ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כ: · חדושים
תוס' ד"ה בדמיהם כו' משום דאתי לאחלופי (והוא לשון הירושלמי שהביא רש"י דצריך לאשמעינן דתמורה תמות לר"א ודו"ק) כדאיתא כו' והאי טעמא לא שייך במפריש נקבה לאשם (ר"ל כיון דליכא קרבן אשם הראוי ליקרב) ותירץ דנ"ל דלא אמר הני טעמי דלעיל כו' יקרב עולה וה"נ כו' כצ"ל. ודברי התוס' הללו בתירוצם צל"ע דמהי תיתי לומר דתמורת אשם תיקרב לאחר כפרה ועוד דהא פריך מסיוע דריב"ל ואולד שני קאי שהיה ולד תמורה ולא אתמורה בעצמה. וצ"ל דקושית המקשן הוא לדעת התוס' דמסתמא קיי"ל כריב"ל דתני רב חנניא לסיועיה ולעולם ולד תמורה לא קרב כיון דיש לו דחיית אמו וא"כ תו לא קשה קושית התוס' מר"נ אמר רבה אלא דיש להקשות קושית התוס' מהצריכותא דלעיל מלשון הירושלמי שהביא רש"י וע"ז תירץ דהירושלמי והצריכותא קאי אתמורה ולא אולד ודו"ק כנ"ל:
בא"ד דצ"ל דפריך מהאי משנה כו' עכ"ל: ור"ל ומאי פריך דילמא שאני אשם דאיכא לאחלופי בולד תמורה אלא ע"כ צ"ל כפירוש התוס' וק"ל: