ברכת המים· רבי יחיאל מיכל טימר
נוסח הגט ונקודתו.
$$ ציור בספר $$
צח
ביום א בשבוע באחד בב' בשני ב"ג בשלישי בד' ברביעי בח' בחמישי בו' בששי.
נוסח הגט ונקודתו, כתבתי הנקודת מפני שכתוב בס"ג מהר"י מרגליות דכשקורא הרב עם העדים את הגט יקראו בדקדוק רב וכו' וכ"כ רמ"י בס"ג סכ"ז וסיים דלא לישתמע עיבית ענין אחר אם לא יקראנו ע"פ דקדוק הלשון וכ"כ הד"מ סי' קנ"ד וסיים עוד כגון מש"כ מהר"י מינץ בסדרו, ודן בצירי ולא בפתח דמשמע לשון דן דינא וכתב ויקרא כל אדם בקמץ ולא בחולם, ובס"ג סי' מ"ג כתב לקרות ברעות נפשי בעין דלא לישתמע בראות באלוף ועוד האריכו בו בתיקונים וס"ג בזו ולכן כל א' יזהר כפי יכולתו עכ"ל הד"מ וכ"כ רמ"א בהגהת ש"ע בס"ג סע"ד דכשהחכם קורא הגט יקראנו בדקדוק ולא יקראנו בדרך דמשתמע ללשון אחר ומה"ט נמצא בס"ג מהר"י מרגליות רוב מלת הגט מנוקדים כדי שידעו לקרותם כראוי ואני נקדתי כולם כדי שלא יפול שום ספק בשום אחד מהם גם אבאר לפנינו בס"ד ראי' לכל הנקודות שיש להסתפק בהם קצת, ומש"כ באחד בשבא הבית כן הוא בכל מקום ומש"כ בשני הבית בפתח כן הוא בד"ה ב' ב' ג' ומ"ש בשלישי הבית בפתח כן הוא ביחזקאל ל"א א' ומש"כ מרביעי הבית בקמץ כן הוא ביחזקאל א' א' ומש"כ בחמישי הבית בפתח כן הוא ביחזקאל ד' א' זכרי' ז' ה' ואע"פי שביחזקאל כתוב בחמישי בלא יוד אחר המ"ם וכן בקצת מקומות החמישי בלא יו"ד מ"מ כתבו הפוסקים בחמישי ביו"ד כי אזלינן בתר רובא שהוא ביו"ד ומש"כ בששי הבית בפתח כן הוא ביחזקאל ח' א' ובחגי א' ט"ו ש
צט
בשבת.
בשבת מש"כ בית ראשון בפתח ובית השני בקמץ היינו מפני שבל שבת השבת בשבת שהוא דבוק ב' השני בפתח אבל כשאינו דבוק ב' השני בקמץ וכן בנחמי' י' ל"ב וי"ג ט"ו וי"ו וכ"א נקוד בשבת ב' הראשון בפתח וב' השני בקמץ כי שם אינו דבוק ואם לא כתב בשבת עיין לעיל סי' ע"ט.
ק.
בר"ח כשהוא יום א' באחד לירח פלוני, וכן ביום שני דר"ח כשר"ח שני ימים.
בר"ח כשהוא יום א' כותב באחד לירח פ' כ"כ רמ"א ס"ד בשם י"א והש"ע שם כתב ביום א' לירח פ' ובקצת ספרי ש"ע נדפס ביום ראשון לירח פ' ונראה שהוא ט"ס כי לא נמצא כן בשום פסוק ובשום פוסק וגם רמ"י ס"ג והב"ח לא כתבו מחלוקת אלא אם לכתוב ביום אחד או באחד ולא הכריע רמ"א ורמ"י בזה, והב"ח מסיק והנכון לכתוב ביום א' לירח פ' אבל באחד לירח איכא למשמע נמי בשבוע א' לירח דמטעם זה כותבין בשני ימים לירח פ' אבל בשנים לירח פ' הוי משמע בשנים שבועות כמ"ש בס"ג וכן ראיתי בגיטין הניתנים בימים קדמונים כתוב בכולן ביום א' לירח פ' עכ"ל ומ"מ כתבתי באחד כי נלענ"ד שאין לסמוך בזה על סברת הכרס רק יש לכתוב כפי מה שהוא ברוב מקומות בפסוק, דהיינו בבראשית ח' ה' וי"ג שמות מ' ב' י"ז במדבר א' א' י"ח ל"ג ל"ח דברים א' ג' עזרא ו' י"ט ז' יחזקאל כ"ו א' כ"ט י"ג ל"א א' ממ"ה י"ח אבל ביום א' אינו רק בעזרא י' י"ו י"ז נחמיה ח' ג' חגי א' א' מיהו ודאי אם כתב ביום אחד יש להכשיר אפי' אם עדין לא ניתן ואין חשש עיגון אם יכתבו אחר, אבל אם כתב ביום ראשון לירח פ' נראה דכיון שלא נמצא כן בשום פסוק אין להכשיר, מיהו כשכבר ניתן או שיש חשש עיגון עי"כ יש להכשיר ומש"כ לירח ולא לחודש כ"כ הרבה פוסקים וסדרי גיטין וכתבו הטעם משום דאצל גירושין שייך לשון ירח כמו גרש ירחים מיהו נראה דאם כתב לחודש יש להכשיר אפי' אם עדיין לא ניתן ואין חשש עיגון אם יכתבו אחר ומש"כ לירח היו"ד בסגיל והרי"ש בפתח כן נקוד בכל מקום כשהוא שם החדש ומש"כ וכן ביום שני וכו' פשוט הוא וקצת יש ללמוד במ"כש שהרי הטור והש"ע כתבו דכשר"ח יום א' יש לכתוב ביום אחד וכשר"ח שני ימים כתבו שיש לכתוב ביום שני דר"ח באחד.
קא
ביום ראשון דר"ח כשר"ח שני ימים בשלושים יום לירח פלוני שהוא ר"ח פלוני.
ביום ראשון דר"ח וכו' הטור והש"ע ס"ו כתבו דיש לכתוב ביום שלשים לחדש פ' שהוא ר"ח פלוני והב"ח מסיק דבסוף ס"ג כתוב תשובת מהר"י ברונא שעשה מעשה שכתב ביום שלשים לירח פ' שהוא ר"ח פלוני וסיים הב"ח וכך נראה עיקר לכתחלה וכו' וכתב הרב מהרר יצחק דרשן ז"ל מאחר שלא נמצא בכתוב ראש ירח לא כתבינן ליה בגיטא אלא ראש חדש משא"כ כשכותבין בכמה לחודש וכן עיקר עכ"ל ודברי טעם הן ע"כ כתבתי שיש לכתוב בתחלה לירח ואח"כ חדש ומש"כ בשלשים יום ולא ביום שלשים כמ"ש בספרי' הנז' היינו מפני שנראה פשוט שהם לא נחתו לדקדק בזה רק שיש לכתוב יום שלשים של חודש שעבר וגם ראש חדש הבא אבל ודאי יש לכתוב בשלשים יום כמ"ש באחד עשר יום וכו' בעשרים יום עד בתשעה ועשרים יום וגם בפסוק יש זה שלשים יום בשלשים שנה מיהו ודאי בדיעבד אם כתב ביום שלשים יש להכשיר אפי' אם עדיין לא ניתן ואין חשש עיגון אם יכתבו אחר וה"ה אם כתב ביום אחד עשר לירח וכן כולם, ומסיק הב"י דאם לא כתב רק ביום ר"ח פלוני נראה מדברי התוס' והרא"ש פ' קונים יין שהוא כשר וכו' וכ"כ הב"ח ומשמע מסתימת דבריהם שהוא כשר אפי' אם עדיין לא ניתן ואין חשש עיגון אם יכתוב גט אחר ונראה דה"ה אם לא כתב רק ביום ראש ירח פ', ומש"כ ביום הבא בשבא ולא בפתח היינו מפני שמצינו בכל מקום כשהמלה שאחריו הוא בה"א הידיעה נקוד בפתח אבל כשהוא בלא ה"א הידיעה נקוד בשב"א.
קב
בשני בחודש בשני ימים ב"ג בשלשה ימים ב"ד בארבעה ימים ב"ה בחמשה ימים ב"ו בששה ימים ב"ז בשבעה ימים ב"ח בשמנה ימים ב"ט בתשעה ימים ב"י בעשרה ימים בי"א באחד עשר יום בי"ב בשנים עשר יום בי"ג בשלשה עשר יום בי"ד בארבעה עשר יום בט"ו בחמשה עשר יום בט"ז בששה עשר יום בי"ז בשבעה עשר יום בי"ח בשמנה עשר יום בי"ט בתשעה עשר יום ב"ך בעשרים יום בכ"א באחד ועשרים יום בכ"ב בשנים ועשרים יום בכ"ג בשלשה ועשרים יום בכ"ד בארבעה ועשרים יום בכ"ה בחמישי ועשרים יום בכ"ו בששה ועשרים יום בכ"ז בשבעה ועשרים יום וכו'.
בשני בחודש וכו' הוא פשוט, ומסיק רמ"א ס"ד דאם כתב גם מי"א ואילך ימים לא מיפסל בדיעבד אם ניתן וכ"ש בשעת הדחק, וכתב רמ"י דה"ה אם כתב יום במקום שה"ל לכתוב ימים, וכתב עוד רמ"א כתב שלשה או שמנה מלא בוי"ו או שלא כתב בשני רק שני כשר, וכתב רמ"י דה"ה אם כתב שלשה ולא כתב בשלשה כשר, וכתב עוד רמ"א שם והש"ע סכ"ה אם כתב ר"ת שה"ל לכתוב בשנים עשר וכתב בי"ב כשר, וכתב רמ"י דה"ה אם כתב שאר המספרים ר"ת כשר, וכתב עוד רמ"א ס"ה דאם כתב מנין המרובה קודם כשר וביאר רמ"י כגון שכתב עשרים ואחד עשרים ושנים וכו' וסיים נ"ל דהיינו דווקא מעשרים ולמעלה אבל מעשרים ולמטה עד עשרה כגון שכתב עשרה ואחד במקום אחד עשר או עשרה ושנים במקום שנים עשר נ"ל שיש קפידא שאין זה צחות לשון וצ"ע עכ"ל ולענ"ד נראה דאין כאן מקום עיון דגם בזה אין להקפיד כולי האי דאע"פי שאינו צחות לשון מ"מ אין כאן מקום לטעות וכשר דלא גרע ממה שכתב רמ"א ורמ"י דאם כתב בשנים לשון זכר במקום לשון נקיבה כגון שה"ל לכתוב חמש וכתב חמשה כשר וביאר רמ"י דה"ה אם כתב בימים לשון נקיבה ומשמע דמש"כ רמ"א ורמ"י בכל אלו הנז' כשר היינו אפי' אם עדין לא ניתן ואין חשש עיגון עי"כ.
קג
לירח. כבר נתבאר בסי' ק'.
קד
ניסן:
אייר:
סיון תמוז אב אלול תשרי מרחשון כסלו טבת שבט אדר.
ניסן: ס' בקמץ כן הוא באסתר ג' ז' ובנחמיה ב' א' ומ"שכ אייר יו"ד השני בפתח אע"פי שהת"ה כתב בסי' רל"ג דיוד השני בקמץ דצא ולמד מענייני חדש שלפניו ניסן ושאחריו סיון כולם שוין בנקודת חירק וקמץ סברא חלושה היא אלא נראה כמ"ש כדאיתא בתרגם יונתן שבידינו בשמות י"ו א' ובמדבר א' א' וי"ח י' י"א ובתרגום שני בפסוק בחדש הראשון הוא חדש ניסן וגו' וכן בפיוט של ברכת הטל, ומסיק רמ"א אם כתב אייר בחד יו"ד פסול אם לא בשעת הדחק, ומשמע מסתימת דבריו שכתב פסול דהיינו אפי' בשכבר ניתן ונודע הטעות אחר איזה ימים ודלא כת"ה שם שכתב דבכה"ג כשר וכן נראה דעת רמ"י שכתב כתב בחד יוד יש פוסלין ויש מכשירין בד"א שנודע הטעות זמן ארוך אחר נתינת הגט וכו' משמע דליש פוסלין היינו אפי' בכה"ג וממילא משמע דס"ל שיש להחמיר כסברא ראשונה כי מי יקל ראשו לענין גט במקום שיש פלוגתא ואין מכריע ומש"כ רמ"א אם לא בשעת הדחק, משמע מסתימת דבריו דר"ל דיש להכשיר בשעת הדחק ליתא לכתחלה אם כבר נכתב אבל שלא בשעת הדחק יש לפסול אפי' כבר ניתן כדמשמע מדברי רמ"א שם ס"ד דשעת הדחק אפי' כשלא ניתן עדיף משלא בשעת הדחק אפי' כשכבר ניתן ומדברי רמ"י שכתבתי משמע דס"ל דיש להחמיר אפי' כשכבר ניתן והוא שעת הדחק מדכתב סתם יש פוסלין כמו שכתבתי וכן נראה למעשה מאחר דבתרגומים ובפיוט הנז' הוא ב"ב יודין, ומ"שכ סיון הוי"ו בקמץ כבר כתבתי שכ"כ הת"ה בפשיטות והיינו מפני שכן הוא באסתר ח' ט' ומ"שכ תמח במלאפו"ם היינו מפני שכן הוא בת"י בבראשית ח' ה' וכן בפיוט של הטל נזכר תמוז וכל החרוז במלאפו"ם משמע שגם תמח במלאפו"ם וכן מרגלי בפומי דאינשא וע"שכ אב בקמץ היינו מפני שכן הוא בת"י שם וכן הוא בפיוט הנז' נזכר אב וכל החרוזים מסיים בקמץ וכן מרגלי בפומי דאינשי ומ"שכ אלול האלף בסגול והויו בוולאפים כן הוא בנחמיה ו' ט"ו ומ"שכ תשרי הריש בחירק אע"פי שבת"י בבראשית ז' י"א ו"ח י"ג הריש בצירי מ"מ בת"י בויקרא י"ו פ"ט ובמדבר כ"ט א' ובתרגם שני בפסוק בחדש הראשון הוא חדש ניסן וגו' הריש בחירק וכן בפיוט הנז' ובסליחה של צום גדלי' נזכר תשרי וכל החרוז שבכל א' מסיים הריש בחירק, ומ"שכ מרחשון המ"ם בפתח אע"ג דבת"י בבראשית ח' י"ד המם בסגול מ"מ בת"י בבראשית ז' י"א ובתרגם שני בפסוק הנז' הוא בפתח וכן מרגל בפומי דאינשי ומ"שכ הוי"ו בקמץ אע"ג דבת"י בבראשית זיי י"א ו"ח י"ז הוי"ו בחולם מ"מ בתרגם שני שם הויו בקמץ וכן בפיוט הנז' מזכיר מרחשון וכל החרת מסיים בקמץ ומ"שכ כסלו הכף בחיריק והלמד בצירי היינו מפני שכן הוא בזכריה ז' א' ובנחמיה א' א' וגם הוא שם חסר יוד בין כף לסמך ובין למ"ד לוי"ו וכ"כ רמ"א ס"ז והש"ע סכ"ד ורמ"י ס"ח שיש לכתוב חסר יוד ונראה דאם כתב ביוד בין למ"ד לויו אפי' אם עדיין לא ניתן הגט ואינו חשש עיגון אין לכתוב אחר שהרי בת"ה סי' רל"ג ובגליון ס"ג מהר"י מרגליות כתבו דיש כותבין כן לכתחלה מפני שכן הוא בתרגם ונהי דלא קי"ל הכי מטעם שהאריך הת"ה שם מ"מ יש לסמוך על סברא זו בדיעבד שכבר נכתב ועוד נראה דאפי' אם כתב ביו"ד בין כף לסמך אע"ג דוודאי לאו ש"ד לכ"ע יש להכשיר בדיעבד שכבר נכתב דהא כתב רמ"א סי' קכ"ט סכ"ח דתיבה שדינו לכתוב חסר אינו מזיק אם כתבו מלא ועוד יתבאר לקמן סי' ק"ז וסי' ק"ט ובדיני השמות גבי הילל ומ"שכ טבת הבית והטית בצירי היינו מפני שכן היא באסתר ב' ז' ומ"שכ שבט הבית בקמץ היינו אפני שכן הוא בזכרי' א' ז' ומ"שכ אדר האלף בחטף פתח והדלת בקמץ היינו שכן הוא באסתר כמה פעמים.
קה
אם השנה מעוברת אדר ראשון יש לכתוב אדר הראשון ובשני יכתוב אדר השני. (ועיין לעיל בחלקת מחוקק סי' קכ"ו ס"ק כ"ב).
אם השנה מעוברת וכו' כ"כ הש"ע ס"ד ורמ"י ס"ט ומסקי רמ"א ורמ"י ואם כתב באדר ראשון אדר סתם כשר ואם כתב בשני סתם הגט פסול והב"ח מסיק דגם אם כתב באדר הראשון אדר סתם פסול אפי' בשעת הדחק והסכים עמו הש"ך י"ד סי' ר"ך ואני העליתי בחידושי למנהג ד' פרשיות בהגה סי' מ"ד ס"א דאם כתב באדר הראשון אדר סתם יש לפסול אפי' בשעת הדחק, ומ"שכ הראשון אע"ג דרמ"א כתב ומלת ראשון יכתוב מלא וי"ו נראה דט"ס הוא וצ"ל מלת הראשון וכו' או צ"ל כמ"שכ רמ"י ומלת ראשון יכתוב בה"א בתחלה ומלא בוי"ו עכ"ל וגם בד"מ כתב בשם תיקון ישן הראשון יכתוב מלא כי רובים מלאים עכ"ל ונראה פשוט דגם שני יכתוב בה"א בתחלה, ונראה דאם כתב ראשון או שני בלא ה"א כשר אפי' לא ניתן ובלא חשש עיגון אבל אם כתב ראשון או הראשון בלא וי"ו יש לפסול בכה"ג מאחר שאין דרך כלל לכתוב בלא וי"ו, מיהו אם כבר ניתן או אם יש חשש עיגון יש להכשיר מאחר שנמצא קצת במקרא חסר וי"ו. א
קו
שנת שעשת אלפים וארבע מאות ואחת ושתים ושלש וארבע וחמש ושש ושבע ושמונה ותשע ועשר ואחת עשרה ושתים עשרה ושלש עשרה וארבע עשרה וחמש עשרה ושש עשרה ושבע עשרה ושמונה עשרה ותשע עשרה ועשרים ואחת ועשרים ושתים ועשרים ושלש ועשרים וארבע ועשרים ממש ועשרים ואש ועשרים ושובע ועשרים ושמונה ועשרים ותשע וכן משם ואילך המנין המרובה קודם והמנין המועט בלשון נקבה: וכן עד"ז שנת חמשת אלפים וחמש מאות וכו'.
שנת כ"כ בנוסח הגט שבסה"ת ובסמ"ג וברא"ש ובמהרי"ל ובמהרי"ו ובמהר"י מינץ ובמהר"י מרגליות ורמ"א ורמ"י וכתב מהר"י מרגליות בסי' ס"ג קשה לכתוב בשנת לחמשת אלפים וכו' כמו בשלשה ימים לירח פ', וי"ל שאנו מקצרים מה שאנו יכולים אבל ג' ימים לא נוכל לקצר עכ"ל ונראה דעיקר הקושיא דהל"ל לחמשת אלפים וכו' בלמ"ד כמו וכו' וע"ז מתרץ שפיר וי"ל וכו' אבל אין הקושי' דהל"ל בשנת בבי"ת כמו בשלשה וכו' בבי"ת דע"ז לא היה א"ש מ"שכ אבל ג' ימים לא נוכל לקצר דודאי נוכל לקצר דמאחר שמתחיל תחלה בבי"ת שאומר בכך וכך בשבת ודאי נובל לקצר אח"כ גבי ימים שבחדש שמשמעותו בכך וכך בשבת שהוא כך וכך לחדש וכן משמע ממ"שכ בנוסח הגט שבטור בכך וכך בשבת כך וכך לירח פ' כך וכך לב"ע, ועוד דבזה אין לתרץ שאנו מקצרים וכו' דאע"פי שיש לקצר מה שאנו יכולים אין לשנות מלשון המקרא בתורה נביאם וכתובים אין מספר שכתוב כך וכך וכן הוא בנוסח הגט שברי"ף ורמב"ם וכן משמע עוד מלשון הטור סי' קכ"ו ס"ד דעדיף לכתוב בשנת שהרי כתב ובחשבון השנים יכתוב בלשון נקיבה כגון בשנת חמשת אלפים ואחת וכו' וכ"כ עוד הטור סי' קמ"א בנוסח ההרשאה בשנת, ומ"מ לענין מעשה אין בידינו לשנות לכתחלה ממש"כ ברוב הספרים ובכל ספרי אחרונים שנת בלא בית וכן יש לכתוב בהרשאה ודלא כרמ"י סי' קמ"א בנוסח ההרשאה שנמשך אחר הטור וכן הוא בשאר ס"ג בנוסח ההרשאה שנת. מיהו ודאי אם כתב בשנת יש להכשיר אפי' אם עדיין לא ניתן ואין חשש עיגון והנקודת שכתבתי בזה כולם הם פשוטים כפי מה שהם במקרא, ומ"שכ בזה מעשרים ואילך המנין המרובה קודם כ"כ הסמ"ק והטור והש"ע ורמ"י מיהו מסקי רמ"א ורמ"י דאם כתב המנין המועט קודם או שכתב לשון זכר במקום לשון נקיבה כשר וכבר כתבתי בסי' ק"ב דמשמע דס"ל אפי' אם עדיין לא ניתן ואין חשש עיגון ולענין אם דילג קצת מאלו עיי' בב"י ובש"ע ורמ"י סי' י"א וי"ב וי"ג כי אין כאן מקום להאריך בזה.
קז
לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן.
לבריאת עולם כ"כ הפוסקים שנוהגין למנות כן האידנא בכל המקומות, וכתבו הש"ע ורמ"י סי' קכ"ז ס"י שאם דילג לבריאת עולם כשר, ומשמע דר"ל אפי' אם עדיין לא ניתן ואין חשש עיגון, ומש"כ למנין בחד יו"ד כ"כ הב"י בשם הכל בו והל' גנו דמרדכי וכ"כ הש"ע סי' קכ"ו סכ"ו ורמ"י ס"י ונראה דאם כתב בשני יודי"ן יש להכשיר אפי' אם עדיין לא ניתן ואין חשש עיגון דלא גרע ממש"כ בסי' ק"ב דאם כתב שלשה או שמנה מלא בוי"ו כשר, ועוד דרגילות לכתוב במילי דעלמא בשני יודין אפי' אם א"צ לכתוב ע"פ דקדוק לשון הקודש רק יוד א' כדי להורות על הנקודה כמש"כ הב"י ס"ס קכ"ז בשם המרדכי פ"ק דע"ז שכתב בשם ר"י מווינא שאם דילג ארבעה ולא כתב אלא אלפים דסתם אלפים משמע שפיר ד' אלפים הואיל וליכא יותר מ"ד אלפים ואע"ג דמיעוט אלפים שנים בהא ליכא למיפסל הואיל ולא כתב אלפיים ב"ב יודין יש לנו לפרש אלפים הכתובים ארבעה וכו' עכ"ל וכ"כ הש"ע ורמ"י שם סי"ב דאם דלג חמשת ולא כתב אלא אלפים כשר הרי לך שאם היה ס"ל שני אלפים היה כותב אלפיים כדי להורות על הנקודה הפ"א בפתח והיו"ד בחירק אע"פי שלא מצינו בפסוק ב"ב יודין וגדולה מזו כתבתי לעיל סי' ק"ד דאם כתב כסלו ביו"ד בין כ"ף לסמ"ך דכשר, שוב מצאתי בסדר גיטן מהר"י מרגליות דאי כתבינן ב"ב יודין הוה משמע הרבה מניינים וזה אינו דווקא למנין חד אנו מנין עכ"ל, ונראה שאין טעם בזה דאף אי כתבינן ב"ב יודין, מ"מ מאחר שאין כותבין למניינים אלא למניין משמע ודאי מנין אחד, ומ"ש שאנו בחטף פתח היינו מפני שהוא כמו אני שהוא בחטף פתח ואע"פי שנאמר ויאמר האתה זה בני עשו ויאמר אני בקמץ היינו מפני שאינו דבוק אבל כשהוא דבוק הוא בחטף פתח וה"ה אנו וכן אף שבא שי"ן השמוש בתחלה יש לקרות האלף בחטף פתח, וכן נקוד המדקדק מהר"י שבתי ז"ל אשרינו שאנו משכימים וכו' על שאנו מודים לך, ומש"כ מנין בלא וי"ו כ"כ הב"י סי' קכ"ו בשם הכל בו והל' הגט דמרדכי וכ"כ הש"ע ורמ"י שם סכ"ז ומסקי רמ"א ורמ"י ואם כתב וי"ו אין לפוסלו בשעת הדחק ורמ"א סיים בזה ואם נהגו לכתוב כך אין לפוסלו, ונראה דאגב שיטפיה לא דק דמשמע מדבריו דאם לא נהגו לכתוב כך יש לפוסלו אפי' אם כבר ליתן אם אינו שעת הדחק אבל אם נהגו לכתוב כך אין לפוסלו בדיעבד אבל לכתחלה אין לכתוב כן אפי' במקום שנהגו כן לכתוב וזה תימא בעיני שהרי כתב הב"י בשם הריב"ש שכתב דבשאר גיטין חוץ מספר עמודי גולה כתוב בוי"ו וכן בכל גיטין שראה מעידו וא"כ אע"פי שאנו נוהגין לכתוב בלא וי"ו מ"מ אינו ראוי לפסול בדיעבד אם כבר ניתן אפי' אם אינו שעת הדחק וכן במקום שנוהגין לכתוב בוי"ו ודאי יש לכתוב כן לכתחלה כדסיים הריב"ש שם ע"ז ועל כיוצא בזה דאין לשנות מנהג המקומות שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים, וכ"ש הכא דנראה מסברא לכתוב בוי"ו כמו מונה מספר לככבים, עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה, דאין מקום לטעות לפרש לשון אונאה כי יגיד עליו רעו למנין שכתב קודם לכן, ועוד שהרי אפי' הרבה תיבת שנכתבו חסירים וי"ו בתורה נוהגים לכתוב אותם במילי דעלמא בוי"ו כדי להורות על הנקודה בחולם או במלאפו"ם ע"ד שכתבתי קודם לכן גבי יו"ד לכן נראה למעשה כמו שכתבתי ומש"כ מונין בחולם היינו משום דנראה דאע"פי שבמדינות אלו כותבין אותו בלא וי"ו מפני שחוששין שמשמעו בוי"ו לשון אונאה מ"מ אין לשנות בשביל זה הקריאה כמו כל תיבות שנכתבים חסר ו"יו ומ"מ קוראין אותו בחולם ובכלל זה עשרת מנים שכתב בלא וי"ו וקוראין בחולם, ועוד דאם היה קוראים אותו בקמץ משמעו היה לשון עבר כמו מי מנה עפר יעקב וא"כ ר"ל שכבר מנינו כן ולא עתה אבל כשקוראים אותו בחולם משמעו שאנו מונין כן תמיד כמו מונה מספר לככבים, וסיים עוד רמ"א וה"ה אם כתב למנין שאנו מנין בוי"ו וכן כל כיוצא בזה ופשוט דט"ס הוא וצ"ל בו במקום וי"ו וכ"כ בד"מ וז"ל בס"ג יש כותבין שאנו מנין בו ויש שאין כותבין בו וכן נוהגין וכתב מהר"י מינץ בסדרו שמהרי"ל פסל גט שהיה כתוב בו והיה מקום הנהוג שלא לכתבו עכ"ל ולי נראה דבשעת הדחק אין לחוש עכ"ל הד"מ, והש"ע ורמ"י ריש סי' קכ"ח סתמו וכתבו למנין שאנו מנין בו ויש לתמוה על רמ"י שהרי במדינות אלו נוהגין שלא לכתוב בו כמש"כ רמ"א וכן בנוסח הגט שכתב רמ"י עצמו בסי' קנ"ו לא כתב בו ולענין מעשה אע"ג דרמ"א כתב וה"ה אם כתב למנין שאנו מנין בו ומשמע דר"ל שדינו כמו דס"ל באם כתב מנין בוי"ו מ"מ נראה שדינו כמש"כ באם כתב מנין בוי"ו דהיינו במדינות אלו אם כתב בו והוא שעת הדחק או בדיעבד שכבר ניתן יש להכשיר כי נראה דמהרי"ל לא פסל אותו אלא אם עדיין לא ניתן וכן מצאתי שוב בגליון ס"ג מהר"י מרגליות גט פסול מהרי"ל ולא רצה ליתן כיון שכתב בו בתוכו כי לא נהגו לכתוב בו אבל בדיעבד אחר הנתינה אין שום גמגום מאחר שנמצא בכמה תיקון שטרות בו וכו' עכ"ל, ואף שכתב בפנים ואותם שלא כתבו בו הטעם מאחר דצריכים אנו למכתב כאן אז אם כתב בו תטעה לומר כאן אנו מונין בו כלומר במקום הכתיבה דווקא מבריאות עולם אבל במקום שדר האיש והאשה מנין פרטותיהן למנין אחר וא"כ לא הוי סגי בהכי למכתב המנין של מקום הכתיבה וכו' עכ"ל אין טעם זה מספיק לפסול אותו בדיעבד שכבר ניתן ובמקומות שכותבין בו יש לכתוב כן לכתחלה ומש"כ תיבות כאן כן הוא מנהג פשוט במדינות אלו וכן הוא בנוסח הגט שכתבו רמ"א ורמ"י וכתב עוד הב"י בשם הריב"ש שאם לא כתב כאן אין לחוש לזה שבודאי נראה שהם עומדים וכו' ובנוסח הרמב"ם אין כתוב בו כאן וכו' עכ"ל וגם בנוסח הריף פ' המגרש ליתיה ונראה דאם לא כתוב כאן והוא שעת הדחק או בדיעבד שכבר ניתן יש להכשיר ובמקומות שלא נהגו לכתוב אותו אין לכתוב אותו לכתחלה.
קח
בפלונית מתא דהיינו שכותבין שם המקום שהעדים והסופר עומדים שם ואם מסופקים אם לכתוב בשם המקום חי"ת או כ"ף וכן אם לכתוב תי"ו או סמ"ך או טי"ת וכן אם לסיים קצת שמות באל"ף או בה"א וכן אם לכתוב בית או וי"ו או שני ווי"ן וכן אם לכתוב אות המורה על הנקודה באות הקודם לו יש לכתוב כמו שכותבין בשמות האיש והאשה כשהם בלשון לעז ודווקא כשאין מנהג פשוט האיך כותבין שם המקום ההוא אבל כשיש מנהג פשוט בזה אין לשנות מן המנהג.
בפלונית מתא אע"ג דרמ"א סי' קכ"ח ס"ב כתב ולא יכתוב פלונית מתא אלא מתא פלונית, נראה דט"ס נפל בספרים וצ"ל ויכתוב פלונית מתא או מתא פלונית שהרי הב"י והד"מ כתבו בשם הגהת מרדכי דאין קפידא בזה וכ"כ בס"ג מהר"י מינץ סי' צ"ט וכ"כ רמ"י וכן נראה ממש"כ הטור סי' קמ"א בנוסח שטרי הרשאות שכתב שם פעם פלונית מתא ופעם במתא פלונית ועוד שהרי רמ"א כתב בנוסח הגט בקאזמר דמתקריא קאזומרז מתא וכ"כ רמ"י בנוסח הגט בפחין דמתקריא פוזנני מתא וכן סיים רמ"י סי' קכ"ו ואנו נוהגין לכתוב בפלונית מתא וכ"כ גם בנוסח שטרי הרשאות וכן יש לנהוג וסיימו עוד רמ"א ורמ"י סי' קכ"ח ואם דילג מלת מתא כשר, ומשמע דס"ל אפי' אם אין חשש עיגון ועדין לא ניתן, ומש"כ דהיינו וכו' פשוט בסי' קכ"ח, ומש"כ ואם מסופקין אם לכתוב וכו' כן נראה מדברי ת"ה סי' רל"א ולענין דיעבד אם שינה והזכיר שם מקום אחר דעת הרמב"ם ורוב פוסקים דפסול, ואם נשאת לא תצא וכן פסקו הש"ע ורמ"י ס"א וכן פסק הב"ח, ומש"כ ודווקא וכו' כן נראה פשוט ונראה עוד כשיש מנהג פשוט האיך לכתוב שם מקום ההוא ושינה לכתוב בענין אחר אם לא היה מנהג פשוט מ"מ יש לפסול אפי' כבר ניתן ויש חשש עיגון דהוי כשינה שם המקום לגמרי וכן נראה ממש"כ הב"י בשם הרשב"ץ אם כתב שם עירו ושם עירה בבלבול כגון שבמקום תונס כתב תנס פסול ואם אינו נקרא יפה הרי הוא כונו שאינו עכ"ל והביאו בד"מ וכ"כ רמ"י וסיימו וכן שאר שמות כיוצא בזה.
קט
אם יש לעיר ב' שמות כותבין בפלונית דמתקריא פלונית מתא ואפי' באשכנז ושאר ארצות שנוהגין לכתו' בכל גיטין וכל שום וחניכה דאית ליה ולאבהתי ולאתרי מ"מ יש לכתוב כן וכותבין תחלה שם העיקר ואח"כ שם הטפל ואם אחד נקרא בפי ישראל וא' בפי הגוים כותבין תחלה שם ישראל ואח"כ שם של גוים ואם הב' לשונות קרובים זה לזה ושם של ישראל אינו אלא קיצר כגון עיר שגוים קורין אותו חרעד"ש וישראל רעדיש אין כותבין רק שם ישראל אבל פה קראקע כותבין בקאזמר דמתקריא קאזימירז מהא ואין הטעם משום שהגוים קורין זיין הראשונה וגם המ"ם בחירק אלא הטעם משום הזי"ן שמוסיפין בסוף והיא מעיקר השם ולא תוספת בעלמא ואגב שמוסיפין הזי"ן בסוף כותבין גם השני יודי"ן מאחר שקוראין זי"ן הראשונה והמ"ם קצת בחירק מישב הה"א שמוסיפין בהרעדיש אינו אלא תוספת בעלמא שכך דרך לשונם ומה שאין כותבין פה בקראקא אעפ"י שכך מורגל שם המקום בכלל בפי ישראל וגוים וכן בכתבים ובשטרות היינו מפני שהמקום פה נחלק לשני מקומות קראקא וקאזמר ואנחנו אלה פה דרים במקום הנקרא בפרט קאזמר לכך כותבין בגט ובכתובה קאומר ובפוזנא כותבין בפוזנין דמתקריא פוזנני דאעפ"י פי שמורגל בפי ישראל לקרותה פוזנא מ"מ דרך לכתוב בשטרות פוזנן ומה שכותבין דמתקריא פוזנני היינו מפני שדרך הגוים לדחוק נו"ן האחרונה לקרותה בחירק א"כ נראה בשם אחר אבל בלובלין אין כותבין דמתקריא לובלינא אעפ"י שהגוים קורין לובלינא אין דרכה לדחוק הנו"ן בשום נקודה ואין נראה בשם אחר משמע חכם ויוסף לקח ללמוד מאלו למקומות אחרים כיוצא באלו, ומי ששולח גט לעיר אחר ויש לעיר כ' שמות א' במקום הכתיבה וא' במקום הנתינה דינו כמו בשמות האיש והאשה שיתבאר בסי'.
אם יש לעיר ב' שמות וכו' כ"כ הש"ע ורמ"י סי' קכ"ח ס"ב אלא דהש"ע כתב מתא תחלה ואני כתבתי מתא בסוף ע"פ מש"כ בסי' הקודם ורמ"י כתב שם מתא באמצע דהיינו בפלונית מתא דמתקריא פלונית, ויש לתמוה עליו הרי הוא עצמו כתב בס"ג בפוזנין דמתקריא פוזנני מתא, ומש"כ דמתקריא אע"ג דרמ"א ורמ"י כתבו שכותבין דמתקריא או דמתקרית, הרי סיים רמ"י ואנו נוהגין לכתוב דמתקריא, וכ"כ רמ"א בס"ג וכתבו עוד רמ"א ורמ"י ולא יכתוב יוד אצל המ"ם וסיים רמ"א מיהו אם כתב יו"ד דמיתקריא כשר משמע מסתימת דבריו דהיינו אפי' אם עדיין לא ניתן ומדברי רמ"א לא משמע כך שכתב בזה לשון שלילא לא מיפסל בכך וכמו שדקדקתי כמה פעמים מיהו אנו אין לנו אלא משמעות דברי רמ"א שאין שום פקפוק ביוד זו היתירה אם כבר נכתב וגדולה מזו כתבתי לעיל סי"ק"ד גבי כסלו שהרי התם שהיוד היתירה הוא בשם החדש שהוא מורה על הזמן ויש לחוש דהוי כגט שאין בו זמן ואפ"ה כשר כ"ש דמיתקריא שאינו אלא פועל לכך אין לחוש אם נכתב בו יו"ד יתירה וכתב הד"מ וז"ל וכתב בהגהת מרדכי דגיטין דף תרי"ו ע"א דבדיעבד אין לחוש אם לא כתב רק שם האחד וכן הוא בדברי מהרי"ק שורש ק"ו עכ"ל ונראה לדקדק בדברי הד"מ לכאורה תיבת בדיעבד מיותר ושם בהגהת מרדכי לא כתוב תיבות בדיעבד ואע"ג דמשמע שהוסיף הד"מ בדרך ביאור משום דשם כתב וז"ל על העיר ונהרות שיש להם שני שמות איזה שיכתוב בלא חבירו כשר כיון דמכירין שניהם כמו שפר"שי עכ"ל והיה אפשר לפרש איזה שיכתוב בלא חבירו כשר לכתחלה מ"מ היה די במה ששינה לשונו וכתב אין לחוש אם לא כתב רק שם האחד דלשון זה משמע דהיינו בדיעבד אלא לכך כתב בדיעבד בפי' לומר דהיינו דווקא בדיעבד שכבר ניתן הגט אבל אם לא ניתן אע"פי שכבר ככתב אין לגרש בו וכמו שכתבתי בסי' י"ט גבי שמות האיש והאשה וכן כראה מדברי רמ"י שאכתוב בסמוך וכן מצאתי שוב גם בב"י שהביא דברי מהרי"ק והגהות מרדכי וסיים ובדיעבד ודאי לכ"ע כשר כדאשכחן בשמו ושמה וכו' עכ"ל הרי דעתו ג"כ שדינו כשמות האיש והאשה, ומש"כ אפי' באשכנז וכו' כן כראה ממש"כ הש"ע סי' קכ"ט ס"ח עכשיו נהגו בכל הגיטן כותבין וכל שום וכו' ואפ"ה סתם וכתב בסי' קכ"ח כמו שכתבתי בשמו וכבר כתבתי כיוצא בזה גבי שמות האיש והאשה בסי' י"ט ומ"שה וכותבין תחלה כ"כ בד"מ, מיהו נראה דאם כתב שם טפל תחלה יש להכשיר אפי' אם עדין לא ניתן וכמ"שב בסי' הנז' גבי שמות האיש והאשה, ומש"כ ואם א' נקרא וכו' כ"כ רמ"א ורמ"י ומש"כ ואם ה"ב לשונות קרובים וכו' גם זה כתבו רמ"א שם, ורמ"י שם, ומש"כ אבל פה קראקא וכותבין הטעם וכו' זה כתבתי מסברא, ומש"כ עוד אלא הטעם וכו' גם זה כתבתי מסברא כדי ליתן הפרש בין זה להרעדי"ש רעדי"ש וכן נראה ממש"כ הת"ה סי' רנ"א שממנו מקור דברי רמ"א ורמ"י בזה ח"ל דרעדיש קורין שקורין בו האשכנזים אינו אלא קיצר מלשון הבהמ"י דכך דרכן של הבהמיי"ם להאריך בלשונם בצ"י או בצ"א והה"א בתחלת התיבה ג"כ מתוספות ואריכות לשונם וכו' עכ"ל וא"כ ודאי יש לחלק בין זה לקאזימית שהרי הה"א שמוסיפין הגוים בסוף הוא מעיקר השם ואם כן ישראלי' מקצרים מעיקר השם וכן נראה מדברי הד"מ שמחלק בין הרעדי"ש לקאזימירז ומה"ט נראה דגם בזה אם לא כתב דמתקריא קאזימירז אין לגרש בו, ומש"כ ובפוזנא וכו' דאע"פי גם זה כתבתי מסברא, ומש"כ עוד ומה שכותבין וכו' כתבתי כן לאפוקי ממש"כ רמ"י אחר שכתב דין הרעדי"ש ח"ל ולפ"ז נ"ל שלא היו צריכים פה פוזנא לכתוב דמתקריא פוזנני דהא פוזכן אינו אלא קיצר לשון מפוזנני לפיכך אם לא כתב פה דמתקריא פוזנני לא הייתי פוסלו בכך אפי' לא ניתן עכ"ל אבל נראה כמו שכתבתי ולכך יש לפוסלו אם לא ניתן ומש"כ אבל בלובלין וכו' גם זה כתבתי מסברא שהרי מנהג פשוט שאין כותבין דמתקריא לובלינא ונראה דהיינו מטעם שכתבתי, ומש"כ ומי ששולח וכו' כן מסיק הב"י ורמ"א ורמ"י ס"ג.
קי
עיר שנשתקע ממנה שמה הראשון אין לכתוב בה רק שמה השני.
עיר שנשתקע כ"כ בד"מ שמצא בתיקון ישן אלא דשם כתב א"צ לכתוב וכו' ואני כתבתי אין לכתוב וכו' משום דנראה דאינו ר"ל דא"צ לכתוב וכו' אבל אם רוצה לכתוב שתיהן הרשות בידו דזה אינו שנראה קצת כשינה שמה, מיהו ודאי נראה דאם כבר נכתב וניתן יש להכשיר דכיון שכתב עיקר שמה ודאי אחר החקירה יהא נודע שהיה לה מקדם שם אחר אבל אם לא כתב רק שם הראשון לבד נראה דיש לפסול אפי' אם כבר ניתן ואפי' במקום עיגון.
קיא
אם יש נחר סמוך לעיר חוץ לתחום אין לכתוב אותו כלל אפי' אם בני העיר מסתפקין ממנו ואפי' אם נראה עם העיר ואפי' אם אין שם נחר אחר תוך התחום ומ"מ כותבין שם גט ואם יש נהר תוך התחום חוץ לעיבור' של עיר אם בני העיר מסתפקין ממנו כל תשמישיהן כותבין אותו בגט ואם אין כל תשמיש העיר ממנו אין לכתוב אותו אפי' אם אין שם נהר אחר ומ"מ כותבין שם גט ותשמישי העיר היינו ששותין ממנו אדם ובחמות ומבשלין ממנו מאכלים ומשקי ורחיצה וכביסה ומשרה וטחינה ואם הוא תוך עיבורה של עיר כותבין אותו ואפי' אם אין מסתפקין ממנו וכשכותבין אותו כותבין והא של נחר פלוני ואם יש לנחר ב' שמות כותבים יהבא על נהר פלוני דמתקרי פלוני ואם יש ב' או ג' נהרות כותבים כולם דיתבא על נהר פלוני ועל נהר פלוני ועל נהר פלוני ודווקא אם כולם בתוך התחום העיר מיהו כותבין כולם אפי' אם רובא דרובא מסתפקין מנהר אחד ומיעוטא דמיעוטא מסתפקין מן הנהרות אחרים אם אין מסתפקין מן הנהרות אחרים כלל אין כותבין אותם, ואם מסופקים אם לכתוב בשם הנהר חי"ת או כ"ף וכן בשאר אותיות שכתבתי גבי שם העיר יש לכתוב כמו שכותבים בשמות האיש והאשה כשהם בלשון לעז ודווקא בשאין מנהג פשוט האיך כותבין שם הנהר אבל בשיש מנהג פשוט בזה אין לשנות מן המנהג ומי ששולח גט למקום אחר ויש לנהר ב שמות אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה דינו לכתחלה כמו בשמות האיש והאשה כמו שיתבאר בסי'.
אם יש נהר סמוך לעיר חוץ לתחום וכו' כ"כ רמ"א ורמ"י סי' קכ"ח ס"ד וסיימו ואפי' בדיעבד אם כתבו יש פוסלין ונראה דאפי' אם ניתן הגט ויש חשש עיגון מ"מ יש פוסלין שהרי מקור הדברים מתשוב' הרשב"א שהביאו הב"י וד"מ ושם משמע דס"ל דהוי כשינה שם עירו ועירה ומש"כ ואפי' אם נראה עם העיר כתבתי לאפוקי ממה דמשמע מדברי תשוב' רשב"א דבכה"ג כותבין שם הנהר כי הב"י כתב על דבריו דליתא לדעת הרמב"ם והטור והר"ן שהם מפרשים גבי מגלה ובדוכתא אחריני דאינו נחשבת עם העיר ואע"פי שנראה עמם אא"כ הוא בתוך התחום דווקא וכן משמע מסתימת דברי רמ"א ורמ"י, ומש"כ אפי' אין שם נהר אחר תוך התחום כן משמע בפשיטות מדברי תשוב' הרשב"א, ומש"כ ומ"מ כותבין שם גט כ"כ לאפוקי ממה דמרגלא בפומי דאינשי דעיר שאין שם נהר אין כותבין שם גט כי מסתימת דברי הפוסקים משמע דליכא קפידא בזה וביותר משמע כן ממש"כ הגה"מ פ"ד בשם סמ"ק והביאם הב"י והד"מ וכ"כ הש"ע ורמ"י ס"ז דעיר שאין בה אלא בורות ואגמים לא יזכירם כלל וכו' משמע דמ"מ כותבין שם גט אעפ"י שאין כותבין בגט נהר או שום סימן אחר ומש"כ ואם יש נהר תוך התחום וכו' כ"כ הת"ה סי' רל"א ורמ"א ומש"כ אפי' אם אין שם נהר אחר כן נראה פשוט מסתימת דבריהם, ומש"כ ומ"מ כותבין שם גט כבר נתבאר, ומש"כ ותשמישי העיר היינו וכו' א"עג דבתשו' רשב"א שהביאו הב"י והד"מ לא נזכר אלא משרה וכביסה וטחינה ובדברי הכלבו שהביאו הב"י והד"מ לא נזכר אלא להוליך שם הסוסים נראה שלא הוצרכו להזכיר שתייית אדם ובישול מאכלים ומשקים ורחיצה משום דאלו פשיטא שהם עיקר תשמישים אלא הוצרכו להזכיר תשמישים שאינם עיקר כ"כ ומש"כ ואם הוא תוך עיבורה וכו' כן משמע מדברי ת"ה והב"י ורמ"א ודלא כרמ"י שלא חילק בזה, וכתבו רמ"א ורמ"י ואם לא כתב שם הנהר או ששינה בו כשר, ומש"כ דאם לא כתב שם הנהר כשר כ"כ ב"י בשם הרבה פוסקים מיהו משמע בד"מ סי' קכ"ח דאין להכשיר בזה אלא היכא דאיכא למיחש לעיגון או בדיעבד שכבר ניתן והדין עמו דאע"ג דמדינא א"צ להזכיר שם הנהר כמש"כ הב"י בשם הרבה פוסקים, מ"מ כיון שנוהגים לכותבו אין להכשיר בזה אלא בהני גווני, ומש"כ דאם שינה בו כשר כ"כ הב"י והד"מ בשם תשוב' מהרי"ל שכתב בשם רבינו שמחה בתשו' שבוויימון ולכאורה יש לתמוה על בע"א ורמ"י שהרי על מה שנוהגין לכתוב בגט שם מקום עמידת האיש והאשה כתבו רמ"א ורמ"י סי' קכ"ח ס"ב ואם שינה מקום העמידה יש מכשירין דכל דבר שא"צ לכתוב אף אם שינה בו כשר ויש פוסלין ובמקום הדחק יש להקל, וא"כ היה נראה דרבינו שמחה ס"ל כיש מכשירין הנז' אבל רמ"א ורמ"י דמסקי ויש פוסלין וכו' לא ה"ל לכתוב בסתם דאם שינה בשם הנהר כשר, מיהו נראה דלק"מ שהרי יש להקשות עוד דלא ה"ל להכשיר שהרי כבר כתבתי בשם רמ"א ורמ"י שכתבו דאם כתב שם הנהר שהוא חוץ לתחום יש פוסלין וכתבתי דהיינו אפי' אם כבר ניתן יש חשש עיגון וכבר כתב רמ"י דהתם גרע משינה שם הנהר שהרי כתב שהעיר יושבת עליה ואין זה אמת שהרי אין יושבת עליה והוי כאלו כתב עיר אחרת והוי שינה שם העיר משא"כ בשינוי שם הנהר שהוא בתוך התחום שהגט כשר כיון שאינו סימן כ"כ לעיר עכ"ל א"כ מה"ט לא דמי גם לשינה מקום העמידה מיהו נראה דגם בזה אין להכשיר אלא אם כבר ניתן ונראה דה"ה אם לא כתב שאר סימני העיר שאכתוב בסימני' הסמוכים דינא כמו בנהר אבל אם שינה בהם יש לפסול אפי' אם כבר ניתן ויש חשש עיגון כדמוכח ממה שיתבאר בסי' קמ"ג ומש"כ וכשכותבין אותו כותבין דיתבא וכו' כ"כ הב"י בשם התו' והרא"ש והל' גט דמרדכי והכל בו וכ"כ הש"ע ורמ"י שכותבין דיתבא בחד יו"ד וסיים הב"י ואם כתב אותו בשני יודין די יתבא נראה דכשר וכן פסק רמ"א סי' קכ"ו סכ"ח ורמ"י שם סי"ב וסי' קכ"ח ס"ג ומשמע דר"ל דכשר אפי' אם לא ניתן ואין חשש עיגון, ומש"כ ואם יש לנהר ב' שמות וכו' כתבתי ע"פ מה דמשמע מדברי הב"י שדינו כמו בשמות איש ואשה וכ"כ רמ"א ס"ג, ומש"כ דמתקרי פשוט הוא כי נהר לשון זכר ומה שנקדתי הרי"ש בציר"י היינו מפני שעל ההוא יקרא ארץ רפאים יש בת"א ובת"י יתקרי הרי"ש בציר"י וכן ונקרא שמו בישראל נקוד בת"א ויתקרי הרי"ש בצירי וכן ושמו מרדכי יש בתרגום אתקרי מרדכי ונקוד אתקרי הרי"ש בצירי, ומש"כ ואם יש ב' וכו' כ"כ הב"י בשם הכל בו והגה' מרדכי והגה' מיימוני והביאו בד"מ וכ"כ הש"ע אלא דבב"י בשם הכל בו ובש"ע מבואר דכותבין על הנהר פ' ו"פ ו"פ ואני כתבתי דכותבין על נהר פלוני ועל נהר פ' ועל נהר פ' שכ"כ רמ"י וכן הוא בנוסח הגט שכתבו רמ"א ורמ"י ובנוסח הגט שכתב מהר"י מרגליות, ומש"כ ודווקא וכו' כן נראה פשוט, ומש"כ מיהו וכו' כן משמע לי מסתימת דברי הפוסקים הנז' ועיין מה שאכתוב עוד בסי' קי"ג ומש"כ ואם מסופקים וכו' כן נראה מדברי ת"ה סי' רל"א ומש"כ ודווקא וכו' כן נראה פשוט, מיהו בזה אף אם שינה לכתוב בע"א ממה שפשט המנהג אם יש חשש עיגון יש להכשיר אפי' אם עדיין לא ניתן כמ"ש דאם שינה בשם הנהר יש להכשיר בכה"ג ומש"כ ומי ששולח וכו' כ"כ כמ"א ס"ג אלא שהוספתי לכתוב לכתחלה משום דודאי כמ"א ס"ל כן שהרי כבר כתבתי בשמו דבדיעבד אם שינה בשם הנהר כשר.
קיב
עיר היושבת על חוף הים אם היא עיר שאין בה מנהג האיך לכתוב יש לכתוב דיתבא על כוף ימא: ואם יש בה מנהג לכתוב דעל כוף ימא מותבא יש לכתוב כן.
עיר היושבת וכו' כתבתי ע"פ מ"ש בד"מ וז"ל כתב בנימין זאב סי' י"ח דאם עיר עומדת דעל הים כותבין דיתבא על כיף ימא וכ"כ ב"י שראה שכן נוהגים לכתוב דעל כיף ימא מותבא עכ"ל ולא חש רמ"א ז"ל להכריע באיזה לשון משתי לשונות הנז' יש לכתוב ונראה שמסכים עם הלשון שכתב הב"י מאחר שהעיד שכן נוהגין וכן משמע ממש"כ הש"ע כמ"ש בב"י ולא הגיה רמ"א כלום וכ"כ רמ"י ומ"מ נראה להכריע כמו שכתבתי דודאי אם אין מנהג עדיף לכתוב דיתבא על כיף ימא כמ"ש דיתבא על נהר פ' וכן מצאתי בתשוב' ריב"ש סי' קכ"ז העתק שם גביות עדות ע"ד הגט וכתוב שם בכך וכך בשבת וכו' למנין שאנו מנין פה בעיר פאגו דיתבא על כיף כמא וכו' משמע שכך היה כתוב גם בגט:
קיג
אם יש סמוך לעיר בארות שהם עי חפירה והם נובעים אם הם חוץ לתחום העיר אין כותבין אותם כלל ואם הם תוך התחום או תוך עיבורה של עיר כותבין אותם אם מסתפקים מהם כל תשמישים שדרך להשתמש מן הנהרות או מן המעינות וכשכותבין אותם כותבין דיתבא על מי בארות וכותבין כן אפי' אם רובא דרובה מסתפקין מן באר אחד ומיעוטא דמיעוטא מסתפקין מן באר אחר או מן בארות אחרות ואם אין שם אלא באר אחד שמסתפקין ממנו כנ"ל ואין שם באר אחר או שיש שם באר אחת או בארות אחרות אלא שאפי' מיעוטא דמיעוטא אין מסתפקין מהם כנ"ל כותבין דיתבא על מי באר ואם יש שם באר או בארות הרבה ואין מסתפקין מן שום א' מהם כנ"ל אין כותבין כלל דיתבא על מי בארות או על מי באר.
אם יש סמוך לעיר בארות וכו' כ"כ הב"י בשם הל' גט דמרדכי וכ"כ הש"ע ורמ"י סי' קכ"ח ס"ד דעיר שסיפוקה ממי בארות כותבין על מי בארות ומש"כ שהם ע"י חפירה והם נובעין פשוט הוא בכמה מקומות במקרא דבכה"ג מיקרי באר ומש"כ אם הם חוץ לתחום וכו' אע"פי שלא מצאתי כן בהדיא מ"מ נראה כן בפשיטות דלא עדיפא בזה מנהרות דחשיבי יותר ומש"כ ואם הם תוך התחום וכו' אם מסתפקים וכו' כן משמע מדברי המרדכי ורמ"א ורמ"י שכתבתי דאין כותבין בארות אלא אם מסתפקים מהם, ומש"כ שדרך להשתמש וכו' כתבתי כן לאפוקי שא"צ להשתמש בהם לטחינה ומשרה כיון שאין דרך להשתמש בבארות לאלו הדברים ומש"כ דגם אם הם תוך עיבורה של עיר צריך שיסתפקו מהם כן משמע לי מסתימת דברי המרדכי והש"ע ורמ"י שכתבתי וטעמא משום דבארות אינם חשובים כ"כ כמו נהרות לכך אפי' אם הם תוך עיבורה של עיר אין בהם סימן אא"כ מסתפקין מהם ומש"כ בארות חסר וי"ו כ"כ בס"ג מהר"י מרגליות ורמ"א ורמ"י ונראה הטעם משום דכל בארות שבמקרא חסרים ואע"פ שיש לפקפק בזה שהרי כמה תיבות במקרא שנכתבו חסרים, וכותבים אותו במילי דעלמא מלאים כמ"ש בסי' ק"ז מ"מ אין בידינו לחלוק על מה שכ' בהדיא בספרי' הנז' אע"ג דלא משמע כן מהל' הגט דמרדכי מיהו ודאי אם יש מנהג באיזה מקום לכתוב בארות מלא אין לשנות וכן אפי' במקום שנוהגים לכתוב אותו אסר אם כתבו מלא יש להכשיר אם יש חשש עיגון או אם כבר ניתן וכתבו הש"ע ורמ"י אם כתב בזה דיתבא על מי בורת כשר ונראה דבזה כיון שהמנהג פשוט לכתוב בארת אם כתב בורת אין להכשיר אלא אם יש חשש עיגן או אם שכבר ניתן ועוד דאע"פי שכתב הב"י בשם הגהות ס"ג שכתבו בשם התו' דבכה"ג כשר דאע"פי שנובעים מיקרו שפיר בורות כדאיתא גבי בור היחיד בפ' עושין פסין עכ"ל כראה תמוה דהא במשנה שם מוכח דבור לחוד ובאר לחוד והכי איתא בגמ' כ"פ עושין פסין ואע"ג דלא קאמר הכי בגמ' אלא לחד שינוייא מ"מ ממש"כ התו' שם דמקשה נמי היה יודע שיש חילוק בין בור לבאר דמתניתן היא מוכח דגם לאידך שינוי חילוק בין בור לבאר אלא דלענין דינא אין חילוק ביניהם, מיהו אם יש חשש עיגון או שכבר ניתן יש לסמוך על ההגה' והש"ע ורמ"י להכשיר ומש"כ וכותבין כן אפי' וכו' כן משמע לי מסתמת דברי המרדכי וה"שע ורמ"י שכתבתי ועיי' מה שאכתוב עוד בסי' קט"ו ומש"כ ואם אין שם אלא וכו' כן נראה פשוט ועד"ז כתב הב"י לחד פירושא בדברי המהרי"ק דאם יש מעין אחד וכתב מעינות הוי גט פסול, ואפי' לפירושי' אחרים שכתב הב"י נראה דבכה"ג הוי גט פסול אלא דלאותם פירושים לא מיירי מהרי"ק מזה דאע"פי שכתב תחלה מעין לא חש לדקדק בזה ור"ל מעינות ועד"ז נראה דמש"כ רמ"א ס"ד ואם המעין מים חמין כותבין על מי מעינות חמין לאו דווקא מש"כ מעין אלא ר"ל מעינות ורמ"י דקדק שם וכתב ואם המעינות חמין וכו' ומש"כ ואם יש באר וכו' מובן ממה שכתבתי.
קיד
אם יש סמוך לעיר מעינות הנובעים מעצמם שלא ע"י חפירה ונמשכי' מהם בריכה של מים אם הבריכה חוץ לתחום העיר אין כותבין אותם כלל ואם הוא תוך התחום אם מסתפקין ממנו כל תשמישים הנזכרים גבי נהרות כותבין אותם וכשכותבים אותם כותבין דיתבא על מי מעינות ואם אין שם אלא מעין א' שנמשך ממנו בריכה של מים שמסתפקים ממנו כנ"ל ואין שם מעין אחר או שיש שם מעין אחר או מעינות אחרים אלא שאפי' מיעוטא דמיעוטא של בני העיר אין מסתפקין מן הבריכה הנמשך מהם כותבין דיתבא על מי מעין ואם יש מעין או מעינות ואין מסתפקים מן שום בריכה הנמשך מהם כנ"ל אין כותבין כלל דיתבא על מי מעינות או על מי מעין.
אם יש סמוך לעיר מעינות וכו' כ"כ הב"י בשם הל' הגט דמרדכי וכ"כ הש"ע ורמ"י סי' קכ"ח ס"ד דעיר שסיפוקה ממי מעינות כותבין על מי מעינות ומש"כ הנובעים וכו' זה פשוט ומש"כ ואם הבריכה חוץ לתחום וכו' מובן ע"פ מש"כ בסי' הקודם ומש"כ ואם הוא תוך התחום אם מסתפקי' ממנו כל תשמישי' הנז' גבי נהרות וכו' היינו מאחר שדרך להיות נמשכים בריכה של מים דרך להשתמש שם גם משרה וטחינה, ומש"כ מעינות בחד יוד כ"כ הב"י בשם ה"ל גט דמרדכי וכל בו וכ"כ הש"ע ורמ"י ובגליון ס"ג מהר"י מרגליות כתב טעם בזה שלא תהא משמע מעיינות לשון עיון, ואין טעם זה נכון בעיני דגם אם היה לשון עיון ה"ל להיות בחד יוד אלא נראה הטעם דכל מעין שבמקרא הוא בחד יו"ד מיהו נראה דאם כתב ב"ב יודין יש להכשיר אפי' אם עדין לא ניתן ואין חשש עיגון מטעם שכתבתי בסי' ק"ז גבי אם כתב למנין בב' יודין ושאר הדברים שכתבתי מובני' ע"פ מה שכתבתי בסי' הקודם.
קטו
אם יש סמוך לעיר נהרות ובארות ומעינות נוהגין במדינות אלו לכתוב כולם דהיינו נהרות אם הם תוך עיבורה של עיר אפי' אם אין מסתפקים מהם או חוץ לעיבורה של עיר תוך תחום העיר ומסתפקים מהם ובארות ומעינות בין שהם תוך עיבורה של עיר בין שהם חוץ לעיבור של עיר תוך תחום העיר אם מסתפקים מהם כמו שכתבנו לעיל ואותם שאין כותבין אלא אם מסתפקים מהם אם רובא דרובא מסתפקין מן קצת מהם ומיעוטה דמיעוטא מסתפקין מן קצת מהם אין כותבין אותם דמיעוטא דמיעוטא מסתפקים מהם וכשכותבין שלשתן כותבין תחלה נהרות ואח"כ מעינות ואח"כ בארות וכן כשכותבים שנים מהם כותבין בסדר הזה.
אם יש סמוך וכו' נוהגין וכו' כתבתי לאפקי ממ"ש הש"ע ס"ו אם העיר יושבות על הנהר אין לכתוב לא בארות ולא מעינות כ"א הנהר משום דמסיק רמ"א ויש חולקין וס"ל דיש לכתוב כל סיפוק העיר וכן נוהגין במדינות אלו כאשר יתבאר לך מנוסח הגט שכתבתי ס"ס קנ"ד ומש"כ דהיינו וכו' פשוט הוא לפי מה שנתבאר בסימנים הקודמים, ומש"כ ואותם וכו' אם רובא וכו' כתבתי ע"פ מש"כ הב"י שמ"כ בקונטרס בשם מהרי"ק ח"ל בענין וי סיפוק העיר אע"פי שיש פוסקים שיש לכתוב כל מימי סיפוק העיר מ"מ הפוסקים האחרונים הסכימו שלא לכתוב כ"א רוב סיפוקי העיר אם בארות אם מעינות גם נמצא כתוב בשם ר"פ ור"י מקורביל שלא לכתוב כלל לא בארות ולא מעינות כ"א הנהר אם העיר יושבת על הנהר פן יבא לטעות לכן טוב שלא לכתוב כ"א רוב סיפוק העיר היכא שא' מהם מן הבארות או המעיינות הוי רובא דרובא ואידך הוי מיעוטא דמיעוטא וכו' מאחר שכתבו הפוסקים האחרונים שלא לכותבם כלל וכו' עכ"ל ונמשך אחריו רמ"י וכתב עיר שיש בה בארות ומעינות ורוב מסתפקין מן הבארות ומיעוטא מסתפקין מן המעינות או איפכא לא יכתוב רק אותה שמסתפקין ממנו לרוב וכו' ונראה שלמד כן ממש"כ מהרי"ק גם נמצא כתוב וכו' לכן טוב וכו' משמע בהא תליא דמאחר שכתבו ר"פ ור"י מקורביל באם העיר יושבת על הנהר אין לכתוב וכו' ע"כ אף שאין נוהגין כן וכותבין גם אז בארות ומעינות, מ"מ טוב שלא לכתוב וכו' וכן נראה מדברי מ"ו הד"מ שהביא מש"כ בהגהו' מרדכי דגיטין ת"ל ר"י מפרי"ש וחתנו היו מונעין מלכתוב לא מעינות ולא בארות בעיר שיש שם נהר וכו' ורבינו יהודה כתב בסוף ביצה שיש לכתוב כל סיפוקי העיר בגט ועיר שיש בה בארות ומעינות ונהרות יכתוב כולן ור"י מפרי"ש חולק ואומר שאין לכתוב כ"א עיקור סיפוק המים וכו' עכ"ל וכתב הד"מ ע"ז וכב"י שמצא בקונטרס בשם מהרי"ק שיש לנהוג בדברי הר"י שאין לכתוב בגט אלא עיקר סיפוקו של עיר בין אם הם בארות או מעינות ואותו שאין מסתפקין ממנו רק מעט אין לכותבו עכ"ל הרי הביא מש"כ הב"י שיש לנהוג בדברי ר"י מפרי"ש לענין שלא יכתוב מן הבארות או מן המעינות אותו שאין מסתפקין ממנו רק מעט ומשמע דמ"מ יכתוב אחד מהם אותו שהרוב מסתפקין ממנו אע"פי שיש שם נהר וכותבין הנהר משום דס"ל לענין מש"כ בהגהות מרדכי תחלה בשם ר"י מפרי"ש אין נוהגין כן אבל מש"כ בסוך בשם ר"י מפרי"ש יש לנהוג כן וא"כ יש לתמוה על רמ"א בהגה' ש"ע שלא כתב כן ונראה דאע"פי שסתמו רמ"א בד"מ ורמ"י שאין לכתוב אותו שהמיעוט מסתפקין ממנו מ"מ ודאי ר"ל דווקא אם הם מיעוטא דמיעוטא כמבואר בדברי מהרי"ק ולא חששו רמ"א ורמ"י לבאר דמסתמא ר"ל כן דאין לפרש דר"ל אפי' אם הוא מיעוט דאינו מנכר מ"מ אין כותבין אותו דזה אינו דודאי א"א לצמצם אלא ודאי ס"ל דאם הוא מיעוט דאינו מינכר כותבין שניהם עם הנהרות, ומש"כ ואותם שאין כותבין וכו' אם רובא דרובא וכו' אע"ג דמדברי מהרי"ק משמע דדווקא כשיש שם נהר שכותבין הנהר אז אם רובא דרובא וכו' אין לכתוב אותו שאין מסתפקין ממנו רק מיעוטא דמיעוטא מטעם שכתבתי, אבל אם אין שם נהר ויש שם בארות ומעינות כותבין גם אותו שאין מסתפקין ממנו רק מיעוטא דמיעוטא מטעם שכתבתי אבל אם אין שם נהר ויש שם בארות ומעינות כותבין גם אותו שאין מסתפקין ממנו רק מיעוטא דמיעוטא מ"מ מדברי רמ"א בד"מ ומדברי רמ"י משמע דגם בכה"ג אין כותבין אותו שאין מסתפקין ממנו רק מיעוטא דמיעוטא, ומה שאין כותבין פה בעירינו גם בארות אע"ג דרובא דרובא מסתפקין מהם כראה דטעמא מפני שכבר כתבתי בסי' קי"ג דאין כותבין בארות אלא אם מסתפקין מהם כל התשמישים שדרך להשתמש בהם ובכללם כביסות בגדים ושתיית בהמת והרי בעירינו אין מסתפקין מהם אפי' מיעוטא דמיעוטא כביסות בגדים ושתיית בהמת ומה שכותבין בעירינו מי מעינות היינו משום דבריכות הנמשכים מן המעינות מסתפקין מהם כל חתימישים ובכללם גם כביסות בגדים ושתיית בהמות כמו מן הנהרות ומש"כ וכשכותבין שלשתן כותבין תחלה נהרות ואח"כ מעינות ואח"כ בארות כ"כ בנוסח הגט מהר"י מרגליות ובנוסח הגט של רמ"א ורמ"י וטעמא מפני שהנהרות השואבים מן המעינות ומזה למדתי דכותבין מעינות קודם לבארות דהא ודאי מעינות חשובים מן הבארות מאחר שנמשכים מהם בריכות.
קטז
עיר שאין בה אלא בורות הנעשים ע"י חפירה ומתקבצי' שם מי גשמים ואגמים שמתקבצים מאליהם ממי גשמים לא יזכירם בגט כלל.
עיר שאין בה וכו' כ"כ הב"י בשם סמ"ק והש"ע ס"ז ורמ"י ס"ה אלא שהוספתי ביאור מה הם בורות מה הם אגמים ופשוט הוא.
קיז
אנא פלוני בן פלוני.
אנא מש"כ האלף בחטף פתח כן הוא נקוד בכל התרגומים בכל מקום שכתוב אנא ומש"כ בן ולא בר כ"כ רמ"א סי' קכ"ט ס"ז ורמ"י סי' קכ"ו סי"ד והוא מס"ג מהר"י מרגליות וכתב הטעם כי בר הוא לשון בריתא הוא וכו' ורמ"י סיים בזה שהוא לשון חוץ ויכולים להבין חוץ מפלוני, מ"מ אם כתב בר כשר שהוא בתרגום ג"כ לשון בן עכ"ל ומשמע דר"ל שהיא כשר אפי' אם לא ניתן ואין חשש עיגון, וגם כתוב בגליון ס"ג הנ"ל וז"ל הרבה גיטין מצאתי שכתב בו איך אנא פלוני בר פלוני עכ"ל ע"כ נראה שיש להכשיר עכ"פ בדיעבד כנ"ל.
זה הקיצור הנדפס מכבר.
קיח
בסי' זה אכתוב האיך יש לכתוב כמה שמות או כינויי איש ואישה לפי סדר האל"ף בי"ת.
אבא יש לכתוב באל"ף בסוף:
אביגדור יש לכתוב מן הסתם מלא וי"ו, ואם אמר שיש לו קבלה מאבותיו שבני משפחתו חותמים אביגדר חסר או שאומר שהוא רגיל לחתום כן בכתבים ובשטרות יש לכתוב כן:
וכשכותבין אביגדור או אביגדר יש לכתוב חד תיבה:
אבי העזרי יש לכתוב ב' תיבות ומ"מ יש לכתוב אותם בשיטה אחת:
אביעזר יש לכתוב חד תיבה:
אבירלימא הוא כינוי לאברהם ויש לכתוב גם הכינוי:
אבישי יש לכתוב ב"ב יודי"ן מן הסתם, אבי שלום אם קורין כן הבי"ת בחיריק יש לכתוב כן ואם אומר שיש לו קבלה מאביו שקרא אותו בשעת המילה אבשלום ושגם יש אנשים מבני משפחתו שנקראו כן או שאומר שהוא רגיל לחתום כן או לצוות לשון לקרוא אותו כן לס"ת יש לכתוב אבשלום דמתקרי אבי שלום אבל אם אינו אומר שיש מבני משפחתו שנקראו אבשלום וגם אינו רגיל לחתום או לצוות לש"ץ לקרוא אותו כן לס"ת אפי' אם ידוע שאביו קרא אותו כן בשעת המילה יש לכתוב אבישלום לבד, ואם קצת קורין אותו אבישלום וקצת קורין אותו אבשלום וגם אינו אומר שיש לו קבלה בזה מאביו וגם אינו מדקדק בחתימתו ובציוויו לש"ץ היאך לקרותו רק לפעמים חותם ומצוה לש"ץ לקרותו אבי שלום ולפעמים אבשלום או אם יש למגרש או למגורשת ספק בשם אביו או בשם אביה אם שמו אבישלום או אבשלום מפני שכבר מתו או שאינם במקום הכתיבה וקשה לבכר אז יש לכתוב ב' גיטין ויתן תחלה הגט שכתב בו אבשלום:
אבישיר אברוש הוא כינוי לאברהם ואין לכתוב הכינוי אפי' כשיש שני יוסף בן שמעון וה"ה בכל מקום שאין לכתוב הכינוי, והא דאין לכתוב הכינוי היינו דווקא אם קורין האלף בפתח אבל אם קורין אותה בא' משאר נקודות יש לכתוב גם הכינוי:
אבריל הוא ג"כ כינוי לאברהם ודינו כנ"ל וכשכותבין הכינוי יש לכתוב אבריל ביוד אם לא כשאומר שהוא רגיל לחתום בלא יו"ד, אברלן הוא ג"כ כינוי לאברהם ודינו כנ"ל:
אברם הוא ג"כ כינוי לאברהם ודינו כנ"ל ואם אומר ע"פ עד או אשה או קרוב שאביו קרא אותו בשעת המילה אברם ושגם יש מבני משפחתו שחותמים ועולים לס"ת אברם או שהוא רגיל לחתום כן או לצוות לש"ץ לקרוא אותו כן לס"ת יש לכתוב כן:
אברמקא הוא ג"כ כינוי לאברהם או לאברם, ואין לכתוב הכינוי כנ"ל:
אברשקא הוא ג"כ כינוי' לאברהם ויש לכתוב גם הכינוי:
אבשלום אם קורין אותו כן הבי"ת בשב"א יש לכתוב כן ואם אומר שיש לו קבלה מאביו שקרא אותו בשעת המילה אבישלום ושגם יש מבני משפחתו שנקראו כן או שאומר שהוא רגיל לחתום כן או לצוות לש"ץ לקרוא אותו כך לס"ת יש לכתוב אבישלום דמתקרי אבשלום:
אדא יש לכתוב אל"ף בסוף:
אדל יש לכתוב מך הסתם בלא יו"ד אחר הדלי"ת אם לא כשאומר שרגיל לחתום ביו"ד:
אהבה יש לכתוב ה"א בסוף:
אהוביה הוא כינוי לאורי' ויש לכתוב אורי דמתקרי אהוביה:
אוביא:
אורא:
אורשרגא יש לכתוב חד תיבה:
אושעיה יש לכתוב ה"א בסוף איגילא:
אודל יש לכתוב מן הסתם בלא יו"ד אחר הדלי"ת אם לא כשאומרת שרגילה לחתום ביו"ד:
איזא הוא כינוי ליצחק ויש לכתוב גם הכינוי:
איזלן אוא ג"כ כינוי ליצחק ויש לכתוב גם הכינוי:
איזק הוא כינוי' ליצחק ויש לכתוב גם הכינוי:
אייזק יש שהוא כינוי ליצחק ויש לכתוב גם הכינוי וכ"ש כשהוא כינוי לשאלתיאל או לאהרן:
איכל הוא כינוי ליחיאל ויש לכתוב המכונה איכל:
איליש הוא כינוי לאליה ואם קורין האלף בחירק יש לכתוב גם הכינוי, ואם קורין בצירי אין לכתוב הכינוי:
וכשכותבין הכינוי יש לכתוב איליש ב"ב יוד"ן איסק הוא כינוי ליצחק ויש לכתוב גם הכינוי:
איצחק הוא כינוי ליצחק ואין לכתוב הכינוי:
אישל יש שהוא כינוי לאכסיל ראד ויש לכתוב גם הכינוי:
ויש שהוא כינוי לאצל ויש לכתוב אז ואין לכתוב גם הכינוי ויש שהוא כינוי ליצחק ויש לכתוב אז גם הכינוי:
ויש לכתוב עיקר השם על פיו אם אומר שיש לו קבלה מאבותיו שבני משפחתו הנקראים איצל עיקר שמם כא' מן השמות הנזכרים או שאומר שיש לו קבלה מאביו שקרא עיקר שמו בשעת המילה כא' מן השמות הנזכרי' או שאומר שרגיל לחתום או לעלות לס"ת כא' מן השמות הנז' והוא הדין בכל הכינויים אם נודע שיש לו איזה כינוי והוא אומר שעיקר שמו כך וכך ע"פ אחד מן הדרכים הנזכרים אם רגילות להיות כינוי ההוא לעיקר השם ההוא או שהכינוי ההוא קרוב במבטא לעיקר שם ההוא נאמן ויש לכתוב כן:
אכסיל ראד כן יש לכתוב מן הסתם במדינות אלו ראד באלף בין רי"ש לדלית ויש לכתוב אותם בתיבה אחת:
אכסיל רד אם אומר שרגיל לחתום כן יש לכתוב כן:
אכסיל ראד אם אומר וכו':
אכסיל רדא אם אמור וכו':
אלזגוטא הוא כינוי לגוטלין ויש לכתוב גם הכינוי:
ודווקא כשקצת קורין אותה גוטלין וקצת קורין אותו אלזגוטא ואין ידוע האיך היה שמה בעריסה וגם אין ידוע האיך קורין אותה רובא דעלמא אבל אם ידוע ששמה היה בעריסה גוטלין לבד או אלזגוטא לבד יש לכתוב אותו שם לבד אפי' אם כל העולם קורין אותה בשם האחר. ודווקא בשמות אלו וכיוצא בהם שהכינוי הוא דומה קצת לעיקר השם אבל אם השם כינוי אינו דומה כלל לעיקר השם אפי' אם ידוע ששם העריסה היה בעיקר השם לבד מ"מ אם אח"כ קורין אותה קצת בעיקר השם וקצת בשם אחר יש לכתוב שניהם וכותבין אז תחלה עיקר השם ואח"כ שם הכינוי ואם הרוב קורין אותה בשם זה והמיעוט בשם אחר יש לחלק ג"כ דאם ב' השמות אינם דומים זה לזה כלל יש לכתוב שניהם וכותבין תחלה אותו השם שקורין הרוב אפי' אם השם שקורין המועט הוא דרך להיות עיקר השם וגם ידוע שהוא שם העריסה אבל אם השם שקורין הרוב הוא דומה קצת לעיקר השם ואין ידוע היאך היה שם העריסה יש לכתוב אותו שם לבד שקורין הרוב:
וכל זה כשלא נשתנה שמה מחמת חולי אבל אם נשתנה מחמת החולי נתבאר לעיל סי' י"ט וגם כל זה כשאינו רגילה לחתום כלל, אבל אם רגילה לחתום שטרות ואיגרות בא' מן השמות, יש לכתוב אותו השם לבד אפי' אם ידוע ששם האחר הוא שם העריסה ושכל העולם קורין אותו כן והוא שם שדרך להיות יוצא מעיקר השם ואין השמות דומין זה לזה כלל, וכשכותבין אלזגוטא יש לכתוב תיבה אחת:
אליהו כן יש לכתוב מן הסתם אע"פ שהעולם קורין אותו אליה:
ואין לכתוב אליהו דמתקרי אליה, אבל אם אומר שיש לו קבלה מאביו שקרא אותו בשעת המילה או שבני משפחתו חותמים ועולים לס"ת אליה או שאומר שהוא רגיל לחתום או לצוות לש"ץ לקרוא אותו לס"ת אליה יש לכתוב כן ואין לסמוך על חתימתו אלא אם חותם עצמו בפי' אליה אבל אם חותם ביו"ד בסוף ורשימה עליה כזה אלי' יש לכתוב גם בכה"ג אליהו מן הסתם:
אליקום יש לכתוב ב"ב יודין:
אלישיב יש לכתוב ב"ב יודין:
אלכסנדר כן יש לכתוב במדינות אלו מן הסתם ואם אומר שיש לו קבלה מאביו שקרא אותו בשעת המילה אלכסנדרי או שבני משפחתו חותמים ועולים כן לס"ת או שאומר שהוא רגיל לחתום או לצוות לש"ץ לקרוא אותו כן לס"ת יש לכתוב כן:
אנשיל הוא כינוי לאשר ויש לכתוב מן הסתם אנשיל ביו"ד אם לא כשאומר שרגיל לחתום בלא יו"ד:
אפרשקא הוא כינוי לאפרים ויש לכתוב גם הכינוי:
ארון הוא כינוי לאהרן:
ואם קורין האלף בפתח אין לכתוב הכינוי אבל אם קורין בקמץ יש לכתוב גם הכינוי ארנון הוא ג"כ כינוי לאהרן ויש לכתוב גם הכינוי אפי' אם קורין האלף אשא באלגושא בודן הוא כינוי לדוד ויש לכתוב גם הל בונא באל"ף ולא בה"א:
בוניא בוניון בונילא אם הרוב קורין אותה כך אפילו בפניה ואינה מקפדת אע"פי שהמיעוט קורין אותה בוני או בונא יש לכתוב בונילא אבל אם הרוב קורין אותה בוני או בונא או אפי' אם הכל קורין אותה בונילא אלא שמקפדת אם קורין אותה כך בפנים וצריכי' לקרותה בפני' בוני או בונא יש לכתוב בוני או בונא:
ובמדינות אלו כשאין כותבין בונילא אין לכתוב בוני אלא בונא:
בונין הוא כינוי ליחיאל ויש לכתוב גם הכינוי:
בונכין דינו כמו שאמרתי גבי בונילא:
וה"ה בשאר שמות כיוצא באלו שהם כשם של ילדות:
בונם הוא כינוי לשמחה וגם לבנימין ויש לכתוב בכל אחד גם הכינוי בונמי הוא ג"כ כינוי לבנימן ויש לכתוב גם הכינוי:
ובמדינות אלו יש לכתוב בונמא:
בונעט בונפט ודווקא אם קורין בפ"א דגושא אבל אם קורין בפ"א כפה יש לכתוב בומנט במדינות אלו:
בוקיש הוא כינוי לאלעזר ויש לכתוב מן הסתם בוקיש ביו"ד אם לא כשאומר שרגיל לחתום בלא יו"ד:
בטשיל הוא כינוי לבת שבע:
ודינו כמ"ש גבי אלז גוטא:
ויש לכתוב מן הסתם בטשיל ביו"ד אם לא כשאומרת שרגילה לחתום בלא יו"ד:
בילא באלף:
בילטא היא כינוי לבילא ודינו כמש"כ גבי אלז גיטא:
ויש לכתוב בילטא בטי"ת ולא בתי"ו:
בימא הוא כינוי' לבנימן ויש לכתוב גם הכינוי:
אפי' אם קונין בימא הבי"ת בחיריק:
בימלא גם הוא כינוי לבנימן ויש לכתוב גם הכינוי כנ"ל:
בינא גם הוא כינוי לבנימן ואם קורין בינא הבית בחירק אין לכתוב הכינוי אבל אם קורין הבית בצירי יש לכתוב גם הכינוי:
בינדט הוא כינוי לאכסילרד ויש לכתוב גם הכינוי:
בינוש הוא כינוי לבנימן ואם קורין הבית בצירי כמו שאנו נוהגין יש לכתוב גם הכינוי אבל אם קורין הבית בחירק אין לכתוב הכינוי:
ביניאש גם הוא כינוי לבנימן ויש לכתוב גם הכינוי אפי' אם קורין הבית בחירק:
ובמדינות אלו כותבין בינש:
בינלין בחד יוד בסוף:
ואם יש מקומות שקורין הלמד כעין פתח יש לכתוב בשני יודין בסוף:
בינש כבר כתבתי גבי ביניאש:
בישוף הוא כינוי לשמואל ויש לכתוב גם הכינוי:
בלומא:
בלימכן:
בלימל בלימלא:
בנימן יש לכתוב חסר יו"ד בתרא ואם אומר שיש לו קבלה מאבותיו שבני משפחתו חותמין מלא או שהוא רגיל לחתום מלא יש לכתוב כן:
בנעט הוא כינוי ליום טוב:
ויש לכתוב גם הכינוי:
בעטשיל הוא כינוי לבת שבע ודינו כמ"שכ גבי בטשול:
בעלטא הוא כינוי לבילא:
ודינו כמ"שכ גבי אלז גוטא שענדיט יש שהוא כינוי לאכסיל ראד ויש שהוא כינוי לברוך ויש לכתוב גם הכינוי:
בער הוא כינוי לדוב או ליששכר ויש לכתוב גם הכינוי:
בערא בעריל ביוד מן הסתם אם לא כשאומר שהוא רגיל לחתום בלא יוד:
בערמאן ברוינא ברוינלין ברוך יש שהוא כינוי לברכיה ויש לכתוב ברכיה דמתקרי ברוך:
בריבא כן קורין בקצת ארצות ובפולין קונין פריווא ויש לכתוב בכל מקום כפי מה, שקורין:
ובריבא או פריווא הוא כינוי לצפורה ודינו נתבאר גבי אלז גוטא:
בריינדל ברך הבית והריש בצירי והוא כינוי לברכיה ויש לכתוב ברכיה דמתקרי ברך:
ברכה הוא כינוי לברוך או לברכיה ויש לכתוב ברוך דמתקרי ברכה או ברכיה דמתקרי ברכה:
ברכיה כן יש לכתוב מן הסתם ולא יברכיהו ולא ברכיהו:
בתשבע יש לכתוב תיבה אחת. גאדיל הגימל בקמץ הוא כינוי לגד ואין לכתוב הכינוי: