואם לא ירצה ליתן יכולה האשה ליתן ושכר עדי הגט יכולה האשה ליתן אפי' כשלא אמרו להבעל וכ"ש שכר עדי הרשאה והשליח והרב כשהבעל נותן שכר הסופר ועדי הגט ועדי הרשאה והשליח והרב יש לו להשוות עמהם על השכירות קודם שמצוה לסופר לכתוב הגט אבל א"צ להשוות עמהם קודם ששואל אותו הרב השאלות ועם הדיינים שמקיימם עם הרב חתימות עדי ההרשאה א"צ להשוות אפי' קודם שמצוה לסופר לכתוב הגט. אם המגרש הוא ש"א וכו' כבר נתבאר בס"ג א' סי' י"ג י"ד ט"ו ט"ז י"ז ומ"ש בזה לענין עדי הרשאה והשליח פשוט הוא ומ"ש ועם הדיינים וכו' כתבתי מסברא כי הרב אינו מצרף אליו את הדיינים לצורך הקיום כ"א בשעה שהעדים חותמים על ההרשאה וגם אין רגילות ליתן שכר הקיום כ"א סך מועט לכך לא שייך בזה הטעם אשר כתבתי בס"ג א' סי' י"ז
טז
כששוכר הבעל את השליח להוליך הגט למקום אחד אל יזכיר לו שם מקום האשה או מנין הפרסאות. כששוכר וכו' כ"כ בס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ וכתבו הטעם שמא היא במקום אחר או רחוק יותר.
יז
עדי הגט צריכים לידע שזה המגרש שמו נקרא כמו שאמר להם ושיש לו אשה שנקראת בשמה כמו שאומר להם אבל א"ע שיכירו אותה בחברת פנים שזו אשתו אבל עדי רשאה א"צ לידע שמותם כלל וכן השליח א"צ לידע בן בשעת בתינת הגט לידו והידיעה שאמרנו בעדי הגט היינו אפי' ע"י עד אחד או אשה או קרוב וכל שהוחזקו ל' יום בעיר שנקראו כך כמו שאומרים סגי ושם אביהם כותבים ע"פ עצמם וכן כותבים ע"פ עצמם אם אומרים שיש להם או לאבותם עוד שם טפל וכן אם שהיא כהן או לוי או ישראל וכן אם היא אומרת שהיא בת כהן או בת לוי או בת ישראל וכן אם ידוע שם כינוי שלהם שלא על פיהם אם אומרים שכך וכך עיקר שמם ע"י שמקובל ים מאבותם שבני משפחתם שיש להם כינוי זה עיקר שמם כך וכך או שאומרים שרגילים לחתום או לעלות בו לס"ת ורגילות להיות שם כינוי ההיא לעיקר שם ההוא או שהכינוי היא קרוב במבטא לעיקר שם ההוא יש לכתוב כן ע"פ עצמם וכ"ש אם נודע עיקר שמם שלא על פיהם אלא שיש ספק אם יש לכתוב מלא וי"ו או יוד או חסר או אם יש לכתוב בסוף השם וי"ו אם לאו כגון אליהו אליה או אם יש לכתוב גרשם או גרשון ואומרים שידוע להם ע"פ א' מדרכים הנז' האיך יש לכתוב או כותבין כדבריהם ע"פ עצמם. כבר נתבאר בס"ג א' סי' י"ח ומ"ש אבל עדי הרשאה וכו' וכן השליח וכו' פשוט הוא.
יח
בס"ג הראשון סי' י"ט כ' כ"א כ"ב כ"ג כ"ד כ"ה כתבתי מענין שמות וכינויים של המגרש והמגורשת ושל אבותם ושל משומד המגרש או גר וגיורת ושתוקי ואסופי ובן או בת של משומד ואם המגרש או אבי המגורשת כהן או לוי ואם יש ב' יוסף בין שמעון וה"ה בסדר זה ולענין מהשנתבאר שם סי כ"ה חילוק בין אם נודע שיש עוד יב"ש אחר שנכתב ונחתם הגט לאם נודע אחר שניתן הגט ליד האשה כסדר זה אפי' אם נודע אחר שניתן הגט ליד השליח כל זמן שהשליח לא יצא מאותו העיר דינו כאלו לא ניתן עדין לידן אבל אם נודע אחר שיצא משם אעפ"י שעדין לא ניתן ליד האשה דינו כאלו ניתן לידה. כבר נתבאר בסי' הנזכרי' ופשוט הוא דה"ה בסדר זה ומ"ש ולענין מה שכתבתי וכו' כן נראה מסברא.
יט
גם יחקור הרב אחר שמות מובהקים של עדי הגט והסופר ושמות מובהקים וכינויים של השליח ושמות מובהקים של אבותם ואם הם כהנים או לוים או ישראלים כדי שאם יהיה ספק בעניינים אלו ישתדל אחר עדים וסופר ושליח שאין בהם ספק בעניינים אלו אך א"צ לחקור אחר הכינויים של עדי הגט והסופר והכינויים של אבות עדי הגט והסופר והשליח וגם א"צ לחקור אם קורין אותם או את אבותיהם בשם רבי או זכר או מורינו או בין הקדוש וא"צ לחקור אפי אחר שמות מובהקים של עדי הרשאה. גם יחקור הרב וכו' כבר נתבאר בס"ג א' לענין עדי הגט והסופר ומ"ש ושל שמות מובהקים וכינויים של השליח כ"כ רמ"א סי' קמ"א ס"ל בשם י"א דכותבין אף כינוי השליח וא"כ נראה דגם כשמזכירים הרב והבעל את השליח יזכירו אותו עם הכינויין וכ"כ רמ"א בס"ג סצ"ח ורמ"י שם סצ"ה דכשמזכיר אותו הבעל כשנותן הגט לידו מזכיר אותו אתה פב"פ המכונה פ' ומ"מ כתבתי דא"צ דקדק אחר הכינוי של אבי השליח משום דנראה דרמ"א ורמ"י לא חשו לדקדק בלשונם שהרי כשבני אדם חותמין בשטרות ובאגרת אין דרך להזכיר כינוי שם אביו רק כינוי עצמו אלא ר"ל פ' המכונה פ' בן פ' ומ"ש אבל א"צ לחקור וכו' היינו משום דנראה דאין להזכיר אותם כלו בשם רבי וכו' כמו שאין העדים חותמים כן ומ"ש וא"צ לחקור אפי' וכו' היינו מטעם שנתבאר לעיל סי' י
כ
הרב אומר לעדי הגט ולעדי הרשאה ולשליח שיהרהרו תשובה בלבם על עבירות אפי הם מוחזקים לצדיקים גמורים. הרב אומר וכו' כבר נתבאר בס"ג א' סי' כ"ז גבי עדי הגט ומ"ש דה"ה שאומר כן לעידי ההרשאה ולשליח פשוט הוא וגם מבואר בדברי מ"ו מהררל"ס גבי כששליח עושה שליח בפני ב"ד אומר כן הרב לשליח שני ויש ללמוד מזה דה"ה כשבעל עושה שליח.
כא
יביא הסופר הקלף והקסת עם הדיו והקולמס ושאר כלי הכתיבה ויביא הרבה קלף ודיו באלו יכתוב גיטין רבים: בס"ג הראשון סי' כ"ט ל"א ל"ב ל"ג כתבתי האיך יהא הקלף והדיו והקולמס וה"ה בסדר זה יאמר הרב לסופר ולבעל שלא ישיבו על שאלותיו הן הן או לאו לאו ישאל הרב לסופר בפני הבעל ועדי הגט בלשון זה דוא פב"פ (כמו שחותמין העדים בגט) איז דש פרמט אונ' דיא טינט אונ' פען הנקרא (פעדער) אונ טינטארין אונ' דדש אנדערע שרייבצייג דיין? ויאמר יוא וישאל הרב את הבעל דוא פב"פ וויישט דוא געבן דיין ווייב פב"פ פון דיין נוטין ווילן אהנע אונס אונ' אהנע קיין תנאי ויאמר יוא אם מגרש על תנאי לא יאמר אלא אהנע אונס לחוד ומ"מ לא יזכיר אז התנאי בפי' בעל פה וכ"ש שלא יכתוב בתוך הגט על תנאי כך וכך אלא כותבים גט כשר בלא שום תנאי בעולם ואח"כ כשנותן הגט לשליח יזכיר התנאי כדלקמן סי' נ"א נ"ב ועיי' מ"ש בס"ג הראשון סי' ל"ה ע"ו מדין מגרש על תנאי ישאל אותו עוד האסט דוא גטאן איין איסר אדר איין נדר אדר איין שבועה אדר איין ת"כ אדר איין חרם אדר איין קנין אדר זאנסט אזוא איין זאך וואש דא מעכט דיך גיטין אב דוא זאלסט געבען גט דא וויללען מיר דיר מתיר זיין ויאמר איך האב קיין נדר אונ' קיין שבועה גיטאן אונ דאב אויך קיין דיבור גרעט אז מיך זעלט גיטין צו געבן גט ויאמר לו עוד טאמר (פילייכע) האסט דוא יוא אין נדר אדר איין שבועה ביטאן אדר אנדערע זעלכי זאכען אז דוא ווילשט געבן גט אונ' האסט פר געסן זא וויללען מיר דיר מתיר זיין ויצרף הרב אליו שני העדים או עד א' עם הסופר או שני אנשים אחרים אשר שם וישבו עמו ויתירו לו דהיינו שילמד אותו הרב לומר בזה הלשון אב איך העט יוא גטאן איין נדר אדר איין שבועה אדר איין ת"כ אדר איין איסר אדר איין חרם אדר זונסט איין זאך דאז איך וויל געבן גט דא האב איך חרטה דרויף אז איך דאב עז גטאן ואח"כ יחזור הרב ויאמר לו אוב דוא העסט עם יוא גטאן אונ' העסט גיוואוסט אז דוא ווערסט חרטה האבן דרויף העסט דוא עש גיטאן, וילמד אותו הרב לומר איך העט עם ניכט גטאן דרום בגער איך פון ענק אז עטין זאלט מיר מתיר זיין ואז יאמר לו ג"פ מותר לך אם אומר או ידוע שקבל קנין לגרש כמו שנוהגין לפעמים כשמתפשרין ליתן גט אז לא ישאל לו הרב אם עשה קנין רק כשישב עם שנים שעמו ומתירין לו נדרו ושבועתו וכיוצא בהם (כנ"ל) יפטרו אותו גם מן הקנין אף בלא דעת האשה אם ידוע שקיבל עלי' קנם אם לא יגרש יפטרו אותו ממנו ואפי' אם נתן משכון או העמיד ערב על הקנס אם לא יגרש יחזירו לו המשכון ויפטרו את הערב אך אם ירצה יכול להניח ביד שליש איזה מטלטלין או איזה סך מעות מזומנים שיזכה בהם לצורך האשה מעכשיו על מנת שלא יהיה לו שום זכות בהם אך אח"כ תבטיח אותו האשה שבאם יגרש אותה יחזיר לו השליש מה שהניח בידו וכן יכול ליתן לידה איזה מטלטלין או איזה סך מעות בדרך זה אם ידוע או שהוא אומר שנדר או נשבע ולא לגרש יתירו לו ע"ד שכתבתי קודם לכן משומד אין שואלין אותו אם נשבע או נדר וכו' לגרש ואפי' אם ידוע שנשבע או נדר וכו' לגרש אין מתירין לו אך שואלין אותו אם מגרש ברצון בלא אונס או תנאי ואם ידוע שנשבע או נדר שלא לגרש יתירו לו. יביא הסופר וכו' כבר נתבאר בס"ג א' מסי' כ"ח עד סי' מ"ה.
כב
אח"כ יאמר הרב לעידי ההרשאה תשמעו שיבטל הבעל המודעות. פשוט הוא שהרי כותבין בהרשאה בפנינו ביטול וכו' וכן ראיתי בסדר גיטין של גדול אחד.
כג
ישאל אותו הרב עוד האסט דוא גרעט מעולם איין דיבור אז ער זעלט גורם זיין מבטל צו זיין אדר מזיק חיין דעם גט דהיינו אוב דוא העסט מוסר מודעא גוועזן אויף דעם גט אדר דוא העשט גירעט דוא ווילשט ניכט געבן דען גט ברצון אדר זונשט אזו איין דיבור אדר דוא העשט גטאן איין פעולה וואש דא איז מבטל דען גט אדר וואס דא מזיק איז דען גט ויאמר הבעל איך האב ניכט מוסר מודעא גוועזן אונ' האב ניכט גרעט איין דיבור אונ' האב ניכט גטאן איין פעולה אז דא זאלט גורם זיין מבטל צו זיין אדר מזיק זיין דעם גט ואם הרב מסופק שמא אינו יודע הבעל מהו לשון מסירת מודעא יפרש לו בשעת שאלתו ואם ידוע הרב שאמר הבעל איזה דיבור או שעשה איזה פעולה הגורם ביטול הגט או מזיק לו רק שכבר ביטול הדיבור ההוא או הפעולה ההיא יאמר לו הרב עוד אוב דוא האשט יוא מעולם מוסר מודעא גוועזן אדר דוא האסט גרעט אייז דיבור אדר דוא האסט גטאן איין פעולה וואש דא איז מבטל אדר מזיק דען גט נישט מן (יהיי גגע) דוא מאגשט דאש זעלביגע ענין האבען פר געסין אדר דוא מאנסט דיך האבן טועה גוועזן אונ' האשט געמיינט עש איז ניכט מזיק דעם גט אונ' באמת מאב עש יוא מבטל אדר מזיק זיין דעם גט דרום זאלשט דוא אללעם מבטל זיין פר דיא עדים אז דיא זעלביגע עניינים זאללען דען גט ניכט מזיק חיין ואם הרב מסופק בו שמא אינו יודע ענין ביטול מודעי דמודעי וכו' שיאמר אח"כ יקדים לפרש לו ויאמר הבעל לעדי הגט אתם עדים פב"פ ופב"פ כנ"ל איך בין מבטל פר אייך אללע מודעות ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי דמודעי עד סוף כל מודעי דמודעי ואם איך דאב מוסר גוועזן אויף דעם גט אונ' אלי דיד וואש איך האב מוסר גוועזן אדר גרעט אז ווען דיא זעלביגע ריך מעכטן איין קיום האבן דא מעכטין זיא גורם זיין איין ביטול אדר איין פסול דעם גט דיא זעלביגע ריד בין איך מבטל אונ' אזו אויך זאב איך עדות אויף מיר אז איך האב ניט מוסר גוועזן קיין דיבור אונ' האב ניט גרעט אויף דעם גט אז ער זעלט פון דעשט ווענן בטל אדר פסול זיין אונ' איך פאסיל איטליכם עד אדר עדים דיא דא מעכטין עדות זאגן דש איך האב מוסר מודעא גוועזן אדר גרעט איין דיבור אז דער גט זאל בטל זיין אדער ואל ארגער זיין פון דעסטוועגן. ישאל אותו הרב וכו' כבר נתבאר בס"ג א' סי' מ"ה מ"ו נ"ז מ"ח ומ"ש ויאמר הבעל לעדי הגט וכו' כן ראיתי בס"ג של גדול א' ונראה שהדין עמו דעדי חתימה עדיפי דאית בהו תרתי כמ"ש עוד.
כד
יגיד הרב למי שהבעל רוצה למנות אותו לשליח שאם יהא שליח יהא אסור לישא המגורשת. יגיד הרב וכו' כ"כ כמ"א בס"ג סכ"ד ורמ"י שם ספ"ד שטוב להגיד לו כן שלא יוכל לומר אלו ידעתי לא הייתי שליח ומ"ש מינוי השליחות כאן אע"ג דלא משמע כן מדברי הש"ע בס"ג ס"ל ומדברי רמ"י בס"ג ספ"ט מ"מ בזה נמשכתי אחר מ"ש רמ"א שם די"א שיהיה השליח אצל ציווי הסופר לבעל ולעדים וכן סתם וכתוב רמ"י סס"ג דהשליח יהיה אצל כל דבר שישמע ויראה שהבעל מצוה להם לכתוב ולחתום וכן נתינת הקלף והדיו והקולמס וכל כלי הכתיבה לבעל כדי שיוכל להעיד שנעשה הכל בפניו כהלכתו ושבפניו נכתב ושבפניו נחתם, ומבואר יותר בדברי רמ"א סכ"ה שכתוב קודם שיצוה לסופר לכתוב או שיעשה שום דבר ימנה השליח מיהו מ"ש או שיעשה שום דבר דמשמע דר"ל גם קודם שמבטל שבועות ומודעות וכן הוא בס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ ומ"ו מהרר יוזף ומ"ו מהררל"ם לא נמשכתי אחריהם בזה אלא כמ"ש בס"ג של גדול א' שמבטל תחלה שבועות ואח"כ ממנה השליח שכן נראה דכל כמה שאינו מבטל אפשר שאינו ראוי ליתן גט ואח"כ למנות אז שליח ואפשר דמה שכתוב רמ"א או קודם שיעשה שום דבר ר"ל קודם שימסור לסופר כלי הכתיבה כמו שיתבאר בס"ג ג' ששואל הרב לשליח אם ראה שהבעל מסר את הקלף וכו'.
כה
יאמר הבעל לעדי הרשאה תשמעו שאני ממנה שליח להוליך הגט לאשתי פב"פ כנ"ל. פשוט הוא.
כו
ויאמר הבעל לשליח הנני פב"פ כנ"ל ממנה אותך פב"פ ואם יש כינוי לשליח עצמו מזכיר אותו בלא דמתקרי ובלא המכונה ואינו מזכיר כינוי אביו ואם הוא כחן או לוי אומר הכהן או הלוי אחר שם אביו ואינו מזכיר אותו או אביו בשם רבי או חבר או מורינו או בן קדוש להיות שלוחי להוליך גט לאשתי פב"פ וליתן אותו לידה תהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי דיבורך כדיבורי ונותן אני לך רשות לעשות שליח בחריקך ושליח שליח אפי' עד מאה שלוחים ואפי בלא אונם ותוקף שיגיע גם זה בידה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך ואפי' עד מאה שלוחים ואפי' בלא אונם תהא מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם והנני מקבל עלי בחרם ובשבועות התורה שלא אבטל את הגט ולא את השליח. ויאמר הבעל וכו' כבר נתבאר ומ"ש בלא דמתקרי כן נראה ע"פ מה שביארתי בס"ג א' סי' כ"ו ומ"ש וליתן אותו לידה אף שלא כתב כן בש"ע בס"ג ס"ל וסצ"ח גבי מינוי השליח וגבי נתינת הגט ליד השליח מ"מ בנוסח הרשאה בש"ע סי' קמ"א ס"ל כתב להוליך גט לאשתי פב"פ וליתן אותו בידה וכו' הולך גט זה לאשתי פב"פ וחן אותו בידה וכו' ובס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ ורמ"י ומהרר משה יפה ומ"ו מהררל"ס כתב כן בכולם וכן בנוסח הרשאה של מהרי"ו ומהר"י מינץ ומהרב יוסף כהן והנוסח הרשאה שבטור ובמהרי"ל לא כתוב כן ואפשר שסמכו על מה שכתבו אח"כ בהרשאה ונותן אני לך השות לעשות שליח וכו' וליתן גט לאשתי ומ"מ נראה שי"ל וליתן אותו לידה כמו שכתבתי וכשיתן הגט ליד השליח יאמר ותן אותו לידה ומ"ש בשינוי לשון קצת היינו משום דכשממנה שליח שיאמר תחלה להוליך וכו' צודק לשון וליתן וכו' וכשנותן הגט ליד השליח שאומר תחלה הולך וכו' צודק לומר ותן וכו' ובנוסח הרשאה יש לכתוב תחלה להוליך וכו' וליתן וכו' ואח"כ וכך אמר וכו' הולך ותן וכו' ומ"ש ודבורך כדבורי אף שבנוסח הרשאה של הטור והש"ע ומהרי"ל ומהרי"ו ומהר"י מינץ לא כתוב כן וכן בס"ג של הש"ע גבי מינוי השליח וגבי כשנותן הגט ליד השליח וכן בס"ג מהר"י מרגליות מ"מ בד"מ כתוב כן בכולם וכן הגיה בש"ע בכולם וכ"כ מהרר משה יפה ורמ"י ומ"ו מהררל"ס בכולם וכ"כ בנוסח הרשאה של מהר"י כהן ובש"ע בס"ג גבי מינוי השליח וגבי נתינת גט ליד השליח כתוב ונתינתך כנתינתי אחר ועשייתך כעשייתי ואני השמטתי זה כי גם בש"ע סי' קמ"א גבי נוסח הרשאה השמיט זה וגם בשאר ס"ג לא כתוב כן בכולם ומ"ש ונותן אני לך רשות וכו' כ"כ בכל ס"ג בנוסח הרשאה וגם בש"ע גבי מינוי השליח וגבי נתינת הגט ליד השליח וכן ברמ"י גבי נתינת הגט ליד השליח ואף שלא כתוב שם כן גבי מינוי השליח רק אתה או שלוחך וכו' מ"מ נמשכתי אחר הש"ע שכתב כן גבי מינוי השליח שכן כראה שיש לומר בפי' שהוא נותן לו רשות וכו' ומ"ש אפי' עד מאה שלוחים אף שבש"ע לא כתב תיבת אפי' בכל אלו וגם בס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ גבי נוסח הרשאה וגבי כשמוסר הגט ליד השליח ובנוסח הרשאה בטור סי' קמ"א ובמהרי"ל ובמהרי"ו ובמהר"י מינץ ובנוסח הרשאה של מהר"י כהן לא כתוב תיבת אפי' מיהו בד"מ גבי כשממנה את השליח כתוב תיבת אפי' ובב"י בשם הגה' מרדכי דגיטן גבי נוסח הרשאה כתב תיבת אפי' וכן בס"ג עהר"ר משה יפה ורמ"י ומ"ו מהררל"ס כתוב בכולם תיבת אפי' וכן נראה נכון מטעם שכתב בהגה ברמ"י שאם יאמר בלא אפי' הוה משמע דנחית למניינא שצריך לעשות דווקא מאה שלוחים ולא פחות וכו' מ"מ ברוב ס"ג לא כתוב כן וגם אני השמטתי זה כי נראה שהם דברי מותר ומ"ש אפי' בלא אונס כ"כ הב"י סי' קמ"א בשם הגה' מרדכי דגיטן וכתב עלי' נ"ל שצריך לפרש שאל"כ לא יוכל לעשות כל שלא נאנס וכמ"ש רבינו בסי' זה וגם רבינו כתב בסמוך בשם הר"ף שא"צ שטר שליחות אלא למי שכתוב בה שנותן הבעל רשות לשליח לעשות כמה שלוחים ואפי לא יחלה ולא יאנוס ע"כ וא"כ תימא האיך לא כתוב כן בשטר השליחות ואפשר דכיון דע"י חולי או אונס מצי משוי שליח מן הסתם כל שפי' בשליחות שנותן לו רשות לעשות שליח ושליח שליח עד ק' דרשינן לישנא יתירה לומר דאפי' בלא אונס הרשוהו לעשות שליח וכן משמע מדברי ה"ה בפ"ז שהוא דעת הרמב"ם ומ"מ יותר טוב לפרש ולכתוב ואפי' בלא אונס עכ"ל והביאו הד"מ וכן בש"ע ובס"ג מהר"ר משה יפה וברמ"י ובמ"ו מהררל"ס ובנוסח הרשאה של מהר"י כהן כתוב בכל העניינים הנז' ואפי בלא אונס ואף שבס"ג מהר"י מרגליות והד"מ לא כתוב בכולם ואפי' בלא אונס וכן בנוסח הרשאה שבמהרי"ל ושבמהרי"ו ומהר"י מינץ מ"מ ודאי נכון לפרש כדמסיק הב"י ומ"ש ותיכף וכו' אף שבפסקי מהרא"י סי' ט"ו כתב שאין לכתוב כן בהרשאה כמו שלא נכתב בנוסח הרשאה שבסמ"ק ובמהרי"ל וכן לא נכתוב בנוסח הרשאה שבמהרי"ו ומהר"י מינץ מ"מ הב"י סי' קמ"א מסיק שצריך לכתוב כן וסיים וכל שלא כתב כן קרוב אני לומר שעיקר השליחות חסר מן הספר עכ"ל וכ"כ הש"ע סי' קמ"א בנוסח הרשאה ובס"ג גבי מינוי השליח וגבי נתינת הגט ליד השליח וכן רמ"י בס"ג לא כתב כן רק בנוסח הרשאה מ"מ נראה מאחר שכותבין בהרשאה וכך אמר וכו' ודאי צריך שיאמר כן כשנותן הגט ליד השליח דאל"כ היו כותבין שקר וממילא נראה דה"ה שי"ל כן כשממנה השליח אף שראיתי בס"ג של גדול א' ושל מ"ו מהררל"ס שכתבו כן גבי נתינת הגט ליד השליח ולא גבי מינוי השליח מ"מ נראה שאין לחלק ומ"ש גם בזה מידך וכו' אף שבס"ג של גדול א' לא כתוב רק ותיכף שיגיע גט לידה ובב"י ובש"ע לא כתוב במקומות הנז' רק ותיכף שיגיע גט לידה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך מ"מ בס"ג רמ"י ומ"ו מהררל"ס גבי נוסח הרשאה כתוב גם בזה עוד אפי' עד ק' שלוחים ועוד סיים בס"ג של מ"ו מהררל"ס גם בזה ואפי' בלא אונס וכן נמשכתי אחריו שכן נראה כדי שלא יהא נראה שחוזר מדבריו הראשונים ומ"ש גבי נתינה לידה בלמ"ד וגבי נגיעה בידה בבי"ת כן ראיתי בקצת ס"ג ואף שבקצת ס"ג כתוב בהפך ובקצת ס"ג כתוב בשנית בשוה מ"מ מצינו בכמה מקומת במקרא בלשון שכתבתי, ומ"ש הנני מקבל וכו' כ"כ בס"ג רמ"י ספ"ה ובס"ג מ"ו מהררל"ס כשממנה הבעל שליח טוב הוא שהחכם ישביע את הבעל שלא למסור מודעא ושלא יבטל את השליחות ובן נראה ממ"ש בד"מ ואעפ"י שהש"ע בס"ג סעי' כ"ו כתב סתם כששולח גט ביד שליח טוב הוא שישביע הבעל בשבועות התורה שלא ימסור מודעא ושלא יבטל את הגט ואפשר דר"ל שישביעו אותו סמוך לנתינת הגט וכן מבואר בס"ג מהר"י מרגליות מ"מ נראה דטוב יותר להשביע אותו מיד דכמו שנוהגין בין כשנותן הגט מידו ליד האשה ובין כשנותן גט ע"י שליח שמבטל מודעות מיד קודם הכתיבה ואין סומכין על מה שמבטל מודעות סמוך לנתינת הגט ונראה דטעמא משום דחוששין לטרחא של הסופר והעדים שיכתבו ויחתמו שלא לצורך שמא לא ירצה לבטל אח"כ המודעות כן מה"ט יש להשביע אותו מיד שלא יבטל את הגט והשליחות וכ"ש דבזה יש לחוש יותר דאף אם ישבע אח"כ שלא יבטל את הגט והשליחות מן נתינת הגט והלאה מ"מ יש לחוש שמא יבטל משעה שממנה את השליח עד שעת הנתינה מיהו מ"ש עוד רמ"י בס"ג סצ"ד ומ"ו מהררל"ס דכשחזר ומבטל מודעות סמוך לנתינה יחזור ויאמר וכן אני מקבל עלי בחרם ובשבועת התורה על דעתכם שלא לבטל את הגט ולא את השליחות נראה שהוא שלא לצורך שהרי כבר מושבע ועומד הוא ולא דמי למה שחוזרו ומבטל מודעות סמוך לנתינה דשאני התם דאע"פי שכבר ביטול קודם הכתיבה המודעות מ"מ לא ביטל אלא באם שכבר מסר מודעות ויש לחוש שמא חזר ועשה מודעות אח"כ קודם הנתינה משא"כ בזה שנשבע להבא שלא יבטל את וכ"ש הגט והשליחות א"צ שיחזור וישבע על זה וכן נראה ממ"ש בד"מ מ"ש עוד רמ"י בס"ג סצ"ד וכן בס"ג מהר"י מרגליות ומ"ו מהררל"ס דאחר שקבל השליח את הגט וחזר הרב ולקח אותו מידו וקרא אותו שנית ושאול קצת שאלות לסופר ולעדים אז ימסור הרב הגט מסתם לשליח בפני עדי מסירה והבעל יקבל עליו בחרם ובשבועה שלא לבטל את הגט ולא את השליחות כי כן כתב בהרשאה שהשביעוהו א"צ כלל לחזור ולקבל אז וגם בסדר מהרר משה יפה לא כתוב כן ומה שהשמטתי מ"ש הש"ע ורמ"י ומ"ו מהררל"ס שישביעו את הבעל גם שלא למסור מודעא היינו משום דבשאר ס"ג לא כתוב כן ונראה שהדין עמהם דכמו שאין משביעין אותו ע"ז כשנותן הגט מידו ליד האשה רק סומכין על מה שמבטל מודעות קודם הכתיבה וקודם הנתינה כן גם בגט זה א"צ להשביעו ע"ז, ומ"ש בחרם ובשבועות התורה אע"פי שקצת לא הזכירו רק שבועת התורה מ"מ בנוסח הרשאה שכתוב הטור כתוב שקבל עלי' הבעל בחרם ובקצת ס"ג כתוב בנוסח הרשאה שקבל עלי' בחרם ובשבועות התורה ומה שכתבתי שלא אבטל את הגט ולא את השליח אע"פי שהש"ע לא הזכיר רק שלא לבטל את הגט והד"מ לא הזכיר אלא שלא לבטיל את השליח מ"מ בשאר ס"ג כתובים שניהם וכן נראה דודאי איזה מהם שיבטל יהא גורם מכשול ומה שכתבתי ולא את השליח אע"ג דבס"ג מהר"ר משה יפה כתוב ולא את השליחות וגם כתבתי כן בשם רמ"י ספ"ה וכן היה נראה לשון זה יותר מדוקדק מ"מ ברוב מקומות בס"ג רמ"י שכתבתי ובנוסח הרשאה שכתוב רמ"י וכן בשאר ס"ג כתוב ולא את השליח ונראה דטעמא משום דאם אומר ולא את השליחות דאפשר דר"ל דלא יבטל את השליחות לגמרי אבל אפשר שיבטל השליחות של שליח זה רק ישלח אותו ע"י שליח אחר אבל כשאומר ולא את השליח משמע שלא יבטל השליחות של שליח זה או של הבאים בשליחותו
כז
אם המגרש הוא משומד יאמר לו הרב צריך אתה לתת הגט על שני דרכים הראשון עיקר והשני לרווחא דמלתא ובכה תשעה תמסור הגט ליד פב"פ שיקבל אותו ויזכה בו לאשתו ותתגרש בו מיד בקבלתו ואולי יש קצת גמגום בדבר אם תועל קבלתו ולכך תחזור ותקח הגט ותמסרנו ליד השליח להולכה בהליכתו ע"כ תמנה אותו לשליח לרווחא דמלתא דהיינו שתאמר לו הנני פ' וכל שום וחניכא דאית לי ממנה אותך וכו' כדלעיל עד ומותרת לכל אדם ואח"כ מסיים והנני מקבל עלי' בשבועות התורה ובחלקי לעה"ב שלא אבטל את הגט ולא את השליח. אם המגרש וכו' עד ותמסרנו ליד השליח להולכה בהליכתו כן מסיק בת"ה ואע"ג דמסתימת דברי הש"ע ורמ"י ס"ס ק"מ ורמ"א ורמ"י סי' קמ"א סכ"ט משמע שאין לומר לו כלל צריך אתה לתת וכו' רק שבשעת נתינת הגט לידו יאמר לו תחלה זכה וכו' ואח"כ יאמר לי כבר אשתך וכו' כדלקמן סי' כ' מ"מ כיון שכבר נתבאר בסי' כ"ד שיש לו למנות עתה שליח קודם שמצוה לסופר לכתוב הגט א"כ אם לא יאמר לו עתה צריך אתח לתת וכו' ויאמר לו בשעת נתינה זכה וכו' יהא נראה שביטל את השליחות כמ"ש בת"ה סי' רל"ז ובפסקיו סי' מ"ב דמה"ט לאו שפיר דמי למיעבד אפכא שימסור להולכה בתחלה ואח"כ בקבלה משום דשמא אין הקבלה מועיל מדינא וגם ההלכה לא היתה כלום בדרך זה שהרי בטל לפנינו את השליחות ואע"ג דאף אם יהא נראה בשעת נתינה שבטל את השליחות הרי כשאומר אח"כ לרווחא דמלתא תקח וכו' כדלקמן סי' כ' חוזר ועושה אותו שליח מ"מ יהא כחוכא ואיטלולא שחוזר זה פעמים מענין לענין ולא יסמוך על מה שמצוה לו הרב לעשות ע"כ יש לו לומר לו מיד צריך אתה לתת וכו' ומ"ש ואח"כ יסיים וכו' כן מסיק רמ"א בס"ג סכ"ו ורמ"י שם ספ"ה ואם המגרש הוא משומד שאינו מקפיד משביעים אותו על חלקו לעה"ב ומשמע מלשון ס"ג מהרר משה יפה דגם אם הוא משומד אומר תחלה בשבועות התורה אלא שמוסיף לומר ובחלק עה"ב
כח
יאמר רוב דברים בלשון אשכנז. יאמר רוב דברים וכו' זה לא מצאתי בשום ס"ג אך כתבתי כן ע"פ מה שנתבאר בס"ג א' סי ל"ה
כט
יאמר השליח בלב שלום אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה. כן כתוב הש"ע ורמ"י סי' קמ"א סכ"ו ומורי מהררל"ס בס"ג שלו.
ל
יאמר הרב לשליח ראה מה שיתן הבעל לסופר ושמע מה שיאמר לו ולעדים ומה שיאמרו הסופר והעדים. יאמר הרב לשליח וכו' אע"פי שהש"ע בס"ג סכ"ה ורמ"י שם לא כתבו אלא שיאמר החכם לשליח שצריך שישמע מפי הסופר והעדים שהגט נכתבו נחתם לשמו ולשמה כדי שיוכל אח"כ כשיתנהו להעיד כן מ"מ כבר כתבתי לעיל שכתבו רמ"א ורמ"י דהשליח יהיה אצל כל דבר וכו' וממילא משמע יאמר לו החכם כן.
לא
יאמר הרב לסופר שיתן במתנה גמורה לבעל הקלף והדיו והקולמס והקסת ושאר כלי הכתיבה שיהיו שלו וכן יעשה הסופר יאמר לבעל אתה פב"פ (כנ"ל) הילך הקלף והדיו והקולמס והקסת ובל כלי הכתיבה שיהיו שלך במתנה גמורה הבעל יגביהם ג' טפחים כדי לזכות בהם בהגבהה ויכוין בדעתו לקנותם אח"כ יושיט הבעל הקלף והקסת עם הדיו והקולמס ושאר כלי הכתיבה להסופר ועדיין לא יתנם להסופר ויאמר לעדי הגט אתם עדים הערט מיר צו וואש איך ווער הייסען דען סופר וככה יאמר לסופר דוא סופר פב"פ (כנ"ל) האב דיר דאס פרמעט אונ' טינט אונ' פען הנקרא (פעדער) אונ טינטארען אונ' דם אנדערע שרייבניצייב אונ' שרייב איין גט פון מיינעטוועגן פב"פ מגרש צו זיין דער מיט מיין ווייב פב"פ אונ' שרייב איין גט אדער אפי' כל גיטין ביז הונדערט גיטין אללי לשמו ולשמה לש"ב ביז איינר ווערט כשר זיין אין דער בתיבה אונ' אין דער חתימה נאך דיא דעה פון דען רב מהר"ר פ' בן פ' כמו שקורין אותו לס"ת אונ' צו אללע אז ער ווירט אים ווייזן ויאמר הסופר כן אעשה אח"כ כ יאמר לעד א' בפני חבירו דוא פב"פ זייא איין עד אונ' חתמן דען גט אז דא ווערט שרייבען דער סופר פב"פ (כנ"ל) מגרש צו זיין דער מיט מיין ווייב פב"פ (כנ"ל) אונ' חתמן איין גט אדר אפי' פיעל גיטין ביז הונדערט גיטין אלי לשמו ולשמה לש"ג ביז איינער ווערט כשר זיין אין דער כתיבה אונ' אין דער חתימה נאך דיא דעה נאך פון רבי מהרב פב"פ אור צו אללע וועס ער ווירט איהם ווייזען ויאמר העד כן אעשה ואח"כ יאמר גם לעד השני ג"כ בפני חבירו דוא פב"פ וכו' ויאמר גם הוא כן אעשה ואם יש סבה שאין ראוי להאריך יאמר לשני העדים ביחד עטין עדים פב"פ ופב"פ וכו' הכל בלשון רבים ויאמרו שניהם בפעם א' כן נעשה אם צריך לכתוב שני גיטין עיין בס"ג הראשון סי' נ"ה וסי' ר"ן אח"כ ימסור הבעל הקלף והקסת והקולמס וכל כלי הכתיבה ליד הסופר כשמוסר הבעל הדברים הנז' לסופר ימסרם לו ע"י עצמו ולא ע"י שליח אח"כ יצוה הרב לבעל שלא יזכר מענייני הגט עד אחר הנתינה גם יזהיר אותו שלא ידבר לסופר כתוב כן או לא תכתוב כן טוב שיכין הרב שני אנשים שלא יניחו את הבעל לילך מן המקום שהסופר והעדים שם רק יהיה אצלם עד שיכתוב הגט ויחתום ואם רוצה לילך לחוץ ואומר להאנשים שהוא רוצה לילך לחוץ כגון לעשות צרכיו וכיוצא בזה מניחים אותו לילך ואם הוא משומד ואומר כן אז כשהולך לחוץ ילכו אחריו ויראו שלא ימסור מודעא ויאמר הסופר לעדי הגט שמעו אלי אתם עדים פב"פ ופב"פ (כנ"ל) כל התיקונים שאני עושה לצורך הגט הנני עושה לשם פב"ב (כנ"ל) לגרש בו את אשתו פב"פ כנ"ל ואני מתקן הכל לשמו ולשמה ולש"ג בס"ג סי' ס"ב ס"ד ס"ג ס"ה ס"ו ס"ז ס"ח ס"ט כתבתי דיני התקונים וה"ה בסדר זה כשיבא הסופר לכתוב הגט יאמר לעדי הגט שמעו אלי אתם עדים פב"פ ופב"פ (כנ"ל) הנני כותב גט זה לשם פב"פ (כנ"ל) לגרש בו את אשתו פב"פ וכנ"ל ואני כותב אותו לשמו ולשמה ולש"ג יהיו העדים עם הסופר כשיכתוב הזמן ושם האיש והאשה ויצאו אח"כ לחוץ ואם צריכים לצאת אחר שכתב כל שטה ראשונה ואם צריכים לצאת קודם שכתוב כל שטה ראשונה אם יש להם צורך גדול יכולים ג"כ לצאת אחר שהתחיל לכתוב קצת קודם שיוצאים העדים צריכים לעשות סימן מובהק שבגט בקלף ובכתב כדי שיכירוהו ואחד לא יגיד לחבירו סימנו. כבר נתבאר בס"ג א' מסי' מ"ט ול"א והלאה עד סי' ע"ב ועד בכלל.
לב
השליח יהא עם הסופר כשיכתוב הזמן ושם האיש והאשה ולא יצא לחון אפי אם יש לו צורך גדול ואח"כ יצא לחוץ אפי' אין לו צורך כלל ויבא עכ"פ קודם שיחתמו העדים כדי שיראו שיחתמו לשמו ולשמה לש"ג. כבר נתבאר בס"ג א' סי' ע"א.
לג
קודם שיצא השליח צריך לעשות גם כן סימן מובהק בגט בקלף ובכתב כדי שיכירהו כבר נתבאר בס"ג א' סי' ע"ב.
לד
אחר שאמר הסופר שהוא כותב את הגט לשמו ולשמה ולש"ג יתחיל לכתוב מיד וגם יכתבנו בקביעות ולא בסירוגין בס"ג הראשון מסי' ע"ד עד סי' קנ"ד כתבתי דיני כתיבה וה"ה בסדר הזה קודם שיכתוב כדת משה וישראל יעיין הרב בגט אם לא דילג בו תיבה או אות א' וידקדק בחסירות ויתירות ואח"כ בתיקון אותיות בכתיבה תמה והיקף גויל ואח"כ אם אין שום נקב או שום מחק או שום טשטוש או גרר ואם אין האותיות עוברות חוץ לשיטה מימן או משמאל או מלמעלה ואם הוא מעורה ואם יש בו איזה מהריעותות הנז' ונראה לו שיש לו תיקון יצוה לסופר לתקנו אז הסופר יקח לו סימן מובהק בגט קודם שיוצא אותו מתחת ידו ימתינו העדים עד שיתייבש הגט אח"כ יקראוהו העדים יחד קודם שיחתמו ויכולים לקרותו אפי' בלחש אח"כ יאמר העד שרוצה לחתום ראשון לעד השני קודם שיחתום אתה פב"פ (כנ"ל) ראה שאני חותם והנני חותם גט זה לשם פב"פ (כנ"ל) לגרש בו את אשתו פב"פ (כנ"ל) ואני חותם לשמו ולשמה לש"ג ויתחיל לחתום בגט מיד ויכין עד השני לראות היטב כשחותם הראשון כדי שיכיר חתימתו אח"כ יאמר גם העד השני להראשון קודם שיחתום אתה פב"פ וכו' ויחתום גם הוא מיד גם יכוין עד הראשון לראות היטב כשחותם השני כדי שיכיר חתימתו יחתמו גם שניהם בדיו ובקולמס של בעל יתחילו לחתום סמוך לראש השטה שלא יניחו חלק מימין השרטוט ולפנים לפני החתימה יש ליזהר בחתימת העדים בכל דבר שנזהרין בכתיבת הגט דבעינן כתיבה תמה ומוקף גויל וכל כיוצא בזה צריך כל אחד מהעדים לפרש שמו ושם אביו שיחתום פב"פ עד' אין צריכים לחתום כינוייהן אבל אם הם כהנים או לוים חותמין פב"פ הכהן או הלוי עד אבל אין חותמין בן מהרר וכיוצא בו, צריך לייבש החתימת אח"כ יעיין עוד הרב אם אין אחד מריעותות הנז' בכדת משה וישראל ובחתימת העדים וגם אם לא הרחיקו העדים החתימה מן הכתיבה יותר מכשיעור אח"כ יקח הסופר בידו הגט שכתוב ממנו הזה ויקרא הרב לבדו כל אות ואות שבגט וישמעו הסופר אם לא השמיט איזה אות וגם יקרא הרב בפירוש השינויים שכותבין דהיינו הווין הארוכים וה"א גדולה דלמהך אח"כ יש לשלחו אל שאר החשובים שבעיר לדקדק בו אם נכתוב כהוגן ואם אין שאר החשובים בקיאים בכתיבת הגט או אם יש לחוש שע"י עיכוב זה לא יהא אח"כ שעת הכושר ליתן הגט בו ביום אין לשלחו אליהם יזהרו שלא יטשטשו אותן בשליחות אחר שירד השליח לחביות הגט ליד הרב ולא נודע בו שום פסול יבקש הסופר מן הבעל שיחזור ויתן לו במתנה גמורה הקסת וחדיו והקולמם וקלף הנשאר ושאר כלי הכתיבה ואם מתרצה לזה יחזור ויתנם מידו ליד הסופר ויקנה אותם בהגבאה ב' טפחים ואם אינם מתרצה לזה אז אם אינו מבקש ממנו לחזור וליתנם לו אינו רשאי הסופר להשתמש בהם וכ"ש דאסור לכתוב בהם גיטן אחרים. כבר נתבאר בס"ג א' מסי' ע"ג עד סי' קע"ג ועד בכלל.
לה
יקחו להיות אצל נתינת הגט עשרה נשים גדולים בלא הבעל אבל הרב והסופר ועדי הגט ועדי ההרשאה והשליח והקרובים הם מן המנין ובקצת מקומות נוהגים שהשמש מכריז ברחוב העיר לבוא אל הגט. יקחו וכו' כבר נתבאר בס"ג א' סי' קע"ד אך הוספתי בסדר גיטן זה דאף עדי ההרשאה והשליח הם מן המנין ופשוט הוא דאע"ג דהשליח הוא במקום הבעל מ"מ שייך למנין שהרי נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ.
לו
הגט יהיו עדיין ביד הרב ויעמוד באמצע וב' עדי הגט הגדול בימינו והקטן בשמאלו והסופר ועדי ההרשאה והבעל והשליח לפניו כולם עומדים ולא יושבים ואם זקן או תש כח יכול לישב ושאר הנז' יעמדו לפניו. הגט יהא וכו' כבר נתבאר בס"ג א' סי' קע"ה ומ"ש ושני עדי חתימה הגדול וכו' כ"כ רמ"י ושאר ס"ג ולכאורה קשה דה"ל להעמיד עדי ההרשאה א' מימינו וא' משמאלו כדי לקרות עמו הגט שהרי הם עדי מסירה וכמו שכותבים בהרשאה ונראה דטעמא משום דגם עדי החתימה הם עדי מסירה כמו שיתבאר עוד בסי' מ"ה ע"כ טוב יותר להעמיד עדי חתימה א' מימינו וא' משמאלו כדי לקרות עמו הגט דאית בהו תרתי שהם חתומים עלי' וגם הם עדי מסירה ועוד יותר טוב שיקראו הם עמו משום ששואל אח"כ לכל א' אם מכיר חתימתו וכו' א"כ צריך להראות להם אח"כ הגט שהחתומים עלי' ע"כ יקראו אותו קודם לכן ובס"ג רמ"י כתוב דקודם שעומד הרב באמצע וכו' ידבר אל עדי מסירה שהם מוכנים בתחלה וישאל אותם שמעתם מפי פב"פ שמונה את זה פב"פ להיות שלוחו וכו' ואח"כ עומד הרב באמצע וב' עדי חתימה הגדול בימינו והקטן בשמאלו והסופר והאשה והבעל לפניו ואני כתבתי כמ"ש בשאר ס"ג דאינו שואל קודם לכן לעדי מסירה וכו' רק אח"כ כי נראה נכון כן יותר כדי שיהיו כל השאלות סמוכים זה לזה ושיזהיר גם לעדי מסירה שלא יאמרו הן הן.
לז
יזהיר הרב לכל העומדים לפני' שלא יאמרו בתשובתם דן הן אי לאו לאו. פשוט הוא לפי' מ"ש בס"ג א' סי' קע"ד.
לח
ישאול לעדי ההרשאה האט איהר גיהערט פון פב"פ (כנ"ל) אן ער האט ממנה גיוועזן למב"פ (כנ"ל) אז עד זאל זיין שליח אז ער זאל ברענגען דעם גט זיין ווייב פב"פ (כנ"ל) ויאמר יוא האט עטץ גהערט אז פב"פ (כנ"ל האט זיך מרצה גוועזן צו דעם פב"פ וכנ"ל אז ער וויל זיין שליח זיין ויאמרו יוא כבר נתבאר לעיל
לט
ישאל הרב לסופר דוא פב"פ (כנ"ל) איז דש דער גט אז דוא חאשט גשריבן ויאמר יוא, קאנשט דוא דעם גט אונ' האשט איין סימן מובהק דראן אז דאש אין דער גט אז דוא האשט גשריבן יוא האט דיר דער בעל פב"פ (כנ"ל) גגעבן במתנה דש פרעמט אונ' טינט אונ' מען הנקרא (פעדער) אונ' טינטטאהרן אונד אל דעם שרייבגצייג פר דיא עדי הבט פב"פ ופב"פ (כנ"ל) יוא, האט ער דיך גהייסן אז דוא זא לסטדען גט שרייבען יוא האט דיך גיהיישען ען דער בעל פב"פ (כנ"ל) אז דוא זאלשט שרייבן לשמו ולשמה פב"פ כנ"ל לש"ג יוא האט דיר דער בעל דיא דברים גירעט פר דיא עדי הגט פב"פ ופב"פ (כנ"ל) יוא האסט דוא אזוא גיטאן אונ' האסט גשריבן דעם גט לשמו ולשמה לש"ג יוא האסט דוא גירעט בפירוש אי דוא האסט אן גיהובן צו שרייבען אז דוא ווילשט שרייבן דעם גט לשמו ולשמה לש"ג יוא, האשט דוא אזוא גירעט פר דיא עדי גט פב"פ ופב"פ (כנ"ל) יוא וויא האשט דוא גירעט אי דוא האשט אן גיהובן עו שרייבן אונד פון וועמש ווענן האשט דוא נשריבן. ויאמר איך האב גירעט צו דיא עד הגט בזה הלשון שמעו אלי אתם עדי פב"פ ופב"פ (כנ"ל) הנני כותב גט זה לשם פב"פ יבנ"ל לגרש בו את אשתו פב"פ (כנ"ל) אני כותב אותו לשמו ולשמה לש"ב אזו דאב איך גירעט ולשם זה האב איך נשריבן זענין דיא עדי הגט פב"פ ופב"פ (כנ"ל) בייא דיר גוועזן ווען דוא האשט גשריבן לפחות דיא ערטע שורה יוא, אח"כ יאמר לשני עדי הגט אתם עדים פב"פ ופב"פ (כנ"ל) האט איהר גיהערט פון דען מגרש פב"פ (כנ"ל) אזער האט מבטל גוועזן אללע מודעות אונ' אלע תנאים אי ער האט ניהאסען דעם סופר פב"פ וכנ"ל אז ער זאל אים שרייבן דען גט יוא, האט עטין גזעהן אז דער מגרש האט מוסר גוועזן דם פרמט אונ' טינט אונ' פען הנקרא (פעדער) אונ דש טינט טארן אונ' אללע דאם שרייבגיצייג דעם סופר אז ער זאל אים שרייבע דען גט לשמו לשמה ולש"ג יוא האט עטין ניהערט פון דעם מגרש אז ער האט ניהי שינן דעם סופר אז ער זאל אים שרייבן דעם גט לשמו ולשמה ולש"ב יוא האט עטין נהערט פון דעם סופר אז ער האט גירעט אי ער האט אין גיהובן צו שרייבען הנני כותב גט זה לשם פב"פ כנ"ל לגרש בו את אשתו פב"פ (כנ"ל) ואני כותב אותו לשמו ולשמה ולשם גירשון יוא: קענט עטץ מיט איין סימן מובהק אז דאם איז דער גט אז דא האט גשריבן דער סופר אויף דעם פרמט אונ' טינט אונ' פען ופעדער) אונ' טינט טארין אונ' אללע דאש שרייב צייג וואש דא איז דעם מגרש יוא. זייט עץ גווען בייא דעם סופר לכל הפחות אז ער האט גשריבן דיא ערשטע שורה: יוא: אח"כ יאמר לעדי הגט וקראת עמי את הגט וכן יעשו יקראו עמו את הגט בקול רם ובדקדוק לשון וחרי את מותרת לכל ארם א יפסקו בקריאה ואח"כ ישאל לעד הראשון דוא פב"פ (בנ"ל) איז דאם דיין חתימה יוא האט דיך נהיישען דער מגרש אז דוא זאלסט דעם גט חתמין יוא האט ער דיך ניהיישען אז דוא זאלשט דעם גט חתמין לשמו ולשמה ל"ג יוא האסט דוא דיך ניחתמט לשמו ולשמה לש"ג: יוא: האשט דוא דיך ניחתמט פר דיין חבר פב"פ (כנ"ל) יוא: האשט דוא בפירוש גירעט פר דיא חתימה אז דוא ווילשט דעם גט דתמין לשמו ולשמה לש"ג: יוא: וויא האשט דוא גירעט. ויאמר איך האב גירעט בזה הלשון אתה פב"פ (כנ"ל) ראה שאני חותם והנני חותם גט זה לשם פב"פ (כנ"ל) לגרש בו את אשתו פב"פ (כנ"ל) ואני חותם לשמי ולשמה לש"ג אזו האב איך גירעט ולשם זה האב איך מיך נדחתמט קענשט דוא דיא אנדערע חתימה פון דיין חבר יוא: האשט דוא גיהערט פון דעם מגרש אז ער האט דיין חבר אויך ניהיישען אז ער זאל דעם גט חתמין לשמו ולשמה לש"ג יוא: האשט דוא גיזעהען אז דיין חבר האט אים גיחתמט פר דיר יוא: האשט דוא גיהערט אז דיין חבר האט אויך גירעט אי ער האט זיך ניחתמט אז ער וויל דעם גט חתמין לשמו ולשמה לש"ג: יוא: אח"כ ישאל לעד השני כל השאלות ששאל לעד הראשון. כל זה נתבאר בס"ג מסי' קע"ח עד סי' ר"ח ועד בכלל ופשוט הוא דה"ה בסדר זה.
מ
אח"כ ישאל לשליח דוא פב"פ (כנ"ל) ביסט דוא גיוועזן בייא דעם שרייבן אונ' האשט ניהערט אז דער סופר האט נשריכן דעם גט לשמו ולשמה ולש"ג יוא: בישט דוא גוועזן בייא דיא חתימת פון דעם נט אונ' האשט גיהערט אז דיא עד מ האבן זיך גיחתמט לשמו ולשמה ולש"ג יוא. אח"כ ישאל לשליח וכו' כ"כ רמ"י בס"ג ובשאר ס"ג אך הם לא כתבו שיאמר לשליח אתה פב"פ ואני כתבתי כן מפני שכן ראוי להזכירו בשמו בתחילת השאלה בשאלות ששואל לשאר הנזכרי' מה שהושוו כל ס"ג לשאול עתה לשליח בקצרה ולא כתבו לשאול אותו אם היה לפחות אצל כתיבת שטה ראשונה לשמו ולשמה לש"ג כמו שכתבו גבי כשנותן הגט ליד האשה ששואלין הב"ד אותו כך נראה דהיינו משום דאין כאן מקום השאלה לשליח רק לעדים.
מא
יחזיר וישאל הרב את הבעל דוא פב"פ כנ"ל ווילשט דוא געבן דיין ווייב פב"פ (כנ"ל) פון דיין גוטין ווילין מן אונס אונ' אן תנאי.. יוא:
ואם מגרש על תנאי לא יאמר אלא אן אונס לחוד ישאל אותו עוד האשט דוא גטאן איין איסור אדר איין נדר אדר איין שבועה אדר איין ת"כ אדר איין חרם אדר איין קנין אדר זונסט אזו איין זאך וואש דא מאכט דיך נעטין אז דוא זאלסט געבען גט דא זאב עם וועללין מיר דיר מתיר זיין ויאמר איך האב קיין נדר אונד קיין שבועה גיטאן אונד אויך קיין דיבור גירעט אז מיך זעלט גיטין צו געבן גט יאמר לו הרב כבר פטרתי אותך מן הקנין אם עשית קנין לגרש והנני חוזר ופוטר אותך מן הקנין ואם כבר אמר או ידוע שקבל קנין לגרש אז לא ישאל הרב אם עשה קנין רק יחזור ויאמר לו כבר פטרתי אותך וכו' וכן אם כבר אמר או ידוע שנדר או נשבע לגרש או שלא לגרש לא ישאל לו הרב אם עשה איסור רק יחזור ויאמר לו כבר התרנו לך מה שעשית וא"צ לחזור ולהתיר לך משומד אין שואל אותו אם עשה איסור וכו לגרש ואפי' אם ידוע שעשה איסור וכו' לגרש אין מתירין לו ואם ידוע שעשה איסור וכו' שלא לגרש יחזור ויאמר לו הרב כבר התרנו לך וא"צ לחזור ולהתיר לך אח"כ יחזור ויאמר הרב לעדי הרשאה תשמעו שיחזור ויבטל הבעל מודעות, יחזור וישאל לו עוד האשט דוא גירעט מעולם איין דבור אז ער זעלט גורם זיין מבטל צו זיין אדר מזיק זיין דעם גט אדר דאש שליחות דהיינו אוב דוא העשט מוסר מודעה גוועזן אויף דעם גט אדר אויף דעם שליחות אדער דוא העסט גרעט דוא ווילסט ניכט געכן דעם גט ברצון אדר דוא ווילסט ניט מאכין דאש שליחות ברצון אדר דוא העשט גירעט זונסט אזוא איין דיבור אדר דוא העשט גיטאן איין פעולה וואש דא איז מבטל דעם גט אדר וואס דא איזט מזיק דעם גט אדר דאש שליחות ויאמר איך האב ניכט מוסר מודעא גיוויזן אונ' האב ניכט איין דיבור נירעט אונד האב ניט איין פעולה גיטאן אז דא זעלט גורם זיין מבטל צו זיין אדר מזיק זיין דעם גט אדר דעם שליחות יאמר לו הרב עוד אוב דוא העשט יוא מעולם מוסר מודעא גיוועזן אדר דוא העסט גירעט איין דבור אדר דוא האשט ביטאן איין פעולה וואס דא איז מבטל אדר מזיק דעם גט נישט מין (ניכי בור) דוא מאנשט דיך האבן טועה גיוויזן אונ' האשט גימיינט עש איז ניט מזיק דעם גם אונ' באמת מאב עם יוא מבטל זיין אדר מזיק זיין דעם גט דרום זאל שט דוא ווידר אלש מבטל זיין פר דירת עדי הגט אז דירת זעלביגע עניינים זאללן ניט מזיק זיין דעם גט ויאמר הבעל אתם עדי הגט פב"פ ופב"פ (כנ"ל) איך בין מבטל פר אייך אלי מודעות ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי דמודעי עד סוף כל מודעי דמודעי וואס איך האבע מוסר גוועזן אויף דעם נט אונ' אלי ריד וואס איך האב מוסר גוועזען אדר גירעט אז ווען דיא זעלביגע ריד מעכטן איין קיום האבן מעכטן דיא גורם זיין איין ביטול אדד איין פסול דען גט דיא זעלביגע ריד בין איך מבטל אונ' אזוא אויך זאג איך עדות אויף מיר אז איך האב ניט מוסד גיוועזן קיין דיבור אונ' דאב ניט נירעט אויף דעם גט אז ער זעלט דעשט וועגין בטל אדר פסול זיין או' איך פסיל אויף מיר איטליכם עד אדר עדים דיא מעכטן עדות זאגן אז איך האב מוסר מודעא גוועז אדר גירעד איין דיבור אז דער גט זאל במל זיין אדר זאל ארניר זיין פון דעשט וועניו. יחזור וכו' כבר נתבאר בס"ג סי' א' כט"ו ופשוט הוא דה"ה בסדר זה ורמ"י כתב עוד בס"ג וכן יבטל גם השליח המודעות אם באולי עשה מודעא על השליחות שיהיו בטלין והביאו מוהררל"ס ונראה דמה שלא כתבו כן שאר גדולים מפני שסמכו על מה שנוהגין דכשמביא הגט לאשה שואלין אותו הב"ד אם לא עשה מודעא על השליחות ואע"ג דגבי בעל אע"פי שמבטל מודעות סמוך לנתינה מ"מ מבטל מיד קודם הכתיבה כבר כתבתי לעיל דטעמא שלא להטריח הסופר והעדים בחנם, ועוד דבשליח אין חוששין כ"כ שעשה מודעא שאין רגילות כ"כ שיעשה מודעא על השליחות כמו בבעל ונראה דמה"ט אין נוהגין להאריך בלשון ביטול מודעא בשליח כמו בבעל ולכך השמטתי גם אנכי דברי רמ"י בזה.
מב
אם יצא הבעל בין בתיבה לנתינה מלפני האנשים שהבין הרב משביעים הרב שבועות התורה שלא ביטל את הגט או את השליח בשום ענין ושלא מסר שום מודעא ושלא אמר שום דבר שיגרום ביטול הגט או השליח. אם יצא וכו' כבר נתבאר בס"ג א' סי' ואע"ג דבסדר זה מושבע ועומד הוא כדלעיל סי' כ"ו מ"מ שבועה זו יותר חמורה משום השבועה דלעיל היא להבא ואף אם עובר על השבועה אין עונשו חמור כל כך כיון דבשעה שיצאה שבועה מפיו לא כשבע לשקר משא"כ שבועה זו היא לשעבר
מג
יכפול אח"כ הרב את הגט וישים הקצוות זו בתוך זו כמו אגרת ויתן קצה הנייר החלק למטה בתוך הקצה שהוא עיקר הגט יתנהו הרב ליד הבעל ויאמר לו תחזיק בידך הגט עד שאומר לך לתנהו לו. כבר נתבאר בס"ג הראשון סי' רי"ז רי"ח ופשוט הוא דה"ה בסדר זה.
מד
יצוה הרב לשליח שיסיר הטבעת שבידו ואל יהא שום דבר חוצין בידו ואל יגע סרבלי או שום דבר בידו בשעה שמקבל הגט גם יזהר שלא יסייע לו שום אדם בקבלתו יוצא ידיו ויפתחם ויקרב אותם יחד כדי לקבל הגט ולא יהיו ידיו כמדרון שיובל הגט ליפול מהם רק יגביה האצבאות ושלא יהיו ידיו תוך ג' טפחים הסמוכים לארץ או לשלחן וירחיב ידיים למעלה כדי לקבל הגט יזהיר אותו הרב שלא יקפוץ ידיו עד שיאמר לו לקופצם ויאמר הרב לכל העומדים שם טרם ינתן הגט אם יש שום אדם שיודע שום פיסל נגד הגט וירצה לערער בו בדבר מה יאמר אותו קודם שינתן וכל מי שיודע דבר צריך לאומרו כי אחר הנתינה יושם חרם שלא להוציא לעז על הגט יאמר הרב לבעל שיגבה ידו למעלה מיד השליח. כבר נתבאר בס"ג א' מסי' רכ"א עד סי' רכ"ו ועד בכלל ופשוט הוא דה"ה בסדר זה.
מה
יאמר הרב לעידי הרשאה ראו שהבעל ימסור הגט השליח ושמעו שיתנהו לו לש"ג ויאמר גם לעידי הגט שגם הם יהיו עדי מסירה. יאמר הרב וכו' כתבתי ע"פ מ"ש בס"ג מהר"י מרגליות ורמ"י סי' קמ"א סכ"ד עדי ההרשאה הם יהיו עדי מסירה כשמסר לו הבעל את הגט שהרי כן כתוב שם בפנינו וכו' מסר וכו' ועוד כתוב רמ"י סי' קל"ג גבי גט הניתן מיד הבעל לאשה לכתחלה צריך להיות שניהם העדים חתומים בו וגם ימסרנו לה בפני שנים וטוב שיהיו עדי החתימה גם הם עדי מסירה כדי שיהיה עדותן עדות שלימה דבר שלם גמור ולא חצי דבר עכ"ל וא"כ נראה דגם בגט זה אע"פי שעדי השתאה הם עדי מסירה מ"מ יהיו גם עדי החתימה עדי מסירה כמ"ש בסי' ל"ו.
מו
יודיע הרב לבעל פי' המלות שיאמד. יודיע הרב לבעל פי' המלות שיאמר אף שלא מצאתי כן בשום ס"ג בסדר זה מ"מ מאחר שכבר כתבתי כן בס"ג סי' רכ"ט בשם רמ"א ורמ"י ריש סי' קל"ו ובשם רמ"י ומו' מהררל"ס בס"ג פשוט הוא דה"ה בסדר זה ובס"ג של גדול אחד כתוב עוד בזה ויכוין הבעל לגרש את אשתו ותהי מותרת לכל אדם ואני השמטתי זה כי לא מצאתי כן בשום ס"ג אחר וגם אין סברא שיאמר לו הרב כן בסדר זה שהרי אינו מגורשת עדין.
מז
יאמר לו עוד אמור כך כמו שאומר לך מלה במלה. גם זה לא מצאתי בשום ס"ג מ"מ מאחר שכבר כתבתי כן בס"ג א' סי' לבשם רמ"י ומ"ו מהררל"ס ודאי ה"ה בסדר זה.
מח
יאמר אתה פב"פ (כנ"ל) הולך גט זה לאשתי פב"פ (כנ"ל) ותן אותו לידה ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי ודבורך כדיבורי ונותן אני לך רשות לעשות שליח במקומך ושליח שליח אפי עד מאה שלוחים ואפי' בלא אונס בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך אפי' עד מאה שלוחים ואפי' בלא אונם ותכף שיגיע זה בידה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך אפי' עד מאה שלוחים ואפי' בלא אונס ההא מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם. כבר נתבאר בס"ג זה סי' כ"ו.
מט
ומיד יניח הבעל ליפול דהגט בנחת לתוך ידיו. כבר נתבאר בס"ג א' סי' רל"ב.
נ
אם המגרש משומד אזי יאמר לו הרב תחלה אמור כך לשליח אתה פב"פ (כנ"ל) זכה בגט זה לאשתי פב"פ (כנ"ל) והרי היא מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם ומיד יניח הבעל ליפול בנחת גט לתוך ידיו ואח"כ יאמר הרב להמגרש כבר אשתך מתרת לכל אדם ולרווחא דמלתא תקח הגט מיד השליח ואמר לו אתה פב"פ כנ"ל) הולך גט זה לאשתי וכו' כדלעיל ויחזור ויניח לפול בנחת הגט לתוך ידיו. ואם המגרש משומד וכו' כ"כ הש"ע ורמ"י סי' ק"מ ורמ"א ורמ"י סי' קמ"א סכ"ט שכן נוהגין אך הוספתי קצת דברים לתוספת ביאור ונראה דבדיעבד אם לא עשה הרב תיקון הנז' ולא עשה הבעל רק שליח להולכה אפי' אם יש לחוש לעיגון יש להחמיר כדמשמע מדברי קצת פוסקים שהביא בב"י ובד"מ ס"ס ק"א וכן משמע מדברי מהר"יו סי' קכ"ו ומשמע עוד מסתימת דברי הש"ע ורמ"י דאפי' אם אשת המשומד בקשה מכמה בני אדם מי שיוכל לפתות את המשומד או לשחדו שיתן לה גט עושה לה טובה ורצון ואח"כ אירע שא' מאותם ששמעו בקשת האשה נזדמן אל המשומד ופתה אותו לתת גט לאשתו, מ"מ לא סגי לגרשה בקבלה לחוד וכן אפי' אם המיר בלא אונס רק להכעיס ודלא כיש מקילין בהני גווני כי יש לחוש לסברת המחמירין בכל זה כמ"ש הב"י והד"מ בשם קצת פוסקים.
נא
אם המגרש ש"מ ורוצה לגרש על תנאי כשהוא באחד מהדרכים שכתבנו בס"ג הראשון סי' ל"ח יש לו לומר בזה הלשון אתה פב"פ (כנ"ל) הולך גט זה לאשתי פב"פ שכב לז ותן אותו לידה על מנת שאם לא מתי עד יום פלוני והוא בכלל לא יהא גט ואם מתי קודם יום פלוני יהא גט מעכשיו ואם לא מתי עד יום פלוני והוא בכלל לא יהא גט ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך בפי ודבורך כדבורי ונותן אני לך רשות לעשות שליח במקומך ושליח שליח אפי עד מאה שלוחים אפי' בלא אונם בכלל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך אפי' עד מאה שלוחים ואפי' בלא אונס ותיכף שיגיע גט זה בידה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך אפי עד מאה שלוחים תהא מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם על מנת שאם לא מתי עד יום פלוני והוא בכלל לא יהא גט ואם מתי קודם פלוני יהא גט מעכשיו ואם לא מתי עד יום פלוני והוא בכלל לא יהא גט. כבר נתבאר בס"ג א' סי' רל"ג ומה שהזכרתי התנאי ב' פעמים כן יש ללמוד ממה שיתבאר לקמן סי' ס"ב.
נב
ומי שנותן גט על תנאי שאם יבוא קודם יום פ' לא יהא גט והוא בדרך שכתבנו ג"כ בס"ג הראשון מי ל"ח יש לו לומר בזה הלשון אתה פב"פ (כנ"ל) הילך גט זה לאשתי פב"פ (כנ"ל) ותן אותו לידה על מנת שאם לא באתי מהיום עד יום פ' יהא גט מעכשיו ואם באתי בתוך הזמן הנז' ואראה בפני פ' ופ' לא יהא גט ותהות חיא נאמנת עלי לומר שלא באתי ושלא פייסתיה ותהא ידך בידי וכו' כדלעיל עד ומותרת לכל אדם ואח"כ יחזור ויאמר על מנת שאם לא באתי וכו' עד ושלא פייסתיה. ג"ז כבר נתבאר בס"ג א' סי' רל"ד וג"ז יש ללמוד ממה שיתבאר לקמן סי' ס"ב.
נג
ואחר שהניח הבעל הגט בידו ויסלק ידו ממנו מכל וכל יאמר חרב להשליח קמוץ ידיך והחזק את הגט ותגביה שתי ידיך ג' טפחים למעלה ויכניסה תחת הסרבל אח"כ יאמר לו חרב תן ל"י גם זה לקרותו שנית ויקרא הרב עם עדי הגט את הגט שנית כמשפט הראשון אח"כ יחזור הרב לשאול לסופר דוא סופר פב"פ (כנ"ל) קענשט דוא דעם גט אז דוא האשט גשריבן דעם בעל פב"פ (כנ"ל) אז ער זאל מגרש זיין דער מיט זיין ווייב פב"פ (כנ"ל) לשמו ולשמה לש"ג. יוא. אח"כ ישאל לעד ראשון דוא עד פב"פ (כנ"ל) איו דיא חתימה דיין חתימה "יוא" איז דיא אנדערע התימה דיין חברת חתימה ליוא' ישאל גם לעד השני שני שאלות הללו אח"כ ישאל עוד לשניהם אתם עדים פב"פ ופב"פ וכנ"ל קענט עטין אז דאם איז דער גט אז עטץ האט נחתמת דעם בעל פב"פ (כנ"ל) אז ער זאל מגרש זיין דער מיט זיין ווייב פב"פ (כנ"ל) לשמו לשמך לש"ג יוא' ואח"כ ישאל לעד ראשן דוא עד פב"פ וכנ"ל איז דיא חתימה דיין חתימה שיוא' איז דיא אנדערע חתימה דיין חברת חתימה "יוא" ישאל גם לעד השני שני השאלות הללו אח"כ ישאל עוד לשניהם אתם עדים פב"פ ופב"פ (כנ"ל) קענט עטין אז דאם איו דער נט אז עטין האט ניחתמט דען בעל פב"פ (כנ"ל) אז ער זאל מגרש זיין דער מיט זיין ווייב פב"פ פ (כנ"ל) לשמו ולשמרה לש"ג "יוא" אח"כ יאמר הרב לכל העומדים שם רבותי זייט וויסען אז ד"ת אונד זיין תלמיד רבינו משה אונ' אנדערע רבנים גדולים האבן גוזר גע וועזן בייא גרוסען חרם אז קיינער זאל מוציא לעז זיין אויף איין גט נאך דעם אז מען האט איהם געבן נייערט ווען איינם דאכט או עם איז איין פסול אדער איין ספק פסול אדר איין גמגום אין איין ענין פון דעם גט דער זאל עכ"פ דידן אי מען פון אננדער גיט רעט ער גלייך זא קערט מען זיינע דברים מקבל זיין דרום פון איצונדערט ווייטער ווער דא גיט תיכף רעט איזט חל דער חרם ד"ת או' זיינע תלמידים אונ אללע רבנים דיא דא האבן מיט אים מסכים גוועזן אונ' איך בין אויך גוזר בחרם אז קיינר זאל פון איצונדרט ווייטער מוציא לעז זיין אויף דעם גט. כבר נתבאר בס"ג א' מסי' רל"ה עד סי' רמ"ב ועד בכלל ופשוט הוא דה"ה בסדר זה.
נד
בס"ג הראשון סי' רמ"ג ודווקא וכו' ה"ה בסדר זה. פשוט הוא דה"ה בסדר זה.
נה
אח"כ יחזור הרב ויכפיל הגט כמו אגרת ונותנו לשליח לפני עדי הרשאה. אח"כ יחזור וכו' כ"כ רמ"א בס"ג סצ"ח ויחרים על המוצא לעז וכופלו כאגרת ונותנו לשליח ורמ"י כתוב בס"ג שימסור הגט לשליח ויכתבו ההרשאה ואח"כ יחרים וכו' ואני כתבתי כדברי רמ"א כי כן נראה יותר נכון משום דאפשר דאחר שיחכים יאמר אחד שיש פסול בגט ויהא ממש בדבריו ויצטרך הרב ליקח הגט מיד השליח ולקרוע אותו עם ההרשאה נמצא שיהא טרחא שלא לצורך ועוד דמסתמא לא ימתינו רוב העומדים שם עד אחר כתיבת הרשאה ויצאו לחוץ וא"כ לא יהיו הרבה אנשים אצל החרם ומ"ש שיתן לשליח לפני עדי הרשאה כ"כ רמ"י בס"ג וקצת שאר ס"ג ובס"ג מ"ו מוהררל"ס כתוב שיאמר עוד לשליח ברבים שלא יקח אותו אשה כי היא אסורה לו כמו שא"ל תחלה עכ"ל ור"ל דאף שאל תחלה מ"מ יאמר לו שנית ברבים שלא יקח אותו אשה כדי שידעו רבים להפרישו אם ירצה לעבור ואני השמטתי זה מאחר שלא מצאתי כן בשאר ס"ג וכן נראה דמסתמא השליח הוא בחזקת כשרות.
נו
אח"כ כותבין ההרשאה וכותבין אותה בדקדוק ונזהרין שלא לכתוב זה ראשי תיבות גם שלא לשנות בה בדברים הכתובים בגט כגון אם כתוב בגט זנגביל בבי"ת לא יכתוב בהרשאה בוי"ו וכל כיוצא בזה. אח"כ כותבין ההרשאה וכותבין וכו' כ"כ רמ"א ורמ"י סי' קמ"א סכ"ד ובס"ג מהרב מינץ כתוב מהרא"י ז"ל אמר לכתוב חתומי מטה ופיסל אחת שהיה כתוב ח"מ כי לא טוב לכתוב ר"ת ולא נקודת רק תיבות שלימות וגם פסלו משום זנביל שהיה כתב בויו כי בגט היה כתוב בבית וצריך לכותבו כמו שהוא כתוב בגט עכ"ל ובד"מ הביא תחלה מה שפסל משום זנביל וכו' ואח"כ מה שפסל משום שהיה כתוב ח"מ וכו' וכתוב עליו ונראה דאין לפסול בכה"ג אלא קודם שהלך השליח דטוב לכתוב אחרת אבל אם הביא השליח הרשאה הכתוב בכה"ג אין לפסול דהרי כתבתי למעלה דאף בגט יש להכשיר אם כתב ר"ת במקום שאין לטעות עכ"ל ולכאורה אפשר דס"ל דאם שינה בהרשאה ממה שכתוב בגט יש לפסול אפי' אם הביא השליח הרשאה הכתובה בכה"ג אבל מלשון רמ"א בהגהות ש"ע ומלשון רמ"י משמע דגם בזה אין לפסול אם הביא השליח הרשאה הכתובה בכה"ג וכן כראה מאחר שניכר שהוא שטות.
נז
אם יש איזה שינוי באיזה דבר בגט שנראה לכאורה שיש לפקפק עלי אלא שנראה להרב שאין בו פקפק מפני טעמו ונימוקו עמו ושולח הגט למקום אחר יש לו לכתוב כתב בפני עצמו מה טעמו ויניח הכתב בתוך כתב ההרשאה כדי שיראה הרב של מקום נתינת הגט ליד האשה מה טעמו כדי שלא יהא נדחה נתינת הגט. כתבתי ע"פ דברי רמ"א ורמ"י סי' קמ"א סכ"ד אך הוספתי קצת לתוס' ביאור.
נח
אם יש שעת הכושר לכתוב ההרשאה בי ביום שנכתב הגט ובמסר ליד השליח יש לכותבו אז ואם לאו יכולים לכתוב אותו למחר או ליומא אחרא. אם יש שעת הכושר וכו' כתבתי כן מסברא דזריזים מקדימים למצות ומ"שב ואם לאו וכו' כן נראה פשוט שהרי לא נמצא בשום פוסקים או בשום ס"ג שיש קפידא בזה וכן נראה עוד ממה שלא נמצא בשום נוסח ההרשאה שהוא כתב בה מתי נכתב ההרשאה.
נט
נוסח ההרשאה:
בפנינו עדים חתומי מטה בכך וכך בשבת בכך וכך לירח פ' שנת כך ובך לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בפלונית מתא דיתבא וכו' על (כמו שכותבין בגט) מסר הבעל פב"פ (כנ"ל) גט כריתות ביד פב"פ (כנ"ל) להוליכו לאשתו פב"פ (כנ"ל) וליתן אותו לידה וכך אמר הבעל בפנינו פב"פ (כנ"ל) לשלוחו פב"פ הולך גט זה לאשתי פב"פ (כנ"ל) ותן אותו לידה ותהא ידך בידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי ודבורך כדיבורו ונותן אני לך רשות לעשות שליח במקומך ושליח שליח אפי' עד מאה שלוחים ואפילו בלא אונס בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך אפי' עד מאה שלוחים ואפי' בלא אונם עד שיגיע גט זה לידה ותיכף שיגיע גט זה בידה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך אפי' עד מאה שלוחים ואפי' בלא אונם תהא מגורשית בו ממני ומותרת לכל אדם והגט שנעשה עליו פב"פ שליח להולכה ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתום בפלונית מתא דיתבא על וכו בכך וכך בשבת בכך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם ועדיו החתומים בו פב"פ ופב"פ (כנ"ל) ובפנינו ביטל הבעל פב"פ (כנ"ל) כל מודעות שמסר על גט זה וגם בפנינו קבל עליו הבעל פב"פ (כנ"ל) בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל את הגט ולא את השליח ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו והכל שריר וקים. בפנינו עדים וכו' אע"פי שבמהרי"ל ובמהרי"ו לא כתוב עדים מ"מ בשאר גדולים כתוב עדים ומ"ש בכך וכך בשבת וכו' אע"פי שבש"ע סימן קמ"א ס"ל לא כתוב כן רק אחר חתומי מטה כתוב מסר וכו' נראה דט"ס יש בדבריו וצ"ל בכך וכך בשבת כמ"ש בטור שם ובשאר ס"ג שהרי כתוב הש"ע שם בנוסח הרשאת שליח להולכה צריך להוסיף על הנוסח שכתוב בטור וכו' משמע שבא להוסיף ולא לגרוע וגם משמע מזה דמה שסיים בש"ע שם ומותרת לכל אדם יש להגיה אח"כ והגט שנעשה עליו וכו' כמ"ש בטור שם ובשאר ס"ג ועוד יש ט"ס שם ובכל ספרי ש"ע שכתוב בהם תחלה ונותן אני לך רשות לעשות וכו' עד ומותרת לכל אדם ואח"כ כתוב עוד ונותן אני לך רשות למנות וכו' עד ומותרת לכל אדם ופשוט הוא דצריך למחוק השני וברמ"י כתוב כך וכך בשבת וכו' ונראה דט"ס הוא וצריך להגיה בכך וכך בשבת וכו' כמו שכתוב בשאר גדולים שהרי נוסח הגט הוא באחד בשבת בשני בשבת וכן כולם ועוד כתוב בטור ורמ"י בתחלה ובסוף בשנת כך וכך וכו' ונראה דגם זה ט"ס הוא וצ"ל שנת כך וכך וכו' כמ"ש בשאר גדולים שהרי כן הוא נוסח הגט ומ"ש בפלונית מתא דיתבא על וכו' בתחלה ובסוף אע"ג דבנוסח הטור סי' קמ"א לא סיים בין בתחלה בין בסוף דיתבא וכו' וכן במהרי"ל כתב במדינות מגנצא דיתבא על ובנוסח הרשאה שם בתחלה ובסוף כתוב במדינות מגנצא ולא סיים דיתבא על וכו' וכן משמע בנוסח הרשאה שבמהרי"ו סי' ק"ץ שכתוב בתחלה ובסוף בארפורט מתא ולא סיים דיתבא על וכו' וכן בנוסח הרשאה שבמהר"י מינץ סי' כ"א כתוב בתחלה ובסוף במישטט מתא ולא מסיים דיתבא על וכו' ובנוסח הרשאה ברמ"י כתוב בתחלה דיתבא על וכו' ובנוסח הרשאה ברמ"י כתוב בתחלה דיתבא על וכו' ולא בסוף מ"מ נמשכתי אחר נוסח הרשאה של מהרר יוסף כהן ז"ל שכתוב בתחלה ובסוף דיתבא וכו' וכן נראה ממה שסתם וכתב רמ"א סי קמ"א ס"ל וכותבין ג"כ בהרשאה שם העיר עם הנהרות שלה כמו בגט וכן משמע בהדיא בד"מ דעל מ"ש הטור בתחלה בנוסח הרשאה במתא פלונית כתוב בתיקון גיטין שיכתבו ג"כ הנהרות כמו בגט ועל מ"ש הטור בסוף בפלונית מתא חזר וכתב בתיקון הגט ויכתוב כאן הנהרות כמו בגט ועיי' מ"ש עוד בס"ג הרביעי בנוסח הרשאה מן השליח הראשון לשני סי' ל"א ומ"ש ד"פ הבעל פב"פ וכו' אע"ג דבמהר"י מינץ לא כתוב הבעל כלל ובטור לא כתוב הבעל ב"ב הראשונים וכתוב ב"ב האחרונים פב"פ הבעל ובמהרי"ל ורמ"י לא כתוב הבעל בראשון וכתוב ב"ג האחרונים פב"פ הבעל ובמהר"ו ומהר"ר יוסף לא כתוב הבעל בראשון יכתוב ב"ג האחרונים הבעל פב"פ ובס"ג מהר"י מרגליות כתוב בכולם הבעל פב"פ כמו שכתבתי וכן נראה מאחר שברוב גדולים הנז' כתוב הבעל ברוב הנוסח יש לכתוב אותו בכולם דהי מנייהו מפקת וגם נראה יותר מדוקדק לכתוב הבעל קודם פב"פ כמ"ש קצת גדולים הנז' דאם כתוב אח"כ יש לטעות לפרש דהבעל קאי על אביו ומ"ש גט כריתות אף דבהטור ובמהרי"ל ובמהר"י מינץ כתוב גט לחוד מ"מ כתבתי ששם כמ"ש במהרי"ו ובש"ע ובמ"י ובשאר גדולים גט כריתות וכן נראה משום דבקצת מקומות בגמ' מצינו גט גם בשאר שטרות ומ"ש בכל הגדולים בסוף בפלונית מתא וכו' בכך וכך בשבת וכו' לא ידעתי למה משנים שלא לכתוב גם בסוף כמו שכותבין תחלה בהרשאה מתחלה הזמן ואח"כ המקום וכמו שכותבין בגט עצמו ומ"מ לעשות מעשה אין בידינו לשנות ממ"ש בכל הגדולים ושאר הדברים בנוסח הרשאה נתבאר לעיל סי' כ"ו.