ברכת המים· רבי יחיאל מיכל טימר
סדר גט רביעי כששליח ראשון עושה שליח שני. · לא
נוסח ההרשאה:
במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא בכך וכך בשבת בכך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בפלונית מתא (ואם נכתב הרשאה זו במקום שנכתב הגט יש לכתוב דיתבא על וכו' כמו שנכתב בגט) ואתא לקדמנא פב"פ ובידו גט ששלח פב"פ לגרש בו את אשתו פב"פ והביא לפנינו הרשאה מקויימת מתוקנת כתיקון חכמים שעשאו הבעל פב"פ שליח בעדים להוליך גט זה לאשתו פב"פ ונתן לו רשות לעשות שליח במקומו ושליח שליח אפי' עד מאה שלוחים ואפי' בלא אונס ועל פי אותה ההרשאה מנה עי פינו ובפנינו את פב"פ להיות במקומו ובפנינו מסר הגט לפב"פ וכך אמר בפנינו פב"פ לפב"פ הולך גט זה לפב"פ אשת פב"פ ותן אותו לידה ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי ודבורך כדבורי ונותן אני לך רשות לעשות שליח במקומך ושליח שליח אפי' עד תשעים ותשעה שלוחים ואפילו בלא אונס בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך אפי' עד תשעים ותשעה שלוחים ואפילו בלא אונס ותכף שיגיע גט זה בידה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך אפי' עד תשעים ותשעה שלוחים ואפי' בלא אונס תהא מגורשת בו מבעלה פב"פ ומותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם והגט שנעשה עליו פב"פ שליח להולכה ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם בפלונית מתא דיתבא על וכו' (כמו שנכתב בגט) בכך וכך בשבת בכך וכך לירח פ' שנת כך וכך לבריאת עולם ועדיו החתומים בו פב"פ ופב"פ ובפנינו ביטל פב"פ (דהיינו השליח הראשון) כל מודעות שמסר על שליחות זה גם קבל עליו בפנינו בחרם ובשבועות התורה שלא לבטל את השליח ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו והכל שריר וקים. במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא מ"ש זה בתחילה כ"כ בס"ג מהר"י מינץ סי' קכ"ד ואף דבנוסח הד"מ סי' קמ"א בשם ס"ג ורמ"י ומהר"ר יוסף לא כתוב במותב תלתא כחדא הוינא אלא קודם ואתא לקדמנא וכו' וכן בנוסח הטור סי' קמ"א בהרשאה דשליח קבלה מ"מ נמשכתי אחר סדר מהר"י מינץ כמו שהושוו כל הנוסחאות בהרשאה מן הבעל לשליח שכו שכותבין בתחילה בפנינו עדים ח"מ אך מה שכתוב בסדר מהר"י מינץ אנחנו הח"מ השמטתי זה כי בד"מ סי' קמ"א כתב בשם ס"ג ח"ל הרשאה משליח שני לשליח ג' בפנינו הדיינים הח"מ כך וכך בשבת וכתב עליו הד"מ ונראה שלא לכתוב בהרשאה תחלה ח"מ דהוי לשון עדות רק במותב תלתא וכ"כ ב"י לקמן בשם תשובת הר"ש בן הרשב"ץ עכ"ל ומ"ש ואם נכתב ההרשאה במקום וכו' אע"ג דלא משמע כן מנוסח הד"מ ורמ"י שסתמו וכתבו בזה דיתבא על וכו' מ"מ מאחר שכבר כתבתי בס"ג שני שינוי נוסחאות בזה דבהרבה ס"ג לא כתוב תחלה כלל דיתבא על וכו' לכך נראה לעשות פשר דבר דדווקא בהרשאה מן הבעל לשליח שכותבין ההרשאה במקום שכותבין הגט יש לכתוב גם תחלה בהרשאה דיתבא על וכו' כמו שהכרעתי שם כי שם נראה לכתוב כן אגב שכותבין כן בגט על מקום ההוא אבל בהרשאה מן שליח א' לשני דלפעמים אין כותבין ההרשאה במקום שנכתב הגט שם אז אין לכתוב תחילה דיתבא על וכו' אלא כשכותבין גם אותה ההרשאה במקום שנכתב הגט ועוד ראיתי בד"מ בנוסח הרשאה זו שמיד אחר ובידו גט כתוב נכתב ונחתם בכך וכך בשבת וכו' אבל בשאר נוסחאות שראיתי כתוב כן בסוף והגט שנעשה עליו פב"פ שליח וכו' נכתב בפלונית מתא וכו' וכן כתבתי גם אני מאחר שבהרשאה מן הבעל לשליח כתוב כן בכל הנוסחאות ועוד ראיתי בנוסח הרשאה זו במהר"י מינץ ובד"מ ומהרב יוסף כהן ורמ"י שאחר שכתוב ובפנינו מסר הגט לפב"פ כתוב ובתוך כדי דבור אמר בפ"נ ובפ"נ ואני השמטתי זה דנראה שלא דקדקו בזה כי הטור והש"ע ורמ"י סי' קמ"ב ס"ו והב"י בשם כמה פוסקים כתבו דכשהשליח נותן הגט ליד האשה אומר בפ"נ ובפ"נ בשעה שנותנו ליד האשה או סמוך לו מיד תוך כדי דבור משמע מזה דכשאומר מיד בשעה שנותנו ליד האשה אפי' אם מפסיק בשתיקה בין והרי את מותרת לכל אדם ובין וגט זה בפ"נ ובפ"נ יתר מכדי דיבור ליכא קפידא כלל אלא דאם אומר בפ"נ ובפ"נ אחר הנתינה יש קפידא שצריך לומר סמוך לנתינה מיד תוך שעור כדי דבור וכן סתמו וכתבו הטור והש"ע ורמ"י שם ס"ט דכשהשליח נותן הגט ליד שליח שני אומר בפ"נ ובפ"נ בשעה שנותנו לשליח משמע גם מזה דאז אין קפידא אף אם מפסיק בשתיקה בין ומותרת לכל אדם ובין וגט זה בפ"נ ובפ"נ יתר מכדי דבור וא"כ מאחר שהמנהג פשוט דכשנותן השליח הגט ליד האשה או ליד שליח שני אומר כל זה בשעת נתינה דהיינו קודם שמניח ליפול הגט לתוך ידי האשה או לתוך ידי שליח שני יכול לומר בפ"נ ובפ"נ אחר כדי דבור מן והרי את מותרת לכל אדם ומה"ט לא נכתב בשום ס"ג שיש להזהיר לשליח שיאמר בפ"נ ובפ"נ תוך כדי דבור אחר והרי את מותרת לכל אדם ואע"פי שכבר כתבתי לעיל סי' מ"ח דבס"ג מהר"י מינץ סי' י"א כתב בשם סדר מהרי"ק גבי שליח שמביא גט לאשה על תנאי שיאמר השליח בפ"נ ובפ"נ תוך כדי דבור בסיום התנאי נראה דשאני התם שהפסיק בדבור אחר והרי את מותרת לכל אדם לומר שאם יקיים התנאי מסתבר קצת שיש לומר עכ"פ בפ"נ ובפ"נ תוך כדי דבור אחר סיים התנאי כמו אם הפסיק בנתינת גט אבל כל שלא הפסיק בנתינת גט ולא בדבר אחר אין קפידא בזה ואם ה"ל ובתוך כדי דבור אחר מסירת הגט ליד השליח השני אמר בפ"נ ובפ"נ כ"ש דלא אתי שפיר שהרי נוהגין לומר כן קודם מסירת הגט לידו כמו שכתבתי ועוד כתוב בנוסח הרשאה זו בד"מ ישאלנו אותו אם נכתב לשם פב"פ הבעל ולשם אשתו פב"פ ואמר הן ומשמע שטעמו משום דבהא דאמרינן ריש גיטין דצ"ל בפ"נ ובפ"נ לפי שאין בקיאין לשמה פרש"י הלכך אומר השליח בפ"נ ובפ"נ וממילא שיילין ליה אם נכתב לשמה והוא אומר הן ואני השמטתי זה כי בשאר הנוסחאות שראיתי ליתא ונראה שהדין עמהם כי התו' הקשו שם על פרש"י וכתבו ואר"י דסתמא לשמה קמסהיד כדפי' בקונטרס נמי בסמוך וכו' ואע"פי שנוהגין שהב"ד שואלין אותו בפי' אם נכתב לשמה כמ"ש לעיל סי' י"ח מ"מ ליכא קפידא בזה ולכך א"צ לכתוב כן בהרשאה ומ"ש ובפנינו ביטל פב"פ כל המודעות וכו' כ"כ בנוסח הרשאה דבמהר"י מינץ ואף דבשאר הנוסחאות שראיתי לא כתוב כן מ"מ כראה שיש לכתוב כן מאחר שהוא מענין גוף השליחות כמו שהושוו כל הנוסחאות לכתוב ובפנינו קבל עליו בחרם וכו' ועיי' מה שביארנו עוד בלשון מינוי השליחות של השליח ראשון לשני ובלשון מינוי השליחות של הבעל לשליח ובנוסח הרשאה שמן הבעל לשליח ועוד ראיתי קצת שינויים בין הנוסחאות של ההרשאות ולא ראיתי להזכירם מאחר דליכא בהן נפקותא כ"כ ואני בארתי כפי מה שהיה נלפענ"ד יותר מדוקדק.