אור ברסלב
ברכת המים סדר גט שלישי מיד שליח של הבעל ליד האשה.

ברכת המים· רבי יחיאל מיכל טימר

סדר גט שלישי מיד שליח של הבעל ליד האשה.

סדר גט שני הניתן מיד הבעל ליד השליח.

א

יכולים לסדר הגט אפי' באייר או בר"ח ואפי' שלא ביום שנכתב. פשוט הוא.

ב

יש יזהר מלסדר הגט בע"ש ובעי"ט יש לסדר הגט ביום ולא בלילה ואם אמרו הקהל ברכו אפי' אם המגרש והמגורשת והעדים והרב המסדר הגט לא אמרי ברכו אין לסדר הגט אע"פי שהיות עדין יום. כבר נתבאר בס"ג א' סי' ג' ד'.

ג

השליח והאשה ילכו אל הרב המסדר הגט והאשה תכסה פניה והשליח יבקש מן הרב שיקח אליו שנים שיהיו ב"ד ליתן הגט לפניהם. השליח והאשה ילכו וכו' כ"כ הד"מ ומ"ו מהררל"ם ומ"ש והאשה תכסה פניה וכו' זה לא מצאתי כתוב גם לא משמע כן ממ"ש בס"ג מהר"י מרגליות מסתברא שהשליח והאשה יבואו אל הרב ויבקשו ממנו להושיב להם דיינים ליתן הגט לפניהם עכ"ל ומסתמא כשתדבר עמו מגלה פניה ומ"מ מדברי רמ"י נראה כמ"ש שהרי לא כתוב אלא שילך השליח אל הרב ומסתמא אינו ר"ל שלא ילך מתחלה אל הרב רק השליח שהרי לא כתב מתי תבוא האשה אל הרב אלא ודאי תבא עם השליח מיד והכי מסתבר דכמו שבגט הניתן מיד הבעל ליד האשה כתוב בכל ס"ג שבאה אל הרב מיד אחר שנחתם הגט אע"פי שאין הרב מדבר עמה מיד כשבאה אליו אלא מדבר עכ"פ תחלה עם הסופר והעדים ושואל לכל א' מהם כמה שאלות ה"כ בגט זה ומה שלא כתוב רמ"י בפי' שתבוא עם השליח היינו מפני שאינה מדברת כלום להרב בשעת ביאתה רק השליח מדבר עמו במעמדה ומסתמא מה שמדבר השליח הוא ברצונה ע"כ א"צ לדבר גם היא וכך טוב הוא משום צניעות ומה"ט כראה נכון שתכסה אז פניה משום צניעות כמו כשבאה אל הרב כשניתן הגט מיד הבעל לידה ואח"כ כשהרב מדבר עמה ושואל לה איזה שאלות תגלה פניה כמו בגט שניתן מיד הבעל לידה.

ד

יקח הרב אצלו שנים חשובים מן הקהל ועכ"פ צריך שלא יהא הרב ושנים שעמו שום א' מהם חש"ו ולא יהא בהם שום פסול מדברים הפוסלים שאינו ראוי לדין כדאיתא בח"מ סי' ז' וסי' ל"ג ל"ד ל"ה ושלא יצא על שום א' מהם קול שחשוד על עריות או אפי' שחשוד על שאר עבירות מיהו בשעת הדחק אין להקפיד אם יצא עליהם קול שחשודים על שאר עבירות. יקח הרב אצלו שנים חשובים מן הקהל כ"כ רמ"י ומ"ו מהררל"ס ומ"ש ועכ"פ וכו' כן נראה לפי מה שנתבאר בס"ג א' גבי עדים בסי' ח'.

ה

לא יהא א' מהם בעל מום. ג"ז נראה לפי מה שנתבאר בס"ג א' סי' ט'.

ו

הרב אומר לשנים שעמו נהרהר תשובה בלבנו. הרב יאמר וכו' כ"כ מ"ו מוהררל"ס ומסיים הואיל והן ב"ד כמו בחליצה וגם בס"ג של גדול אחד מ"כ שכן טוב הדבר.

ז

יש ליקח שנים אחרים העומדים אצל הדיינים והם יהיו עדי מסירה מהשליח להאשה. יש ליקח וכו' כ"כ רמ"א ורמ"י סי' קמ"ב ס"ד דיש מחמירין כן ואע"ג מדברי רמ"י בס"ג משמע דאין נוהגין כחומרא א זו מ"מ בד"מ בס"ג חזר והביא דברי היש מחמירין וסיים וכן נוהגין וכ"כ בס"ג מהר"י מרגליות עכ"ל וכן סתם וכתוב מו' מוהררל"ס מיהו מ"שכ עוד מ"ו מהררל"ס שיש להיות עדי מסירה מחשובי הקהל השמטתי זה וכמו שכתבתי גם בס"ג א' סי' קע"ה.

ח

יש לדקדק שלא יהא באחד מהם דברים הפוסלים בעדי חתימה כדלעיל בס"ג ראשון סי' ח' מיהו אין צריך לדקדק שלא יהא אחד מהם בעל מום וגם אם הוא בדרך שצריכים בדיקה כדלעיל שם א"צ לדקדק בהם כ"כ אלא סגי לבדוק אותם ע"י איש אחד אפי' קרוב וכן סגי אם יש להם ב' שערות במקום הערוה אפי' אם אינם ארוכות אלא ברוחב אצבע שקורין אמה מיהו אז צריך שהיו שני עדים כשרים שהם בני י"ג שנים ויום אחד או שהוחזקו בעיני השכינים שלא ע"פ האב או שיצא עליהם קול שבאו לכלל שנים או שהם גדולים אבל אם הוא בדרך שהב"ד צריכים בדיקה צריך לדקדק בהם כדלעיל שם. יש לדקדק וכו' זה לא מצאתי כתוב אך כתבתי כן מסברא ומ"ש אך א"צ וכו' כן כראה דהא אפי' בעדי חתימה שהם עדי מסירה ליכא קפידא בזה מדינא רק שנוהגין להחמיר בזה הבו דלא להוסיף עלה להחמיר בזה גם בעדי מסירה אלו שאין לוקחין אותם רק משום חומרא בעלמא ומה"ט כתבתי וגם אם הוא בדרך וכו' ומ"שכ אבל אם הוא בדרך שהב"ד וכו' היינו משום דצריך שיהו כשרים בלי פקפוק.

ט

הרב אומר לעידי מסירה שיחררו תשובה בלבם. אמר וכו ג"ז לא מצאתי אך כתבתי כן מסברא לרווחא דמלתא.

י

הב"ד לא יהיו קרובים לעדי מסירה שלוקחים עתה מחדש ולא לעדי הגט ולא לשליח וכ"ש שלא יהיו קרובים לאיש או לאשה ושלא יהיו זה לזה קרובים ודווקא בקורבה הפוסל מדינא אבל בשאר קורבות אין להחמיר בכל זה מיהו יש להחמיר אפי בקורבה הפוסל מדינא מדרבנן ובכלל זה תרי בעל כאשתו ויכולים הב"ד להיות קרובים ממש להרב שסידר הגט מיד הבעל לשליח או לעדי הרשאה או לדיינים שקיימו חתימת עדי ההרשאה. הב"ד לא יהיו וכו' כ"כ רמ"א ורמ"י סי' קמ"ד ס"ד ומ"ש וכ"ש וכו' פשוט הוא ומ"ש ודווקא וכו' כן משמע מסתימת דברי רמ"א ורמ"י שכתבתי וטעמא נראה דס"ל שאין להחמיר בב"ד כמו בעדי חתימה ומסירה דעלמא דהא מה שצריך השליח שיתן לה הגט בפני ב"ד היינו דווקא היכא דצ"ל בפ"נ ובפ"נ וצריך שיעיד בב"ד והרי מה דצ"ל בפ"נ ובפ"נ אינו אלא מדרבנן דקי"ל מן התורה עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי וכיון שאינו אלא מדרבנן א"צ להחמיר כ"כ לענין קורבה ועוד הרי כתבו רמ"א ורמ"י סי' קמ"ב ס"א דאם יש לשליח הרשאה וכו' אינו צ"ל בפ"נ ובפ"נ ואע"ג דמסקי ויש חולקין וכו' וכן נוהגין וכו' מ"מ אין להחמיר לענין זה ומ"ש מיהו יש להחמיר וכו' כן נראה ממה שנתבאר בס"ג א' סי' ו' ומ"ש ויכולים הב"ד וכו' כן משמע מדברי רמ"א ורמ"י שם והכי מסתברא.

יא

עדי מסירה שלוקחים עתה מחדש לא יהיו קרובים לאיש או לאשה וכ"ש ש שלא יהיו קרובים זה לזה וגם זה דווקא בקורבה הפוסל מדינא אפי' מדרבנן ובכלל זה תרי בעל כאשתו אבל בשאר קורבות אין להחמיר ויכולים להיות קרובים ממש אל השליח או אל עדי חתימה או אל עדי ההרשאה או אל הרב שסידר הגט מיד הבעל לשליח או אל הב"ד שקיימו חתימת עדי הרשאה. עדי מסירה וכו' עד או לאשה כ"כ רמ"א ורמ"י שם ומ"ש וכ"ש פשוט הוא ומ"ש וגם זה דווקא וכו' כן משמע מסתימת דברי רמ"א ורמ"י שם וכ"ש הוא ממה שנתבאר בסי' הקודם ומ"ש ויכולים וכו' ג"ז משמע מדברי רמ"א ורמ"י שם.

יב

הב"ד ישבו יחד והשליח והאשה והעדים יעמדו לפניהם. הב"ד ישבו יחד כ"כ הד"מ ורמ"י ע"פ מ"ש הש"ע ורמ"י סי' קמ"ב ס"ה דיש מי שאומר דלכתחלה צריכים לישב ומ"ש והשליח והאשה והעדים יעמדו לפניהם שם כתבו הש"ע ורמ"י דכשאומר השליח בפ"נ ובפ"נ צריך לעמוד מיהו נוהגין שהוא עומד מיד כשבא לפני ב"ד וכן האשה והעדים וכמש"כ בס"ג א' סי' קע"ה דמיד שבאה האשה לפני הרב המסדר הגט עומדת וכן העדים סמוך לנתינת הגט כ"ש כאן שהם ב"ד.

יג

כשיושבים הב"ד ישב הרב באמצע והגדול מן השנים בימינו והקטן בשמאלו. כ"כ הד"מ ומ"ו מוהררל"ס.

יד

יקחו להיות אצל נתינת הגט י' אנשים גדולים והב"ד והעדים והשליח הם מן המנין. יקחו וכו' כן מצאתי בס"ג של גדול א' יקבץ הקהל לפרסומי מלתא ואע"פי שבשאר ס"ג לא כתוב כן ונראה שטעמם משום דבזה שהם ב"ד יש לו קול ככל מעשה ב"ד מ"מ יש לחוש דדווקא בפס"ד או שטר שכותבים ב"ד אמרינן בעלמא דיש לו קול ומ"ש והב"ד וכו' כן נראה פשוט.

טו

יראו הב"ד אם יש לשליח זקן בפניו או אם יש לו בנים או אם היו לו בנים ואז א"צ בדיקה ואם לאו צריך בדיקה והבדיקה מבואר בס"ג א' סי' ח' ובס"ג שני סי ה' וגם יש להם לדקדק שאינו חרש או שוטה או סומא בשתי עיניו או פסול לעדות מדאורייתא כגון גזלן ומלוה בריבית קצוצה או עובר עבירה שחייב עלי' מלקות אבל הפסול בעבירות שהם מד"ס אין לחוש. יראו הב"ד וכו' כ"כ בס"ג מהר"י מרגליות ומהרב משה יפה ורמ"י ומ"ו מהררל"ס ונראה דטעמייהו דלא אמרינן דמסתמא היה הרב המסדר הגט מיד הבעל לשליח מדקדק אחר כל זה כיון דאפשר לברר הדבר אין לסמוך ע"ז דהא גבי שחיטה אע"ג דקי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם מ"מ אם הוא לפנינו צריך לבודקו אם הוא מומחה וכ"ש בזמנינו דנמצא לפעמים שהמסדר הגט אינו בקי כל כך, ומ"ש גם יש להם לדקדק וכו' אע"פי שכתבתי בס"ג שני סי' ז' דאפי' מי שיצא עליו קול שחשוד על עבירות שהם מדאורייתא או מי שפסול ודאי בעבירה מד"ס יש לחוש שאני התם דהוי לכתחלה כמו שנתבאר בדברינו שם משא"כ כאן דהוי דיעבד.

טז

חרב שואל לשליח מהו רוצה ויאמר אני פב"פ שליח מפב"פ ליתן גט לאשתו פב"פ שהיא פה ויש עמי הגט וההרשאה מקויימת ובכל מקום שנזכר כאן פב"פ יש להזכירם כמו שכתובים בגט ובהרשאה. הרב שואל לשליח מהו רוצה אע"פי שבד"מ ובהגהת ש"ע ובס"ג מהר"י מרגליות כתוב ושואלין וכו' מ"מ נראה דלאו דווקא דודאי הרב הגדול שבב"ד שואל הכל לבדו כדמשמע ממ"ש רמ"א קודם לכן אבל בשאלה ששואל הרב לשליח יזכיר וכו' וכן בס"ג מהר"ר משה יפה ומ"ו מהררל"ס כתבו קצת עניינים ושואלים ובקצת עניינים ושואל ובודאי דגם בקצת ענינים שכתבו ושואלין לאו דווקא, ומ"ש אני פב"פ וכו' כ"כ רמ"י ומ"ו מהררל"ס ואע"פי שבס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ כתוב תשובת השליח קצת יותר באריכות ובס"ג מהרר משה יפה כתוב יותר באריכות הרבה מ"מ נראה דמספיק לומר כמ"ש רא"י ומ"ו מהררל"ס ומ"ש בכל מקום וכו' פשוט הוא.

יז

מיד שאומר שהוא שליח מפב"פ יחקרו אם יש בעיר עוד מי ששמו ושם אבי' כן ואז צריך שיהא האחר אצל נתינת הגט ועיי' מ"ש בס"ג הראשון סי' כ"ה. מיד שאומר וכו' כתבתי ע"פ מ"ו מהררל"ס ויחקרו אם יש עוד בעיר ששמו ושמה וכו' כדלעיל עכ"ל אך לא כתבתי ושמה ע"פ מה שנתבאר בס"ג א' סי' כ"ה וכן מ"כ בס"ג גדול א' לחקור אם יש שני יב"ש בעיר אז משלשין אם אין כינוי לסימן עכ"ל הרי שלא הזכיר שגם שמה כשם אשה זאת מיהו מ"ש אז משלשין וכו' אגב שיטפיה לא דק דלא שייך לשלש כ"א כשכותבין גט אז כותבין בו שמו ושם אביו ושם אבי אביו משא"כ כאן שכבר נכתב הגט אלא נראה שאז יהא האחד אצל נתינת הגט כמו שכתבתי ונראה עוד דאפי' אם האשה אינה בעיר שנכתב מ"מ יש לחוש שמא יאמרו שהאחר ששמו ושם אביו כשם הבעל ושם אביו שהוא לעת הזאת בעיר זו היה בשעת כתיבת הגט במקום ההוא שנשתלח הגט משם ועתה בא לכאן, ומ"ש מיד שאומר שהוא שליח וכו' אין זה מבואר בדברי מ"ו מהררל"ס וס"ג של גדול א' רק כתבתי כן לרווחא דמלתא כדי שיבקשהו השמש מיד באולי לא יהא האיש בביתו ויצטרכו לחפשו בעיר עד שימצאו אותו כדי שיבא עכ"פ קודם נתינת הגט ליד האשה ולא יצטרכו להמתין עליו.

חי

אח"כ יעיינו כל חב"ד בהרשאה היטב אם נכתבת ונחתמת כדינה ואם יש עליה הנפק יעיינו ג"כ היטב אם נכתב ונחתם כדינו ואח"כ יקרא הרב לבדו את ההרשאה לעין כל ויקרא גם ההנפק אם יש עליה. אח"כ יעיינו וכו' אע"פי שבד"מ ובהגהת ש"ע ובס"ג מ"ו מהררל"ס כתוב תחלה שישאלו אותו אם לא קבע לו הבעל זמן לגרש וכו' ואח"כ שואלין אחר ההרשאה מ"מ כתבתי כמ"ש בס"ג מהרב משה יפה ורמ"י שכתבו שמיד אחר התשובה הנז' של השליח יאמרו לו הב"ד שיראה להם ההרשאה שכן כראה נכון דאחר שאמר שיש בידו הגט וההרשאה מקויימת צודק לומר לו שיראה ההרשאה, ומ"ש שכל הג' דיינים יעיינו וכו' ואח"כ יקרא הרב וכו' אע"פי שבס"ג מהרר משה יפה ובהגהת ש"ע ורמ"י ומ"ו מהררל"ס כתוב שכל הג' דיינים יקראו את ההרשאה והנפק מ"מ כתבתי בזה כמ"ש בס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ שכן נראה נכון דאם יקראו שלשתן מיד בקול רם יהא קשה להם לראות ולעיין היטב בשעת קריאה אם נכתבת ונחתמת כדינה דקשה להשתמש בפעם א' בחוש הראייה ובחוש הדבור לכך יש לשלשתן לעיין היטב ולקרות בלחש ואח"כ די בקריאת הרב לבדו לעין כל בקול רם כדי ופרסם שנכתב ונחתמת כראוי ועד"ז כתבתי בס"ג א' סי' ק"ע.

יט

אם אין מכירין הב"ד החתימות של עדי ההרשאה והחתימות של ההנפק כלל מ"מ יכול השליח ליתן הגט לאשה. אם אין מכירין וכו' אע"פי שכתבו רמ"א ורמ"י סי' קמ"א סכ"ד ומ"ו מהררל"ס דאם אינו ניכר רק חתימה אחת מן ההנפק סגי והוא מדברי ס"ג סי' קמ"ז שהביא בד"מ ומשמע מזה דצריך שיכירו הב"ד מיהת חתימה אחת מן ההנפק וטעמא דסגי בהכרת חתימה אחת משום דמסתמא כל א' מן החתומים היה מומחה דכל מי שאינו יודע בטיב גיטן וקדושין לא יהא לו עסק עמהן ומה"ט כתוב עוד בד"מ בשם ס"ג שנוהגין שאין מקיים אלא הרב המסדרו וטעמא משום דקיום שטרות הוא אפי' ביחיד מומחא מ"מ נראה שלא כתבו כן אלא לענין דאם אין מכירין אפי' חתימה א' מן ההנפק אין בידו לעשות שליח אחר אם אינו חולה ואין לו שום אונס אבל מ"מ יכול הוא עצמו ליתן הגט ליד האשה שהרי מסתימת דברי הר"ף שהביא הטור סי' קמ"א ומדברי הש"ע ורמ"א ורמ"י שם סעי' כ"ז וכ"ט משמע דדווקא בשליח קבלה כשיש בידו הרשאה מן האשה צריך שיכירו הדיינים החתימת של העדים או החתימת של ההנפק כיון שאין הגט בידו אבל בשליח הולכה כיון שהגט בידו ונאמן השליח לומר בפ"נ ובפ"נ אפי' בלא הרשאה, אלא שנוהגין בהרשאה לפי שכתוב בה שנותן לו הבעל רשות לעשות כמה שלוחים אפי' לא יחלה ולא יאנוס כמבואר שם בדברי הר"ף ובדברי הש"ע ורמ"י סכ"ד א"צ שיכירו החתימות כלל אלא די בהנפק אפי' אם אין מכירין שום א' מן החתימות ואפי' גבי שליח קבלה כתב הב"י סי' קמ"א בשם הר"ש בן הרשב"ץ והביאו בד"מ הא דבעינין לקיים הדיינים החתומים על השטר היינו לכתחלה אבל דיעבד יש לסמוך על דברי רבוותא המקילין ואומרים דמעשה ב"ד אין צריך קיום אע"ג דרבים חולקים כדאי הם הרי"ף והרמב"ם לסמוך עליהם בשעת הדחק ואע"פי שבח"מ כתב שקיום ב"ד צריך קיום ההוא לענין ממונא אתמר דה"ל קולא לנתבע וכו' עכ"ל וכן כראה מדברי הד"מ ורמ"י בס"ג גבי שליח הולכה וכתבו עוד רמ"א ורמ"י ס"ס קמ"ב בשם י"א שאם הביא השליח הגט מקוים בחותמיו אע"פי שאין מכירין חתימת דיינו הקיום מ"מ במקום דחק ועיגון יש להקל ולסמוך עליו אע"פי שלא אמר השליח בפ"נ ובפ"נ הואיל וא"א להחזיר ולאמר יש לסמוך על החתימות דמן התורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרו עדותן בב"ד דמי ונראה עוד דאם הוא שעת הדחק אפי' אם אין כתוב שום הנפק על הרשאה ואין מכירין החתימת של עדי ההרשאה כלל או אפי' אם אין בידו שום הרשאה ואין הגט מקוים בחותמיו אלא שאומר השליח בפ"נ ובפ"נ יכול ליתן הגט לאשה שהרי מסקי רמ"א ורמ"י סי' קמ"א סכ"ד אם נאבד שטר הרשאה או נפסל והוא שעת הדחק נותנין הגט בלא הרשאה והשליח נאמן על השליחות ולומר שעשאו שליח בעדים וכ"כ עוד הש"ע ורמ"י סי' קמ"ב ס"ג כשם שא"צ לקיים הגט כשאומר בפ"נ ובפ"נ כך אין צריך לקיים עדי השליחות אלא נאמן לומר שהבעל עשאו שליח בעדים אע"פי שאין מכירין עדי השליחות או אפי' אין לו עדים בשליחות אלא שאמר שהבעל עשאו שליח כראוי נאמן ולפי מ"ש רמ"א ורמ"י סי' קמ"ה אין סומכין ע"ז אלא אם הוא שעת הדחק ועיי' מ"ש עוד בס"ג ד' סי' י"ד.

כ

אח"כ יש לב"ד לעיין בגט שנכתב ונחתם כהלכות כמ"ש בס"ג הראשון סי' קנ"ה וקפ"ט ואח"כ יקרא אותו. אח"כ יש להב"ד וכו' ואע"ג דרמ"י לא הזכיר זה מ"מ כתבתי כמ"ש בס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ ומהרר משה יפה דמיד שיושבין הב"ד יעיינו היטב בגט שנכתב ונחתם כהלכתו כמו שאר גיטין שהבעל בעצמו נותן הגט ליד האשה שכן כראה נכון דכמו בשאר גיטין לא סגי בקריאת הרב עם העדים בקול רם סמוך לנתינת הגט קודם לכן ואחרי כן ונוהגין שהרב מעיין ומדקדק בו מיד אחר שנתייבשו החתימות ה"נ יש לעיין ולדקדק בו קודם לכן ואין לסמוך על הרב שהיה מסדר אותו בשעת נתינה ליד שליח מטעם שכתבתי גבי בדיקות שליח אם אינו קטן וכמ"ש ג"כ גבי הרשאה שיש לעיין בה קודם הקריאה בקול רם מיהו לא כתבתי ממש כמ"ש הגדולי' הנז' דמיד שיושבי הב"ד יעיינו וכו' דאין נראה נכון דכל שעדיין לא קראו ההרשאה ואינם יודעים שהוא שליח גמור אין להטריח ב"ד בכדי כיון דצריך עיון ודקדוק היטב בגט לכך אין להם לעיי' בו רק אחר קריאת ההרשאה.

כא

אח"כ יש להרב להזהיר את השליח והאשה שלא ישיבו הן הן או לאו לאו. כ"כ מ"ו מהררל"ס.

כב

ישאל הרב את השליח אם לא קבע לו הבעל זמן שבתוך אותו הזמן יתן הגט לאשתו אבל לאחר זמן לא יתן לה ואם לא התנה שום תנאי ויאמר לא. ישאל הרב וכו' כ"כ רמ"א ומ"ו מהררל"ס דישאלו אותו אם לא קבע לו הבעל זמן לגרש או אם לא התנה שאר תנאי ובס"ג מהר"י מרגליות מבואר יותר שישאל אותו אם לא קבע לו הבעל זמן שבתוך אותו הזמן יתן הגט לאשתו אבל לאחר זמן לא יתן לה וכ"כ בד"מ בקצרה, ומשמע שטעמם לפרט תחלה אם לא קבע לו זמן וכו' משום דזה אינו בכלל תנאי וכמו שנתבאר בדברינו בס"ג שני סי' ס"ט מיהו יש חילוק בענין שאלה זו דבס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ ובס"ג מהרר משה יפה ורמ"י לא הזכירו שאלה זו רק אחר השאלה דלקמן אם עושה שליחות זה מכח נדר או שבועה ואני כתבתי שאלה זו תחלה שכ"כ גם בהגהו' ש"ע ומ"ו מהררל"ס שכן נראה נכון משום דאם היה נותן הגט על תנאי היה נעשה התנאי בודאי קודם הנתינה ליד השליח אבל שאר השאלות דלקמן קצתם אם היו נעשים אפשר שהיו נעשים אחר הנתינה וקצתם היו נעשים בודאי אחר הנתינה ע"כ יש לשאול על העניינים כסדר המעשים מיהו מ"שכ עוד רמ"א בהגהו' ש"ע ואח"כ ישאלו לאשה אם רצונה לקבל הגט וכ"כ בס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ ובשאר ס"ג כתבו שאלה זו לאשה אחר ששואלין אותה אם לא מסר מודעא. על השליחות לא נמשכתי אחר שום א' מהם ולא כתבתי שאלה זו לאשה אפי' אחר שאלה לשליח אם לא מסר מודעא על השליחות אחר גמר כל השאלות לשליח כדי שלא לערבב השאלות.

כג

ישאל אותו עוד אם לא שמע שמת הבעל ויאמר לא, ואם ידוע שהיה הבעל חולה כשעשאו שליח יש לשאול אותו אם לא היה אז גוסס ויאמר לא. ישאל אותו אם לא שמע וכו' בס"ג מהר"י מרגליות כתב קודם וכן לשאול אותו אם נעשה הוא שליח לבד ולא עשה הבעל עוד שליח אחר ואני נמשכתי אחר הד"מ ושאר ס"ג שהשמיטו שאלו זו שכן נראה דמסתמא מאחר שהוא לבדו מביא הגט וההרשאה ולא נזכר בהרשאה שום שליח אחר ודאי נעשה הוא שליח לבדו ועוד כתב רמ"א בהגהו' ש"ע ומ"ו מהררל"ס ששואלין אותו אם הבעל בריא כשעשאו שליח ואם לא שמע שמת ובס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ כתובים שתי שאלות אלו בהפך דהיינו אם לא שמע שמת הבעל ואם היו בריא כשנתן לו הגט, ואני נמשכתי בזה אחר ס"ג מהרב משה יפה ורמ"י שלא הזכירו כלל השאלה אם היו בריא שכן נראה מפני שאפי' אם היו חולי מ"מ נותנים אותו לאשה בחזקת שהוא חי כמ"ש בס"ס קמ"א ואע"ג דבס"ג מהר"י מרגליות סיום ולא היה חולי וגוסס משמע דר"ל דלכך שואלים אותו אם היו בריא כדי שאם יאמר שלא היו בריא ישאל אותו עוד אם לא היה גוסס דודאי אם היו גוסס לא היו נותנים אותו לאשה כמ"ש עוד בס"ס הנזכר ומ"מ נראה שאין לשאול אותו כלל אם היו בריא דרוב העולם בריאים, ואפי' אם היו חולה הרי רוב חולים לחיים ואע"ג דמדינא א"צ לשאול אותו גם אם לא שמע שמת הבעל מ"מ נוהגין לשאול אותו על זה משום שנמשך איזה זמן משעה שנעשה שליח עד שמביא הגט לידה יש לחוש קצת שמא שמע שמת בתוך משך הזמן דמיתה שכיחא אבל אין לחוש כלל שמא לא היה בריא באותה שעה שנעשה שליח, מיהו כתבתי דאם ידוע וכו' שכן נראה דאע"ג דרוב חולים לחיים מ"מ כיון דאיכא ריעותא קמן ויש לברר ע"י שאלה אין לסמוך על הרוב ובס"ג מהרב משה יפה כתב ויש לחקור אם הוא יותר מבן פ' שנה וגם בס"ג מהר"י מרגליות כתב דיש ששואלין אותו אם הוא מבן פ' שנה ומעלה עד בן ק' וטעם מפני שכתבו הטור והש"ע ורמ"י ס"ס קמ"א בשם יש מי שאומר דמבן פ' שנה עד בן ק' דינו כגוסס מ"מ נמשכתי אחר שאר ס"ג שלא כתבו כן כי רובא דרובא אינם יותר מבן פ' שנה.

כד

ישאל אותו עוד אם בא הבעל אליו כבר או אם שליח אלי' שליח לבטל את הגט או את השליחות או אם שמע שביטל הבעל את הגט או השליחות שלא בפניו ויאמר לא. ישאל אותו עוד אם בא וכו' אע"ג דבהגהו' ש"ע לא כתוב רק ששואל אותו אם לא ביטל השליחות מ"מ בשאר ס"ג כתוב כמו שכתבתי.

כה

ישאל אותו עוד אם הוא עצמו לא ביטל השליחות בין בפני הבעל בין שלא בפניו ויאמר לא.

ישאל אותו עוד אם הוא וכו' אע"ג דבהגהות ש"ע כתב בקצרה אם הוא עצמו לא ביטול השליחות מ"מ בשאר ס"ג סיימו כמ"ש, ועוד כתב בהגהת ש"ע ובד"מ ובס"ג מהר"י מרגליות קודם שאלה זו גם שואלין לאשה אם לא בא הבעל אליה או אם לא שלח לה שליח לבטל הגט ובשאר ס"ג סיימו בזה או את השליחות או אם לא שמעה שביטל הבעל את הגט או את השליחות ונראה דמה שהושוו כולם לשאול שאלות אלו לאשה בתוך השאלות לשליח היינו מפני שהשאלות אלו שוים לאשה ולשליח ומ"מ השמטתי זה כי אין נלע"ד לערבב השאלות כמ"ש לעיל סי' כ"ב.

כו

ישאל אותו עוד אם לא עשה שליח אחר ואח"כ חזר אותו שליח ועשה אותו שליח במקומו ויאמר לא. ישאל אותו עוד אם לא עשה וכו' אע"ג דבד"מ ובהגהות ש"ע כתב בקצרה אם לא עשה שליח אחר במקומו מ"מ בשאר ס"ג סיימו כמו שכתבתי שכן נראה דאל"כ האיך אפשר שעשה שליח אחר, הרי הגט וההרשאה עדיין בידו.

כז

ישאל אותו עוד אם עושה שליחות זה על תנאי או באונס או מכח נדר או שבועה או אם מוסר מודעא על השליחות ויאמר איני עושה השליחות על תנאי ולא באונס ולא מכח נדר או שבועה ולא מסרתי מודעא על השליחות רק אני עושה ברצון טוב ואם באולי עשיתי ושכחתי הרי אני מבטלה בפניכם. ישאל אותו עוד אם עושה וכו' כ"כ בהגהות ש"ע ואע"ג דבשאר ס"ג לא נזכר תחלה אם עושה באונס ונראה לכאורה שהדין עמהם דאם שואל אותו כן תחלה והוא משיב שאינו עושה באונס אלא ברצון לא שייך לשאול אותו אח"כ אם מסר מודעא מ"מ נראה שהדין עם מ"ש בהגהת ש"ע משום דיש לחוש שמא עתה עושה ברצון משום אונס הקודם ע"ד שאמרו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומהאי טעמא כתב הש"ע בס"ג ס"ו ישאל החכם לבעל המגרש אתה נותן גט זה מרצונך וכו' ואפ"ה כתב בס"ך יאמר הבעל בפני העדים הכני מבטל בפניכם כל מודעי וכו' וכ"כ בכל ס"ג ועד"ז אומרים גם לאשה קודם שמקבלת הגט כמ"ש בס"ג א' סי' ר"י ורי"ד וכן נכתב בסמוך גבי אשה ומ"ש ויאמר אינו עושה וכו' אע"ג דבס"ג מהר"ר משה יפה סיים בזה ולשון הביטול מבואר לעיל בסדר גט משמע דר"ל דגם השליח יבטל באריכות כמבואר בס"ג כשהבעל מבטל מודעות מ"מ בגליון סדר גיטן מהר"י מרגליות ורמ"י ומ"ו מהררל"ם לא סיימו אלא ואם באולי וכו' כמו שכתבתי שכן נראה שאין לו להאריך כל כך בביטל המודעות כי לא שכיח שהשליח ימסור מודעא ואף שמדברי ס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ ובהגהות ש"ע משמע דסגי במה שמשיב שלא עשה שום מודעי מ"מ אין כראה שיקצר בזה כ"כ ומ"ש ששואלין אותו ג"כ אם עושה על תנאי הוספתי משלי כמו ששואלין לבעל ולאשה.

כח

ישאל אותו עוד אם מכיר את האשה הזאת שהיא אשתו של הבעל פב"פ ויאמר הן ואם יאמר שאינו מכירה אם יאמרו לו שני עדים כשרים שהיא אשתו של פב"פ סגי בהכי וצריך שיכיר או שיאמרו לו שהיא נקראת פלונית כמ"ש בגט אבל א"צ שיכיר או שיאמרו לו שם אביה כמ"ש בגט רק היא נאמנת על זה. ישאל אותו עוד אם מכיר וכו' כ"כ בכל ס"ג אך בשינוי לשונות קצת ומ"ש אם אינו מכירה אם יאמר לו וכו' אע"ג דרמ"א סי' קמ"א סל"ו וסי' קמ"ב סי' א' ובס"ג לא כתבו בהדיא אם יאמר לו וכו' והיה כראה לכאורה דר"ל שיעידו שנים בפני ב"ד דווקא מ"מ בת"ה סי' רל"ח מבואר דסגי אם אמרו לו ומ"ש וצריך שיכיר וכו' זה לא מצאתי מבואר אך כתבתי כן ע"פ מה שנתבאר בס"ג א' סי' ו'.

כט

ישאל אותו עוד באת הנה לגרש את האשה הזאת פב"פ העומדת כאן לפני בשליחות בעלה פב"פ ויאמר הן באתי הנה בשביל כך. ישאל אותו באת וכו' אע"ג דרמ"א בהגהות ש"ע השמיט שאלה זו ונראה דטעמא מפני שכבר אמר בתחלה אני פב"פ שליח מפב"פ וכו' מ"מ בשאר ס"ג כתוב ג"כ שאלה זו ונראה שהדין עמהם שראוי לחזור ולשאול אותו בשעת מעשה.

ל

אח"כ יקרא הרב עם עדי המסירה את הגט בקול רם. אח"כ יקרא וכו' כתבתי ע"פ מ"ש בד"מ ובהגהות ש"ע וז"ל ויקרא החכם המסדר הגט עם עדי מסירה ולכאורה היה אפשר דר"ל שהחכם עם שני הדיינים שעמו ויקראו את הגט וגם יקראו את החתימת של העדים החתומים על הגט שהיו ג"כ עדי מסירה כמ"ש בס"ג שני סי' מ"ה וכן מבואר בדברי רמ"י ובס"ג מהר"ר משה יפה שכתבו ואז יקח הרב את הגט ויקראו הוא והדיינים שעמו את הגט ואת העדים החתומים עלי' מיהו יותר נראה דרמ"א ס"ל כמו שכתבתי וכן מבואר בדברי מהררל"ס וכן נראה נכון דאם לא יקרא אותו העדים האיך יהיו עדי מסירה על הגט כיון שאינם יודעים מה כתוב בו ומ"ש בקול רם כן מבואר בדברי מ"ו מהררל"ס שכן כראה כי עיקר טעם הקריאה אז כדי לפרסם מה שכתוב בגט והרב והדיינים כבר קראוהו בלחש ודקדקו בו כמ"ש לעיל סי' כ'.

לא

ישאל עוד לשליח ראית שהבעל פב"פ מסר אות הקלף והדיו והקולמס והקפת ושאר כלי הכתיבה לסופר וא"ל לכתוב גט זה ויאמר הן. ישאל עוד לשליח ראית וכו' אף שבהגהת ש"ע לא כתוב אלא אם ראה שהבעל נתן הקלף והדיו לסופר מ"מ בס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ ובס"ג מהרר משה יפה ורמ"י ומ"ו מהררל"ס הזכירום גם הקולמס ובד"מ הזכיר גם הקסת ורמ"י ומ"ו מהררל"ס הזכירו גם הקולמס וכל כלי הכתיבה וכן נראה להזכיר הכל וכמ"ש בס"ג א' סי' ק"ץ וטעם מהשאלה זו וכן השאר השאלות דבסמוך אחר קריאת הגט ולא קודם לכן אצל שאר השאלות לשליח שהזכרנו היינו משום דאגב שקוראין הגט שואלין אותו השאלות השייכים לענין הגט עצמו.

לב

שמעת מן המגרש שאמר לסופר לכתוב הגט לשמו ולשמה לש"ג הן. שמעת וכו' וכן נראה מדברי קצת הגהות ש"ע ומס"ג של גדול א' לעשות וזה שאלה בפני עצמו ואף שבשאר ס"ג כללו שאלה זו עם השאלה קודמת מ"מ יותר נראה כמ"ש כאשר נתבאר בס"ג א' סי' ק"צ וקצ"א.

לג

שמעת מן המגרש שצוה לעדים לחתום הגט לשמו לשמה לש"ג הן. כ"כ בכל ס"ג.

לד

שמעת שאמר הסופר הנני כותב גט זה לשם פב"פ לגרש בו את אשתו פב"פ ואני כותב אותו לשמו לשמה לש"ג הן. שמעת שאמר וכו' אע"פי שהד"מ והגהות ש"ע כתבו קודם לזה השאלה אם מכיר שזה הגט ההוא מ"מ נמשכתי אחר שאר ס"ג שכתבו אותה שאלה אחר שאלה זו ואחר קצת שאלות דבסמוך כדי שיהיו השאלות סמוכים זו לזו מענין אחד.

לה

היית לכל הפחות אצל כתיבת כל שטה ראשונה שנכתב לשמו לשמה לש"ג הן. היית וכו' כבר בארנו בס"ג א' סי' ע"א ואע"ג דבכל ס"ג כתוב שאלה זו קודם לשאלה אם שמע שאמר הסופר וכו' מ"מ כתבתי הסדר בהפך כדי שיהיו השאלות כסדרן.

לו

ראית ושמעת משני העדים החתומים על הגט שכל אחד אמר קודם שחתום הנני חותם גט זה לשם פב"פ לגרש בו את אשתו פב"פ ואני חותם לשמו לשמה לש"ג הן. ראית ושמעת וכו' אף דבס"ג רמ"י ושל גדול א' כתוב קודם לכן שאלה אם ראה שהיו שני עדים יחד כשחתמו זה הגט מ"מ כתבתי ונמשכתי אחר שאר ס"ג שלא כתבו כן מפני שהוא בכלל השאלה שכתבו אח"כ אם ראה שחתמו זה בפני זה

לז

היית אצל העדים בשעה שחתמו מתחלה ועד סוף הן. היית אצל וכו' כ"כ רמ"י ומ"ו מהררל"ס ואף שבשאר ס"ג לא כתבו רק אם ראו שחתמו זה בפני זה מ"מ נראה כמ"ש רמ"י ומ"ו מהררל"ם שהרי כבר ביארנו בס"ג א' סי' ע"א דצריך שיהא שם השליח עכ"פ בשעת כל כתיבת שטה ראשונה א"כ צריך ג"כ שיהא שם בשעת חתימת כל אחד שהוא מה שאומר בפני נחתם הוא דומיא דבפני נכתב ואף דרמ"א ורמ"י כללו שאלה זו עם השאלה דבסמוך מ"מ נראה יותר לשאול על כל ענין בפני עצמו א

לח

ראית שחתמו זה בפני זה הן. כ"כ בכל ס"ג.

לט

מכיר אתה בסימן מובהק שזהו הגט שכתב הסופר ושחתמו דעדים לשמו לשמה ללש"ג ושזהו הגט שמסר לך הבעל פב"פ ועשה אותך שליח להוליך וליתן אותו לאשתו פב"פ הן. מכיר אתה כ"כ בס"ג מהר"י מרגליות ובד"מ ובשאר ס"ג לא כתוב אלא אם מכיר שזהו הגט שמסר לו הבעל וכו' ונראה יותר נכון לבאר כמ"ש מהר"י מרגליות ובד"מ.

מ

ראית שהיה הגט יבש כשחתמו העדים ושהיה יבש ג"כ כשנתן אותו הבעל לידך הן. ראית שהיה וכו' בס"ג מהר"י מרגליות ובהגהת ש"ע ומ"ו מהררל"ס לא כתוב אלא אם היו הגט יבש כשנתן אותו לשליח ובשאר ס"ג לא כתוב שאלה זו כלל ונראה ודאי שיש לשאול שאלה זו כיון דיש קפידא בדבר כמ"ש הב"י ס"ס קל"ג בשם כמה פוסקים וכן סתמו וכתבו הש"ע ורמ"י שם ואני הוספתי לשאול אותו אם היו יבש כשחתמו העדים אע"ג דבהא לאו כ"ע מודים שלא כתוב כן הב"י אלא בשם הקונטרסים והש"ע ורמ"י בשם יש מי שאומר מ"מ נראה כיון שנוהגים להקפיד גם ע"ז ע"כ יש לשאול אותו גם על זה ומה שכללתי שניהם בשאלה אחת היינו מפני שהם מענין אחד.

מא

אח"כ מגלין פני האשה יאמר לה הרב דוא פב"פ ווילסט דוא מקבל זיין דען גט פון דיין מאן פב"פ פון בוטען וויללען אהנע אונס אונ' אהנע תנאי יוא האסט דוא גטאן איין נדר אדר איין שבועה אדר איין איסור אדר איין חרם אדר האסט דוא תקיעת כף געבן אדר האסט דוא איין קנין סודר בטאן אז דוא ווילסט דעם גט מקבל זיין, ניין. ואם אומרת או ידוע שעשתה נדר או שבועה או איסור או חרם או ת"כ ישב הרב עם השנים ויתיר לה כמ"ש בס"ג הראשון ס' מ גבי כשמתיר לבעל וכן אם אומרת או ידע שעשתה ק"ס לקבל הגט אז יאמר לה הרב את פטור מן הקנין ואין את עריכה לקבל הגט יאמר לה חרב עוד האסט דוא גירעט איין מאהל איין דבור אז עז זאל דען גט מבטל זיין אדר שאדען דען גט דהיינו דוא מאגסט האבען איין מאהל מוסר מודעא ניוועזען אויף דעם גט אז דוא האסט גירעט פר לייטן עם גיט מיך אימץ (יעמאנד) דערצו אז איך זאלל דעם גט מקבל זיין דרום ווען איך צייט ווער האבען וויל איך דיא זאך מבטל זיין אדר דוא מאנסט האבען גירעט איך ווער דעם גט ניט מקבל זיין פון בוטען ווילין אדר דוא מאנסט האבין דיא זאך גירעט אין אננדר לשון זא זאלסט דוא דיא זעלביגע ריד מבטל זיין אז עם זאל זיין גלייך אז דוא העסט ניכט גירעט וואס דא זעלט דעם גט שאדין, ויאמר איך האב ניט מוסר מודעא גיוועזין אונד האב אויך ניט גירעט קיין דבור אז ער זעלט דעם גט עטוואס שאדין און אוב איך העט יוא מוסר מודעא גיוועזן אדר איך העט זונסט גירעט וואס דא זעלט דעם גט שאדן דא בין איך מבטל דיא מודעא און דיא רעד פר אייך עדים פב"פ ופב"פ. כבר כתבתי בסי' כ"ב דנראה דכאן יהא מקום השאלות לאשה ועיי' בס"ג א' מסי' רכ"ט עד סי' ר"ד.

מב

יאמר לה חרב עוד איזט דיין מאן צו דיר קומן אדר האט צו דיר גשיקט איין אנדערען שליח אז ער איז מבטל דעם גט אדר דאם שליחות פון דען שליח פב"פ אדר האסט דוא גיהערט פון אימץ (יעמאנד) דאם דיין מאן האט מבטל גיוועזן דעם גט אדר דאס שליחות ניין. כבר כתבתי כן בשם כמה ס"ג.

מג

אח"כ יכפול הרב את הגט וישים את הקצוות זו בתוך זו כמו אגרת ויתן קצה הנייר החלק למטה בתוך הקצה שהוא עיקר הגט יתנהו הרב ליד האשה השליח ויאמר לו תחזיק הגט בידך עד שאומר לך ליתנהו לה: ישאל הרב אחר הכתובה או שתמחול לו אם אינה בידה אז שיוכל הרב לקורעה ותמחול לו בפני הרב והעדים יצוה לאשה שתסיר הטבעת שבידיה ואל יהא שום דבר חוצין בידיה ואל יגע סרבלה או שום דבר בידיה בשעה שמקבלת הגט גם תזהר שלא יסייע שום אדם בקבלתו, תוציא ידיה ותפתחם ותקרב אותם יחד כדי לקבל הגט ולא יהיו ידיה כמדרון שיוכל הגט ליפול רק תגביה האצבעות ושלא יהיו ידיה תוך שלשה טפחים סמוכים לארץ או לשלחן ותרחיב הידים למעלה כדי לקבל הגט יזהיר אותה הרב שלא תקפוץ ידיה עד שיאמר לה לקופצם יאמר הרב לכל העומדים שם טרם ינתן הגט אם יש שום אדם שיודע שום פימל נגד הגט וירעה לערער בו בדבר מה יאמר אותו קודם שינתן וכל מי שיודע דבר צריך לאומרו כי אחר הנתינה יושם חרם שלא להוציא לעז על הגט יאמר הרב לשליח שיגבה ידו למעלה מיד האשה. כבר נתבאר בס"ג א' מסי' רי"ז עד סי' רי"ט ומסי' רכ"א עד סי' רכ"ו.

מד

יאמר הרב אל שני העדים שמעו ראו עמדי שהשליח ימסור הגט ליד האשה ושמעו שיתנהו לה לש"ב וגם יאמר לערי מסירה וגם אתם עדים פב"פ ופב"פ ראו שהשליח וכו'. יאמר הרב וכו' עד ליד האשה כ"כ בס"ג של גדול א' ואף שלא ראיתי כן בשאר ס"ג מ"מ כראה שי"ל כן ע"ד שהושוו כל ס"ג דכשנותן הבעל הגט מידו ליד האשה שאומר הרב כן לעדי החתימה ומה"ט סיימתי ושמעו שיתנו לה לש"ג אף שגם זה לא מצאתי בשום ס"ג מ"מ נראה ודאי שיאמר גם להם כן מאחר שכבר יחד אותם להיות עדי מסירה ראוי שיזרז גם אותם ע"ז בשעת מעשה.

מה

יאמר הרב אל האשה דעי שבגט תהיה מגורשת מבעלך ויודיע לשליח פי' המלות שיאמר לה יאמר לה עוד אמור כך כמו שאומר לך מלה במלה. כבר נתבאר בס"ג א' מסי' רכ"ח עד סי' ר"ל ועד בכלל.

מו

יאמר הרי זה גיטך והתקבלי גיטך זה ששלך ליך בעליך פב"פ ובו מגורשת ממני מעכשיו והרי את מותרת שכל אדם ובה זה בפני נכתב ובפני נחתם ויש לקרות ממנו הנון במלאפום וידחוק הנון. חרי זה גיטך וכו' כבר נתבאר בס"ג א' סי' רל"א ומ"ש ויש לקרות וכו' כתבתי ע"פ מ"ש בס"ג מהנ"י מינץ מהררז"ך נקד ממנו.

מז

ואז יניח השליח ליפול הגט בנחת לתוך ידיה. פשוט הוא.

מח

אם המגרש ש"מ ורוצה לגרש על תנאי ובשהא באחד מהדרכים שכתב בו בס"ג ראשון סי' ל"ז או אחר ומותרת לכל אדם יסיים על מנת שאם לא ימות עד יום פלוני והוא בכלל לא יהא גט ואם ימות קודם יום פלוני יהא גט מעכשיו ואם לא ימות עד יום פ' והוא בכלל לא יהא גט ובתוך כדי דבור יאמר וגם זה בפ"ג ובפ"ג עיי' בס"ג הראשון סי ל"א ומי שנותן גט ע"ת שאם יבא קודם יום פ' לא יהא גט והוא בדרך שכתבתי לעיל סי' ל"ו אז אחר ומותרת לכל אדם יסיים על מנת שאם לא יבא עד יום פ' מהיום יהא גט מעכשיו ואם יבא בתוך הזמן המכר ויראה בפני פלוני ופלוני לא יהא גט ותהיי נאמנת עליו לומר שלא בא ושלא פייסוך ובתוך כדי דבור יאמר וגט זה בפ"נ ובפ"נ: ומיד יניח השליח ליפול הגט בנחת לתוך ידיה. אם המגרש ש"מ וכו' כבר נתבאר בס"ג א' סי' רל"ג, ורל"ד ומ"שכ קצת בשינוי לשון פשוט הוא ומ"ש אז אחר מותרת וכו' כ"כ בס"ג מהר"י מינץ סי' י"א בשם סדר מהרי"ק ומ"ש בתוך כדי דבור וכו' ג"ז שם ועיי' מ"ש בס"ג ד' סי' ל"א.

מט

ואחר שהניח הבעל הגט בידיה ויסלק ידו ממנו מכל וכל יאמר לה הרב קמוץ ידיך והחזיקי את הגט ותגביהי שתי ידיך למעלה ג' טפחים ותכניסנו תחת הסרבל אח"כ יאמר לה הרב תני לי גיטך זה לקרותו שנית ויקרא הרב עם עדי המסירה את הגט פעם שנית במשפט הראשון. כבר נתבאר בס"ג א' סי' רל"ה ורל"ז.

נ

אח"כ יחזור הרב לשאול לשליח ראית שהבעל מסר הקלף והדיו והקול מסוהקסת ושאר כלי הכתיבה לסופר ואמר לו לכתוב נט זה הן. שמעת מן המגרש שאמר לסופר לכתוב הגט לשמו לשמה לש"נ הן. שמעת מן המגרש שצוה לעדים לחתום הגט לשמו לשמה לש"ג הן: שמעת שאמר הסופר הנני כותב גט זה לשם פב"פ לגרש בו את אשתו פב"פ ואני כותב אותו לשמו ולשמה לש"ג הן. היית לכל הפחות אצל שטה ראשונה שנכתב לשמו ולשמה לש"ג הן. ראית ושמעת משני העדים החתומים על הגט שכל אחד אמר קודם שחתם הנני חותם גט זה לשם פב"פ לגרש בו את אשתו פב"פ ואני חותם לשמו ולשמה לש"ג הן היית אצל העדים בשעה שחתמו מתחלה ועד סוף הן. ראית שחתמו זה בפני זה הן. מכיר אתה בסימן מובהק שזהו הגט שכתב הסופר ושחתמו העדים לשמו ולשמה ולש"ג ושזהו הגט שמסר לך הבעל פב"פ ועשה אותו שליח להוליך וליתן אותו לאשת פב"פ הן: ראית שהיה הגט יבש כשחתמו העדים ושהיה יבש ג"כ כשנותן אותו הבעל לידך הן. אח"כ יחזור וכו' כן משמע מדבר רמ"י ואע"ג דבשאר ס"ג משמע שיש לחזור ולשאל לו כל השאלות בכלל מ"מ נמשכתי בזה אחר משמעות דברי רמ"י שהרי גבי נתינת הגט מיד הבעל ליד האשה הושוו כל ס"ג חוץ מד"מ והגהות ש"ע שלא לחזור אחר הקריאה שנית אלא קצת שאלות כמש"כ בס"ג א' מסי' רל"ז עד סי' רמ"א לכן גם כאן ימעט בשאלות.

נא

אח"כ יאמר הרב לכל העומדים שם רבותי זייט וויסען אז ר"ת או' זיין תלמוד רבינו משה אונ' אנדרי רבנים גדולים האבן גוזר גוועזין בייא גרוסין חרם אז קיינער דארף מוציא לעז זיין אויף איין גט אך דעם אז מאן האט אים געבן נייערט ווען איינעם דוכט אז עם איז איין פסול אדער איין ספק פסול אדר איין גמגום אן איין ענין פון דעם גט דער זאל עכ"פ רידן אב מאן פון אננדר ניט רעדעט ער גלייך קערט מען זייני דברים מקבל זיין דרום פון איצונדרט ווייטר ווער דא ניט תיכף רעט איז חל עליו חרם ד"ת אונ' זיינע תלמידים אונ' אלי רבנים דיא דא האבן מסכים מיט אים גוועזן אונ' איך בין אויך גוזר בחרם אז קיינער זאל פון איצונדערש ווייטער גיט מוציא לעז זיין אויף דעם גט ודווקא וכו' כמ"ש בס"ג ראשון סי' רמ"ג אח"כ יחזור הרב ויכפול הגט ועושה חתך א באלכסון בכל א' מן ח"ד מקצועות אם השליח מבקש שתקרע הכתובה ושבאם אין בידה אז הכתובה יכתבו שובר וישלח אותו ליד הבעל עושין כן אבל אם אינו מבקש א"צ להזהיר אותה על זה יזהיר הרב לאשה שלא תתארס תוך תשעים יום חוץ מאותו יום וחוץ מיום שתתארס בו. אם היא מעוברת או מניקה יזהיר אותה שלא תתארס עד שיהא לולד כ"ד חודש חוץ מיום שנולד וחוץ מיום שתתארס בו ואם יש חודש העיבור בתוך כ"ד חודש יאמר לה עד שיהא לולד כ"ה חודש חוץ וכו יזהיר אותה שלא תנשא לכהן הרב יגנוז אצלו הגט וההרשאה ולא יתן אותם לשום אדם. אח"כ יאמר וכו' כבר נתבאר בס"ג א' מסי' רמ"ב והלאה, ומ"ש בזה שיגנז גם ההרשאה כתבתי מסברא.

נב

אם יש ביד השליח שני גיטין ושני הרשאות מחמת ספק כמ"ש בס"ג שני סי' ע אז כששואל אותו הרב מהו רוצה כדלעיל סי ט"ז יאמר אני שליח מבעלה של אשה זו שהיא פה ויש עמי שני גיטין ושני הרשאות שנכתבו מספק ואם היו הספק האיך יש לכתוב פב"פ גבי בעל אז כשחוקרין כדלעיל סי י"ז אם נודע שיש שם מי שנקרא כמ"ש בגט ראשון עריך שיהא שם בשעת נתינת גט ראשון ואם נודע שיש שם מי שנקרא כמ"ש בגט שני צריך שיהא שם בשעת נתינת גט שני וינהגו בשני הרשאות רצופין כדלעיל סי' י"ח י"ט וכן ינהגו בשני גיטין רצופין כדלעיל סי כ' ואח"כ ינהוג כדלעיל מסי' כ"א עד ראיה שהיה הגט יבש וכו' כדלעיל סי' ג' וכשמזכיר שם הבעל פב"פ ושם האשה פב"פ יזכיר אותה כמו שנזכר בגט ראשון וכן מה שנזכיר בסימנים הנז' מסי' ל' והלאה האיך ינהוג בגט ינהוג הכלל בגט ראשון וכשאומר הרב אשה דעי שבגט זה תהיה מגורשת מבעלך כדלעיל סי' מ"ה יסיים אם הוא כשר וכן קודם שאומר לשליח אמור כך וכו' כדלעיל שם יאמר לו שיהא כוונתו בשליחותו לגרשה מבעלה ולהתירה לכל אדם באותו הגט אם הוא כשר ואח"כ יחזור וינהוג כדלעיל מסי' כ"ח והלאה עד דאית שהחיה הגט יבש וכו' וכשמזכיר אז שם הבעל פב"פ ושם אשה פב"פ יזכיר אותם כמו שנכתבו בגט שני וכן מה שנז' בסימני הנז' מסי ל' והלאה האיך ינהוג בגט ינהוג הכל בגט שני וכן כשחוזר ואומר הרב לאשה דעי וכו' יסיים אם הוא כשר וכן קודם שאומר לשליח אמור כך וכו' יאמר לו שיהא כוונתו בשליחותו לגרשה מבעלה ולהתירה לכל אדם באותו הגט אם הוא כשר. ואח"כ כשמזהיר הרב על הלעז יסיים שלא יוציא שום אדם לעז על השני גיטין ואח"כ יכפול השני גיטין ויעשה חתך בכל א' כדלעיל ויגנוז אצלו השני גיטין ושני הרשאות ועד"ז ינהוג אם יש ביד השליח יותר משני גיטין ומשני הרשאות מספק. אם יש ביד השליח שני גיטין וכו' כתבתי ע"פ מה שנתבאר בס"ג א' סי' ר"ן, ומ"ש שיאמר סתם אני שליח וכו' ולא כתבתי שיאמר אני פב"פ וכו' כד לעיל סי' ט"ז היינו משום דכיון שיש ספק האיך לומר פב"פ בבעל או באשה ע"כ נראה שאין להזכיר אז בשום א' מהם פב"פ ושאר הדברים כתבתי ג"כ קצת מסברא.

תוכן העניינים

ברכת המים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה