אור ברסלב

ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף לב:

דף לב.

חדושים

תוס' ד"ה למעילה ק"ק כתיב כו' (כצ"ל) (ומ"מ) [ברכת הזבח: ומו'] אומר דאפי' כו' ולא ידעתי מה נסתפקו התוס' בזה (הדברים) [ברכת הזבח: דדברים] פשוטים הם לבר בי רב דחד יומא דלא מפקינן קרא מפשטי' אלא מהקדש עילוי מפקינן:

ד"ה אלא לרשב"ל כו' ואם מתו יפדו מיבעי לי'. ק"ק מנ"ל דילמא מיירי בקדשי מזבח כו' עכ"ל. וה"פ דמאי פריך דאם מתו יפדו מיבעי לי' דאי הוה אמר הכי (הוא) [ברכת הזבח: הו"א] אפי' דס"ל לרבנן דקדשי מזבח לא הוי בכלל העמדה והערכה ס"ל דיקברו דאין פודין כו' וא"כ הוי ס"ד דר"ש אתרווייהו פליג גם אקדשי מזבח דפודין וס"ל דקדשי ב"ה לא הוו וקדשי מזבח ג"כ לא הוו ומותר לפדות להאכילם לכלבים ולכך הוצרך לומר קדשי ב"ה כו' להורות דבקדשי מזבח מודו בא' מב' טעמים או משום דאין פודין או דבעו כו'. אמנם לפי מאי דמשני בבכורות (ט"ו ע"א) לא קשיא קושית התוס' דא"כ הו"ל למיתני אם נעשו טריפה יקברו ומדנקט מתו ש"מ דטעמם משום דבעי העמדה והערכה ובע"כ קאי לר"ל אקדשי ב"ה ולקמן אעתיק לשון הש"ס. ודו"ק נ"ל:

הגהות

גמ' המקדיש עולה לב"ה כו' (מיימוני פ"י מה' ערכין) עד שתפדה מדרבנן כו' כצ"ל:

בעל מום מעיקרו לא היה בכלל כו' (מיימוני פ"א מה' איסורי מזבח)

היינו דאיצטריך כו' ב"ה שמתו יפדו אלא כו'.

תנן ר"ש אומר קדשי כו' כצ"ל:

אם בהמה אשר יקריבו כו' (מיימוני שם ובפ"ה מה' ערכין):

רש"י ד"ה ומשני מדרבנן כו' לרבות חרמי כו' פורתא מעיל הס"ד:

ד"ה לרבות אימורי כו' דאמר קדשים קלים דלדידיה כו' כצ"ל נ"ל:

ד"ה מי קרבי כו' הקדש בעילוי הס"ד:

ד"ה שתי מעילות כו' ב"ה אלא מדרבנן הס"ד:

ד"ה ראויה כו' וראוי אי לאו כו' כצ"ל:

ד"ה ועוד כו' מום מעיקרו לא כו' דבעל מום מעיקרו למ"ד דרבנן כו' בעל מום אחר הקדש ול"ש כו' כצ"ל:

תוספות ד"ה מיתיבי כו' אבל ודאי מן התורה מתחייב (ולא יכול לעכב ק"ל) הוא כו' למ"ד קדשי בדק הבית מדאורייתא אלא אפילו למ"ד לא תפסי ה"מ בשר והשתא קשה כו' לשם ופי' דלמ"ד תפסי היינו מקושיא כו' אלא אפי' למ"ד לא תפסי היינו מהכא כו' כצ"ל:

ד"ה אמר ר"י כו' יקברו קאי גם אקדשי קדשים כו' כצ"ל:

ד"ה ודברי הכל כו' מוכחא כל הסוגיא הס"ד:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה