אור ברסלב

ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף כא:

דף כא.

חדושים

גמ' מה לבכור שכן טעון מתן דמים כו'. וגי' רש"י מה לבכור שכן חילקת בזמן אכילתו ואוכליו: ולא ידעתי למה לא סגי לי' בפירכא שלפנינו:

רש"י ד"ה מאי איכא כו' קשיא לי כו' אמאי מספקא לי' במעשר (דהא אית לי' קדושת הארץ ובתוס' דזבחים תמצא ישוב לזה ע"ש):

סליק פירקא.

פרק ולד חטאת.

תוספות ד"ה ולד חטאת כו' דפליגי עלי' דר' דאין חטאת כו' הבעלים בהא מודו הואיל כו' עכ"ל כו' ואדרבא סוגיא דשמעתין משמע דריבוי ריעותא כו' עכ"ל. ול"נ דהמדקדק בדברי רש"י יראה דלק"מ דרש"י מפרש דאבודת לילה לא מיקרי ריעותא כיון דכבר אית לה ריעותא אחריתי דלילה ודו"ק:

בא"ד והכא בנתכפר בשאינה אבודה מיירי וא"כ ל"ל בעלת מום. עכ"ל. אף דלרב הונא דלקמן כשמשך מעצמו נמי מודו רבנן דתמות אפי' קודם כפרה נראה לכאורה דמהא ל"ק לפירש"י דכיון שנמצאת בעלת מום לא שייך לומר דנדחת מפני שמשך כיון דבעלת מום לא חזיא להקרבה ובע"כ משך לאידך אבל לר' אבא לעולם השאינה אבודה חזי יותר להקרבה מהאבודה ואפ"ה ס"ל דכ"ע מודו דתמות ומיקרי האבודה דחויה א"כ ה"ה כשהיא בעלת מום כנ"ל ודלא כבעל תוי"ט שהניח דבריהם בצ"ע. אכן לפי מה שראיתי בדברי התוס' דלקמן (כ"ב ע"ב) ד"ה אפילו אבודה שם א"א לתרץ כמ"ש לכן מה שאכתוב שם בס"ד הוא העיקר ונכון. ודו"ק:

בא"ד לר' אבא מיהו איכא סוגיות כו' (כצ"ל) ורועה קמ"ל דאפ"ה מתה. עכ"ל. ול"ד לאבידת לילה שהריעותא היא קודם האבידה משא"כ באבודה ונמצאת בעלת מום וכמ"ש התוס' לקמן. וק"ל:

ד"ה אם כיפרו כו' לפני כפרה ולרבנן בנמצאת לאחר כפרה. התוס' אזלי לשיטתייהו דלעיל דלא כפירש"י ועיין בתוס' רפ"ג דמעילה. וצ"ע בדעת התוס' לפרש לשון אם כיפרו. וע"ש:

הגהות

רש"י ד"ה מאי איכא כו' המלמד בכור הס"ד:

ד"ה מאי איכא כו' וכמדומה כו' וגמר מהאי בשר הס"ד:

ד"ה כחזה התנופה כו' ונאכלין לשני ימים ולילה אחד יהי' כו' דמסתמא הוי אזלינן כו' הד"א:

סליק פירקא

פרק ולד חטאת.

(מיימוני פ"ד מה' פ"ה)

ושאבדה ונמצאת בעלת מום כצ"ל:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה