אור ברסלב

ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף כה:

דף כה.

חדושים

תוס' ד"ה לא נצרכה כו' והא דקיי"ל תוך כרי דיבור כדבור דמי היינו כדי שאילת רב לתלמיד. עכ"ל. וכדבריהם מבואר להדיא בפ' מרובה (ע"ג ע"ב). ויש כאן עיון גדול על הרמב"ם ז"ל שבסוף פ"ב מה' תמורה כתב ואם לא נתכוון כו' וחזר ואמר תמורת שלמים אע"פ שחזר תוך כדי דבור אין תופסין כו' ע"ש ולמה השמיט הא דפ' מרובה דתוך כ"ד קטן שהוא שאילת תלמיד לרב גם ר"י מודה דיכול לחזור ואדרבא משמע התס מדברי התוס' דלדידן קיי"ל אפי' תוך כ"ד גדול יכול לחזור ע"ש. שוב ראיתי להרע"ב שכתב במתני' וז"ל דקיי"ל תוך כ"ד כדיבור דמי חוץ ממקדיש ומימר ומגדף ועע"ז ומקדש ומגרש החזרה מועלת בהן בהנך ששה והלכה כר' יוסי עכ"ל. וכמדומה שהעתיק כן מלשון הרמב"ם בפירוש המשנה. ולא ידעתי אנה (מנאו) [ברכת הזבח: מצאו] זה ה"ל המקדיש ומימר דהא בפרק יש נוחלין (דף ק"ל) ובפרק בתרא דנדרים (פ"ז ע"א) לא נזכר זה ואדרבה נראה מדברי הגמ' דליתא. גם מדברי התוס' דפ"ב דנזיר מבואר לב"ה כשם שיש שאלה בהקדש מותר לחזור גם כ"ד ע"ש ובתוס' דמנחות (ק"ב ע"ב). ומדברי הרע"ב הנ"ל נ"ל דלא קיי"ל כר' אלא במאי דס"ל דנמלך לא מהני אכן בהא דס"ל דגם תכ"ד קטן מהני לא ס"ל כוותי' דדמי למקדש ומגרש. וקצת יש סמך לדבריהם דאמרינן רפ"ק דקידושין אלישנא דהרי את מקודשת דאסרה אכ"ע כהקדש ש"מ דהקדש הוי כקידושין ולא יכול לחזור בו תכ"ד כלל. אמנם לא נתיישבה דעתי בכל אלה וצ"ע מנ"ל הא דהקדש וממיר. ועיין בס' מאירת עינים בחו"מ סי' רנ"ה ס"ק י"ד שהשיג על רמ"י בעל הלבוש במ"ש דהקדש אינו יכול לחזור אפילו תכ"ד וכתב דאולי טעה בין מקדש למקדיש ולא זכר כלל מדברי הרמב"ם והרע"ב שהיא כדעת רמ"י ז"ל גם לא הזכיר מהגמ' דמרובה הנ"ל שהוא נגד דעת הר"מ והרע"ב ורמ"י. אחר זמן רב הקשה אותי מחותני בעל שפתי כהן ז"ל ג"כ קושיא הנ"ל על הרמב"ם והרע"ב הנ"ל ומדבריו יש לעורר ג"כ אדברי התוס' דמנחות (פ"א ע"ב) תודה מן כו' דמשמע לכאורה שם מדבריהם דאפילו תכ"ד קטן בהקדש לאו כדיבור דמי אף לר"י וזה סותר לההיא דפ' מרובה הנ"ל ומה שכתבו בדבור קטן שלפנינו. וכל זה צ"ע רב. ודו"ק היטב:

הגהות

גמ' אמר רבא קרא לריה"ג כו' בן ד' חי תני כו' דת"ק סבר שיירו משוייר ומר סבר שיירו אינו משוייר זו היא גי' רש"י ועיין בתוס':

שינויא ואת אמרת טעמא כו' כצ"ל:

הרי זו תמורה כו' (מיימוני פ"ב מה' תמורה):

רש"י ד"ה המשחרר כו' שחררו כו' את גיטו דגיטו כו' הד"א:

ד"ה אלא אי כו' זכתה לו הוי כו' לאיש אחר ואין כו' הד"א:

ד"ה דתניא כו' אינו רבו. הס"ד:

תוספות ד"ה דת"ק סבר כו' שיירו אינו כו' על הולד והקשה כו' לשנות הולד דמטוניה דאם כו' ואי חולין הוא (ר"ל קודם שנולד וק"ל) כדאמר כו' גבי פלוגתא דבר פדא ור' יוחנן כו' כצ"ל:

ד"ה ואת אומרת כו' בשבח הקדש כו' והכא בחטאת עכ"ל. ועיין בארוכה בתוס' דמנחות (פ' ע"א) ד"ה מאי קמ"ל ותבין דבריהם שבכאן ע"ש:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה